בג"ץ 376-17
טרם נותח
פלוני נ. הפרקליט הצבאי הראשי
סוג הליך
עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק בג"ץ 376/17
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 376/17
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט א' שהם
העותרת:
פלונית
נ ג ד
המשיב:
הפרקליט הצבאי הראשי
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרת:
עו"ד אייל נון
בשם המשיב:
עו"ד יונתן נד"ב
פסק-דין
השופט י' דנציגר:
עתירה למתן צו על תנאי שיחייב את המשיב לנמק: (א) מדוע לא יקבל החלטה מנומקת בבקשת העותרת לביטול כתב האישום שהוגש נגדה בבית הדין הצבאי מחוז מטכ"ל; (ב) מדוע לא יבוטל כתב האישום כנגד העותרת בשל מצבה הרפואי והיותה אזרחית מזה כמעט שנתיים; (ג) מדוע לא יבוטל כתב האישום שהוגש נגד העותרת מחמת הגנה מן הצדק.
העתירה
1. על פי הנטען בעתירה, העותרת, ילידת 1977, התגייסה בשנת 1996 ושירתה, בין היתר, כקצינת מחקר בפיקוד הצפון עד שחרורה בשנת 1999. לאחר שהשלימה לימודי תואר ראשון ושני, שבה העותרת בשנת 2007 לשירות קבע ומאז שירתה במספר תפקידים וזכתה להערכה רבה בגין שירותה המסור והמקצועי ואף הייתה מועמדת לעלות בסולם הדרגות.
2. לטענת העותרת, כאשר הודיעה למפקדיה כי היא מתחילה לעבור טיפולי פוריות נוכח רצונה להרות ולהפוך לאם, לא ראו זאת בעין יפה וחייה של העותרת הפכו לסיוט מתמשך על פני יותר משנתיים שבהן סבלה מהתנכלות, התעמרות, התעללות והחרמה מצד מפקדיה, עד שלבסוף ביום 3.3.2015 שוחררה משירות צבאי בהתאם להחלטה של הוועדה להתרת התחייבויות לשירות קבע.
3. עוד נטען בעתירה כי נוכח הטיפולים האינטנסיביים שעברה ובשילוב עם ההתעמרות מצד מפקדיה, התדרדר מצבה הבריאותי והנפשי של העותרת. מצב זה הוחמר עוד יותר נוכח אירוע הטרדה מינית שעל פי הנטען עברה העותרת מצד אזרח עובד צה"ל, אירוע אשר לטענת העותרת לא נחקר כראוי על אף שהגישה תלונה בעניין. לדבריה, אירוע טראומתי זה גרם לה לאבד הריון שהושג עקב טיפולי הפוריות. התדרדרות מצבה הבריאותי והטיפולים האינטנסיביים שעברה הובילו, לדבריה, להיעדרותה מהשירות. בין יתר טענותיה בעתירה, טוענת העותרת כי הייתה מטופלת על ידי פסיכולוג צבאי אשר הייתה תלויה בו באופן משמעותי ולדבריה הוא הורה לה להימנע מלהגיע לבסיס תוך הבטחה שהוא יטפל בכל האישורים הכרוכים בכך. בתקופה זו, לפי הנטען, איבדה העותרת הריון נוסף.
4. העותרת טוענת כי עקב העמדה לדין משמעתי של מפקדיה, שבעקבותיה הם הורשעו ונענשו, הגיש אחד ממפקדיה של העותרת – כנקמה – תלונה נגדה למצ"ח, וזו הובילה לפתיחת חקירה נגדה ובסופו של דבר להגשת כתב האישום נשוא העתירה. העותרת מעלה בעתירתה טענות בנוגע לחוקיותן של פעולות חקירה שונות שנערכו בעניינה.
5. בעקבות שימוע שנערך לעותרת, הציעה הפרקליטות הצבאית כי תשקול את סגירת התיק בתמורה לכך שהעותרת תודה בתצהיר כי נעדרה מן השירות שלא ברשות. אולם העותרת לא הייתה מוכנה להודות בעבירות שלא ביצעה, לשיטתה, ולטענתה בעקבות סירובה להצעה זו, כתב האישום הוחמר.
6. כתב האישום נגד העותרת הוגש ביום 28.8.2015, יום לפני שיצאה מתחולת חוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955.
