הסתדרות הרופאים הוטרינריים בישראל (ע"ר) נ' הארצי לעבודה ואח'

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 37648-03-25 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט חאלד כבוב העותרת: הסתדרות הרופאים הוטרינריים בישראל (ע"ר) נגד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. הסתדרות המעו"ף – מנהל עובדי משק ופקידים 3. התאגיד לפיקוח וטרינרי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד לירי חן בשם המשיבה 2: עו"ד חנה שניצר-רהב; עו"ד ויוי ויץ; עו"ד מירי מלכי; עו"ד סיון רדיאן בשם המשיב 3: עו"ד דנה כהן פסק-דין השופטת גילה כנפי-שטייניץ: העתירה שלפנינו מכוונת נגד פסק דינו של המשיב 1, בית הדין הארצי לעבודה, מיום 6.10.2024 בעס"ק 9839-06-24, בגדרו נדחה ערעור העותרת על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מיום 21.5.2024 בס"ק 40976-07-23 (להלן בהתאמה: בית הדין הארצי ו-בית הדין האזורי). בתמצית, המשיב 3 – התאגיד לפיקוח וטרינרי (להלן: התאגיד) – פועל בתחום הפיקוח הווטרינרי על מזון מן החי, ומועסקים בו רופאים-וטרינרים, פקחים (שאינם רופאים-וטרינרים), ועובדי מטה. עם הקמתו בשנת 2020, התקיים משא ומתן בין התאגיד למשיבה 2, הסתדרות המעו"ף – מנהל עובדי משק ופקידים (להלן: ההסתדרות), לצורך הסדרת תנאי העובדים בתאגיד. ביום 19.3.2023 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין הצדדים, אשר אושר ונרשם ביום 20.6.2023. בהמשך לכך, ביום 18.7.2023 הגישה העותרת – הסתדרות הרופאים הווטרינרים בישראל – לבית הדין האזורי בקשת צד בסכסוך קיבוצי, בגדרה עתרה למתן סעד הצהרתי שיורה כי הרופאים הווטרינרים המועסקים בתאגיד מהווים יחידת מיקוח נפרדת מיתר עובדי התאגיד, וכי העותרת היא ארגון העובדים היציג של יחידת מיקוח זו; וכן לביטול ההסכם הקיבוצי שנחתם בין ההסתדרות לבין התאגיד. בית הדין האזורי דחה את הבקשה. בפסק דינו קבע, בין היתר, כי העותרת אינה מהווה ארגון עובדים על פי סימני ההיכר שנקבעו בפסיקה – וזאת, בעיקר, משלא הוכח כי מרבית חבריה הם עובדים שכירים, וכי מטרתה המרכזית היא ייצוג עובדים מול מעסיקם בעניין תנאי עבודתם. עוד מצא בית הדין האזורי, כי אין מקום להכיר ברופאים הווטרינרים המועסקים בתאגיד כיחידת מיקוח נפרדת; זאת מכיוון שחרף השכלתם הייחודית, מאפייני העסקתם אינם מלמדים על אינטרס משותף מיוחד המצדיק את פיצולם מיחידת המיקוח המפעלית ההסכמית הכוללת את כל עובדי התאגיד. על כך הגישה העותרת ערעור לבית הדין הארצי, שנדחה אף הוא. בית הדין הארצי לא מצא להתערב במסקנת בית הדין האזורי לפיה אין לפצל את יחידת המיקוח המפעלית, תוך שנקבע כי מסקנה זו נסמכת על ההלכה הפסוקה ועל התרשמותו של בית הדין האזורי ממאפייניהם התעסוקתיים של הרופאים הווטרינרים בתאגיד. לנוכח האמור ציין בית הדין הארצי, כי אין לו צורך להידרש ליתר נימוקי בית הדין האזורי, ובכלל זאת לקביעה כי העותרת אינה מהווה ארגון עובדים; תוך שהובהר כי "שמורה הזכות ל[עותרת] לטעון אחרת בהליך אחר, ולהוכיח את מעמדה באמצעות ראיות מתאימות". בעתירה שלפנינו