בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
3753/01
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
המערערים: 1.
איגון שינבויים
2.
שלמה שינבוים
נגד
המשיבים: 1.
נעמי גרינצוויג
2.
גיתית שמואל
3.
עופר אונגר ואחרים
4.
עו"ד משה פרקש
ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט
לענייני
משפחה בירושלים, מיום 3.5.2001,
בתיק
עזבונות 40431/01 שניתנה על ידי כבוד
השופט
בן ציון גרינברגר
בשם
המערערים: עו"ד משה גלר
בשם
המשיבה מס' 1: עו"ד נפתלי שילה
בשם
המשיבה מס' 2: עו"ד שמואל שמואלי
בשם
המשיבים מס' 3: עו"ד ברוך בן-יוסף
בשם
המשיב מס' 4: בעצמו
פסק-דין
ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה
בירושלים (כב' השופט ב' גרינברגר) מיום 3.5.01, שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון
בת.ע. 40431/01.
1. בין בעלי הדין מתנהלים הליכים בעניין קיום
צוואת המנוחה אסתר לדרר ז"ל. בדיון שהתקיים ביום 27.2.01, ביקש המערער מבית
המשפט כי יפסול עצמו מלדון בתיק. בקשתו של המערער נסמכה על שורת החלטות דיוניות
שניתנו על ידי בית המשפט, ואשר לטענתו מעידות על חשש ממשי למשוא פנים מצד בית
המשפט. כך, למשל, טען המערער כי למרות שהמשיב 3 לא הגיש תצהיר עדות ראשית, בהתאם
להחלטת בית המשפט, לא הוטלה עליו סנקציה כלשהי, בעוד שכאשר המערער לא הגיש כתב
הגנה הטיל עליו בית המשפט הוצאות. עוד טען המערער כנגד החלטת בית המשפט לדחות את
בקשתו לתיקון כתבי הטענות מהטעם שהוגשה לאחר קדם המשפט. כן טען ב"כ המערער כי
קשרי החברות בין השופט ובין ב"כ המשיבה 1 גורמים לכך שהשופט לא יוכל לדון
בתיק באופן אובייקטיבי, וכי בית המשפט הסתיר את קשריו המיוחדים עם ב"כ המשיבה
1, עמו שוחח ביחידות - לטענת המערער - על ענייני התיק.
2. בית המשפט, בהחלטתו מיום 3.5.01, דחה את בקשת
הפסלות. בית המשפט אמר כי ב"כ המשיבה 1 הוא שכן וידיד שלו, וכי ההיכרות
ביניהם אינה פוגעת ביכולתו לדון בתיק בצורה אובייקטיבית. עוד אמר בית המשפט כי
במסגרת שיחת חולין שהתקיימה בינו לבין ב"כ המשיבה 1, הודיע לו ב"כ
המשיבה 1 כי הוא נוסע לחו"ל לצורך עבודתו ושאל אם התקבלה תגובת ב"כ
המערער לבקשתו לקביעת קדם משפט נוסף במקום דיון ההוכחות. השופט השיב כי התגובה
התקבלה וכי ניתנה החלטה. בית המשפט קבע בהחלטתו כי מדובר היה בשיחה טכנית וסתמית
וכי נתן לב"כ המשיבה 1 תשובה שיכול היה לקבל מהמזכירות. בית המשפט ציין כי
עורכי דין רבים המופיעים בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים הם חבריו, ולא יתכן
שיפסול עצמו כל אימת שמופיע בפניו אחד מעורכי דין אלה. עוד קבע בית המשפט כי
ההחלטות כנגדן טוען ב"כ המערער, מנומקות היטב ובפני המערער פתוחה הדרך להגיש
עליהן ערעור.
3. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. ב"כ המערער
טען כי בית המשפט הסתיר את מערכת היחסים בינו לבין ב"כ המשיבה 1, כפי הנראה,
משום שידע כי פרסומה בתחילת הדיונים יגרום לפסילתו המיידית. כן טוען ב"כ
המערער, כי אין לקבל את הסברו של בית המשפט לפיו הינו "חבר אישי של מחצית
מעורכי הדין בירושלים". עוד טוען ב"כ המערער, כי בעקבות השיחה עם
ב"כ המשיב 1 החליט בית המשפט לדחות את מועד דיון ההוכחות בתיק, וכי הוא
משוכנע כי השיחה אותה תיאר בית המשפט אינה השיחה היחידה אותה ניהל ביחידות עם
ב"כ המשיב 1, אלא ששיחה זו היא השיחה היחידה שהתגלתה.
4. המשיבים מתנגדים לקבלת הערעור. ראשית, טוענים
המשיבים, כי החלטות דיוניות של בית המשפט אינן מהוות עילת פסלות. שנית, טוענים
המשיבים, כי ההכרות בין ב"כ המשיבה 1 לבין בא כוחה אינה פוסלת את השופט מלשבת
בדין, וכי חילופי הדברים בין השופט לבין ב"כ המשיבה 1 היו טכניים ולא דובר על
התיק לגופו של עניין.
5. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, הגעתי לכלל מסקנה
כי דין הערעור להידחות. אכן, עצם היכרות או יחסי חברות מקובלים בין שופט ובין
פרקליט, להבדיל מיחסי קירבה משפחתית ביניהם, אינם פוסלים כשלעצמם את השופט מלדון
בעניין בו מופיע אותו פרקליט. כך, בשל ההנחה והנסיון על פיהם אין חשש ממשי שחברות
כזו - כשלעצמה - תפגום באי התלות והניטרליות בה ינהג השופט. לא זו בלבד שעל פי
הדין הקיים שופט אינו חייב לפסול עצמו רק בשל קשר של חברות עם פרקליט, אלא שופט אף
אינו רשאי לפסול עצמו אלא אם יש לכך עילה בדין (ראו: ע"פ 1182/99 אליהו
הורביץ נ' מדינת ישראל, פד"י נד(2) 49). לפיכך, אין ביחסי החברות בין
השופט לבין ב"כ המשיבה 1 כדי להוות לכשעצמם עילה לפסילת השופט.
6. באשר לשיחה שהתקיימה בין השופט לבין ב"כ
המשיבה 1 בעניין מועד הדיון, הרי שמהחלטת בית המשפט עולה כי מדובר היה בשיחה טכנית
בלבד, בה נשאל השופט אם הוגשה תגובת המערער לבקשה שהגיש ב"כ המשיבה 1. כל
שהשיב השופט לב"כ המשיבה 1 הוא כי התגובה הוגשה וכי החלטה בעניין זה ניתנה.
אכן, אין זה ראוי כי שופט ינהל עם אחד מבאי כוח הצדדים שיחות בנוגע לתיקים
המתנהלים בפניו, מחוץ למסגרת הדיון הפורמלית. כך, בין אם המדובר במכרו ובין אם
לאו. אפילו בירור אם ניתנה החלטה אם לאו, צריך שייעשה במזכירות בית המשפט ולא
בפנייה לשופט עצמו, מחוץ לכותלי בית המשפט ובהעדר הצד שכנגד.
7. בה בעת, בעצם קיומה של שיחה כאמור, אין עילת
פסלות בהכרח, שכן יש לבסס חשש ממשי למשוא פנים. אכן, בנסיבות העניין לא מצאתי
בשיחה שהתנהלה - ושמן הראוי היה כי לא היתה מתנהלת כלל ועיקר - כדי להוות עילת
פסלות. המדובר בשיחה במסגרתה נמסר לב"כ המשיבה 1 מידע טכני בלבד ולא בשיחה
הנוגעת לגופו של התיק. המערער מוסיף וטוען כי הוא משוכנע כי השיחה האמורה אינה
השיחה היחידה אותה ניהל השופט עם ב"כ המשיבה 1, אלא שזו השיחה היחידה
שהתגלתה. סברה זו של ב"כ המערער, אשר לא נתמכה בכל ראיה, סותרת את האמור
בהחלטתו של בית המשפט, לפיו השופט ניהל עם ב"כ המשיבה 1 שיחה זו בלבד. הלכה
היא שאם בית המשפט לא מקבל את גרסתו העובדתית של המבקש בבקשת פסלות, באשר לעובדות
שבבסיס הבקשה, מוטל על המערער נטל כבד להוכיח כי טעה בכך בית המשפט (ע"פ
344/99 זאב בשן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). במקרה זה, לא עמד ב"כ
המערער בנטל זה ולא הציג ראיה כלשהיא שיש בה לבסס את השערתו.
8. יתר טענותיו של המערער מופנות כנגד החלטות
דיוניות שונות שניתנו על ידי בית המשפט. כפי שנפסק לא אחת, הדרך לתקיפת החלטות
מעין אלה, היא בדרך של הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור - על-פי סדרי הדין ולא
באמצעות הגשת בקשות פסלות. גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת - ולא גופו של
היושב בדין (ראו לדוגמה: 7724/96 טודרוס נ' טודרוס (לא פורסם); ע"א
7186/98 שלמה מלול נ' אלברט ז'אן (לא פורסם)). אפילו טוען בעל דין נגד שורת
החלטות דיוניות - ולא רק נגד החלטה אחת, אין בכך כדי ליצור עילת פסלות (וראו: ע"א
220/99 ח.ר. דולומיט חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' תעשיות רדימיקס
(ישראל) בע"מ (טרם פורסם); ע"א 2668/96 וינברג דורון ושות',
עו"ד נ' הרב משה יהודה לייב רבינוביץ (לא פורסם)). אפשר שבראייתו
של המערער נוצר חשש, כי ההחלטות השונות שקיבל בית המשפט בעניינו מצביעות על קיום
משוא פנים כלפיו, אולם חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים
עילת פסלות. ההחלטות שקיבל בית המשפט בעניינו של המערער, בין אם הן צודקות ובין אם
הן מוטעות (ולעניין זה אין אני נצרך), אינן מעוררות את אותה אפשרות ממשית לקיום
משוא פנים כלפי המערערים (וראו: ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל,
פ"ד לו (1) 247, 250), היינו אותה אפשרות ממשית לכך שבית המשפט "גיבש
לעצמו עמדה (סופית) בעניין נשוא הדיון השיפוטי, באופן שאין עוד טעם בהמשך רגיל של
המשפט ('המשחק מכור')... מבלי שקיים סיכוי ממשי כי שכנוע (רציונלי) יביא לשינוי
העמדה.". (בג"צ 2184/94 גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה לבדיקת
אירוע הטבח בחברון, פ"ד מח (3) 573, 605).
מטעמים אלה, דין הערעור להידחות.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתן היום, ו' בתמוז התשס"א (27.6.2001).
ה
נ ש י א
_________________
העתק
מתאים למקור 01037530.A01 /דז/
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו
בקובץ
פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
בבית
המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444