רדואן סקס נ. הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי

5 1 בבית המשפט העליון ע"א 3744/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: רדואן סקס נ ג ד המשיב: הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה מיום 10.5.2022 בחדל"פ 63073-01-22 שניתנה על ידי כב' השופטת מ' קלמפנר-נבון בשם המערער: עו"ד ניזאר חדאד פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופטת מ' קלמפנר-נבון) מיום 10.5.2022 בחדל"פ 63073-01-22 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. בחודש ספטמבר 2020 ניתן צו לפתיחת הליכי חדלות פירעון בעניינו של המערער (חדל"פ (שלום חי') 16483-06-20 (להלן: הליך חדלות הפירעון)). במקביל ניתן צו לפתיחת הליכים בעניינה של בת זוגו של המערער (חדל"פ (שלום חי') 7748-06-20), והדיון בשני ההליכים אוחד. ביום 4.10.2021 ניתן בהליכים אלו פסק דין ובו הוראות לחלוקת הכספים שבקופת הנשייה. ביום 30.1.2022 הגיש המערער את ההליך נושא הערעור דנן, שהינו בקשה לאישור הצעה להסדר עם נושיו ולעיכוב העברת כספים שהופקדו בהליך חדלות הפירעון. בבקשתו טען המערער כי יש להעביר לתיק האמור את הסכומים שהופקדו בהליך חדלות הפירעון, ולהשתמש בהם כדי לפרוע את חובותיו על פי ההצעה שהגיש. ביום 30.1.2022 דחה המותב את הבקשה לעיכוב העברת הכספים, בהדגישו כי בהליך חדלות הפירעון ניתן כבר פסק דין. לצד זאת הורה המותב למערער להציג אישור על פתיחת הבקשה במערכת ה"ממונט" עד ליום 2.2.2022 – "שאלמלא כן תימחק הבקשה ללא התראה נוספת" – והורה למשיב (הממונה על חדלות פירעון) להגיב להצעת ההסדר עד יום 23.2.2022. ביני לביני, בקשת רשות ערעור שהגיש המערער על ההחלטה שלא לעכב את העברת הכספים – נמחקה ביום 17.2.2022, לאחר שהצדדים והנאמן על נכסי המערער הגיעו להסכמה לפיה הכספים יעוכבו, למעט שכר טרחת הנאמן והוצאות ההליך (רחד"פ (מחוזי חי') 2423-02-22). משהמשיב לא הגיש את תגובתו במועד, נתן המותב ביום 24.2.2022 ארכה בת 7 ימים להגשתה; וביום 6.3.2022 נתן ארכה בת 7 ימים נוספים וציין כי ככל שהתגובה לא תוגש, ישקול לזמן את הצדדים לדיון בהצעה. בנוגע להחלטה אחרונה זו הגיש המערער בהמשך אותו היום בקשה לעיון חוזר, בה הלין על כך שהמותב קצב לו מועד נוקשה – הצגת אישור על פתיחת הבקשה תוך יומיים, חרף הקשיים הלוגיסטיים הכרוכים בכך – ובה-בעת נהג כלפי המשיב באריכות, בכך שהגדיר מועד רחוק להגשת תגובתו והאריך פעמיים את המועד מיוזמתו. המערער הוסיף כי לתחושתו "קיים פער ברור" באופן שבו מתייחס המותב לצדדים להליך, אשר "מותיר תחושה של חוסר צדק וחוסר שוויון". בהמשך יום 6.3.2022 דחה המותב את הבקשה לעיון חוזר בהיעדר עילה לביטול החלטתו. ביום 15.3.2022 הגיש המשיב תגובה להצעת ההסדר. על רקע זה נתן המותב בהמשך יום 15.3.2022 החלטה תמציתית לפיה: "נוכח עמדת הממונה, לפיה בנסיבות המתוארות בתגובה, אין מקום להיעתר להצעת [המערער] להסדר נושים – אני מורה על מחיקת בקשתו". ערעור שהגיש המערער על החלטה זו התקבל ביום 25.4.2022, במובן זה שהצדדים הסכימו כי ההליך יוחזר לבית המשפט קמא על מנת שיקיים דיון לגופו של עניין בהצעת ההסדר (עחדל"פ (מחוזי חי') 63487-03-22). ביום 29.4.2022 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב מלדון בהליך. בבקשתו חזר המערער על הנימוקים שהעלה בבקשתו לעיון חוזר, והדגיש כי יש משום חוסר-סבירות בדרישה כי ימציא אישור על פתיחת הבקשה תוך יומיים, שכן הזנת הפרטים הרלוונטיים במערכת "ממונט" כרוכה במורכבויות שונות נוכח ריבוי הנושים ואילוצי המערכת. עוד הלין המערער על המועדים שנקצבו למשיב ועל הארכּות שניתנו לו מבלי שנתבקשו, והדגיש כי המשיב אף הגיש את תגובתו באיחור של יום מהמועד הנדחה שנקבע. כמו כן טען המערער כי ההחלטה מיום 15.3.2022 לא נומקה כדבעי וכי לא היה מקום לתתה מבלי לאפשר לו להגיב לטענות המשיב. לגישת המערער, התנהלות המותב כרוכה ב"חוסר סבירות, חוסר היגיון, וחוסר ניטרליות ברורים", וכן ב"אווירה עוינת" כלפי המערער ובא-כוחו – וכי "אין אפשרות להימנע מהתחושה כי [ההחלטות] נבעו ממניעים זרים". באופן ספציפי טען המערער כי המותב "הביע עמדה עויינת נגד [המערער] ונגד בא כוחו בישיבה שהתקיימה בתיק הקודם", והדגיש כי בשתי הפעמים שהגיש הליך ערעורי על החלטות המותב – החליטה ערכאת הערעור להתערב ולשנות מההחלטות שניתנו. על רקע זה טען המערער כי ראוי להעביר את ההליך למותב אחר, ואף לבית משפט אחר במחוז. המשיב התנגד לבקשת הפסלות, והמותב דחה את הבקשה ביום 10.5.2022 וחייב את המערער בהוצאות בסך 1,000 ש"ח. המותב קבע כי ההחלטות שפורטו בבקשת הפסלות אינן מקימות חשש ממשי למשוא פנים, וכי הדרך הראויה להשיג עליהן אינה בהליכי פסלות אלא בהליכי ערעור. מכל מקום, המותב הדגיש כי הארכּות שנתן למשיב נקבעו "בשים לב לנתוני התיק ולנתוניהם האובייקטיביים של הצדדים". מכאן הערעור שלפניי. המערער חוזר, בעיקרם של דברים, על הטענות שהעלה בבקשת הפסלות, וטוען כי ההחלטות הדיוניות שעליהן פירט מלמדות על חשש ממשי למשוא פנים לגביו ואף על "התעמרות" בו – משום שהובילו לסגירת שערי בית המשפט בפניו ללא הצדקה. כך, למשל, נטען כי קציבת יומיים בלבד להזנת מלוא הפרטים הרלוונטיים ב"ממונט" נבעה מרצונו של המותב להביא לדחיית בקשת המערער. עוד מודגש כי הבקשה לעיון חוזר אמנם הוגשה ביום 6.3.2022, אך נרשמה במערכת "נט המשפט" כאילו נקלטה רק ביום 7.3.2022 – כך שהחלטת המותב הדוחה את הבקשה, אשר ניתנה כאמור ביום 6.3.2022, ניתנה למעשה על בקשה שנקלטה רק יום לאחר מכן – ולטענת המערער ניכרת בה "התעלמות מוחלטת" מטענותיו. המערער מוסיף כי העובדה שהחלטות המותב "הצריכו" הגשת ערעורים שהתקבלו, מעידה כי עמדת המותב ביחס אליו "לא הייתה נכונה, בלשון המעטה". עוד מסביר המערער כי "לא מיהר להגיש את בקשת הפסלות" והחליט להגישה רק בעקבות ההחלטה מיום 15.3.2022, אשר "חרצה את גורל תביעתו בצורה בלתי מתקבלת על הדעת" ומעידה על דעה קדומה מצד המותב. נוכח האמור עומד המערער על בקשתו להורות על פסילת המותב ולהעביר את ההליך לבית משפט אחר במחוז, למצער מטעמים של מראית פני הצדק, ולגישתו יש מקום לאמץ בענייננו מבחן של "חשש סביר לקיומו של משוא פנים", חלף חשש ממשי. דין הערעור להידחות. המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין, אשר מעוגן בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי