יצחק יניב סנדרוסי נ. דרור שלו עו"ד- נאמן למכסי החייב

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3746/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ המערער: יצחק יניב סנדרוסי נ ג ד המשיבים: 1. דרור שלו עו"ד- נאמן לנכסי החייב 2. המוסד לביטוח לאומי 3. כונס נכסים רשמי – ת"א יפו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת מ' בן-ארי) מיום 25.4.2021 בפש"ר 25396-01-12 בשם המערער: עו"ד זוהר שי פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת מ' בן-ארי) מיום 25.4.2021 בפש"ר 25396-01-12, בגדרה נדחתה בקשת המערער להחיל את ההפטר שניתן לו על חוב מזונות שהוא חב למוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל). הרקע לערעור  ביום 6.6.2012 ניתן צו כינוס לבקשת המערער והושת עליו צו תשלומים חודשי בסך של 850 ש"ח ומשיב 1 מונה למנהל מיוחד לנכסיו. ביום 20.1.2013 הכריז בית המשפט על המערער פושט רגל, הורה על הגדלת התשלום החודשי לסכום של 1,200 ש"ח ומינה את משיב 1 לנאמן על נכסיו (להלן: הנאמן). במסגרת ההליך הוגשו נגד המערער 8 תביעות חוב בדין רגיל בסכום כולל של 100,585 ש"ח ושתי תביעות חוב נוספות בדין קדימה, שהרלוונטית מהן לענייננו היא תביעתו של המל"ל (משיב 2 לערעור דנן) בגין חוב מזונות שעמד באותה שעה על סך של 183,057 ש"ח. בשנת 2017, פנה המערער למל"ל בבקשה להחרגת חוב המזונות מהליך פשיטת הרגל, כך שהמל"ל יוותר על זכותו כנושה בדין קדימה. ביום 26.6.2017 נענה המל"ל לבקשה בחיוב, בכפוף לקבלת מחצית מסכום תביעת החוב (שעמד באותה שעה על סך של כ-91,500 ש"ח) מקופת פשיטת הרגל, ולכך שהיתרה תשולם מחוץ להליך פשיטת הרגל ב-120 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. המל"ל הוסיף והבהיר כי מאז מתן צו הכינוס החל להיווצר חוב מזונות נוסף אשר נכון לאותו מועד עמד על סכום של כ-239,000 ש"ח. ביום 29.11.2018 אושרה תכנית הפירעון של המערער לאחר שציין בפני בית המשפט המחוזי כי ידוע לו שיידרש להסדיר את יתרת חוב המזונות למל"ל. ביום 3.1.2019 ניתן למערער הפטר. אלא שבניגוד להתחייבותו להסדיר את יתרת החוב למל"ל, ביום 28.1.2021 הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בקשה "להפטר מחוב מזונות למוסד ביטוח לאומי". בבקשתו עתר להחיל את ההפטר שניתן לו ביום 3.1.2019 גם על חוב המזונות למל"ל, שהגיע באותה עת לכדי סכום של כ-400,000 ש"ח. זאת, מטעמים שונים ובהם הירידה בהיקף השתכרותו נוכח מגפת הקורונה; תשלום שכר דירה בשל היעדר נכסים בבעלותו; ויתרה אפסית בחשבון הבנק שלו. המל"ל התנגד לבקשה. צוין כי נוכח ההסכמות שאליהן הגיע עם המערער בשנת 2017 הוחרג חציו של חוב המזונות מהליך פשיטת הרגל. שעה שהמל"ל ויתר על זכותו כנושה בדין קדימה עבור סכום זה, המערער אינו יכול עוד לבקש להכליל חלק זה בגדרי ההפטר. כמו כן, חלק ניכר מחוב המזונות (למעלה מ-300,000 ש"ח) כלל אינו בר תביעה בשל העובדה שנוצר לאחר מתן צו הכינוס. המל"ל הוסיף כי המערער פעל בחוסר תום לב מוחלט כאשר לא הגיש במסגרת הליך פשיטת הרגל בקשה לקציבת מזונות, תוך שהקופה הציבורית ממשיכה לשאת במזונות ילדיו. בכל מקרה, אין מדובר במקרה המתאים למתן הפטר בשים לב לגילו הצעיר של המערער, להיותו בעל כושר השתכרות מלא, לכך שיצר חובות חדשים לאחר שניתן צו הכינוס ולשיקולי מדיניות שעניינם שמירה על הקופה הציבורית. הנאמן התנגד אף הוא לבקשה מן הטעמים שהועלו על ידי המל"ל. ביום 25.4.2021 דחה בית המשפט את בקשת המערער. תחילה נקבע, כי חלק ניכר מהחוב נוצר לאחר מועד מתן צו הכינוס ולכן אינו בר תביעה, כך שלא ניתן להחיל עליו את ההפטר. בכל הנוגע לחלקו של החוב שנוצר עד