7. ביום 24.1.2016 התקיימה ישיבת הקראה, שאליה העותרת לא התייצבה. למחרת הגישה התביעה הצבאית בקשה להוצאת פקודת מעצר נגד העותרת, והיא בוטלה לאחר מספר הליכים נוספים. ביום 13.4.2016 התקיימה ישיבת ההקראה, ובמהלכה הודיעה העותרת כי היא אינה יכולה למסור את עמדתה לאישום, ובית הדין ראה בהודעה זו כפירה. במקביל התנהלו מספר הליכים מקדמיים, לרבות בעניין מינוי סנגור לעותרת, נוכח התכלות משאביה הכספיים, וכן בעניין גילוי חומר החקירה. לטענת העותרת, מצבה הרפואי בתקופת ההליכים המשפטיים היה ונותר בלתי נסבל, והיא איבדה פעם נוספת הריון. עקב אי התייצבותה לדיונים הוציאה הפרקליטות הצבאית פעם נוספת פקודת מעצר נגדה. בין היתר, פנתה העותרת גם לבית הדין הצבאי לערעורים על מנת שיסייע לה, תוך הדגשת מצבה הרפואי.
8. ביום 30.9.2016 הגישה העותרת בקשה לביטול כתב האישום וביום 23.11.2016 נדחתה הבקשה לביטול כתב האישום, כשעל המכתב היה חתום העוזר המשפטי של סגן הפצ"ר.
9. הטענות המשפטיות שבפי העותרת הן אלה: (1) לא היה כל מקום להגיש את כתב האישום מלכתחילה, בהיעדר בסיס עובדתי ומשפטי; (2) יש להורות על ביטול כתב האישום עקב הפלייה, שכן מפקדיה הישירים של העותרת הועמדו לדין משמעתי בלבד בעוד העותרת הועמדה לדין פלילי; (3) דין כתב האישום ביטול מאחר והוגש כאמצעי ענישה לאחר שהעותרת סירבה לחתום על תצהיר שקרי שבו היא מודה בחלק מהעבירות שיוחסו לה; (4) נסיבות הפרשה מקימות לעותרת הגנה מן הצדק המחייבת את ביטול כתב האישום נגדה. העותרת טוענת כי בעניינה קיימות נסיבות חריגות וקיצוניות המצדיקות ביטול כתב האישום כבר עתה מבלי להמתין להכרעה דיונית.
תגובת המשיב
10. לפי הנטען בתגובת המשיב, בחודש מרץ 2015 נפתחה, בעקבות תלונה שהגיש מפקדה של העותרת, חקירה של המשטרה הצבאית החוקרת, לאחר שעלה לכאורה כי במהלך התקופה שבין דצמבר 2013 למרץ 2015, ברצף, נעדרה העותרת משירות, תוך שלאורך התקופה הודיעה במסרונים כי היא נמצאת בימי מחלה, ובפועל לא סיפקה לאורך כל התקופה אישורי מחלה. בעניין התקיים גם תחקיר פיקודי, שהוצג בפני קצין הקשר הראשי. במסגרת החקירה נגבו על ידי מצ"ח ומשטרת ישראל עדויות משורת גורמים בצבא ומחוץ לצבא. מהחקירה עלתה תמונה שלפיה העותרת, במהלך התקופה האמורה, נעדרה מהשירות ברצף (למעט שתי פגישות עם גורמים פיקודיים, בבסיסים אחרים), בלא שסיפקה אישורי מחלה להיעדרותה. כמו כן עלה, כי בשל היעדר שיתוף פעולה מצד העותרת לא ניתן היה בדרך כלל ליצור עמה קשר או לערוך ביקורי בית.
11. בחקירותיה טענה העותרת, בין היתר, כי היעדרותה הייתה מוצדקת על בסיס מצבה הרפואי וכי לא נפל פגם בהיעדרותה. בין היתר, טענה העותרת, כי גורמי בריאות נפש שעמם נפגשה במהלך התקופה הורו לה לא לשוב לבסיס ואמרו שיטפלו בכך. מעדויותיהם של אלה, עלתה תמונה שונה.
12. בכתב האישום מואשמת העותרת בעבירות לפי חוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, של היעדר מן השירות שלא ברשות, ידיעות כוזבות והתנהגות שאינה הולמת.
