פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 3739/21

האני פתחי מוחמד אבו סתה (עציר) נ' המפקד הצבאי לאזור איו"ש

העותר ביקש לבטל צו גירוש שהוצא נגדו מאזור יהודה ושומרון לרצועת עזה, בטענה למצבו הרפואי.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 03/06/2021 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 3739/21 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה גירוש תושב עזה מאיו"ש — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) האני פתחי מוחמד אבו סתה (עציר) נגד המפקד הצבאי לאזור איו"ש. הקיצור "נ׳" שבשם התיק = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותר ביקש לבטל צו גירוש שהוצא נגדו מאזור יהודה ושומרון לרצועת עזה, בטענה למצבו הרפואי.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 3739/21

האני פתחי מוחמד אבו סתה (עציר) נ' המפקד הצבאי לאזור איו"ש

העותר ביקש לבטל צו גירוש שהוצא נגדו מאזור יהודה ושומרון לרצועת עזה, בטענה למצבו הרפואי.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותר, תושב רצועת עזה, נכנס לאיו"ש בשנת 2017 בהיתר חד-יומי ונשאר לשהות בה באופן בלתי חוקי במשך כ-4 שנים. לאחר שנעצר על ידי כוחות הביטחון, הוצא נגדו צו גירוש לרצועת עזה. העותר עתר לבג"ץ בטענה כי הוא זקוק לטיפול רפואי באיו"ש וכי גירושו יסכן את בריאותו. בית המשפט דחה את העתירה על הסף, בקובעו כי העותר לא הציג תשתית עובדתית או אסמכתאות לטענותיו, וכי התנהלותו – שהייה ממושכת ללא היתר ללא ניסיון להסדיר את מעמדו – מהווה חוסר תום לב ועשיית דין עצמי. בית המשפט הדגיש כי על עותר לבוא בידיים נקיות, וכי העותר לא הציג פגם בהחלטת הוועדה המקצועית שדנה בעניינו.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים י' עמית, י' אלרון, ע' גרוסקופף
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • האני פתחי מוחמד אבו סתה

נתבעים

  • המפקד הצבאי לאזור איו"ש

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • העותר שוהה בלתי חוקי באיו"ש מזה 4 שנים.
  • העותר לא פעל להסדרת מעמדו כדין.
  • העותר פעל בחוסר תום לב ועשה דין לעצמו.
  • העתירה לקויה, חסרה אסמכתאות וטענותיה סותרות.
  • קבלת העתירה תהווה העדפה פסולה על פני תושבים אחרים המגישים בקשות כדין.
טיעוני ההגנה
  • העותר סובל מבעיות רפואיות (כליות) ומקבל טיפול באיו"ש.
  • גירוש לרצועת עזה יביא להידרדרות במצבו הבריאותי.
  • אין לעותר עבר ביטחוני המסכן את המדינה.
מחלוקות עובדתיות
  • האם העותר נכנס לאיו"ש בהיתר רפואי או היתר חד-יומי.
  • האם מצבו הרפואי מחייב שהות באיו"ש.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • ממצאי הוועדה לבחינת צווי גירוש.
  • בדיקה רפואית שנערכה לעותר ביום 28.5.2021 שמצאה כי מצבו תקין.
ראיות מרכזיות שנדחו
  • טענות העותר בדבר מצבו הרפואי בהעדר אסמכתאות.

