פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק בש"א 374/13 בבית המשפט העליון בש"א 374/13 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלונית 2. פלונית 3. פלוני 4. פלוני ערעור על החלטתו של כבוד רשם בית המשפט ג' שני מיום 26.12.12 בבש"א 9258/12 בשם המערער: עו"ד מוזס אברהם פסק-דין לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני (בש"א 9258/12) מיום 26.12.2012. בהחלטה זו דחה הרשם את בקשת המערער להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 25.3.2012. המערער הוא אסיר הכלוא בכלא מעשיהו. ביום 23.12.2012 הגיש עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי, המייצג את המערער, בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בפסק הדין, שניתן על דרך הפשרה כמצוות סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, חויב המערער לשלם פיצוי כספי לשתי התובעות בתביעה שהוגשה נגדו ונגד נתבעים נוספים, לאחר שהן הובאו לישראל לצרכי עיסוק בזנות. בהחלטתו ציין הרשם כי כבר נפסק שבמקרים שבהם מבקש בעל דין הארכת מועד בעקבות מצוקת זמנים שמקורה במשך הזמן שעובר מפנייתו לקבלת סיוע מהלשכה לסיוע משפטי בייצוג ועד שממונה לו עורך דין מטעמה, "יבחן בית המשפט את בקשתו להארכת המועד באהדה". ואולם, כך נקבע, בית המשפט יבחן את נסיבותיו של כל מקרה לגופן, וכי גם בעל דין הפונה להסדרת ייצוגו מטעם הלשכה לסיוע משפטי, נדרש לפעול בזריזות ובשקידה ראויה. במקרה דנן, כך פסק הרשם, הבקשה להארכת המועד הוגשה בחלוף תשעה חודשים ממועד מתן פסק הדין, דבר המגביר את המשקל שניתן לאינטרס בעל הדין שכנגד לסופיות הדיון, ועם כל ההבנה למצבו של המערער, אין די בטענות הכלליות באופיין שהועלו בבקשה כדי להצדיק את האיחור שבפתיחת ההליך. הרשם קבע עוד, בין היתר, כי המערער לא הסביר אימתי בחר לפנות ללשכה לסיוע המשפטי; מדוע הבקשה להארכת המועד לא הוגשה במועד מוקדם יותר; ומדוע ניתנה החלטת הלשכה לסיוע המשפטי במועד שניתנה. נוסף על כך, קבע הרשם כי על פי הנספח שצורף לבקשה, כתב המינוי לייצוג המשפטי ניתן כחודשיים טרם הגשת הבקשה, וזאת בשונה מהכתוב בתצהיר שצורף לה, לפיו הסכמת הלשכה לסיוע המשפטי ניתנה "לפני מספר ימים", ומבלי שהמערער נימק שיהוי זה במסגרת הבקשה. מכאן הערעור שלפניי, שבו טוען המערער בין היתר כי הוא פנה ללשכה לסיוע המשפטי כבר בחודש אפריל 2012, אך בשל אילוציה הכספיים של הלשכה, בקשתה לראיין אותו במקום מאסרו ובחינתם של סיכויי ההצלחה בתיק, המינוי התקבל רק ביום 24.10.2012. כמו כן העובדה שהוא אסיר האריכה את משך הזמן מיום אישור המינוי ועד שיצר קשר עם בא כוחו. עוד נטען, כי רק ביום 29.11.2012 הצליח בא כוחו של המערער להחתים אותו על ייפוי כוח, וזאת משעבודות שונות שביצע המערער כחלק מהמאסר וחופשה שבה שהה, מנעו ממנו מלעשות זאת קודם לכן. המערער מוסיף כי היה על בא כוחו לאתר את כתובות המשיבים ולקבל את הסכמתם להגיש את הבקשה להארכת המועד ועל כן הבקשה הוגשה לבסוף במועד שבו הוגשה. יתרה מזאת טוען המערער כי סיכויי הערעור טובים. לגישתו, בית המשפט חייב אותו בפיצוי בסכום העולה ביותר מפי שתיים מכפי הסכמתו למתן פסק דין על דרך הפשרה וכי לו היה יודע כי זו תהיה התוצאה הסופית של פסק הדין, הוא לא היה נותן מלכתחילה את הסכמתו כאמור. כמו כן טוען המערער כי סכום הפיצוי שעליו לשלם יקשה עליו להשתקם עם סיום ריצוי עונשו וכי די להסתפק בחיוב הכספי שהוטל עליו במסגרת ההליך הפלילי. על כן מבקש המערער לאפשר לו לממש את זכות הגישה שלו לערכאות ולתת לו הזדמנות להוכיח את צדקתו. לאחר שעיינתי בחומר המונח לפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. כלל נקוט בידינו הוא כי יש לעמוד במועדים הקבועים בדין וכי המבקש לסטות מכלל זה בדרך של פניה אל בית המשפט בבקשה להארכת מועד, נדרש לבסס טעם מיוחד לכך (ראו: תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ולמשל, רע"א 1778/07 עופר נ' דיין (27.2.2007) (להלן: עניין עופר)). לא אחת נקבע כי "טעם מיוחד" הוא גמיש ואינו מהווה רשימה סגורה (ראו, למשל, בש"א 9159/04 חקשורי נ' בובליל (20.10.2004); בש"א 6616/12 מור נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (11.11.2012)) וגם פניה להסדרת ייצוג בלשכה לסיוע משפטי עשויה להיכלל בגדרו (ראו: בש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון, פ"ד נד(4) 702, 707 (2000); עניין עופר). יחד עם זאת הפנייה ללשכה הסדרת הייצוג אינה מקימה טעם מיוחד "אוטומטי", כאשר כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו. זאת ועוד; בית משפט זה קבע בעבר שמוטב כי במקביל לפנייה לסיוע משפטי יפנה המבקש בעצמו לבית המשפט בבקשה להארכת מועד (ראו בש"א 7231/02 שפיזמן נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות (2.10.2002)). במקרה שלפניי, המערער הגיש את הבקשה להארכת המועד בחלוף תקופה בלתי מבוטלת של תשעה חודשים מיום מתן פסק הדין. בשקלול בין האינטרסים הנוגדים בענייננו, מצא הרשם לבכר את אינטרס המשיבים לסופיות הדיון, ומסקנה זו מקובלת עליי ואיני מוצא מקום להתערב בה. בהקשר זה אציין, כי הסבריו של המערער אשר לתקופה שחלפה החל מהפניה ללשכה לסיוע המשפטי ועד להגשת ההליך, הובאו לראשונה בערעור, וכן התצהיר שצורף לערעור אינו תומך בהם. נוסף על כך, המערער לא טען, וממילא לא הוכיח, כי הוא פעל להגיש בקשה להארכת המועד במסגרת התקופה המותרת בדין להגשת הערעור, זאת במקביל לפניה ללשכה לסיוע המשפטי. מכל מקום, לא ניתן להתעלם מכך שחלפה תקופה בת חודשיים מהיום שבו אישרה הלשכה לסיוע המשפטי את בקשתו של המערער ועד הגשת הבקשה, והסבריו בסוגיה זו אינם מצדיקים את ההשתהות הנוספת. פועל יוצא של כל האמור הוא כי החלטתו של הרשם תיוותר על כנה. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ל' בשבט התשע"ג (10.2.2013). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13003740_H02.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il