פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 3764/97
בפני: כבוד השופט א' מצא
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד השופט י' גולדברג
המערער: גדי בן-שטרית
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על גזר דין בית המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 7.5.97
בתיק ת.פ. 312/96 שניתן על ידי
כבוד השופט א' פריש
תאריך הישיבה: י"ח באייר התשנ"ח (14.5.98)
בשם המערער: עו"ד יוסי זילברברג
בשם המשיבה: עו"ד תמר בורנשטיין
פ ס ק - ד י ן
המערער הורשע על-פי הודאתו בעשיית עיסקה בסם מסוכן, בסחר בסם מסוכן, בהחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית ובאיומים. בנוסף הורשע המערער בהחזקת סם מסוכן (עבירה נוספת) ובהחזקת נשק. העבירות בוצעו על-ידי המערער בהיותו בהולנד, ובשל ביצוען הוסגר לישראל. במסגרת הסדר טיעון, שכרת עם התביעה קודם להודאתו, ביקשה המאשימה לגזור על המערער 69 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי סבר כי עונש זה אינו חמור מדי. עם זאת ראה לייחס יותר משקל להודאתו של המערער, וכן לסיכויי שיקומו, ובהתחשב באלה הסתפק בגזירת חמש שנות מאסר בפועל, שמניינן מיום מעצרו של המערער בהולנד, ובהטלת שנתיים וחצי מאסר על תנאי.
בערעור על חומרת העונש קיווה הסניגור לשכנענו, כי בנסיבות העניין היה מוצדק להקל עם המערער יותר משעשה בית המשפט קמא. שקלנו את טענותיו והגענו לכלל מסקנה כי העונש שהושת על המערער אינו חורג מנורמת הענישה הראויה. כעולה מן העובדות, בהן הודה, סיפק המערער בשתי הזדמנויות לבלדרים שנשלחו מישראל להולנד, כמויות ניכרות של סמים מסוג אקסטזי ול.ס.די. הסמים נועדו ליבוא לישראל בידי הבלדרים ורובם אכן יובא לישראל. בהתחשב בחומרת מעשיו של המערער אין כל מקום לומר כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו יתר על המידה. גם טענות הסניגור אודות העדר יחס נאות בין עונשו של המערער לבין עונשיהם של עבריינים אחרים שהיו קשורים באותה פרשה, דינן להידחות. היחיד מבין האחרים, שעונשו הוא בר-השוואה, נידון ל42- חודשי מאסר בפועל, אלא שבמקרהו של האחר התחשב בית המשפט בעברו הנקי, בעוד שלחובת המערער שלפנינו הרשעות קודמות בעבירות לא מעטות.
הערעור נדחה.
ניתן היום, יח' באייר תשנ"ח (14.5.98)
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
97037640.F02