עומר הלפרן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3739/09 בבית המשפט העליון ע"פ 3739/09 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: עומר הלפרן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופטת ח' כוחן) מיום 30.4.2009, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פ 1037/09 תאריך הישיבה: י' בתמוז התשס"ט (02.07.09) בשם המערער: עו"ד איתן ענבר בשם המשיבה: עו"ד עדי מנחם פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת ח' כוחן) שלא לפסול עצמו מלדון בת.פ. 1037/09. 1. ביום 5.1.2009 הוגש לבית משפט השלום בתל אביב-יפו כתב אישום נגד המערער, אשר ייחס לו, יחד עם חמישה אחרים, עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 382א יחד עם סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: כתב האישום). על-פי העובדות המפורטות בכתב האישום, תקפו הנאשמים בצוותא חדא מאבטחים במועדון בהרצליה, וגרמו להם חבלות ממשיות. 2. עוד בטרם השיב המערער לכתב האישום, הגיש המערער ביום 25.3.2009 בקשה להגנה מן הצדק. בבקשתו טען המערער, כי המשטרה נקטה במדיניות של אכיפה סלקטיבית, וזאת משלא חקרה את האפשרות שהמאבטחים הם אלה שעברו עבירות תקיפה כלפי הנאשמים בפרשה (להלן: הבקשה להגנה מן הצדק). ביום 1.4.2009, במהלך דיון קדם משפט בעניינו של המערער, ביקש בא-כוח המערער כי יתקיים דיון בבקשה להגנה מן הצדק. על-פי פרוטוקול הדיון, התבטא בית המשפט ביחס לבקשה זו באמרו: "לבקשה אין סיכוי. משפטים צריך לנהל, לשמוע ראיות ולהכריע". בא-כוח המערער השיב כי הוא מבקש לאפשר לו לטעון ולשכנע את בית המשפט כי דין הבקשה להגנה מן הצדק להתקבל, ועל כך ענה בית המשפט: "תוכל לטעון". 3. ביום 30.4.2009, במהלך דיון קדם משפט נוסף בעניינו של המערער, ביקש בא-כוח המערער את פסילת המותב הדן בתיק (להלן: בקשת הפסלות הראשונה). הטעם לבקשה היה אירוע משפחתי מצומצם במסגרתו נפגש בא-כוח המערער עם המותב הדן בתיק, השופטת כוחן. הקירבה בין השופטת כוחן לבין בא-כוח המערער, כפי שתוארה על-ידו, היא שלשופטת כוחן קירבה משפחתית לאמה המנוחה של בעלת האירוע, בעוד שלבא-כוח המערער קירבה משפחתית לאביה המנוח של בעלת האירוע. בהחלטתו, שניתנה במעמד הצדדים, דחה בית המשפט (השופטת כוחן) את הבקשה בקבעו כי לא כל מפגש אקראי צריך להביא לפסילת המותב, ויש לבחון האם בנסיבות העניין יוצר המפגש חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. בית המשפט קבע, כי נוכח היכרותו המועטה עם בא-כוח המערער, לא קמה, בנסיבות העניין, עילה לפסילתו (להלן: החלטת הפסלות הראשונה). לכשסיים בית המשפט ליתן את החלטתו, שב בא-כוח המערער וביקש מבית המשפט בשנית לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער (להלן: בקשת הפסלות השניה). בקשה זו התבססה על התבטאותו של בית המשפט מיום 1.4.2009 ביחס לבקשה להגנה מן הצדק, ולפיה: "לבקשה אין סיכוי". בא-כוח המערער טען, כי התבטאות זו מקימה חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, במובן זה שדעתו של המותב ננעלה כך שניתן לראות בהליך כולו "משחק מכור". כן נטען, כי דברי בית המשפט לפיהם "משפטים צריכים לנהל", מעידים כי לשיטתו של בית המשפט אין לטענת הגנה מן הצדק תחולה בשיטת המשפט הישראלית. ביחס לעילה זו נקבע בהחלטת השופטת, כי טענותיו של בא-כוח המערער נוגעות לדחייה של טענה משפטית גרידא, ומכאן כי כלל לא מתעוררת השאלה האם ננעלה דעתו של בית המשפט ביחס לנאשם מסוים. בנסיבות אלה, לא קם חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, ולפיכך דין הבקשה להידחות (להלן: החלטת הפסלות השניה). 4. מיד לאחר מתן החלטת הפסלות השניה, שניתנה אף היא במעמד הצדדים, נתן בית המשפט את החלטתו ביחס לבקשה להגנה מן הצדק. בית המשפט קבע, כי לשיטתו יש להעלות טענה להגנה מן הצדק במשורה, כאשר בית המשפט יענה לה במקרים חריגים ויוצאי דופן. ביחס למקרה דנן נקבע, כי בשלב זה של הדיון לא ניתן לקבוע האם היה מקום להעמיד מעורבים נוספים בקטטה לדין, וכי אי העמדת מי מהמעורבים לדין אינה ראיה לכך כי התביעה נקטה מידה של איפה ואיפה כלפי מי מהצדדים. לכשסיים בית המשפט ליתן את החלטתו, ביקש בא-כוח המערער את ביטולה. זאת, בטענה כי מתן ההחלטה בבקשה מן הצדק מיד לאחר מתן החלטת הפסלות השניה מנוגד להוראת סעיף 77א(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק). בקשה זו נדחתה על-ידי בית המשפט. 