שמואל נ' שאקו - שיכון ובינוי מקבוצת אריסון ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3757/20 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט ע' גרוסקופף העותר: דניאל שמואל נ ג ד המשיבים: 1. לימור שאקו - שיכון ובינוי מקבוצת אריסון 2. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט ג' קרא: לפנינו עתירה בגדרה מתבקש בית משפט זה להתערב בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 18853-04-19, אשר דחה ערעור שהגיש העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו בסע"ש 14931-07-15, במסגרתו נדחתה תביעת העותר נגד חברת שיכון ובינוי מקבוצת אריסון. בשנת 2008 העותר פוטר בהתאם להוראות הסכם קיבוצי מיוחד (להלן: ההסכם הקיבוצי), אשר לטענתו הינו חד צדדי ומפלה עובדים מבוגרים ובגינו נמנע ממנו לקבל פיצויי פיטורין. לגישתו, הדבר הוביל לכך שכאשר פיטרו אותו בגיל 63, בתנאי פנסיה תקציבית למשך כשלוש שנים, הוא קיבל סכום של 314,000 ש"ח, שאינו מכסה פיצויי פיטורין על 47 שנות עבודתו. עוד טוען העותר כי רק עבור חלק משנות עבודתו הופרשו עבורו כספים לנתיב גמל [קופת גמל – ג'.ק]. תובענה שהגיש העותר לבית הדין האזורי לעבודה נדחתה, משנקבע בין היתר כי ההסכם הקיבוצי נחתם כדין ואין מקום להתערב בתוכנו; כי העותר קיבל את מלוא הזכויות והתשלומים לפי ההסכם הקיבוצי; וכי לא הוכח כל פגם בחתימתו על כתב הוויתור. ערעור שהגיש העותר לבית הדין הארצי לעבודה נדחה גם הוא, משנקבע כי פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה מעוגן היטב בראיות ומסקנותיו תואמות את הדין ואת ההלכה הפסוקה. אף בקשתו של העותר למשפט חוזר שהוגשה לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה לא נתקבלה. לדידו של העותר נגרמו לו אי צדק ועוול ממספר טעמים: נמנע ממנו להציג את מלוא טענותיו ולהגיב על טענות שנטענו נגדו; טענותיו בעניין ההסכם הקיבוצי זכו להתעלמות ולא הופיעו בפרוטוקול; פסק דינו של בית הדין שדחה את טענתו בדבר היותו של ההסכם הקיבוצי מפלה, פגום, משמנע מהעותר לקבל פיצויי פיטורין; והתעלמו מטענותיו בדבר אי תשלום שעות נוספות גלובליות, בדבר כתב הוויתור עליו חתם ובדבר הסתרת הסכמי הפרישה של הפורשים האחרים. על כן, העותר מבקש מבית משפט זה להתערב בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, על מנת שישולם לו הכסף המגיע לו לטענתו. דיון והכרעה ליבנו עם העותר, אשר לאחר עשרות שנות עבודה ומסירות למקום עבודתו, סיים את תפקידו בתחושה שלא קיבל את המגיע לו, אולם לאחר עיון בעתירה על נספחיה, הגענו למסקנה כי דינה דחייה על הסף. הלכה פסוקה היא כי "בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי. משכך, התערבות בפסקי הדין של בית הדין הארצי תעשה במשורה, במקרים בהם נפלה טעות משפטית מהותית ושיקולי הצדק מחייבים התערבות בנסיבות העניין". (בג"ץ 3190/20 אביטל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 11 (24.5.2020) (להלן: עניין אביטל); בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד 89-84 (2017)). לא השתכנענו כי במקרה דנן מתקיימות אמות המידה האמורות. עניינו של העותר נסוב סביב סכסוך הנוגע לסיום העסקתו, אשר נמצא בליבת מומחיותו של בית הדין לעבודה (עניין אביטל, פסקה 11; בג"ץ 2360/19 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 10 (16.1.2020)), ולא מצאנו כי פסקי הדין של הערכאות קמא לוקים בטעות משפטית מהותית המחייבת התערבות משיקולי צדק. הדברים נכונים ביתר שאת שעה שטענותיו של העותר הן ערעוריות, המתייחסות לעניינו הפרטני, ואשר דרכי הערעור עליהן מוצו. העתירה נדחית אפוא. בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ד בסיון התש"פ (‏16.6.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20037570_Q01.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il