13. לאחר הגשת כתב האישום התנהלו בתיק הליכים מקדמיים רבים, בהם בקשות לעיון בחומר חקירה וערעורים על החלטות בבקשות אלה; בקשת העותרת לצירוף גורמי מופ"ת בצה"ל; והליכים בנוגע לייצוגה של העותרת על ידי סנגורים שונים. דיונים נדחו פעם אחר פעם לבקשת העותרת על מנת לאפשר לה למצות הליכים מול התביעה הצבאית ועל מנת למנות עבורה סנגור שייצג אותה בהליך הפלילי. הדברים הגיעו לידי כך שפעמיים הוחלט על הוצאת פקודות מעצר נגד העותרת ולאחר מכן נקבעו תנאים על ידי בית הדין הצבאי לערעורים להבטחת התייצבותה לדיונים.
14. במכתב מיום 30.9.2016 פנה בא-כוח העותרת במכתב לפרקליט הצבאי הראשי (להלן: הפצ"ר) בבקשה לביטול כתב האישום. במכתב תשובה מיום 23.11.1016 הודע לבא-כוח העותרת כי סגן הפצ"ר מצא לדחות את הבקשה. במכתב לפצ"ר מיום 18.11.2016 השיג ב"כ העותרת בפני הפצ"ר על החלטתו של סגן הפצ"ר וביקש להורות על ביטולו של כתב האישום. ביום 11.1.2017 הוגשה העתירה דנן ובמכתב מיום 19.1.2017 הודע לב"כ העותרת כי לאחר בחינת הפנייה לא מצא הפצ"ר כי מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים דיון נוסף בה.
15. עוד מציין המשיב, כי בעקבות נסיבות המקרה, נשפטו בדין משמעתי, בעבירה של התרשלות, מפקדה של העותרת ואחראי כוח האדם ביחידה. שניהם הורשעו ונענשו.
16. אשר לתקרית ההטרדה המינית; מן החקירה עלה כי העותרת התלוננה על האירוע בפני מספר גורמים ואכן החל בירור ביחידה, אולם העותרת לא הגיעה למספר פגישות שנקבעו בעניין, ולאור זאת הוחלט שלא להמשיך בבירור הטענות. בעקבות הערה של בית הדין הצבאי נערך בירור נוסף, אולם נוכח הכחשה גורפת של האזרח עובד צה"ל ובהינתן חלוף הזמן, הוחלט כי אין מקום להמשיך בבירור.
17. עמדתו של המשיב היא, כי דינו של הסעד הראשון בעתירה להימחק, משהוא התייתר, היות שבינתיים ניתנה החלטה של הפצ"ר בנוגע לבקשת העותרת לבטל את כתב האישום.
18. אשר לסעדים השני והשלישי, שעניינם ביטול כתב האישום נוכח היעדר בסיס עובדתי ומשפטי ונוכח טענת הגנה מן הצדק; עמדת המשיב היא כי דינם להידחות על הסף נוכח קיומו של סעד חילופי. דרך המלך להעלות טענה בדבר ביטול כתב אישום, היא בפני בית המשפט הדן בהליך הפלילי, שעל החלטתו ניתן להשיג במסגרת ערעור. לשיטת המשיב, לא קמה בענייננו עילה לסטות מהכלל האמור. לכלל זה מספר טעמים אשר חלים בענייננו, וביתר שאת הטעם בדבר מחלוקות עובדתיות שונות שלערכאה הדיונית הכלים המתאימים לבירורן. בעתירה נטענות טענות רבות מאוד, חלק משמעותי מהן בעלות מאפיינים עובדתיים. גם חלק ניכר מהטיעון המשפטי אינו אלא טענות לגופו של כתב האישום. ברי שהמקום המובהק לבירורן של טענות כאלה הוא בית הדין הצבאי הדן בהליך הפלילי בעניינה של העותרת.
