יצחק תמיר נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3759/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3759/03 ע"פ 3777/03 ע"פ 4994/03 ע"פ 6300/03 ע"פ 6312/03 ע"פ 7004/03 ע"פ 7463/03 ע"פ 10384/03 ע"פ 10399/03 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט ס' ג'ובראן המערערים בע"פ 3759/03: 1. יצחק תמיר 2. מאור סמדג'ה המערער בע"פ 6300/03: 3. רפאל כהן המערער בע"פ 6312/03: 4. רונן קרסנובורסקי המערער בע"פ 7463/03: 5. צבי פוגל המערער בע"פ 10384/03: 6. ביבס וידל נ ג ד המשיבה בע"פ 3759/03, 6300/03, 6312/03, 7463/03 10384/03: מדינת ישראל המערערת בע"פ 3777/03, 4994/03, 7004/03, 10399/03: מדינת ישראל נ ג ד המשיבים בע"פ 3777/03: 1. יצחק תמיר 2. מאור סמדג'ה המשיבים בע"פ 4994/03: 3. רפאל כהן 4. רונן קרסנובורסקי המשיב בע"פ 7004/03: 5. צבי פוגל המשיב בע"פ 10399/03: 6. ביבס וידל ערעורים על גזרי-הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 10.3.2003, 26.5.2003, 1.7.2003, בת.פ. 40020/02 שניתנו על ידי כבוד השופט ג' קרא, ומיום 9.10.2003 בת.פ. 40031/02 שניתן על ידי כבוד השופט ע' מודריק תאריכי ישיבה: י"ח בחשון תשס"ד (13.11.2003) כ"ז בכסלו תשס"ד (22.12.2003) בשם המערערים בע"פ 3759/03, והמשיבים בע"פ 3777/03: עו"ד אבי חימי בשם המערער בע"פ 6300/03 והמשיב בע"פ 4994/03: עו"ד יאיר גולן בשם המערער בע"פ 6312/03 והמשיב בע"פ 4994/03: עו"ד רענן בן טובים בשם המערער בע"פ 7463/03 והמשיב בע"פ 7004/03: עו"ד משה שרמן בשם המערער בע"פ 10384/03 והמשיב בע"פ 10399/03: עו"ד אורי בן-נתן בשם המערערת בע"פ 3777/03, 4994/03, 7004/03, 10399/03 והמשיבה בע"פ 3759/03, 6300/03, 6312/03, 7463/03, 10384/03: עו"ד יוסי קורצברג פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: תשעת הערעורים שבפנינו – שהחלטנו לאחד בהם את הדיון – עניינם בסחר בינלאומי רב-היקפים בסמים מסוכנים שנדונו בשני תיקים נפרדים (ת.פ. 40031/02, ות.פ. 40020/02) בבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו. פתח דבר 1. ביום 14.01.02 הוגש כנגד המערערים מס' 1-5 ונאשמים נוספים כתב אישום בת.פ. 40020/02, בו יוחסו להם עבירות של סחר וייצוא של סם מסוכן מסוג M.D.M.A. (כדורי "אקסטזי"). ביום 8.05.02 תוקן כתב האישום הנ"ל, והוגש כתב אישום מתוקן בשנית. ביום 15.05.02 נחתם עם רימה אלפרייב, אחת המעורבות בפרשה, הסכם עד מדינה, כאשר על סמך עדותה ובמסגרת ההסכם עימה, הוגש כתב האישום המתוקן בשלישית. אי לכך, מתחילת שלב ההוכחות עמד בפני בית המשפט המחוזי כתב אישום מתוקן בשלישית כנגד המערערים מס' 1-5 ועוד שבעה נאשמים אחרים, שעניינו סחר וייצוא סם מסוכן מהולנד למקומות שונים בעולם בהיקפים עצומים, להערכתי מדובר, לפחות, בהיקף כולל של כ- 2,400,000 כדורי "אקסטזי". ביום 20.02.03 הגישה התביעה לבית המשפט כתב אישום, שתוקן ברביעית, רק כנגד המערערים מס' 1 ו-2, ממנו נמחק האישום הראשון. כנגד המערער מס' 6 הוגש כתב אישום נפרד בת.פ. 40031/02. כתבי אישום נוספים הוגשו כנגד כל המעורבים בפרשה, מי בישראל ומי במדינות אחרות. כתבי-האישום, הכרעות-הדין וגזרי-הדין בעניינם של המערערים מס' 1, 2 ו-6 2. המערער מס' 1 (להלן: תמיר) והמערער מס' 2 (להלן: סמדג'ה) הורשעו על-פי הודאתם בשמונה פרשיות אישום, בעבירות של קשירת קשר לסחר ויצוא סמים לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז–1977 (להלן: חוק העונשין), שידול לסחר ויצוא סמים לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] (להלן: פקודת הסמים) ביחד עם סעיפים 30 ו- 34ד' לחוק העונשין, סחר ויצוא סמים לפי סעיף 13 לפקודת הסמים, החזקת סם שלא לשימוש עצמי לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים, סיוע לשידול לסחר ויצוא סמים לפי סעיף 13 לפקודת הסמים ביחד עם סעיפים 30, 31 ו- 34ד' לחוק העונשין, סיוע לסחר ויצוא סמים לפי סעיף 13 לפקודת הסמים ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין, סיוע להחזקת סם שלא לשימוש עצמי לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין. בנוסף לכך, סמדג'ה הורשע בעבירה של יבוא סמים לפי סעיף 13 לפקודת הסמים. המערער מס' 6 (להלן: וידל) הורשע בהליך נפרד, לאחר שמיעת ראיות בתיק, בחמש פרשיות אישום, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין וסחר ויצוא סמים לפי סעיף 13 לפקודת הסמים. מדובר באותן חמש פרשיות מבין שמונה שבגינן הורשעו אף תמיר וסמדג'ה, כאמור לעיל. 3. על-פי העובדות בהן הודו תמיר וסמדג'ה - במהלך חודש יולי 2001, או בסמוך לכך, הם קשרו קשר עם אחרים לביצוע עסקאות לייצוא כמויות גדולות של כדורי "אקסטזי" מהולנד. מדובר בסחר בהיקף שנע בין 800,000 עד 1,000,000 כדורים. על-פי התכנית הם היו אמורים לרכוש את הסמים בהולנד באמצעות יעקב אלשייך ודרור פחימה או מי מטעמם, לייצא את הסמים למדינות שונות בעולם (ארה"ב, אוסטרליה, ישראל, צ'כיה), ולסחור בהם באותן מדינות. פעילותם על-פי הקשר כאמור נמשכה בחודשים יולי-נובמבר 2001, ופסקה רק עת נעצרו. שיטת פעולתם הייתה אחידה, כמעט בכל האישומים. נקודת מוצא הסחר הייתה בהולנד, וייצוא הסמים התבצע באמצעות בלדרים, שהובילו את מזוודות הסם כאשר הסמים מוסתרים בתוך בובות וצעצועים. תמיר וסמדג'ה דאגו לגייס מעת לעת בלדרים נוספים לפעילות הסחר והייצוא שהתנהלה בחודשים הנ"ל. על-פי רוב, המתין אחד מהם, או שניהם, להגעת הבלדר להולנד, וידא את הצטיידותו במזוודת הסמים ועלייתו למטוס אל מדינת היעד. כמו כן, ועל-מנת לפקח על הבלדרים תמיר וסמדג'ה נעזרו בשירותיהם של המלווים, שאחד מהם היה וידל. על-פי הכרעת הדין בעניינו של וידל, הוא גוייס על-ידי תמיר שהיה גיסו, לשמש כמלווה בלדרים. תפקידו של וידל כלל הצטרפות לטיסה בה טס הבלדר ומעקב אחריו עד לשלב בו העביר הבלדר את הסם לייעודו. לאחר שהמשימה הושלמה, היה מתקשר לתמיר ומדווח אם החומר הגיע לייעודו או מעדכן על "תקלה" שמנעה את ביצועה של התוכנית. באחריותו היה גם לנסות ו"להציל" את הבלדר אם קרתה "תקלה" בשלב כלשהו בדרך. וידל ביצע חמישה מסעי ליווי, שעבור כל אחד מהם קיבל סך של 5,000 דולר. כמו כן, אגב מילוי תפקיד המלווה, העביר הוא, לפחות פעם אחת, כסף לאחד הבלדרים, ונכח, לפחות פעם אחת, בפעולת הטמנת הסמים בתוך הבובות ואריזתם במזוודות. 4. בית המשפט המחוזי גזר על תמיר וסמדג'ה, עונש של חמש עשרה שנות מאסר, שמהן שתים עשרה וחצי שנים לריצוי בפועל, והיתר על תנאי לתקופה של שלוש שנים מתום מאסרם, והתנאי הוא שלא יעברו עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים או עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין. כן הוטל על כל אחד מהם קנס בסך 200,000 ש"ח או עשרים חודשי מאסר תמורתו. בית המשפט המחוזי גזר על וידל עונש של שמונה שנות מאסר, שמהן שש שנים לריצוי בפועל, והיתר על תנאי לשלוש שנים מתום מאסרו, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים, או קשירת קשר או ניסיון לעבור עבירה כאמור. כן הוטל עליו קנס בסך 20,000 ש"ח או ארבעה חודשי מאסר תמורתו. כתבי-האישום, הכרעות-דין וגזרי-הדין בעניינם של המערערים מס' 3, 4 ו-5 5. המערער מס' 3 (להלן: כהן), המערער מס' 4 (להלן: קרסנובורסקי) והמערער מס' 5 (להלן: פוגל) הורשעו על-פי הודאתם, בעבירות של קשירת קשר לסחר ויצוא סמים לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, סחר ויצוא סמים לפי סעיף 13 לפקודת הסמים, ניסיון לסחר ויצוא סמים לפי סעיף 13 לפקודת הסמים ביחד עם סעיפים 25 ו-34ד' לחוק העונשין, החזקת סם שלא לשימוש עצמי לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים ושידול לסחר ויצוא סמים לפי סעיף 13 לפקודת הסמים ביחד עם סעיפים 30 ו-34ד' לחוק העונשין. בנוסף לכך, קרסנובורסקי הורשע בעבירה של שידול ליצוא סמים לפי סעיף 13 לפקודת הסמים ביחד עם סעיפים 30 ו-34ד' לחוק העונשין, ואילו כהן הורשע בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, זיוף מסמך לפי סעיף 418 לחוק העונשין, שימוש במסמך מזוייף