יש לבחון אם קיימות "נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". בענייננו, לא עלה בידי המערער להצביע על חשש מעין זה או על עילה המצדיקה שינוי של אמת-המידה הקבועה בסעיף. בעבר נפסק לא אחת כי החלטות דיוניות שנותן המותב במסגרת ניהול ההליך – לרבות בעניין קביעת מועדים ומתן ארכות – אינן מקימות כשלעצמן עילת פסלות, אף כשמדובר במספר החלטות דיוניות, והדרך הראויה להשיג עליהן היא בהליכי ערעור (ראו, למשל: ע"א 8913/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (2.2.2022); ע"א 4028/22 פלוני נ' פלונית, פסקאות 13-11 (20.7.2022); ע"א 3163/22 פלונית נ' מורג, פסקה 11 (20.7.2022)). טענות המערער מופנות, רובן ככולן, כלפי החלטות דיוניות כאלה, ולא שוכנעתי כי הן מעידות על "עוינות" או על "נעילת" דעתו של המותב ביחס לתוצאת ההליך. העובדה שהליכים ערעוריים שהגיש המערער הובילו לשינוי החלטותיו של המותב, אף היא אינה מעידה על דעה קדומה מצדו ביחס למערער. למעשה, החלטות ערעוריות מסוג זה מתקבלות דבר יום ביומו ולפיכך, העובדה שהמותב דן והכריע בהליך מסוים אינה פוסלת אותו, מניה וביה, מלשוב ולדון בו לאחר התערבותה של ערכאת הערעור, ויש לבחון כל מקרה לגופו (ראו לעניין זה, בין היתר: ע"א 2450/21 פלוני נ' פלוני, פסקה 9 (9.5.2021)). בענייננו, החלטתו התמציתית של המותב מיום 15.3.2022 אינה כוללת ממצאים עובדתיים או משפטיים מובהקים שעשויים ללמד על "נעילת" דעתו באשר להצעת ההסדר, ולא שוכנעתי כי החזרת ההליך לדיון בפניו מקימה חשש ממשי למשוא פנים. לכך יש להוסיף כי חלק מהטענות שהועלו בערעור לוקות בשיהוי אשר אף הוא מצדיק את דחייתן (השוו: ע"א 2805/21 פלונית נ' פלונית, פסקה 12 (1.6.2021)). תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 קובעת כי טענת פסלות יש להעלות "מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת". בענייננו, השגות המערער על המועד שנקצב לו להזנת הפרטים ב"ממונט" ועל הארכּות שניתנו למשיב, הועלו בפני המותב עוד במסגרת הבקשה לעיון חוזר מיום 6.3.2022. באותה עת נמנע המערער, מסיבותיו, מלהגיש בקשת פסלות – שאותה הגיש לבסוף רק ביום 29.4.2022, לאחר שההליך הוחזר לדיון בפני המותב. טענת המערער כי המתין עם בקשת הפסלות עד לאחר מתן ההחלטה מיום 15.3.2022 אינה מעלה ואינה מורידה בהקשר זה, ולא אחת נפסק כי "טענת פסלות אינה בבחינת 'נשק סודי' שניתן לשמור לשעת רצון" (ע"א 4571/21 אילוז נ' י.א מרכז מזון כפר תבור בע"מ, פסקה 8 (11.7.2021)). הוא הדין ביחס לטענת המערער בדבר עמדה שהביע המותב "בישיבה שהתקיימה בתיק הקודם". מן הטעמים שפורטו לעיל, לא מצאתי מקום להורות על פסילת המותב, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק. בשולי הדברים אציין כי בקשת המערער להעברת ההליך לבית משפט אחר במחוז הינה חסרת בסיס על פניה ומכל מקום, אין מקומה בבקשת פסלות. הערעור נדחה. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ד' באב התשפ"ב (‏1.8.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22037440_V03.docx גד מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1