הפניות לתיקים אחרים

תקדימים משפטיים

תגיות נושא

  • גירוש
  • שוהה בלתי חוקי
  • איו"ש
  • חוסר תום לב

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

1000

טענות מנהליות

פגמים בהליך
הטענה הועלתה ונדחתה

צווים וסעדים

צו ביניים
הטענה הועלתה והתקבלה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3739/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט ע' גרוסקופף העותר: האני פתחי מוחמד אבו סתה נ ג ד המשיב: המפקד הצבאי לאזור איו"ש עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד אשרף אבו סנינה בשם המשיב: עו"ד רנאד עיד פסק-דין השופט ע' גרוסקופף: העתירה שלפנינו, המשתרעת על 2 עמודים בלבד, מכוונת כלפי צו הגירוש מאזור יהודה ושומרון (להלן: צו הגירוש ו-איו"ש, בהתאמה) אשר הוצא נגד העותר, תושב רצועת עזה. ואלה, בתמצית, העובדות הרלוונטיות לעניין, כפי שהובאו בתגובה המקדמית מטעם המשיב: (-) העותר הוא צעיר בן 26, רווק, ותושב חאן יונס שברצועת עזה. העותר נולד וגדל ברצועת עזה, וחי בה עד לאירועים שיתוארו בהמשך. הוריו של העותר, וכן חמישה מתוך ששת אחיו, גם הם תושבי רצועת עזה. (-) ביום 2.3.2017 קיבל העותר היתר חד-יומי, המאפשר את כניסתו לישראל ליום אחד בלבד, לצורך פגישה בשגרירות ארה"ב בעניין הנפקת ויזת נסיעה. העותר נכנס לישראל ומשם לאיו"ש, אך מאז לא שב לרצועת עזה, אלא נותר בשטחי איו"ש. (-) כחצי שנה לאחר מכן, ביום 14.9.20217 הוזנה לעותר מניעה ביטחונית בשל היותו שוהה בלתי חוקי. (-) ביום 21.5.2021 נעצר העותר בשטחי איו"ש. עם מעצרו נערך לעותר תשאול במסגרתו מסר כי הוא ממתין לקבלת תעודת זהות פלסטינית כתושב רמאללה. יחד עם זאת, מבדיקה שנערכה מול הגורמים הרלוונטיים לא נמצא כי הועברה בקשה המתייחסת לעניינו של העותר בסוגיה זו. (-) ביום 24.5.2021 נערך לעותר תשאול נוסף במהלכו טען כי הוא נכנס לאיו"ש באמצעות היתר רפואי שניתן לו למשך 10 ימים. לאחר מכן, עוד באותו יום, נערך לעותר שימוע בטרם הוצאת צו גירוש. במסגרת השימוע שב העותר על טענתו כי נכנס לאיו"ש באמצעות היתר רפואי. עוד הוסיף העותר כי הוא מעוניין להישאר באיו"ש מאחר שנוח לו שם מבחינה כלכלית וחברתית, וכן משום שבאיו"ש הוא מקבל טיפול רפואי, אשר לו הוא נזקק עקב תרומת כליה שתרם לאימו לפני מספר שנים. כן סיפר העותר כי הוא עובד בעבודות פיזיות למחייתו, ובכלל זאת עבודות בניין וניקיון. (-) למחרת, ביום 25.5.2021, ולאחר שנבחנו טענות העותר, נמצא כי הוא בגדר "מסתנן" לפי סעיף 299 לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009 (להלן: הצו בדבר הוראות ביטחון), והמשיב הורה על הוצאת צו גירוש נגדו מכוח סעיף 301(א) לצו בדבר הוראות ביטחון. בו ביום, ביקש העותר כי עניינו יובא בפני הוועדה לבחינת צווי גירוש (להלן: הוועדה). (-) ביום 27.5.2021 התקיים דיון בפני הוועדה במהלכו טען העותר כי מצבו הבריאותי יתדרדר אם ייאלץ לשוב לעזה; כי הוא עובר טיפולים ברמאללה מזה 5 שנים; כי הוא אמור לקבל תעודת תושב רמאללה; וכי הוא עובד ברמאללה על מנת לפרנס את משפחתו. בא-כוח העותר הוסיף כי מאז שנכנס העותר לאיו"ש חלה התקדמות ותפנית חיובית בחייו, בין היתר על רקע עבודה שמצא. (-) הוועדה דחתה את בקשתו של העותר, מהטעם שאין בטענותיו כדי להקים עילה להתערבות בצו הגירוש שניתן. עוד ציינה הוועדה כי לא נמצאה כל אינדיקציה לפיה העותר פעל לקבלת היתר כדין להארכת שהותו באיו"ש עובר למעצרו. (-) להשלמת התמונה יצוין כי ביום 28.5.2021 נבדק העותר על ידי רופא, וזאת בהתאם להחלטת הוועדה. ממצאי הבדיקה העלו כי אין כל נתון חריג בעניינו של העותר ("בדיקה רפואית תקינה לחלוטין"), וההמלצות בעניין הטיפול הרפואי היו שתיית כמות מים מספקת והימנעות מאוכל מלוח. על רקע הדברים הללו, הוגשה העתירה שלפנינו. בעתירתו טוען העותר כי הוא סובל ממספר מחלות, ובכלל זאת מבעיה בכליות, בגינן הוא מקבל טיפול רפואי ברמאללה. לטענת העותר, אם יגורש לרצועת עזה, מצבו הבריאותי יתדרדר, שכן לא ניתן יהיה לספק לו שם את הטיפולים להם הוא זקוק. עוד טוען העותר