לפי סעיף 420 לחוק העונשין, התחזות כאדם אחר לפי סעיף 441 לחוק העונשין ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין. 6. על-פי עובדות האישום הראשון של כתב האישום המתוקן בשלישית, בתקופה שלפני 5.10.01 קשרו קרסנובורסקי, כהן ופוגל קשר עם אחרים לביצוע עסקה לייצוא כמות אדירה של 1,600,000 כדורי "אקסטזי" מהולנד, דרך גרמניה, לאוסטרליה. על-פי התכנית היו אמורים הם והקושרים האחרים לרכוש את הסמים בהולנד באמצעות אלשייך ופחימה או מי מטעמם, לשנע את הסמים לגרמניה, שם להטמינם בתוך המדחסים ולהעמיסם על מכולה שתוביל אותם לאוסטרליה, שם ימתין להם אלשייך שיסחור בהם בשם הקושרים. לצורך מימוש התכנית, קרסנובורסקי וכהן עמדו בקשר עם אלשייך ופחימה, הם תיאמו את סוג הסמים אותם ירכשו וכמותם, את המחיר, את אופן העברת הכסף, המועד בו תבוצע העסקה, המקום אליו יועברו הסמים, והאופן בו ייארזו הסמים ויסומנו. פוגל, שהיה "ממונה" על הטמנת הסמים ושינועם לאוסטרליה שידל את גוטמן ורפאלוביץ' להצטרף אל תכנית הקשר. על-פי התכנית אמור היה גוטמן להעמיד לרשות הקושרים מחסן, אותו שכר בעיירה הגרמנית לובק, על מנת לאחסן בו את הסמים. ביום 29.10.01, בעת ששהה קרסנובורסקי בהולנד, מסר הוא ביחד עם אחר לאלשייך את כתובת המחסן אליו היו אמורים להגיע הסמים. ביום 12.11.01 יצא פוגל ללובק במטרה להמתין שם להגעתם של הסמים. יום למחרת יצאו רפאלוביץ', גוטמן, ברוך ואילן לגרמניה והצטרפו לפוגל. ביום ביצוע העסקה, 15.11.01 יצא נהג מטעם הספק מהולנד לגרמניה, וברשותו סמים. אותה שעה המתינו גוטמן ורפאלוביץ' במחסן בלובק, בעוד פוגל, ברוך ואילן מתאמים את הגעת הסמים ומפקחים על כך. קרסנובורסקי וכהן עקבו במקביל מישראל אחר התקדמות העסקה ואופן מימושה. עם התעכבות הגעת הסמים למחסן בלובק, עמדו קרסנובורבקי וכהן בקשר רציף עם הקושרים בחו"ל, תוך גילוי עניין מירבי בסמים ומועד הגעתם. משהסתבר, כי לא יספיקו לבצע את פריקת הסמים והטענתם על המכולה באותו יום, הורה פוגל, על דעתם של ברוך ואילן, לגוטמן ולרפאלוביץ' לעזוב את המקום ולנתק את הטלפונים, והודיע להם כי ביצוע העסקה יידחה. למחרת ניסיון ייצוא הסמים הנ"ל חזרו החמישה לישראל. בסופו של דבר, תואם עם הספק, כי יעביר את הסמים ללובק ביום 20.11.01. גוטמן ורפאלוביץ' יצאו באותו יום ללובק והמתינו שם לבוא הסמים. עם הגעת הסמים ללובק, נעצרו השניים עם הסמים במחסן. בנוסף לכך, קרסנובורסקי הורשע, בשלוש פרשיות אישום נוספות, בקשירת קשר לרכישתם של 40,000 כדורי "אקסטזי" בלוס אנג'לס שבארה"ב מאלשייך, ובקשירת קשר איתו לסחור בכמות של 50,000 כדורי "אקסטזי" ביוסטון שבארה"ב. וכמו כן, בקשירת קשר עם אותו אלשייך, תמיר וסמדג'ה לייצא מהולנד לארה"ב כדורי "אקסטזי" באמצעות בלדרים, שהובילו את מזוודות הסם כאשר הסמים מוסתרים בתוך בובות וצעצועים ולסחור בהם שם. כמות הסם שהועברה במסגרת הקשר האחרון עמדה על כ – 140,000 כדורי "אקסטזי". מדובר בחלק מאותן פרשיות אישום שבגינן הורשעו אף תמיר וסמדג'ה, כאמור לעיל. בנוסף לכך, כהן הורשע, באישום נוסף, בכך כי זייף דרכון והשתמש בו, תוך ניסיון להימלט מהארץ בזהות בדויה, כשהוא מתחזה לאחר, עת נודע לו דבר המעצרים ועובדת היותו מבוקש. 7. בית המשפט המחוזי גזר על כהן עונש של ארבע עשרה שנות מאסר, שמהן אחת עשרה שנים לריצוי בפועל, והיתר על תנאי לתקופה של שלוש שנים מתום מאסרו, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים, כן הוטל עליו קנס בסך 200,000 ש"ח או שנתיים מאסר תמורתו. בנוסף, חולט רכוש השייך לו - סכום של 5,400 דולר ועוד 616 דינר ירדני, וכן רכב מדגם גולף, מספר רישוי 52-998-18. בית המשפט המחוזי גזר על קרסנובורסקי עונש של חמש עשרה שנות מאסר, שמהן שתים עשרה וחצי שנים לריצוי בפועל, והיתר על תנאי לתקופה של שלוש שנים מתום מאסרו, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים. כן הוטל עליו קנס בסך 200,000 ש"ח או שנתיים מאסר תמורתו. בית המשפט המחוזי הטיל על פוגל עונש של שלוש עשרה שנות מאסר, שמהן עשר שנים לריצוי