19. כן טוען המשיב, כי גם לגופו של עניין יש לדחות את הסעדים השני והשלישי, בהיעדר פגם המקים עילה להתערבות בית המשפט. זאת, מכיוון שכתב האישום הוגש לאחר שהחקירה בעניין העלתה תשתית ראייתית המגבשת סיכוי סביר להרשעה, וככזו היא עומדת במבחן להגשת כתב אישום. מהתשתית הראייתית עלה לכאורה כי העותרת נעדרה מהשירות, במשך תקופה רצופה ממושכת וארוכה, בנימוק של ימי מחלה, תוך שהיא מודיעה במסרונים שהיא בימי מחלה, אף שלא המציאה אישורים לכך. כמו כן, התשתית הראייתית העלתה לכאורה, שכאשר פנה אל העותרת בבסיס הקריה גורם משאבי אנוש בבקשה לקבל את אישורי המחלה, אמרה העותרת שתביא לו את המסמכים מיד, אך קודם לכן היא מבקשת לסור לחדר הנוחיות, וחרף זאת, הלכה העותרת מהמקום בלא שמסרה את המסמכים, ובלא שהודיעה לאיש שהיא עוזבת. בשל כל זאת הואשמה העותרת בהיעדר מן השירות שלא ברשות, בידיעות כוזבות ובהתנהגות שאינה הולמת. יתרה מכך, כתב האישום אינו כולל את מלוא תקופת ההיעדרות של העותרת מן השירות, שכן לא נכללו בו מועדים שלגביהם המציאה העותרת אישורי מחלה במהלך החקירה, ביניהם אישורי מחלה שניתנו לעותרת בדיעבד על ידי רופאים בקופת חולים, לאחר ששונו בכתב יד על ידי הרופאים. רבים מאישורים אלה הם כאלה שניתנו על ידי רופאת המשפחה שלא בהתאם להוראות הצבא. במובן זה, כתב האישום הקל עם העותרת.
המשיב מוסיף, כי בהתאם להלכה הפסוקה, בית המשפט אינו בא בנעליהם של גורמי התביעה בהחלטות בנוגע להעמדה לדין ולא יתערב בהחלטות כאלה אלא במקרים חריגים בלבד, בהתקיים פגם כבד משקל המקים עילה להתערבותו בהחלטות, כגון חוסר סבירות וכיו"ב. פגם כאמור לא מתקיים בנסיבות ענייננו.
דיון והכרעה
20. דינה של העתירה להידחות על הסף מהטעמים שפורטו בתגובת המשיב. הסעד הראשון התייתר מכיוון שכשבוע לאחר הגשת העתירה העביר הפצ"ר לבא-כוח העותרת את החלטתו בעניין אי ביטול כתב האישום נגדה. אשר לסעדים השני והשלישי, אשר עוסקים בביטול כתב האישום מטעמים שונים (בין משום שהוא נעדר בסיס עובדתי ומשפטי לטענת העותרת ובין בשל טענה להגנה מן הצדק), דינם להידחות בשל קיומו של סעד חלופי. כפי שכבר נפסק, דרך המלך להעלאת טענות כנגד פגמים שנפלו בכתב אישום היא במסגרת ההליך הפלילי גופו [בג"ץ 9131/05 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל / משרד התעשייה המסחר והתעסוקה, פסקה 5 (6.2.2006); בג"ץ 2839/10 דוד נ' הפרקליט הצבאי הראשי, פסקה 9 (29.4.2010)]. לא ארחיב בדבר הטעמים העומדים ביסוד פסיקה זו, ורק אציין כי הם יפים לענייננו. בין היתר, כפי שעולה בבירור מתיאור הדברים לעיל, הגרסאות העובדתיות של הצדדים במקרה דנן סותרות זו את זו בנקודות רבות, ואין בידיו של בית המשפט הגבוה לצדק לבחון את נכונותה של איזו מהגרסאות. תפקיד זה מסור, מטבע הדברים, לערכאה המבררת את ההליך הפלילי. לא למותר לציין, כי באם תידחינה טענותיה של העותרת, תהיה פתוחה בפניה הדרך להשיג על כך בפני ערכאת הערעור.
21. אשר לבקשתה של העותרת כי יינתן צו האוסר על פרסום שמה ופרטיה המזהים – כידוע, הכלל הוא פומביות הדיון, לרבות פרסום שמותיהם של בעלי הדין, ואילו החריג הוא דיון בדלתיים סגורות או אי פרסום פרט כלשהו הנוגע לתיק שמתנהל בבית המשפט [רע"א 382/16 יהל נ' פקיד שומה תל אביב 4 (13.7.2016)]. במקרה דנן, מכיוון שהעתירה ופסק הדין כוללים, בין היתר, מידע אישי-רפואי של העותרת, אני סבור כי מכוח סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, יש להותיר את התיק כ"איסור פרסום", ובד בבד פסק הדין בלבד יפורסם ללא ציון שמה של העותרת.
סוף דבר, העתירה נדחית.
ניתן היום, כ"ז בשבט התשע"ז (23.2.2017).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17003760_W03.doc חכ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il