כי אין לו עבר ביטחוני המסכן את ביטחון המדינה וכי הרחקתו לרצועת עזה "עלולה לסכן את שלומו". המשיב בתגובתו המקדמית סבור כי יש לדחות את העתירה על הסף. בפתח דבריו טוען המשיב כי העתירה הינה לאקונית ונעדרת כל חומר לתמיכה בטענות המועלות בה, ומשכך אין היא מבססת כל עילה להתערבות שיפוטית. בהקשר זה, מציין המשיב כי טענות העותר בדבר נסיבותיו הפרטניות, ובפרט הגעתו לאיו"ש ומצבו הרפואי, נטענו ללא האסמכתאות הדרושות, והן אף סותרות זו את זו. לגופו של עניין, טוען המשיב כי לעותר אין כל זכות שבדין לשהות באיו"ש. בתוך כך, מדגיש המשיב כי התנהלות העותר עולה לכדי חוסר תום לב, וזאת נוכח שהות העותר במשך 4 שנים בשטחי איו"ש ללא כל היתר, ומבלי שנקט בהליך כלשהו להסדרת מעמדו כדין עד לאחר שנעצר העותר על ידי כוחות הביטחון. עוד טוען המשיב כי קבלת העתירה משמעותה מתן פרס למי שעשה דין לעצמו, ובנוסף היא תהווה העדפה פסולה של העותר על פני תושבי רצועת עזה, המגישים את בקשותיהם למעבר לאיו"ש כדין משטח הרצועה. לבסוף, מדגיש המשיב כי ככל שהעותר סבור כי יש להעניק לו היתר לשהות באיו"ש, עליו להגיש בקשה מתאימה בעניין, ממקום תושבותו – הוא רצועת עזה, וזו תיבחן בהתאם לקריטריונים שבדין. לאחר שעיינו בעתירה ובתגובה המקדמית, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף ממספר טעמים, אשר די בכל אחד מהם לבדו כדי להצדיק את דחיית העתירה על הסף. ראשית, הן התשתית העובדתית והן התשתית המשפטית אשר הוצגו על ידי העותר הן לקויות וחסרות. בעתירתו הקצרצרה לא הציג העותר את מכלול העובדות הרלוונטיות לנטען בה, והדרושות לצורך קבלת תמונה שלמה ומדויקת. כך, למשל, העותר לא ציין על סמך איזה היתר נכנס לאיו"ש; מדוע נשאר לשהות באיו"ש במשך 4 שנים שלא כדין; ואילו פעולות ביצע להסדרת מעמדו במהלך תקופה זו. יתרה מכך, העותר לא הציג בסיס מינימאלי שיתמוך בטענותיו המשפטיות, ובפרט לא התייחס בעתירה להחלטת הוועדה בעניינו, וממילא לא הציג כל פגם בה המצדיק התערבותו של בית משפט זה. זאת ועוד, לתמיכה בבקשתו להישאר בתחומי איו"ש הדגיש העותר את מצבו הרפואי ואת הסכנה לשלומו פן יגורש לרצועת עזה, אך זאת מבלי שצירף אסמכתאות הנדרשות לעניין. טעמים אלה די בהם כדי לדחות את העתירה (ראו, למשל: בג"ץ 6629/13 גראח נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבניה, פסקה 3 (13.2.2014); בג"ץ 7233/17 בן שלמה נ' משרד העלייה והקליטה, פסקה 2 (16.10.2017); בג"ץ 8744/20 אור נ' משרד הבריאות, פסקה 4 (21.12.2020); בג"ץ 7258/20 איילון נ' משרד האוצר שר האוצר, פסקה 14 (18.4.2021)). שנית, כלל ידוע הוא כי על העותר המבקש סעד מבית משפט זה לבוא "נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב". משכך, בית משפט זה לא ייעתר לעתירתו של מי שבוחר לעשות דין לעצמו ופועל בניגוד לחוק. כך במיוחד, מקום בו הסעד המבוקש קשור לעבירה על החוק מצד העותר (בג"ץ 3483/05 די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ נ' שרת התקשורת, פסקה 12 (9.9.2007); בג"ץ 5384/16 פלוני נ' שר הפנים, פסקה 3 (21.8.2017). להבחנה בין סוגי הטענות לעניין אי-ניקיון כפיים, ראו: בג"ץ 799/80 שללם נ' מינהל נפת פתח-תקווה משרד הפנים, פ"ד לו(1) 317, 322-320 (1981)). בענייננו, העותר הפר את תנאי ההיתר היומי שניתן לו בשנת 2017, ונותר באיו"ש במשך למעלה מ-4 שנים, למרות שידע כי ההיתר לא מאפשר לו זאת. לא זו אף זו, במשך תקופה זו, העותר לא עשה כל מעשה על מנת להסדיר את מעמדו החוקי, ולמעשה עקבותיו אבדו, עד אשר נעצר לפני כ-10 ימים על ידי כוחות הביטחון. לפיכך, גם בשל התנהלות זו של העותר, דין העתירה להידחות. אשר על כן, העתירה נדחית. כפועל יוצא, הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 30.5.2021 – מבוטל בזאת. העותר יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1,000 ש"ח. ניתן היום, ‏כ"ג בסיון התשפ"א (‏3.6.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21037390_Y03.docx למ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il