דהאן נ' ביה"ד האזורי לעבודה ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3764/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ע' גרוסקופף העותרת: יפה דהאן נ ג ד המשיבים: 1. ביה"ד האזורי לעבודה 2. ביה"ד הארצי לעבודה 3. מדינת ישראל – רשות המיסים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: בעצמה פסק-דין השופט ע' גרוסקופף: העתירה שלפנינו מכוונת לביטול החלטת בית הדין הארצי לעבודה מיום 14.5.2021 (בר"ע 690-11-20). במסגרת החלטה זו נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (על"ח 64158-12-19), בגדרו התקבל באופן חלקי ערעור שהגישה העותרת על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (לפי פקודת מס הכנסה) (להלן: הוועדה) מיום 27.11.2019, אשר הותירה את דרגת הנכות הצמיתה והמשוקללת של העותרת בשיעור של 88.79%, החל מיום 1.3.2013. בתמצית שבתמצית, העותרת – שאינה מיוצגת – מלינה בעתירה שלפנינו על כך שהוועדה החליטה לבטל את 10% הנכות שנקבעו לה בהתאם לסעיף 18(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות). העותרת אף מבקשת בפתח עתירתה לראות בה כחלק בלתי נפרד מעתירה קודמת שהגישה לבית משפט זה (בג"ץ 2848/20 פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי (11.6.2020) (להלן: העתירה הקודמת). מבלי להקל ראש בקשיים הפיזיים והנפשיים עמם נדרשת העותרת להתמודד, סבורני כי בדומה לגורלה של העתירה הקודמת, אף דינה של העתירה דנן להידחות בשל היעדר עילה להתערבותנו. הטענה המרכזית בעתירה שלפנינו, קרי בקשתה של העותרת כי הוועדה תבחן מחדש את ההצדקה לקבוע לה אחוזי נכות גם בהתאם לסעיף 18(1)(ב) לתקנות, נבחנה לפני ולפנים במסגרת ההליכים הקודמים. בתוך כך, בית הדין הארצי לעבודה פירט בהחלטתו מושא העתירה דנן מדוע לא נפלה טעות בהחלטת הוועדה לפיה בנסיבות המקרה דנן יש לקבוע לעותרת בגין חלק מנכויותיה אחוזי נכות בהתאם לסעיף 35(1)(ג) לתקנות, ולא גם בהתאם לסעיף 18(1)(ב) לתקנות (ראו פסקאות 14-12 להחלטה). כפי שהובהר לעותרת בעתירה הקודמת, בית משפט זה אינו ערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה, והתערבותו בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה נעשית במשורה, ומתייחסת למקרים יוצאי דופן בהם נפלה טעות משפטית מהותית, ששיקולי הצדק מחייבים את תיקונה. בשים לב לכך שההחלטה הנתקפת בעתירה שלפנינו עוסקת בסוגיה אשר לבית הדין לעבודה מומחיות מיוחדת לגביה, ואף ביתר שאת שעה שמדובר בענייננו ב"גלגול רביעי" – לא מצאתי כי בהחלטת בית הדין הארצי מושא העתירה דנן נופלת למתחם המצומצם בו מוצדקת התערבותנו בפסיקת בתי הדין לעבודה (ראו ההפניות בעתירה הקודמת, פסקה 4). כך, בוודאי, כאשר העותרת מציינת בעצמה כי קיימים עדיין הליכים תלויים ועומדים בעניינה, אשר יתכן כי ייתרו את הצורך בעתירתה, ומבהירה כי העתירה מוגשת "[על מנת] שלא אפספס את מועד הזכות המקונית לי להגיש עתירה". לאור האמור, דין העתירה שלפנינו להידחות על הסף. בנסיבות העניין, ומתוך התחשבות בעותרת, איננו עושים צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ' בסיון התשפ"א (‏31.5.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21037640_Y01.docx עו מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il