נחום בנימין נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 3756/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3756/03 ע"פ 3979/03 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט א' ריבלין המערער בע"פ 3756/03: המערער בע"פ 3979/03: נחום בנימין מרדכי אוקנין נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 18.3.03 בתפ"ח 4035/01 שניתן על-ידי כבוד סגני הנשיא י' צמח, וע' קמא והשופט י' צבן תאריך הישיבה: ל' בכסלו תשס"ד (25.12.03) בשם המערער בע"פ 3756/03: בשם המערער בע"פ 3979/03: עו"ד ד' קואל; עו"ד ה' טואג עו"ד ג' טל בשם המשיבה: עו"ד א' כהנא פסק - דין המערערים בשני הערעורים שלפנינו הועמדו לדין יחדיו באשמת ניסיון לרצח, ולאחר שמיעת ראיות הורשעו בגרימת חבלה בכוונה מחמירה, בניגוד לסעיף 329(א)(2) לחוק העונשין. בית-המשפט המחוזי גזר על כל אחד מן המערערים ארבע שנות מאסר, מהן שלוש שנים מאסר בפועל ושנה אחת מאסר על-תנאי. לקראת הדיון בערעורים, שמעיקרם הופנו נגד ההרשעה ונגד חומרת העונש, הוגשה לנו על-ידי באי-כוח המערערים ובאת-כוח המדינה הודעה על הסדר-טיעון מוסכם, בגדרו נתבקשנו לזכות את המערערים מן העבירה שבה הורשעו ולהרשיעם תחתיה בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, בהתאם לסעיף 382(א) לחוק העונשין. כן הודיעו הפרקליטים המלומדים, כי הגיעו לכלל הסכמה גם לעניין העונש, שלפיה עונש המאסר שהוטל על המערערים בבית-המשפט המחוזי יבוטל ותחתיו ייגזר על כל אחד מהם עונש מאסר על-תנאי לתקופה של שניים-עשר חודשים, והתנאי הוא שבתוך שלוש שנים שמניינן מיום 18.3.03 לא יעבור עבירת אלימות, למעט עבירה של תקיפה סתם ועבירה של השתתפות בתגרה. הרשעת המערערים התבססה על הגירסה העובדתית הבאה: למערער בנימין היה סכסוך עם המתלונן. בליל האירוע ישבו שני המערערים במכוניתו של בנימין. כשהמתלונן התקרב למכונית שבה ישבו יצאו השניים לקראתו, תקפו אותו והיכוהו. המערער אוקנין החזיק במתלונן והמערער בנימין דקר אותו בסכין בחזהו. בהודעה על הסדר הטיעון נמסר תיאור מוסכם של האירוע, השונה מן התיאור דלעיל. על-פי התיאור המוסכם השתתפו המערערים בוויכוח מילולי עם המתלונן, על רקע סכסוך כספי בין הצדדים. הוויכוח הפך לתגרה, שבמהלכה נדקר המתלונן על-ידי אחד הנוכחים. בתשובה לשאלותינו הסבירה באת-כוח המדינה, כי בשלב בדיקת החומר לקראת הדיון בערעור נתגלו בתיק דו"חות על מידע מודיעיני שנמסר למשטרה ממקורות שונים. מן המידע עלתה האפשרות, כי באירוע האלים נכח אדם שלישי, שהוא אשר דקר את המתלונן ושבינתיים נמלט מן הארץ. על החומר המודיעיני האמור הוטל בשעתו חיסיון ולבית-המשפט הוגשה תעודת חיסיון חתומה על-ידי השר לביטחון פנים. מטעם זה לא הובא המידע שנכלל בדו"חות לידיעת הסניגורים והללו לא יכלו לעשות בו שימוש. לאחר עיון בתמציות המידע המודיעיני המדובר, ושמיעת הסבריה של באת-כוח המדינה, הננו מחליטים לאמץ את הסדר הטיעון בין הצדדים. הערעור מתקבל. הרשעת המערערים בעבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין מתבטלת, והמערערים מורשעים על יסוד הודאתם, בתקיפה בנסיבות מחמירות, בהתאם לסעיף 382(א) לחוק העונשין. עונשי המאסר שנגזרו על המערערים בבית-המשפט המחוזי מתבטלים ועל כל אחד מן המערערים מוטלים בזה שנים-עשר חודשי מאסר על-תנאי, והתנאי הוא כמפורט לעיל. באי-כוח המערערים ביקרו לפנינו את מהלכיה של התביעה בערכאה הראשונה, שנתלתה בתעודת החיסיון ומנעה בכך מהסניגורים מידע עובדתי רלוונטי להגנת שולחיהם. באת-כוח המשיבה ציינה, לשם איזון התמונה, כי המדובר במידע עובדתי שהיה בידיעתם האישית של המערערים, שמטעמים השמורים עמם לא מסרו אותו לסניגוריהם. עם זאת הודתה, כי בכך בלבד לא היה כדי לשחרר את התביעה מן החובה לחשוף לפני הסניגורים חומר רלוונטי להגנה. באת-כוח המדינה הודתה כי בפרשה זו אכן אירעה תקלה וכי כללים המחייבים את התובעים ביחס לבדיקת חומר שיש עליו תעודת חיסיון, לא קוימו. אנו מסתפקים ברישום הדברים הללו תוך שאנו מניחים שכל מה שלכאורה היה טעון בדיקה, במישור המוסדי או האישי, כבר נבדק או ייבדק. ניתן היום, ל' בכסלו תשס"ד (25.12.03). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03037560_F11.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il