למתן צו הכינוס, נקבע כי נקודת המוצא היא כי לולא ההסדר בין המערער ובין המל"ל לא היה ניתן למערער כלל הפטר. המל"ל הסתמך על ההסכמות שאליהן הגיע עם המערער, כאשר נסיגתו של המערער מהתחייבויותיו משנה לרעה את מצבו של המל"ל בעוד שהכספים אותם היה זכאי לקבל הועברו זה מכבר לנושים אחרים. מכל מקום, אף לגופו של עניין לא קיימת הצדקה להעניק הפטר ביחס לחוב המזונות נוכח גילו וכושר השתכרותו של המערער, ובהינתן שאינו עומד בקריטריונים שנקבעו בפסיקה למתן הפטר במקרים כגון אלו. בהקשר זה צוין כי המערער צבר חוב ניכר למל"ל באופן המעמיס את חובתו לזון את ילדיו על הקופה הציבורית, ואף הגדיל לעשות בכך שפעל בחוסר תום לב מתמשך וצבר חובות חדשים במהלך ההליך. על יסוד כל אלה, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. מכאן הערעור שלפנינו במסגרתו מלין המערער על כך שלא הופטר מחוב המזונות חרף מצבו הבריאותי הלקוי, ניסיונו הכן לשלם את החוב, הירידה בכנסותיו בשל משבר הקורונה ובהתחשב בכך שמטרת ההליך היא שיקומם של חייבים בעוד שתוצאתה המעשית של ההחלטה היא "דרדורו לפת לחם". המערער שב על טענתו כי אין ברשותו נכסים כלשהם וציין כי הוא שוכר דירה בעלות של 4,000 ש"ח לחודש בה מתגוררים עמו גם שלושת ילדיו (שכולם היום בגירים בני 18, 19 ו-21). דיון והכרעה דין הערעור להידחות על הסף לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. כידוע, שיקול הדעת המוקנה לבית משפט של חדלות פירעון בעניינים מסוג זה הוא רחב, והתערבות ערכאת הערעור בו שמורה למקרים מיוחדים (רע"א 5633/18 בדראן נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 14 (16.10.2018); ע"א 4288/21 כהן נ' סאלם סוהיל בתפקידו כמנהל מיוחד, פסקה 8 (27.6.2021)). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם אותם מקרים. הכלל הוא כי חוב מזונות לא יכנס בגדר צו הפטר. זאת, שכן עניינו של נושה הזכאי לקבלת כספי חוב מזונות מן החייב איננו שקול בהכרח לעניינם של "נושים פיננסיים" אחרים. מדובר בנושה שהוא למעשה "קורבן הכשל המוסרי" שדבק בהתנהלותו של החייב, אשר הפר את חובתו האישית כלפי הסמוכים על שולחנו בהיבטים של הדין האישי, צו המחוקק וצווי בתי המשפט. לא בכדי אפוא נהנה הזכאי למזונות מן החייב לעדיפות (דין קדימה) בחלוקת דיבידנד מקופת פשיטת הרגל. הדין מחייב התחשבות מיוחדת בנושה המחזיק בחוב אישי בעל מאפיינים חברתיים-סוציאליים כלפי החייב, אף אם משמעות הדבר היא סטייה מסוימת מעיקרון השוויון בין הנושים שהוא אחד העקרונות המרכזיים העומדים בבסיס הליך פשיטת הרגל (ע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן, פסקה 15 (26.9.2016) (להלן: עניין סלימאן); ע"א 7092/13 ד.מ. נ' י.מ., פסקה 35 (12.10.2015) (להלן: עניין ד.מ.)). לפיכך אפוא, הכלל הוא כי צו הפטר לא יחול על חוב שניתן לפי פסק דין בתובענת מזונות, אם כי הוראה זו כפופה לחריג על פיו לבית המשפט נתונה סמכות להעניק הפטר גם בגין חוב מסוג זה (סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה); ע"א 1003/09 מקבילי נ' כונס הנכסים הרשמי (4.1.2010)). על רקע חשיבותו החברתית של מוסד המזונות, החריג הקבוע בסעיף 69(א)(3) לפקודה מיושם בפסיקה במשֹורה ובמקרים חריגים בלבד שבהם שוכנע בית המשפט כי החייב נהג בתום לב ומצבו אינו בעל אופק משופר – בין מבחינה כלכלית, לרבות היעדרם של נכסים בבעלותו ומיצוי יכולת ההשתכרות שלו; בין מבחינת בריאותו הלקויה וגילו המתקדם; בין עקב הימשכות ההליכים בעניינו לאורך שנים רבות; בין לנוכח פגיעה בזכותו לקיום מינימלי בכבוד; ולרוב – מכל הבחינות הללו גם יחד (רע"א 7940/13 קצקה נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקאות 