מיכאל לבנשטיין נ. מינהל מקרקעי ישראל מחוז צפון

פסק-דין בתיק רע"א 375/06 בבית המשפט העליון רע"א 375/06 בפני: כבוד השופט א' גרוניס המבקש: מיכאל לבנשטיין נ ג ד המשיבים: 1. מינהל מקרקעי ישראל מחוז צפון 2. הסוכנות היהודית לארץ ישראל 3. מתן דה-מאיו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בבש"א 2658/05 מיום 5/12/05 (כבוד השופט סעב) בשם המבקש: עו"ד ע' רוזינס בשם המשיב 1: עו"ד ר' גורדין בשם המשיבה 2: עו"ד י' לוי-שלג בשם המשיב 3: עו"ד ר' בן מיור; עו"ד ש' עמרם בן-שבת פסק-דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט כ' סעב), במסגרתה נדחתה בקשת המבקש למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב 1, מינהל מקרקעי ישראל (להלן - המינהל), להקצות למשיב 3 את מגרש 92 ביישוב הקהילתי הררית (להלן - המגרש) ולמתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב 3 לתפוס חזקה במגרש זה ולבצע בו עבודות בנייה. 2. על מנת להבין את גדר המחלוקת בין בעלי הדין במקרה דנא יש לתאר ראשית את המערכת ההסכמית הנוגעת להקצאת המגרשים ביישוב הקהילתי הררית (להלן - היישוב). השטח עליו הוקם היישוב הררית מצוי באחריות המינהל. בין המינהל לבין המשיבה 2, הסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן - הסוכנות היהודית), נחתם הסכם במסגרתו העניק המינהל לסוכנות הרשאה לתכנון, פיתוח ואכלוס השטח. הסוכנות היהודית, שפעלה להרחבת היישוב, התקשרה בחודש דצמבר 2003 עם המועצה האזורית משגב, באמצעות חברת הבת של זו האחרונה - החברה הכלכלית למשגב בע"מ (להלן - החברה הכלכלית). הסכם זה מורה כי החברה הכלכלית תפעל לפיתוח התשתיות ביישוב, ובכלל זאת תגבה הוצאות פיתוח מהתושבים. המועמדים שהתקבלו ליישוב (בהליך הקבלה הנהוג שם, שאינו חשוב לענייננו) זכאים להקצאת מגרש ביישוב בתנאים מסוימים, ובכללם תשלום דמי פיתוח בסך 120,000 ש"ח. הקצאת המגרשים נעשית באמצעות החברה הכלכלית שמפנה את המועמדים העומדים בתנאים האמורים לסוכנות היהודית, וזו ממליצה למינהל להקצות למועמד הרלוונטי את המגרש המבוקש על ידו. 3. ביום 16.12.04 שילמה אימו של המשיב 3, בשמו, את דמי הפיתוח בגין המגרש נשוא בקשת רשות ערעור זו. נציג החברה הכלכלית העביר פנייה זו אל הסוכנות, שהעבירה אותה למינהל ביום 30.12.04. יום זה היה, לטענת הסוכנות היהודית, היום האחרון להעברת בקשות להקצאת מגרשים וזאת לאור עליית מחירי המגרשים שהייתה צפויה ביום 1.1.05. בהתאם להמלצת הסוכנות היהודית, החליט המינהל להקצות את המגרש למשיב 3. אלא שבמקביל להליך זה התקיים הליך שהוביל את המבקש לטענה לפיה הוא זכאי לקבל את המגרש. המבקש טוען שלא ידע כי קיים מועד סופי להגשת בקשות להקצאת מגרשים. מכל מקום, גם המבקש פנה, באמצעות אביו, בחודש דצמבר 2004, לחברה הכלכלית והתעניין במגרש. המבקש טען כי אביו הציע לשלם דמי פיתוח בגין המגרש באופן מיידי, אולם נציג החברה הכלכלית אמר לו כי אין טעם לעשות כן באותו שלב, הואיל וקיימים מספר מתעניינים במגרש. לטענת המבקש, אמר נציג החברה הכלכלית לאביו כי השאלה למי יוקצה המגרש תובא תחילה להכרעת האגודה השיתופית "הררית" (להלן - האגודה) ורק לאחר שייקבע על-ידיה מיהו הזכאי לקבל את המגרש יהא על המבקש לשלם דמי פיתוח. הנאמר בפגישה זו שנוי במחלוקת בין בעלי הדין. מטעם הסוכנות היהודית הוגש תצהירו של נציג החברה הכלכלית בו הוא טען כי אמר לאביו של המבקש כי אם הוא מעוניין במגרש, עליו לשלם את דמי הפיתוח. ביום 11.2.05, כחודשיים לאחר שנערכה פגישה זו ובטרם נודע למבקש, לטענתו, על הקצאת המגרש למשיב 3, ערך ועד האגודה הגרלה ביחס למגרש. בהגרלה זו זכה המבקש. המשיב 3 לא השתתף בהגרלה. המבקש טען כי לפי נהלי המינהל יש לאגודה סמכות