בפועל, והיתר על תנאי לתקופה של שלוש שנים מתום מאסרו, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים, או עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין. כן הוטל עליו קנס בסך של 200,000 ש"ח או שנתיים מאסר תמורתו. ערעוריהם של תמיר וסמדג'ה (ע"פ 3759/03) וערעור המדינה (ע"פ 3777/03) 8. ערעוריהם של תמיר וסמדג'ה וערעור המדינה מופנים כנגד גזר-הדין. בית המשפט המחוזי קבע בגזר-דינו, כי מדובר במי שעמדו בראש הפירמידה של העשייה העבריינית בסם ומעשיהם נעשו מתוך חישוב קר ובהיר. לגבי אופן ניהול הגנתם של תמיר וסמדג'ה עד לשלב בו הם הודו, מסקנתו של בית המשפט הייתה, כי הם ניהלו את הגנתם מתוך מגמה של "התשת המערכת", ובאשר להודאתם, נקבע, שהיא באה מטעמים תועלתניים, אך אין בכך כדי לאיין ממשקלה, ככל שהיא כרוכה בחסכון של זמן ומשאבים למערכת. בנוסף לכך, בית המשפט לא ראה בנימוק של נסיבות אישיות ומשפחתיות, או העדר עבר פלילי נימוק לקולא, ולא ראה בעונשה של עדת המדינה רימה אלפרייב, שהייתה מעורבת באותה הפרשייה, כאמת-מידה לגזירת-דינם של תמיר וסמדג'ה. 9. בא-כוחם של תמיר וסמדג'ה טען, כי טעה בית המשפט המחוזי בכך, שהחליט שלא להתייחס לעונשה של עדת המדינה רימה אלפרייב – אשר עליה נגזרו שבע וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל – כאמת-מידה לגזירת עונשם של תמיר וסמדג'ה. כמו כן, טעה בית המשפט המחוזי, בכך שלא שקל כלל את נסיבותיהם האישיות המיוחדות של המערערים והיותם חסרי עבר פלילי. עוד נטען, כי העונש שהושת על המערערים אינו עולה בקנה אחד עם העונשים שהוטלו על-ידי בתי המשפט עד היום במקרים דומים. ולעניין הקנס שהושת על כל אחד מן המערערים, טענו באי-כוחם, כי הקנס הינו גבוה במיוחד וזאת לאור העובדה, כי לא הוכח שמעשי המערערים הניבו עבורם רווחים כספיים נאים. 10. מאידך גיסא, בא-כוח המדינה טען, כי העונש שנגזר על המשיבים אינו הולם את מעשיהם, ולדעתו, יש להטיל עליהם את העונש המקסימלי הקבוע בפקודת הסמים המסוכנים בגין עבירה בודדת של יצוא, יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן. קרי, עונש של עשרים שנה, אף כי תמיר וסמדג'ה הורשעו בסדרת עבירות הפרושה על שמונה אישומים חמורים. בא-כוח המדינה הדגיש את חומרתן היתרה של העבירות בהן הודו והורשעו המשיבים, את הכמויות האדירות של הסמים בהם סחרו ואת מעמדם של תמיר וסמדג'ה כמממנים וכמרוויחים העיקריים ממכירת הסמים. דיון 11. בבואו לגזור את דינו של נאשם שהורשע הן בעבירות סמים והן בכל עבירה אחרת חובה על בית המשפט לזכור, כי מודל הענישה בארץ הוא מודל מעורב, הכולל בתוכו שיקולי הענישה השונים: הגמול, ההרתעה, השיקום והמניעה, ומלאכת האיזון בין כל השיקולים הללו היא מחובתו הראשונית של בית המשפט. (ראו ע"פ 4890/01 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1), 594, 601 והאסמכתאות שם). 12. בעבירות של יבוא, יצוא, מסחר והספקה של סם מסוכן יש ליתן משקל נכבד ביותר בין מכלול שיקולי הענישה לשיקול של ההרתעה, וזאת על מנת להזהיר ולהעביר מסר חד וברור לעבריינים פוטנציאליים, מהו העונש הצפוי להם בגין עסקי הסמים למיניהם. כפי שנאמר בע"פ 376/89 לובטון נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(4), 311,309 (להלן - פרשת לובטון): "זה כבר מספר שנים, שבית משפט זה חוזר ומתריע על הצורך להטיל עונשים חמורים, מכאיבים ומרתיעים ביותר בגין עבירות של ייבוא וסחר בסמים מסוכנים. הצבענו בעשרות פסקי-דין על התוצאות הקטלניות של הפצת הסמים המסוכנים, ובמיוחד של הסמים הקשים שביניהם, והדגשנו כי קשה להגזים בהערכת הנזק שנגרם לציבור עקב העבירות הנוגעות בדבר, במישרין ובעקיפין. כתבנו חזרנו וכתבנו כי לא צריך להסתפק באמירות בעלמא בנושא זה כלפי חוץ, אלא שצריך ליישם מדיניות זו הלכה למעשה ולהטיל עונשים השואפים לעונש המירבי שבית המשפט מוסמך להטילו". 