5. ביום 4.5.2009 הגיש המערער את הערעור שבפניי, במסגרתו משיג המערער הן על החלטת הפסלות הראשונה והן על החלטת הפסלות השניה. באשר להחלטת הפסלות הראשונה, טוען המערער כי אין בנימוקי בית המשפט, ולפיהם אין בהיכרותו המועטה עם המערער כדי להקים עילה לפסילתו, כדי להצדיק את ההחלטה. באשר לבקשת הפסלות השניה, חוזר המערער על טענתו ולפיה מהתבטאותו האמורה של בית המשפט עולה, כי לשיטתו אין לטענת הגנה מן הצדק תחולה ככלל במסגרת שיטת המשפט בישראל. כן טוען המערער, כי בהתבטאותו זו הפך בית המשפט את סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי), שעניינו ביטול כתב אישום משיקולי צדק, לאות מתה. משכך, יש לקבוע כי התבטאויותיו של בית המשפט מקימות חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. בנוסף, טוען המערער כי העובדה שההחלטה בבקשה להגנה מן הצדק ניתנה מיד לאחר מתן החלטת הפסלות השניה, פגעה בזכויותיו הדיוניות והמהותיות הבסיסיות ובמראית פני הצדק, ומכאן כי יש להורות על בטלות ההחלטה בבקשה להגנה מן הצדק. 6. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שבפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. באשר לטענות המערער ביחס להחלטת הפסלות הראשונה, דין טענות אלה להידחות. על-מנת שהיכרות בין שופט לבין בעל-דין תקים עילה לפסילתו של בית המשפט, נדרש כי טיבה של ההיכרות תקים חשש ממשי, מבחינה אובייקטיבית, למשוא פנים בניהול המשפט. במקרה דנן, השופטת כוחן ובא-כוח המערער אינם "בני משפחה" כהגדרתם בסעיף 77א(א1) לחוק, ונוכח היכרותם המועטה, כמתואר בהחלטה, אף אין בינהם "קרבה ממשית אחרת" העשויה להקים עילת פסלות לפי סעיף 77א(א1)(1) (ראו: יגאל מרזל דיני פסלות שופט 251-247 (2006)). אין כל טענה כי בפגישתם האקראית שוחחו על עניין הקשור לתיקים, אלא על היכרות מימי הילדות. בנסיבות אלה, היכרותה של השופטת עם בא-כוח המערער אינה מקימה חשש כי דעתו של בית המשפט ננעלה ביחס למערער. הצהרת בית המשפט, לפיה היכרותו עם בא-כוח המערער היא מועטה, כך שאינה מקימה חשש ממשי למשוא פנים, תומכת אף היא במסקנה זו. 7. באשר לטענות המערער ביחס להחלטת הפסלות השניה, הרי שגם דין טענות אלה להידחות. בקשת הפסלות השניה הוגשה בשיהוי ניכר – כחודש לאחר שנודעה למערער עילת הפסלות. זאת, בניגוד לסעיף 146(ג) לחוק סדר הדין הפלילי, לפיו על בעל דין לטעון טענת פסלות "מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות", ולא להשאירה נצורה לעת מצוא. מכאן, כי דין טענותיו של המערער להידחות, ולו מפאת השיהוי שבהעלאתן. למעלה מן הדרוש יצוין, כי גם לגופם של דברים דין טענות המערער להידחות. בהתחשב בעמדה הפרטנית שהציגה השופטת בהחלטתה לעניין ההגנה המבוקשת, אין משמעות של הטייה מצד השופטת כאשר מדובר בהבעת עמדה כללית ביחס להגנה מן הצדק. כפי שציין בית המשפט בהחלטתו בבקשה להגנה מן הצדק, כי טענה להגנה מן הצדק תתקבל בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקתנו. כן ציין בית המשפט בהחלטתו, כי במקרה הנדון אין לקבל את הבקשה להגנה מן הצדק, שכן אין זה מתפקידו של בית המשפט, בשלב זה של הדיון, לדון בטיב הראיות ולקבוע האם היה מקום להעמיד מעורבים נוספים לדין. זאת ועוד, הלכה היא כי התבטאות של שופט ביחס לסיכויי קבלתה של טענה פלונית, לכשעצמה, אינה יכולה לשמש עילה לפסילתו. יש לבחון האם בנסיבות העניין, קיים חשש ממשי, מבחינה אובייקטיבית, למשוא פנים בניהול המשפט (ראו והשוו: ע"א 9346/02 עזבון המנוח יוסף שלום ז"ל נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 20.11.2002); ע"פ 5368/03 לותם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.2003)). בענייננו, אין בהתבטאויותיו של בית המשפט משום הבעת דעה על סיכויי הגנתו של המערער לגופו של האישום ועל תוצאת ההליך המתנהל בפניו, ומכאן כי אין חשש כי נפגמה יכולתו של בית המשפט להכריע בהליך לגופו בדעה פתוחה וללא משוא פנים. ככל שיש למערער טענות כנגד תוכנה של ההחלטה בבקשה להגנה מן הצדק, או כנגד החלטת בית המשפט שלא לבטל החלטה זו, יוכל המערער להעלותן, אם ירצה בכך, בפני ערכאת הערעור המתאימה. כלל הוא, כי דיני הפסלות אינם בוחנים את החלטותיו של בית המשפט לגופן, אלא עניינם אך בשאלה האם התנהלותו של בית המשפט מקימה עילה לפסילתו. משכך, אף אם שגה בית המשפט בהחלטותיו, ומבלי לנקוט עמדה לעניין זה, אין בכך כדי להצביע על משוא פנים מצדו של בית המשפט. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ה' באב התשס"ט (26.7.2009). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09037390_N01.doc שי מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il