13-11 (29.1.2014); ע"א 6456/13 ישעיהו נ' גמזו, פסקה 7 (3.5.2015); עודד מאור ואסף דגני הפטר – חדלות פירעון, הסדרי חוב ושיקום כלכלי של יחידים 362 (2019) (להלן: מאור ודגני)). בעניין סלימאן הנ"ל נמנו שיקולים שונים שייבחנו בהקשר זה בנוגע לחייב, לחוב ולזכאים – שאינם מהווים רשימה סגורה – ואלו הם: "כושר הפירעון הנוכחי של החייב, ועד כמה הוא צפוי להשתנות בעתיד; קיומם של נכסים בבעלותו; גילו ומצב בריאותו; מצבו האישי והמשפחתי; נסיבות היווצרות החוב; אם המדובר בחוב לעבר בלבד, או בחוב שוטף שממשיך להיצבר; חלוף הזמן מעת יצירת החוב, בשים לב לשאלת 'תרומתו' של החייב להתמשכות ההליכים בעניינו [...]; אם החייב עשה מאמצים לפרוע את החוב מיוזמתו, או שמא החוב נפרע במקצתו רק בעקבות הליכים שנקטו הזכאים; אם החייב עודנו חב בסיפוק צרכי המחייה השוטפים של הזכאים למזונות [...]; מצבם הכלכלי הנוכחי של הזכאים למזונות; האם תיפגע זכותם של החייב או של הזכאים לקיום מינימלי בכבוד; אם החייב מיצה את האפשרויות העומדות לרשותו בגדרי הליכי ההוצאה לפועל, ואם יהיה באלה כדי להביא תועלת ממשית לנושים; ועמדותיהם של בעלי התפקידים בהליך פשיטת הרגל." (שם, פסקה 19). בדומה למתכונת הקבועה בפקודה, גם במסגרת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חדלות פירעון) (שאינו חל בענייננו נוכח מועד פתיחתו של ההליך בבית המשפט המחוזי) הוחרג חוב מזונות מגדר ההפטר, כאשר לבית המשפט נתונה סמכות להורות על הכללתו בהפטר (באופן מלא, חלקי או בתנאים) וזאת אך בנסיבות חריגות (סעיף 175(א)(3) וסעיף 175(ב) לחוק חדלות פירעון, בהתאמה; להרחבה ראו גם: מאור ודגני, 367-359). כפי שהובהר בדברי ההסבר לסעיף 175 להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016, ה"ח 1027, 692: "בקשר לחוב זה קיים אינטרס חברתי הגובר על אינטרס שיקומו של היחיד". אין צריך לומר כי המבחנים שהותוו בעניין סלימאן נכונים גם בראי חוק חדלות פירעון. ומן הכלל אל הפרט. בחינת נסיבותיו של המערער ואופן התנהלותו בהליך פשיטת הרגל מטה את הכף אל עבר המסקנה כי המקרה דנן אינו עונה, ולוּ בקירוב, על אמות המידה שנקבעו בפסיקה להחלת הפטר על חוב מזונות. די שאציין את ההסכמות שאליהן הגיעו המערער והמל"ל כבר בשנת 2017 ביוזמת המערער עצמו, שעל בסיסן הוענק לו בסופו של יום הפטר ואשר אינן דרות בכפיפה אחת עם עצם בקשתו להחיל את ההפטר על חוב המזונות; את העובדה שחוב המזונות המשיך להצטבר לאחר מתן צו הכינוס באופן שיש בו כדי ללמד על חוסר תום לב מובהק מצד המערער; את היקפו המופלג של החוב המגיע לכדי סכום של כ-400,000 ש"ח; את גילו הצעיר יחסית של המערער (45) וקיומו של כושר השתכרות מלא כפי שציין בית המשפט המחוזי ובהיעדר אסמכתאות המוכיחות היפוכו של דבר. ולא למותר לשוב ולהזכיר כי טובת החייב אינה תכלית שאין בלתהּ וכי יש לאזן לעומתה את טובת הנושים ואת טובת הציבור, כשהדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לאופיו הייחודי של חוב המזונות כלפי המל"ל, כמפורט לעיל (ראו גם: רע"א 3175/19 ‏אבן חיים נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 12 (8.8.2019)). מן הטעמים האמורים כולם, לא ראינו להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. הערעור נדחה אפוא בלא צורך בתשובה. משלא התבקשה תשובה לערעור, נוכח המתכונת הדיונית שבה ניתנה ההכרעה ובהתחשב במהותו של ההליך – לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ח בתמוז התשפ"א (‏8.7.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21037460_N05.docx רכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1