13. לאור הדברים האמורים לעיל, נשאלת השאלה – מהי, אם כך, נקודת המוצא שממנה בית המשפט אמור לצאת בקביעת העונש שיש להטיל בעבירות של יצוא, יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן לפי סעיף 13 לפקודת הסמים? ככלל, קיימות שלוש גישות עיקריות לקביעת רמת הענישה במשפט הפלילי. כפי שהיטיב להסביר זאת השופט י' טירקל בע"פ 1456/01 חדד נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1), 609, "לפי אחת מן הגישות, נקודת המוצא היא "קו האפס" – דהיינו, העונש המינימלי שניתן להטיל – שממנה עולה העונש ומחמיר לפי נסיבות המקרה, נסיבותיו האישיות של העבריין, תדירותה או נדירותה של העבירה, הרתעת עבריינים בכוח ועצמת הסלידה ושאט הנפש של החברה. גישה אחרת רואה כנקודת מוצא את העונש המרבי הקבוע בחוק, כאשר השיקולים הנזכרים יש בהם כדי להקל מן העונש המרבי. ... גישה נוספת, גישת ביניים, משקפת רמת ענישה שהותוותה בפסיקתם של בתי-המשפט, המיושמת בכל מקרה – לחומרה או לקולא – על ידי שיקולי הענישה שפורטו לעיל. דומה כי זאת בדרך-כלל גישה המקובלת לגבי רוב סוגי העבירות". 14. כשלעצמי, סבור אני, כי בקביעת עונשם של נאשמים בגין עבירות של יבוא, יצוא, מסחר והספקה של סם מסוכן, יש לנקוט בגישה הרואה כנקודת המוצא את העונש המירבי הקבוע בחוק, כאשר שלושת הפרמטרים שיש לייחס להם את המשקל המכריע ביותר בקביעת העונש בעבירות מסוג זה הם אלו: א. תפקידם ומעמדם של הנאשמים בהיררכיה העבריינית ותרומתם לפעולות שקידמו את עסקי הסמים אשר בגינם הועמדו לדין ב. כמות הסמים ומספר העסקאות בהם נטלו חלק הנאשמים ותדירותן של העסקאות הנ"ל ג. שיתוף או אי-שיתוף הפעולה מצד הנאשמים עם החוקרים, ואופן ניהול משפטם. ובנוגע לנסיבותיו האישיות של הנאשם, קשות ככל שיהיו - בעבירות מסוג זה יש לייחס להן את המשקל השולי ביותר. כפי שנאמר בהקשר זה בפרשת לובטון בעמ' 612: "אשר לבעיותיו האישיות והמשפחתיות של המערער, הרי כפי שהדגשנו לא פעם בעבר, משקלן של אלה לצערנו מתגמד כאשר בעבירות של ייבוא וסחר בסמים מסוכנים עסקינן, שבעטיין נגרם נזק כה חמור לשלום הציבור ובריאותו". כמובן, שתמיד חובה על בית המשפט להציב לנגד עיניו גם את העובדה כי: "ענישת העבריינים אינה עניין מכאני. לא ראוי להטיל גזרי-דין לפי תעריפים. בגדר שיקול-הדעת הרחב שמוענק לשופטים בשיטתנו, שבה החוק קובע לרוב עונש מרבי, על השופטים מוטל לקבוע את העונש ההולם לנאשמים האינדיווידואליים העומדים בפניהם" (דברי השופטת ד' דורנר בע"פ 5106/99 אבו-ניג'מה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1), 350, 354). מן הכלל אל הפרט 15. בית המשפט המחוזי, כשדן בעניינם של תמיר וסמדג'ה לא הציב, לדעתי, את העונש המרבי הקבוע בחוק כנקודת המוצא בגזירת-דינם. תמיר וסמדג'ה עמדו בראש רשת עבריינית, שעסקה בהפצת סמים ברחבי העולם. תחת פיקודם הופעלו בלדרים ומלווים, אשר ביצעו עבורם את העבודה ה"שחורה". מדובר במספר עסקאות לא מבוטל אשר תדירותן הייתה גבוהה ביותר, כולן בוצעו במהלך תקופה של חמישה חודשים וכמות הסם הכוללת שהועברה ונסחרה בהם נאמדת לפחות ב 800,000 כדורי "אקסטזי". עוד נקבע, כי יש גם לתת את הדעת על התחכום הרב שבו בוצעו המעשים הנ"ל. אי לכך, היות וקבעתי, כי נקודת המוצא בעבירות בהם הורשעו תמיר וסמדג'ה הינה העונש המירבי הקבוע בחוק, אני מציע לחברותיי להתערב בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי, ולהחמיר בעונש המאסר שהוטל עליהם באופן משמעותי. אשר לטענת בא-כוחם, לפיה יש להפחית את הקנס שהוטל עליהם היות ולא הוכח, שמעשיהם הניבו עבורם רווחים כספיים נאים, אוסיף, כי עדיף היה אילו טענה זו לא הייתה נטענת כלל וכלל. האם מתקבל על הדעת שתמיר וסמדג'ה עסקו בהפצת הסמים ברחבי העולם למען מטרות פילנתרופיות גרידא? אין לי צל של ספק, כי עיסוקם זה הניב רווחים נכבדים ביותר וגובה הקנס שהוטל עליהם הולם את נסיבות המקרה. 