מבקשת העותרת כי נורה על ביטול קביעותיהם של בתי הדין לעבודה באשר למעמדה כארגון עובדים, ובאשר להכרה ברופאים הווטרינרים בתאגיד כיחידת מיקוח נפרדת. העותרת טוענת, כי הגם שבית הדין הארצי לא דן בשאלת מעמדה כארגון עובדים, בעצם קביעתו ולפיה שמורה לה הזכות "לטעון אחרת ולהוכיח את מעמדה" – הוא הכריע, הלכה למעשה, בסוגיה "באופן אגבי" תוך אשרור קביעותיו השגויות של בית הדין האזורי בנושא. עוד טוענת העותרת, כי נפלו טעויות משפטיות מהותיות בהכרעה שלא להכיר ברופאים הווטרינרים בתאגיד כיחידת מיקוח נפרדת – תוך שהודגש כי במקרים אחרים הוכרו רופאים הומניים כיחידת מיקוח נפרדת וזאת על בסיס נימוקים היפים גם לענייננו. בתוך כך, העותרת שבה על הטענות שהעלתה לפני בתי הדין לעבודה ביחס לקיומו של אינטרס מיוחד בקרב הרופאים הווטרינרים המועסקים בתאגיד, ובכלל זאת על ההבדלים בהכשרתם ובעבודתם בהשוואה ליתר העובדים במקום, המצדיקים להכיר בהם כיחידת מיקוח נפרדת. ההסתדרות טוענת מנגד כי דין העתירה להידחות על הסף ולחלופין לגופה. לטענתה, אין מדובר במקרה המצדיק את התערבותו של בית משפט זה – משלא נפלה כל טעות משפטית מהותית בפסקי הדין של בתי הדין לעבודה; ומשטענות העותרת הן ערעוריות באופיין. כן נטען, כי הסעד המבוקש בעתירה שעניינו הכרה ביחידת מיקוח נפרדת – הפך לתיאורטי, משעה שהעותרת אינה טוענת עוד ליציגות בתאגיד; וכי דין העתירה להידחות על הסף גם מפאת השיהוי שנפל בהגשתה; ומחמת חוסר ניקיון כפיים. בהקשר אחרון זה טוענת ההסתדרות, בין היתר, כי העותרת הסתירה בעתירתה את קיומו של הליך אחר, רלוונטי, שהתנהל בבית הדין הארצי, בגדרו נדחתה ביום 9.2.2025 בקשה שהגיש ארגון "כוח לעובדים" להצהיר עליו כארגון העובדים היציג בתאגיד (סב"א 54639-09-24 כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה; להלן: הליך כוח לעובדים). לבסוף נטען כי אף לגופם של דברים, קביעותיהם של בתי הדין לעבודה בנושאים שעל הפרק, נכונות מבחינה עובדתית ומשפטית. אף התאגיד סבור כי דין העתירה להידחות על הסף ואף לגופה, מטעמים דומים. התאגיד מדגיש, כי בכל הנוגע למעמד העותרת כארגון עובדים, לא זו בלבד שלא נפלה טעות משפטית בפסק דינו של בית הדין הארצי – אף לא נקבעה כל קביעה אופרטיבית המאפשרת התערבות. כן מוסיף התאגיד, כי העותרת מסתירה את העובדה שהרופאים הווטרינרים שהצהירו מטעמה בהליכים מושא העתירה, ואחרים המועסקים בתאגיד – נטשו מאז את העותרת והצטרפו לארגון "כוח לעובדים"; תוך שצוין כי העותרת אינה תומכת את עתירתה בתצהירים עדכניים מטעם רופאים-וטרינרים המועסקים בתאגיד. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה על נספחיה ובתגובות המקדמיות שהוגשו, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. בראש ובראשונה, העתירה הוגשה בשיהוי ניכר – ביום 16.3.2025, בחלוף למעלה מחמישה חודשים מן המועד בו ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי. כפי שנקבע לא אחת, פגם זה לבדו מצדיק דחייתה על הסף, מטעמים הנעוצים בסופיות הדיון ובוודאות משפטית (ראו למשל: בג"ץ 2195/22 מטליצה נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 6 (12.4.2022); בג"ץ 4272/23 פלונית נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 31 (7.6.2023); בג"ץ 1459/21 טיקוצ'ינסקי נ' בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו, פסקה 12 (25.3.2021)). מעבר לכך, כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין לעבודה, והתערבותו בפסיקתם שמורה למקרים חריגים בהם נתגלתה טעות משפטית יסודית, והתערבות שיפוטית נדרשת מטעמי צדק (ראו, מיני רבים: בג"ץ 46349-03-25 כהן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 7 (21.4.2025); בג"ץ 74496-05-25 משיח נ' בית הדין האזורי לעבודה (10.6.2025)). אמת המידה מצמצמת אף יותר כשמדובר, כבענייננו, בסוגיות בתחום דיני העבודה הקיבוציים, המצויים במובהק בליבת מומחיותם של בתי הדין לעבודה (ראו למשל: בג"ץ 2527/15 הסתדרות האקדמאים במדעי החברה והרוח וועד האקדמאים ברשות שדות התעופה נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 5 (1.7.2015)); בג"ץ 4737/14 הסתדרות העובדים הלאומית נ' שר הכלכלה, פסקה 15 (5.11.2014)). המקרה דנן לא נופל בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותנו. תחילה יובהר, כי אין לקבל את טענת העותרת ולפיה בית הדין הארצי הכריע בשאלת מעמדה כארגון עובדים. כאמור, בית הדין הארצי ציין מפורשות בפסק דינו כי אינו נדרש לעניין זה, וכי זכותה של העותרת לטעון בנושא בהליך אחר – שמורה לה. בנסיבות אלה, הרי שהנושא לא הוכרע לכאן או לכאן (וראו גם בפסקה 50 לפסק דינו של בית הדין הארצי בהליך כוח לעובדים, שם צוין כי: "לא נקבע בפסק הדין הארצי כי [העותרת] אינה ארגון עובדים"), ולפיכך, ממילא, אין כל מקום להתערבות בסוגיה זו. טענותיה הנוספות של העותרת, נגד הקביעה כי אין להכיר ביחידת מיקוח מקצועית נפרדת – נושאות אופי ערעורי מובהק, משהן מופנות כלפי ממצאים עובדתיים שקבע בית הדין האזורי לגבי מאפייני העסקתם של הרופאים הווטרינרים בתאגיד, מהן נגזרה מסקנתו המשפטית בנושא. ממצאים אלה והמסקנה העולה מהם אושרו על-ידי ערכאת הערעור – בית הדין הארצי; ואין מקום לערוך בחינה מחודשת בעניינם בגדרי ההליך דנן, על פי אמות המידה להתערבותו של בית משפט זה בפסיקת בתי הדין לעבודה (והשוו: בג"ץ 7285/23 מסיקה נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 5 (28.9.2023)). לנוכח האמור, לא ראיתי צורך להידרש בהקשר זה לטענתם של המשיבים 3-2 שלפיה הסעד האמור התייתר והפך לתיאורטי. לבסוף יצוין, כי יש ממש בטענת המשיבים 3-2 לחוסר ניקיון כפיה של העותרת – אשר לא הזכירה בעתירתה את קיומו של הליך כוח לעובדים, והתפתחויות נוספות קשורות הנוגעות ליחסי העבודה הקיבוציים בתאגיד. יש בחסר האמור, משום טעם נוסף התומך בדחיית העתירה על הסף (וראו: בג"ץ 7509/18 חב' אוויסון ישראל בע"מ נ' משרד החוץ, פסקה 35 (22.12.2020)). אשר על כן, העתירה נדחית. העותרת תישא בהוצאות המשיבים 3-2 בסך של 5,000 ₪ לכל אחד. ניתן היום, י"ט אב תשפ"ה (13 אוגוסט 2025). דפנה ברק-ארז שופטת גילה כנפי-שטייניץ שופטת חאלד כבוב שופט