אריק מימון נ. בית המשפט לעניינים מקומיים - נתניה

פסק-דין בתיק בג"ץ 3727/12 בג"ץ 3727/12 לפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט צ' זילברטל העותר: אריק מימון נ ג ד המשיבים: 1. בית המשפט לעניינים מקומיים - נתניה 2. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה - נתניה 3. עו"ד שרה גת 4. עיריית נתניה 5. פרקליטות המדינה - המח' לאכיפת דיני מקרקעין עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד חימי יהודה פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. נגד העותר הוגש בשנת 2004 כתב אישום בגין ביצוע עבירות על חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (עמ"ק 7065/04 בבית המשפט לעניינים מקומיים בנתניה). מטעמים שונים עד היום טרם הסתיים ההליך, והעתירה שלפנינו לה נלוותה בקשה לצו ביניים מהווה ניסיון של העותר למנוע קידומם של הליכים, שהחלו כאמור לפני כשבע שנים(!). 2. לטענת העותר כתב האישום שהוגש נגדו הוא שגוי, והוא הוגש בחוסר סמכות, בהיעדר הסמכה וממניעים פסולים. העותר העלה את טענותיו בפני בית המשפט לעניינים מקומיים (השופטת א' טלמור) וביקש את ביטול כתב האישום. בהחלטה מפורטת שניתנה עוד ביום 15.9.2011 קבע בית המשפט כי אכן כתב ההסמכה מטעם היועץ המשפטי לממשלה לתובעת שהגישה את כתב האישום נחתם בדיעבד, אך לא נגרם לעותר עיוות דין המצדיק את ביטול ההליך. למעשה כנגד החלטה זו מכוונת העתירה. העתירה הוגשה ביום 10.5.2012. 3. בעתירה מעל 30 עמודים ולה עשרות (אם לא למעלה מכך) עמודי נספחים. בין היתר, חוזר העותר בעתירה על הטענות שהעלה בפני בית המשפט לעניינים מקומיים בבקשה לביטול כתב האישום, שהוגש לטענת העותר בחוסר סמכות. העותר טוען כי בית המשפט שגה בקביעותיו וגם לא התייחס לכל טענות העותר. בפרט טוען העותר כי בית המשפט לא התייחס לטענתו לפיה התובעת הודתה כי שיקרה בתצהיר בעניין הסמכתה. העותר מוסיף וטוען כי לא היה מקום להחיל בעניינו את מודל הבטלות היחסית. כמו כן, מעלה העותר טענות נגד הוועדה המקומית (המשיבה 2), מטעמה הוגש כתב האישום, אשר לטענת העותר מתעמרת בו באופן הגובל בפלילים, לרבות העלמת וסילוף ראיות ופרוטוקולים, ודרישות לתשלום שוחד; ולא נותנת לו את היתר הבניה לו הוא זכאי. העותר מוסיף ומבקש כי הוועדה המקומית והעירייה (המשיבה 4) ידיחו מתפקידיה את התובעת שהגישה נגדו כתב אישום פסול בהיעדר כל סמכות ונוכח פעולותיה בניגוד עניינים. בהקשר זה צורפה כמשיבה לעתירה אותה תובעת (המשיבה 3), ולטענת העותר עליה להחזיר את כתב ההסמכה שניתן לה בדיעבד. זאת, בפרט לאחר שהצהירה הצהרות כוזבות בהקשר זה. כן טוען העותר כי על התובעת להדיח את עצמה מתפקידיה ו"מתוארה כעו"ד". באשר לפרקליטות המדינה (המשיבה 5) טוען העותר כי עליה לדאוג לביטול כתב ההסמכה אשר ניתן בדיעבד. העותר מציין כי פנה לבית המשפט לעניינים מקומיים לזימון עדים כדי להוכיח שנגרם לו עיוות דין, אך מאחר שבקשותיו בעניין נדחו, אין הוא רואה מנוס מהגשת עתירה זו. העותר מודע להלכה לפיה בית משפט זה אינו מתערב בהחלטות ביניים הניתנות בהליכים פליליים, אך לטענתו ענייננו בחריג של חוסר צדק וטענות עקרוניות המצדיקות התערבות. כמו כן לטענתו כוללת העתירה סעדים שהם מעבר להליך הפלילי. 