16. אי לכך, ערעוריהם של תמיר וסמדג'ה (ע"פ 3759/03) נדחים. ערעור המדינה (ע"פ 3777/03) על קולת העונש מתקבל במובן זה, שעונש המאסר שיוטל על תמיר וסמדג'ה יעמוד על שבע עשרה שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרם. יתר חלקי גזר-הדין של בית המשפט המחוזי, למעט עונש המאסר על תנאי, יישארו בעינם. ערעורו של וידל (ע"פ 10384/03) וערעור המדינה (ע"פ 10399/03) ערעורו של וידל תחילה הופנה הן כנגד הכרעת-הדין והן כנגד גזר-הדין. אולם, לאור הערות בית המשפט במהלך הדיון, חזר בו בא-כוחו מן הערעור על הכרעת-הדין והתמקד אך ורק בערעור כנגד חומרת העונש. ואילו ערעור המדינה מופנה כנגד קולת העונש שהוטל על וידל. 17. בית המשפט המחוזי קבע בגזר-דינו, כי פעולותיו של וידל בתור מלווה בלדרי סמים – אינם דברים של מה בכך, ואחריותו לפגיעה באינטרס המוגן על-ידי האיסור הפלילי איננה נופלת מאחריותו של בלדר. יחד עם זאת, פעולותיו הנ"ל של וידל רחוקות מרחק רב מאלה של הגורמים המרכזיים ברשת (המממנים, רוכשי הסמים, גייסי הבלדרים, מתכנני ההברחות, אורזי המשלוחים וכד'). כמו כן, בית המשפט המחוזי ראה כנסיבה מקלה את העובדה, כי במהלך המשפט תוקן כתב האישום ויוחסו לוידל עבירות נוספות החמורות בהרבה מאלה שבהן הואשם בתחילה. הוא נאלץ להתגונן מפני האישומים הללו, ומשלא נמצאו מבוססים דיים, זוכה מהם. מנגד, העניק בית המשפט המחוזי לנסיבות האישיות של וידל ("המעוררות חמלה רבה כלפי משפחתו" – כך, בלשונו של בית המשפט המחוזי) משקל מועט בלבד. 18. לדעת בא-כוחו של וידל, טעה בית המשפט המחוזי בהטילו עליו עונש חמור, לאור העובדה, כי הוא מצוי בשולי רשת הפצת הסמים. תפקידו של וידל, כך לטענת בא-כוחו, היה בסך הכל ליתן ביטחון לממונה שהבלדר לא נעלם או נעצר ושיהיה ביכולתו לעקוב אחר תנועותיו. לפיכך, עונש שהיה הולם למעשיו, צריך להיות קטן בהרבה מזה שנגזר עליו. כמו כן, ביקש בא-כוחו לבטל את הקנס שהושת עליו. 19. מאידך, בא-כוח המדינה טען, כי העונש אשר הוטל על וידל אינו הולם את חומרתן הניכרת של העבירות בהן הורשע, ואת נסיבות ביצוען וכי העונש סוטה סטייה ניכרת ממדיניות הענישה הראויה כלפי מלווי בלדרים, ובפרט כשמדובר בעסקאות סמים בהיקפים עצומים. כמו כן, טען בא-כוח המדינה, כי תפקידו של מלווה בלדרים הוא תפקיד מרכזי ברשת הפצת הסמים, והוא רם ממעמדו של בלדר סמים, היות ולא כל אחד יכול למלא תפקיד זה, אלא רק מי שזוכה לאמון מוחלט של אלה העומדים בראש הרשת. 20. דין ערעוריהם של וידל והמדינה להידחות. בנסיבות המקרה שבפנינו, לא מצאתי מקום להתערב בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי. העונש שנגזר על וידל הולם את חלקו בביצוע העבירות הנ"ל ומאזן היטב בין שיקולי הענישה השונים. אינני יכול להסכים כאן עם בא-כוחו של וידל, אשר ניסה להמעיט מחלקו של מרשו בביצוע העבירות בהן הורשע, עד כדי עניין של מה בכך. אך מנגד, לא מקובלת עלי עמדת המדינה לפיה, תפקידו של וידל היה מרכזי בעסקאות הסמים הנ"ל. לעניות דעתי, תפקיד של מלווה אכן חיוני הוא בשורה של תפקידים, אשר בלעדיהם הוצאתן של עסקאות הסמים לפועל תהיינה כרוכות בקשיים כאלה או אחרים, אך עדיין לא ניתן לגרוס, כי בלעדי המלווה אין עסקה, וזאת בשונה מבלדר הסמים. כמו כן, וידל היה נתון תחת שליטתם המלאה של "מושכי החוטים", הלא הם תמיר וסמדג'ה, אשר בשבילם וידל היה לא יותר מאשר "חייל" שממלא את תפקידו נאמנה. וכמובן, שעונשם של תמיר וסמדג'ה אינו יכול להוות קנה-מידה בגזירת-דינו של וידל. 21. לסיכום, הערעור של וידל (ע"פ 10384/03) וערעור המדינה (ע"פ 10399/03) נדחים. גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בעניינו יישאר בעינו. ערעורו של כהן (ע"פ 6300/03), ערעורו של קרסנובורסקי (ע"פ 6312/03) וערעור המדינה (ע"פ 4994/03) ערעוריהם של כהן ושל קרסנובורסקי וערעור המדינה מופנים כנגד גזר-הדין. 22. בית המשפט המחוזי קבע בגזר-דינו, כי קרסנובורסקי וכהן, שניהם נמצאים באותו מדרג של העשייה העבריינית, ככל שנוגע הדבר למעורבותם באישום הראשון. שניהם היוו "ציר מרכזי" בפרשיית הסחר נשוא האישום הראשון, הם תרמו ממרצם ומהונם להוצאתה לפועל של העסקה וחלקם הינו מרכזי בה. לא נמצאו מעורבים אחרים שניתן להשוות את חלקם לחלקם של קרסנובורסקי וכהן. החומרה המייחדת את מעשיהם כאן נובעת מעצם התעסקותם בכמות אדירה