פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3734/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3734/15 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שהם המערערים: 1. פלוני 2. פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה מיום 21.05.2015 בת"פ 2691-01-14 בשם המערערים: עו"ד עבוד ניזאר בשם המשיבה: עו"ד נורית הרצמן פסק-דין השופט נ' הנדל: מונח בפנינו ערעור מטעם המערערים כנגד שני חלקי פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 2691-01-14, כב' השופטת ת' שרון נתנאל). 1. מערער 1 הוא אביו של מערער 2 ואחיו של המתלונן ושל אדם נוסף (להלן: האח הנוסף). לאחר שמיעת ראיות, הורשעו השניים – האב ובנו – בעבירות חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ותקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות (סעיפים 333 + 335(א)(1)+(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), ותקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 380 + 382(א) לחוק. מערער 1 נידון למאסר בפועל לתקופה של 20 חודשים, ואילו מערער 2 נידון למאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים. כמו כן נגזר על שניהם מאסר מותנה וקנס כספי הוטל על מערער 1. הערעור על גזר הדין מופנה כנגד חומרת עונשי המאסר בפועל שנגזרו על המערערים. על פי כתב האישום המתוקן, אלו הן עובדות המקרה: המתלונן נהג בטרקטור וניסה להזיז באמצעותו אבן גדולה שחסמה את הכניסה לקיוסק שהוא מפעיל. בעוד המתלונן יושב בטרקטור, התנפלו עליו המערערים והאח הנוסף, משכו אותו מהטרקטור עד שהורידו אותו ממנו, והחלו לתקוף אותו במכות ידיים ובעיטות. האח הנוסף היכה את המתלונן באמצעות אבן ומערער 2 תקף אותו באמצעות סכין שהחזיק שלא כדין. כתוצאה ממעשיהם של התוקפים, נגרמו למתלונן שבר בזיגומה השמאלית שדרש ניתוח, שבר בלסת משמאל שדרש גם הוא ניתוח תוך קיבוע הלסת בחוטי ברזל, המטומות בפניו ושריטה גדולה בצד הימני התחתון של הצוואר. המתלונן אושפז בבית החולים למשך כשבוע ימים. תחילה הוגש כתב האישום גם נגד האח הנוסף, אך במהלך המשפט הוא נפטר. קו ההגנה של המערערים בהליך קמא היה כי אמנם הייתה קטטה, אך השתתפו בה הרבה אנשים ואין הם אחראים לנזק שנגרם למתלונן. כמו כן, הטילו המערערים את האחריות לתקיפות ולחבלות על גבי האח הנוסף שנפטר כאמור. 2. לא מצאנו ממש בערעור על הכרעת הדין. בית המשפט המחוזי בחן היטב עדויות של ארבעה עדים שנכחו באירוע: המתלונן, אשתו, אחיו ואחותו (שהם גם אחים של מערער 1). העדים חזרו בהם, במהלך המשפט, מהודעות שמסרו במסגרת חקירתם במשטרה. בית המשפט קמא העדיף את ההודעות הראשונות שמסרו במשטרה, תוך הדגשה כי בשל הקשר המשפחתי בין כל המעורבים, רצו העדים שלא להפליל את המערערים. הסנגור טען כנגד העדפה זו. שלוש תשובות לכך: האחת, עסקינן בממצאים עובדתיים מובהקים. אין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב במסקנות הערכאה המבררת בכגון דא, ולא מצאנו כי מקרה זה נמנה על החריגים לכלל זה. שנית, מעבר להסבר להתנהגות העדים, שאף הוא עניין של התרשמות, בית המשפט המחוזי הצביע על חוסר ההיגיון והעדר העקביות בין הגרסאות השונות. שלישית, התיעוד של הנזק שנגרם למתלונן אינו תואם את עדויותיהם של הנוכחים בבית המשפט. גם בית המשפט קמא הסביר מדוע אין לקבל את גרסאות המערערים. אשר על כן, דין הערעור על הכרעת הדין להידחות. 3. באשר לערעור על עונש המאסר בפועל, יודגש כי עסקינן באלימות ברף גבוה. נגרם נזק חמור וקשה למתלונן. בית משפט מצווה לעקור את תופעת האלימות הקשה ותוצאותיה. כך ייעשה גם באמצעות עונשים מרתיעים. לעיתים האלימות מתרחשת על רקע אירוע של מה-בכך בין זרים. בסוג זה של אירוע יש חומרה משלו. אך בד בבד, גם אלימות בתוך המשפחה על רקע זה או אחר – אין להשלים עימה. שני המערערים היו מודעים היטב לכך שהם, והאח הנוסף, היכו בשר מבשרם תוך שימוש באבן ובסכין. אכן, לא עומד לחובתו של מערער 1 עבר פלילי. אך חומרת מעשיו – גם בתור הבוגר מבין האחים ואביו של מערער 2 – דורשת כי עונש המאסר בפועל יהיה לתקופה משמעותית. בראיה זו, העונש אינו חמור ואף נמצא בחלק התחתון של המתחם שנקבע. מערער 2 היה אמנם קטין (בן 16.5) בעת ביצוע העבירה (בעת מתן גזר הדין כבר היה בגיר). לכן משטר תיקון 113 לחוק אינו חל עליו. יש לבחון את מעשיו במשקפי חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971. הוא נעדר עבר פלילי והביע רצון לשרת בצבא. ועדיין, מעשיו גרמו לתוצאות קשות. לא ניתן להתעלם מכך שהכניס סכין לזירת המריבה, באמצעותה גם נגרמה הפגיעה בצוואר שתוארה לעיל ומדברת בעד עצמה. תסקיר שנערך לגביו מלמד כי אינו לוקח אחריות או מביע חרטה, ואין לו הבנה ביחס למעשיו ולצרכיו. לא נפלה טעות בדרך שבה איזן בית המשפט המחוזי את התוצאה העונשית בין שני המערערים. בשקלול הכולל, נראה כי אכן היה מקום להחמיר יותר עם מערער 1 לעומת בנו הקטין בשעתו. יחד עם זאת, אין זה מקרה שמחייב הטלת עונש מאסר בדמות עבודות שירות. כלל מושרש הוא כי קטינות איננה מהווה חסינות בפני הטלת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. מערער 2 היה מודע לחומרת מעשיו, בין היתר בשל השתתפות אביו ודודו. כן יש חומרה בעובדה שכך נהג מערער 2 כלפי דודו. בית המשפט קמא ציין שקשה להבין כי כך יתנהגו קרובי משפחה אלה לאלה. לצערנו, לא מדובר בחריג שהניסיון המשפטי של השנים האחרונות לא מכיר או נתקל בו. אין לנו אלא לחזור על רישת הדברים, לפיהם עמדת בית המשפט חייבת להיות נקיטת יד קשה נגד מעשי האלימות שמביאים לתוצאות הרסניות. כך בכלל וכך בתוך המשפחה. זאת במידתיות ותוך התחשבות בנסיבות העושה. כך נהג בית המשפט המחוזי בענייננו ולא מצאנו כל מקום להתערב. 4. סוף דבר, הערעור נדחה. המערערים יתייצבו לריצוי עונשו בימ"ר קישון ביום 20.7.2016 עד לשעה 10:00, כשברשותם תעודת זהות. על המערערים לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 08-9787377, 08-9787336. ניתן היום, ‏כ"ט בסיון התשע"ו (‏5.7.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15037340_Z03.doc מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il