4. דין העתירה להידחות על הסף. בעתירה נכתב מפורשות כי העותר חוזר בעתירתו על טענות שנטענו בבקשת העותר לביטול כתב האישום. למעשה לכל אורך העתירה מנסה העותר לשכנע כי כתב האישום שהוגש נגדו דינו להתבטל. ואולם, הכלל הוא כי "על דרך השיגרה ובהיעדר טעמים מיוחדים, סבורים אנו כי דרך המלך להעלאת טענות כנגד הפגמים שנפלו בהגשת כתב אישום (כולל בשלב החקירה) הינה במסגרת ההליך הפלילי גופו" (בג"ץ 9131/05 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (טרם פורסם, 6.2.2006); כן ראו פסק דיני ב-בג"ץ 6136/06 פרי נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם, 10.9.2006)). העותר אכן פנה לבית המשפט לעניינים מקומיים, אלא שזה דחה את בקשתו – כך שהעתירה מהווה למעשה ניסיון לעקוף את הכלל לפיו לא ניתן לערער על החלטת ביניים שהתקבלה במסגרת הליך פלילי. כלל זה חל גם כאשר נטענות טענות על אישורי יועץ משפטי שניתנו בדיעבד (ראו, למשל, בג"ץ 2138/07 בן איטח נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם, 13.6.2007)). העותר טוען כי עניינו בא בגדרי החריג לכלל, ולא היא. טענות העותר נדונו בהרחבה ונדחו בהחלטה מפורטת מאוד של בית המשפט לעניינים מקומיים. על כן, המסגרת המתאימה להמשך בירורן היא בערעור על פסק הדין הפלילי, ככל שיהיה בדבר צורך, ולא בבית משפט זה (ראו והשוו: בג"ץ 6841/07 קדוש נ' בית משפט השלום בפתח תקווה (טרם פורסם, 10.10.2007); בג"ץ 476/07 טקץ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 21.1.2007); בג"ץ 5005/06 בדארנה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 20.9.2006)). ודוק: על כך שההליך הפלילי הוא ההליך המתאים לבירור העניין ניתן ללמוד אף מהאסמכתאות הרבות אליהן הפנה העותר עצמו – אסמכתאות שכולן ניתנו בהליכים פליליים (ראו בעתירה סעיפים 103(ג), 112, 113, 121, 122). באשר להיתר הבניה שהעותר טוען כי הוא זכאי לו, ניתן ללמוד מן העתירה כי העותר הגיש בעניין עתירה מינהלית, אלא שהעתירה נדחתה. ערעור שהוגש לבית משפט זה עודנו תלוי ועומד (עע"ם 347/11), כך שבעניין זה בוודאי שאין מקום להתערבותנו. לבסוף, באשר לטענות שמעבר להליך הפלילי, כגון בקשת העותר כי המשיבה 3 תודח מתפקידיה ברשות ובוועדה המקומית, לא הוברר מדוע אין בעניין סעד חלופי בערכאה אחרת; ומכל מקום, העותר לא טען וממילא לא הוכיח כי פנה בעניין זה פנייה מוקדמת כך, שבין כך ובין כך אין כל מקום להידרש לעתירה גם בהקשר זה. גם אין מקום לכרוך בקשה לסעדים כאלה בעתירה שעיקרה להידחות, כמבואר, על הסף. 5. העתירה נדחית אפוא על הסף. עם העתירה הוגשה בקשה לצו ביניים שימנע המשך דיון בתיק הקבוע להוכחות לעוד ימים ספורים. בנסיבות אלה היה צורך להידרש לעתירה בדחיפות, ומאחר שמדובר בעתירת סרק – ישלם העותר לטובת אוצר המדינה הוצאות בסך 10,000 ש"ח. ניתן היום, כ"א אייר התשע"ב (13.5.2012). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12037270_C01.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il