של כדורי "אקסטזי", כאשר הכמות האדירה הינה נשוא עסקה אחת ויחידה. בית המשפט הדגיש, כי אין ללמוד מחלקם של תמיר וסמדג'ה, שלא הואשמו ולא הורשעו בעבירות נשוא האישום הראשון, לעניינם של קרסנובורסקי וכהן, כל גזירה שווה. לגבי אופן ניהול הגנתם עד השלב בו הם הודו, התרשמותו של בית המשפט הייתה, כי הם עשו כל שביכולתם על מנת להאריך את המשפט ולהתיש את התביעה, ובאשר להודאתם נקבע, שהיא באה משיקולים של תועלת וגם מתוך שיקולים של נאמנות לקושרים האחרים עמם, על מנת להימנע מהעדה נגדם. כמו כן, בית המשפט זקף לחובתו של כהן עברו הפלילי המכביד, לעומת זאת עברו הנקי של קרסנובורסקי לא נלקח בשיקולי הענישה, היות ומדובר בעבירות סמים חמורות. 23. בא-כוחו של קרסנובורסקי טען, כי מדובר בעונש מופרז שהוטל על המערער והוא חורג לחומרא מהמקובל בפרשיות של סחר בסמים בהיקפים כאלה ואף חמורים יותר. עוד טען כי, טעה בית המשפט המחוזי בכך, שלא שיקלל את נסיבות הודאתו בעבירות שיוחסו לו, תהליך החרטה הכן שעבר קרסנובורסקי, ומקומו במדרג העברייני בפועל. כן התעלם בית המשפט המחוזי מנסיבותיו האישיות הקשות במיוחד. בנוסף לכך, לקרסנובורסקי אין עבר פלילי ומדובר במעידתו הראשונה. לבסוף, בא-כוחו ביקש לבטל את עונש המאסר על תנאי ואת הקנס הכבד שהוטל עליו. בא-כוחו של כהן טען, כי טעה בית המשפט המחוזי בכך שלא ייחס כל משקל לקולא להודאתו, שנבעה מנטילת אחריות וחרטה וביחסו את הודאתו לשיקולים זרים שלא היה להם כל בסיס, ובכך, שהתעלם מנסיבותיו האישיות הקשות. 24. מאידך, בא-כוח המדינה טען, כי מדובר בתיק חריג נוכח ההיקף העצום של כדורי "אקסטזי" שנסחרו על-ידי רשת בינלאומית של סוחרי סמים, בשעה שהמשיבים משתייכים אליה ומהווים ציר מרכזי בייזום העסקה והוצאתה אל הפועל. בנוסף, יש לזקוף לחובתם של קרסנובורבקי וכהן את חוסר שיתוף הפעולה עם החוקרים לאחר מעצרם, ואת אופן ניהול משפטם, דבר אשר חוסם את האפשרות להיבנות מטיעונים של הבעת חרטה. בא-כוח המדינה חזר למעשה בטיעוניו על עמדתו שהוצגה לעיל, בעניינם של תמיר וסמדג'ה, לפיה יש להטיל על המשיבים כאן את העונש המקסימלי הקבוע בפקודת הסמים המסוכנים בגין עבירה בודדת של יצוא, יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן. ולסיכום טען, כי אין בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי כדי לבטא את מדיניות הענישה הראויה בעבירות מסוג זה. 25. אקדים ואומר, כי בעניינם של קרסנובורסקי וכהן, דעתי היא, כי העונש שנגזר עליהם בבית המשפט במחוזי אינו הולם את חומרת מעשיהם, ויש אם כך, מקום לאמץ את עמדת המדינה בעניין זה. הן קרסנובורסקי והן כהן מילאו תפקיד מרכזי בעסקת הסמים נשוא האישום הראשון, תרומתם לקידום העסקה הייתה מכרעת. הם אלה שתיאמו את סוג הסמים, את המחיר, את מועד ביצוע העסקה ומקומה וכד'. כמות הסמים שהועברה הייתה בהיקף אדיר, כזכור מדובר ב 1,600,000 כדורי "אקסטזי". הוצאתה של העסקה הנ"ל לפועל, שהייתה חובקת מדינות ויבשות, דרשה מהעומדים בראשה העזה רבה ביותר, ובכך אני רואה את הזלזול והאי-אכפתיות מצידם לכל מוסכמות החברה הנורמטיבית. כמו כן נקבע, כי הודאתם באה משיקולים של תועלת ולא הייתה כנה. לכל זה יש להוסיף, כי קרסנובורסקי הורשע בשלוש פרשיות נוספות שעניינן הפצת כמות גדולה של כדורי "אקסטזי" ברחבי ארצות הברית, וכהן הורשע בשיבוש מהלכי משפט כשניסה לצאת את הארץ בזהות בדויה בעודו יודע, כי הוא דרוש לחקירה. באשר לנסיבותיהם האישיות והמשפחתיות הקשות של כל אחד מהם הייתי מייחס להן משקל שולי בלבד. לאור עמדתי כפי שצויינה לעיל - לפיה נקודת המוצא בעבירות מסוג זה הינה העונש המרבי הקבוע בחוק, שכן חובה היא על בית המשפט בימים אלו להילחם מלחמת חורמה בתופעה של סחר בסמים - אני מציע לחברותיי להתערב בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי ולהחמיר בעונש המאסר שהוטל עליהם באופן משמעותי. 