עדווי נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 37681-01-25 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופט עופר גרוסקופף העותר: אחמד עדווי נגד המשיבים: 1. מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון 2. יחידת הפיקוח המרכזית של המינהל האזרחי 3. לשכת התכנון במינהל האזרחי עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד סעיד מועדי בשם המשיבים: עו"ד מתן שטיינבוך פסק-דין השופטת דפנה ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו מכוונת כלפי החלטתו של המפקד הצבאי, הוא המשיב 1, שלא לתת אישור ביטחוני לקידום הליך רישוי למקרקעין שנמצאים בתחומו של הצו בדבר איסור בנייה מס' 1/96, התשנ"ו-1996 (להלן בהתאמה: המקרקעין, ו-צו איסור הבנייה או הצו), וכן כנגד ההודעה מיום 21.11.2024 בדבר הכוונה להריסת הבינוי שהוקם עליהם (להלן בהתאמה: ההודעה בדבר כוונת ההריסה ו-הבינוי). לצדה של העתירה הוגשה גם בקשה לצו ביניים שלפיו לא תבוצע פעילות אכיפה כלפי המקרקעין עד להכרעה בעתירה עצמה. 2. הבינוי, מושא תיק בב"ח מספר ב' 167/24, כולל מבנה בפיתוח בן כחמש קומות ששטחו הכולל כ-750 מטרים רבועים וכן הכשרת שטח שגודלו כדונם. בשלב זה המבנה עדיין אינו מאוכלס. לטענת העותר, הבנייה החלה בשנת 2021, והמבנה עתיד לשמש כ"מרכז למתן שירותים רפואיים לתושבי השכונה, בנוסף למשרדים שונים". הבינוי נמצא בתחומו של צו איסור הבנייה, אשר אוסר על בנייה בטווח של 120 מטרים מציר תנועה ראשי. 3. מבלי לפרט, כעולה מכתבי הטענות, ביום 21.11.2024 נמסרה לעותר ההודעה בדבר כוונת ההריסה. בהמשך לכך, ביום 25.11.2024 העותר הגיש בקשה שכוונה להחרגת המקרקעין מצו איסור הבנייה ולקידום הליך הרישוי ביחס לבינוי. ביום 5.1.2025 דחה המפקד הצבאי את הבקשה. בהחלטה צוין כי לאחר שנשקלו, בין השאר, מאפייני הבינוי, מיקומו בסמוך לציר והערכת המצב הביטחונית העדכנית, ובשים לב לתכלית הביטחונית שביסוד צו איסור הבנייה – נמצא שלא ניתן להיעתר לבקשה בנסיבות העניין. ביום 12.1.2025 העותר הגיש בקשה לעיכוב ביצוע ולעיון חוזר בהחלטה, וביום 13.1.2025 המפקד הצבאי דחה גם אותה. בהחלטה זו צוין כי הבקשה נבחנה בשנית, לפנים משורת הדין, ונמצא אף זו הפעם כי אין להיענות לה. בתוך כך הודגש כי מדובר במבנה גבוה אשר "שולט" על הכביש בצורה משמעותית ומסכן את משתמשי הדרך. 4. בהמשך למתואר, ביום 15.1.2025 העותר הגיש את העתירה דנן, ולצדה בקשה למתן צו ביניים. לטענת העותר, הבנייה בוצעה על-ידו תוך הסתמכות על היתרי בנייה שקיבל מהרשות הפלסטינית (מאחר שמדובר בשטח B), ומבלי שידע על האיסור לבנות במקרקעין בהתאם לצו. העותר מוסיף כי במשך כשלוש שנים, מאז התחלת הבנייה, לא הוצגה לו כל התנגדות לבנייה מצד המשיבים, וגם מסיבה זו הוא הסתמך על כך שהבנייה נעשית כדין. כמו כן, העותר טוען שלא ניתנה לו זכות טיעון ביחס לצו איסור הבנייה ולהודעה בדבר כוונת ההריסה, שלא נשקלו על-ידי המפקד הצבאי חלופות פוגעניות פחות מהריסה מוחלטת של הבינוי, וכן שמדובר באכיפה בררנית (בהתייחס למבנים אחרים המצויים בסביבה). 5. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 22.1.2025 הודיעו המשיבים כי לא יבוצעו פעולות לאכיפת ההודעה בדבר כוונת ההריסה עד להכרעה בבקשה למתן צו ביניים. 