לקבוע מי יזכה במגרש, ולפיכך הכרזתו כזוכה בהגרלה מקנה לו זכות לקבל את המגרש. המינהל והסוכנות היהודית טענו, לעומת זאת, כי הסמכות להמליץ על הקצאת מגרש נתונה לסוכנות היהודית בלבד ולפיכך אין כל נפקות להגרלה שערכה האגודה. יוער לעניין זה, כי המבקש טען גם שקיימת הסכמה בין האגודה לבין נציג החברה הכלכלית, לפיה האגודה היא שתטפל בכל עניין הקצאת המגרשים מסוגו של המגרש הנדון. נציג החברה הכלכלית, בתצהירו שהוגש כאמור על-ידי הסוכנות היהודית, טען לעומת זאת, כי התחייב להיוועץ עם האגודה וליידע אותה בדבר הטיפול בהקצאת המגרשים ותו לא. 4. כך, איפוא, קיימות שתי סוגיות מרכזיות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. הראשונה היא האם הוטעה המבקש על ידי נציג החברה הכלכלית וכתוצאה מהטעייה זו לא שילם דמי פיתוח במועד שהיה מאפשר לו להתמודד על הקצאת המגרש מול המשיב 3. הסוגיה השנייה הינה האם בחירתו של המבקש בהגרלה שנערכה באגודה מקנה לו עדיפות על פני המשיב 3 בהקצאת המגרש. הכרעה - ולו לכאורה - במחלוקות אלה מחייבת בירור עובדתי שלפיו ייקבע איזו מבין הגרסאות העובדתיות שנמסרו על ידי בעלי הדין עדיפה. מחלוקת עובדתית נוספת התעוררה סביב טענת השיהוי שנטענה על ידי המשיבים בבית משפט קמא. המשיב 3, למשל, טען כי המבקש ידע כבר בחודש דצמבר 2004 על כך שהמשיב 3 שילם דמי פיתוח בגין המגרש. לפיכך, טען המשיב 3, הבקשה לצו מניעה זמני מיום 14.2.05 הוגשה בשיהוי ניכר. המבקש מצידו טען כי נציג החברה הכלכלית אומנם סיפר לאביו בפגישה שנערכה בדצמבר 2004 על העניין שהביע המשיב 3 במגרש, אך ציין בפניו כי המשיב 3 שינה דעתו ומתכוון לדרוש כספו בחזרה. לגרסה זו יש תימוכין בתצהיר שהוגש מטעם נציג החברה הכלכלית. מכל מקום, ברי כי קיימות במקרה דנא שורה של מחלוקות עובדתיות שבירורן הכרחי לשם הכרעה בשאלת זכותו לכאורה של המבקש לקבל את הסעד המבוקש. 5. בית משפט קמא לא קבע ממצאים לכאוריים בחלק ניכר מהמחלוקות העובדתיות. במקום בו נקבעו ממצאים כאלה לא ניתן להבין מן ההחלטה מדוע הועדפה גרסתו העובדתית של צד אחד על פני זו של הצד האחר. כמו כן, למעשה אין מחלוקת בין בעלי הדין שחלק מהממצאים העובדתיים הלכאוריים שנקבעו בהחלטה אינם נכונים. אעיר לעניין זה כי בעלי הדין הסכימו בבית המשפט המחוזי שההחלטה בבקשה למתן צו מניעה זמני תינתן לפי כתבי הטענות והתצהירים בלבד. ככלל, בית המשפט נוהג לכבד הסכמות דיוניות אליהן הגיעו הצדדים, אך הוא אינו מחויב להן. מקום בו נמצא כי הסכמת הצדדים אינה מאפשרת בירור יעיל של המחלוקות המצויות בפני בית המשפט, רשאי הוא להתעלם מהסכמה כאמור (ע"א 595/78 בלדרמן נ' אורנשטיין, פ"ד לה(1) 467; ע"א 488/88 השחף נתניה מפעלי גילול וחיתוך נייר (1982) בע"מ נ' סולניר בע"מ, פ"ד מה(4) 204; ע"א 4384/90 ואתורי נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נא(2) 171; רע"א 6092/04 י. מזרחי קבלנות כללית בע"מ נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, נט(2) 198). כך הם הדברים במקרה דנא. לנוכח הסתירה הניכרת שבין גרסאותיהם העובדתיות של הצדדים ביחס לטענות מהותיות ומרכזיות, איני רואה מנוס מעריכת דיון בערכאה הדיונית במסגרתו ייחקרו המצהירים על תצהיריהם בחקירה נגדית. בהתבסס על הממצאים שיעלו מבירור עובדתי זה, יכריע בית המשפט המחוזי בשנית בבקשה למתן צו מניעה זמני. 6. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. הערעור מתקבל. התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי כאמור לעיל. אין צו להוצאות. ניתן היום, י"א בסיון תשס"ו (7.6.06). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06003750_S05.docחכ/ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il