26. אי לכך, ערעורו של כהן (ע"פ 6300/03) וערעורו של קרסנובורסקי (ע"פ 6312/03) נדחים. ערעור המדינה (ע"פ 4994/03) על קולת העונש מתקבל, במובן זה שעונש המאסר שיוטל על כהן יעמוד על שש עשרה שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרו, ועונש המאסר שיוטל על קרסנובורסקי יעמוד על שבע עשרה שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרו. יתר חלקי גזר-הדין של בית המשפט המחוזי, למעט עונש המאסר על תנאי, יישארו בעינם. ערעורו של פוגל (ע"פ 7463/03) וערעור המדינה (ע"פ 7004/03) ערעורו של פוגל וערעור המדינה מופנים כנגד גזר-הדין. 27. בית המשפט המחוזי קבע בגזר-דינו, כי בהשוואה לחלקם של קרסנובורסקי וכהן בעשייה העבריינית, ככל שהדבר נוגע לאישום הראשון, חלקו של פוגל אינו נופל מחלקם של שניים אלו ואף משתווה לו. הוא ייעד לעצמו תפקיד פעיל בהוצאתה לפועל של תוכנית הקשר הנ"ל, אם כי במכלול ההשוואה בין פוגל לבין קרסנובורסקי וכהן נזקף לזכותו של הראשון עובדת עברו הנקי. לגבי אופן ניהול הגנתו עד לשלב בו הודה בעבירות שיוחסו לו, התרשמותו של בית המשפט הייתה, כי פוגל ניסה להאריך את המשפט ולהקשות על ניהולו התקין מתוך תקווה, כי יוכל לזכות בהסדר טיעון מקל, אי לכך הודאתו, שבאה לאחר מכן, לא תוגמלה בהתחשבות בעונשו. נסיבותיו האישיות הקשות של פוגל לא נלקחו בשיקולי הענישה על-ידי בית המשפט, היות ומדובר בעבירות סמים חמורות. מצד שני, בית המשפט התחשב בגזירת עונשו, אם כי התחשבות מסוימת בלבד בעובדת היותו של פוגל אסיר טעון הגנה. 28. בא-כוחו של פוגל טען, כי העונש שנגזר עליו הינו חמור. לדעתו, טעה בית המשפט המחוזי בכך, שלא העניק משקל ראוי להודאתו בעבירות שיוחסו לו, ולא התחשב בהיעדר עבר פלילי של פוגל וכן בנסיבותיו האישיות הקשות. כמו כן, בית המשפט המחוזי לא איבחן את עניינו מעניינם של קרסנובורסקי וכהן, שהורשעו בפרשיות אישום נוספות. לבסוף, ביקש להקל באופן משמעותי בעונש המאסר שהוטל עליו גם לאור העובדה, כי הינו אסיר טעון הגנה והוא צפוי להיות בסיווג זה גם בעתיד, ותנאי מאסרו קשים במיוחד. כמו כן, ביקש להפחית את גובה הקנס שהוטל עליו. 29. מאידך, בא-כוח המדינה טען, כי העונש שנגזר על פוגל מרחיק לכת לקולא בהתחשב בעובדה, כי חלקו באישום הראשון אינו נופל מחלקם של קרסנובורסקי וכהן. כמו-כן, בא-כוח המדינה חזר על טיעוניו שהציג גם בעניינם של קרסנובורסקי וכהן, וביקש לקבוע את עונשו של פוגל על הרף העליון שיהלום את חומרת העבירות בהן הורשע. 30. דין ערעוריהם של פוגל והמדינה להידחות. לא מצאתי מקום להתערב בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי. לטעמי, העונש שנגזר על פוגל הולם את חלקו בביצוע העבירות הנ"ל ומאזן היטב בין שיקולי הענישה השונים. יחד עם זאת, היות והחמרתי במידה משמעותית בגזר-דינם של שותפיו, קרסנובורסקי וכהן, ברצוני לציין כאן, כי אומנם מסכים אני עם קביעתו של בית המשפט המחוזי, כי חלקו של פוגל אינו נופל מחלקם של קרסנובורסקי וכהן, אך עדיין אינני יכול לקבוע, כי פוגל היווה "ציר מרכזי" בהולדת הקשר לביצוע העסקה בגינה הורשע. התרשמותי היא, כי פוגל מילא תפקיד בכיר בין הקושרים, והיה ביכולתו לתת הוראות לאחרים, דוגמת רפאלוביץ' וגוטמן, אך עדיין הוא לא הגיע ל"רמתם" של קרסנובורסקי וכהן בהיררכיה העבריינית. כמו כן, קרסנובורסקי וכהן, בשונה מפוגל, הורשעו בפרשיות אישום נוספות. בכל אלה יש כדי להבדילו מיתר שותפיו לקשר הפלילי, כאמור לעיל. בנוגע להיותו של פוגל אסיר טעון הגנה, בית המשפט המחוזי נתן את דעתו על כך, ואיני רואה צורך להוסיף מאומה מעבר לכך. 31. לסיכום, הערעור של פוגל (ע"פ 7463/03) וערעור המדינה (ע"פ 7004/03) נדחים. גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בעניינו יישאר בעינו. ש ו פ ט השופטת ד' ביניש: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת ד' דורנר: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור, בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן. ניתן היום, כ"ז בשבט התשס"ד (19.2.04). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03037590_H08.doc/אמ מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il