6. ביום 19.3.2025 הוגשו התגובה המקדמית והתגובה לבקשה למתן צו ביניים מטעם המשיבים. לטענת המשיבים, דין העתירה להידחות על הסף, קודם כול מאחר שהעותר עשה דין לעצמו בהקמת הבינוי שלא כדין. בנוסף לכך, נטען כי יש לדחות את העתירה אף לגופה, משלא נמצא בסיס המצדיק התערבות שיפוטית בהחלטה המקצועית שקיבל המפקד הצבאי, אשר נשענת על מומחיותו הייחודית בסוגיות הביטחוניות המצויות בליבת סמכותו. המשיבים הטעימו כי נוכח גובהו של המבנה ושליטתו על ציר התנועה אין כל חלופה אחרת שתאיין את הסיכון הבטחוני הנשקף ממנו. כמו כן, המשיבים התייחסו לטענותיו של העותר וגרסו כי אין בהן ממש. בין היתר, נטען כי לעותר ניתנה אפשרות להשיג על ההודעה בדבר כוונת ההריסה, כי העובדה שלא ננקטו הליכי אכיפה כלפי הבנייה קודם לכן אינה יכולה לשמש בסיס להסתמכות, וכן כי אין בסיס לטענת האכיפה הבררנית, בשים לב לצעדי אכיפה נוספים שננקטו. בנוסף, המשיבים התנגדו למתן צו ביניים. לבסוף ציינו המשיבים כי לפנים משורת הדין הוצעה לעותר האפשרות להרוס בעצמו את הקומות העליונות של המבנה, תוך הותרת קומת הקרקע על כנה, אך העותר סירב להצעה זו. המשיבים הבהירו כי ההצעה עומדת בעינה. 7. ביום 9.4.2025 ביקש העותר רשות להשיב, ותשובתו הוגשה ביום 17.4.2025. בעיקרו של דבר, העותר טוען כי חלו אי-דיוקים בטענות המשיבים ביחס למרחק שבין הבינוי והכביש וביחס לגובהו של המבנה. כמו כן העותר שב על טענות נוספות שהעלה בעתירה. דיון והכרעה 8. בחינה כוללת של העתירה, התגובה המקדמית ותשובתו של העותר, על מכלול נספחיהן, מובילה למסקנה כי העתירה אינה מגלה עילה המצדיקה התערבות שיפוטית, ועל כן יש לדחותה. 9. העיקר הוא בכך שתכליתו של צו איסור הבנייה היא הרחקת בינוי מצירי תנועה מרכזיים באזור יהודה ושומרון, מחשש שישמש למסתור ויקל על ביצוען של פעולות טרור כלפי משתמשי הדרך (ראו: בג"ץ 3002/24 מנהלת ההקדשים האיסלמיים בירושלים נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 6 (9.7.2024); בג"ץ 38932-11-24 בראהמה נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 8 (9.4.2025) (להלן: עניין בראהמה)). בשל כך נקבע כי כל בנייה בתחומיו של הצו נדרשת להיתר מאת המפקד הצבאי, אשר לו נתונה הסמכות להורות על החרגת מבנים מתחולת הצו. בענייננו, המפקד שקל את מיקום המבנה, את גודלו, את הערכת המצב הביטחונית ואת האינטרסים של העותר, וקבע כי לא ניתן לאשר את קידום הליך הרישוי. ההחלטות המנומקות שניתנו משקפות את האיזון שנערך בין הצורך הביטחוני לבין עניינו הפרטני של העותר. כידוע, החלטת המפקד הצבאי בבקשות למתן היתר נושאת אופי מקצועי-ביטחוני, והמבקש לסתור את עמדתו נושא בנטל הוכחה משמעותי (ראו: בג"ץ 51700-08-24 ג'ואברה נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 4 (20.1.2025)). העותר לא הצליח להרים את הנטל הנדרש להוכחת קיומו של פגם בשיקול דעתו של המפקד הצבאי המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. 10. בשולי הדברים נציין כי העותר לא הניח בסיס עובדתי מספק לטענת האכיפה הבררנית (ראו והשוו: בג"ץ 2675/23 מוסא נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 7 (30.10.2023)). בנוסף, אף אין לומר שהזמן שחלף עד לנקיטת צעדי האכיפה אינו סביר, באופן המקים לעותר טענת הסתמכות בעלת משקל. הדברים אמורים בשים לב לשיקול הדעת המסור לרשויות בכל הנוגע לקביעת סדרי עדיפויות באכיפה (ראו והשוו: עניין בראהמה, בפסקה 9). 11. לקראת סיום נחזור ונציין כי לעותר הוצעה אפשרות להריסה עצמית של קומות המבנה העליונות, כך שהוא יוכל לשמור על קומת הקרקע. כעולה מהתגובה המקדמית, הצעה זו עומדת בעינה, והעותר יכול עדיין להיענות לה. 12. סוף דבר: העתירה והבקשה למתן צו ביניים נדחות. במכלול הנסיבות שפורטו, אין צו להוצאות. ניתן היום, ז' אייר תשפ"ה (05 מאי 2025). דפנה ברק-ארז שופטת יוסף אלרון שופט עופר גרוסקופף שופט