אברהם גזונטהייט נ. בנק אינווסטק ישראל בע"מ

החלטה בתיק רע"א 3727/08 בבית המשפט העליון רע"א 3727/08 בפני: כבוד השופטת מ' נאור המבקשים: 1. אברהם גזונטהייט 2. K.F Chemical Co. Ltd נ ג ד המשיבים: 1. בנק אינווסטק ישראל בע"מ 2. הרי ספיר בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז ת"א 2030-08-07 מיום 15.3.2008 שניתנה על ידי כבוד השופטת א' שטמר בשם המבקשים: עו"ד מיכאל קירש בשם המשיב 1: עו"ד דורון דן, עו"ד אורן פכטהולד בשם המשיב 2: עו"ד יואב הירש, עו"ד זהר גרנות מאיר פסק דין 1. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת א' שטמר), אשר הורה על מחיקת כתב התשובה שהגישו המבקשים, מחמת הרחבת חזית ובשל העלאת טענות הסותרות את הנטען בכתב התביעה (להלן: החלטת המחיקה). על פי החלטות השופט מלצר הגישו המשיבים תשובות לבקשה. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, והחלטתי לקבל את הערעור באופן חלקי. רקע 2. בקצרה ייאמר, כי הסכסוך בין הצדדים נובע מיתרת חובה שנוצרה בחשבון 33601 בסניף של המשיב 1 (להלן: הבנק), ומייחוס חוב זה למבקש 1 (להלן: גזונטהייט), כערב לחשבון. לטענת המבקשים, חשבון זה הוסב בשלב מסוים מחשבונה של חברת KF האנגלית (להלן: החברה האנגלית), היא המבקשת 2, והפך לחשבונה של חברה אחרת, אירית, בעלת שם זהה (להלן: החברה האירית). על פי הטענה, גזונטהייט ערב רק לחשבונה של החברה האנגלית, ומשכך אין להטיל עליו את חובות החברה האירית. טענה נוספת היא, ובהמשך אדון ביחס שבין שתי הטענות, כי למשיב 2 (להלן: ספיר), הייתה הרשאה מסוימת לפעול בחשבון 33601, ויתרת החובה נוצרה עקב פעולות שביצע ספיר בחריגה מהרשאה זו, ומשכך, אין לייחס חוב זה לגזונטהייט. 3. ביום 27.7.2003 הגישו המבקשים תביעתם נגד הבנק בלבד. ביום 23.2.2004 הגיש הבנק כתב הגנה מטעמו. לאחר מכן תוקנה התביעה, כדי להוסיף את ספיר כנתבע שני. בהמשך, בחודש יוני 2004, הוגש כתב הגנה מטעם ספיר. ביום 15.7.2004 הגישו המבקשים כתב תשובה לכתבי ההגנה מטעם המשיבים. ביום 12.8.2006 ביקשו המבקשים לתקן את כתב התביעה בשנית, כדי להוסיף את "עילת החברה האירית". ביום 2.7.2007 התיר בית המשפט למבקשים לעשות כן, ובהתאם לכך, הגישו המבקשים כתב תביעה מתוקן בשנית (להלן: כתב התביעה), שלאחריו הוגשו כתבי הגנה מתוקנים מטעם המשיבים. ביום 18.12.2007 הגישו המבקשים את כתב התשובה עליו נסובה הבקשה שלפניי. החלטת בית המשפט המחוזי 4. הבנק הגיש לבית המשפט בקשה למחיקת חלקים מכתב התשובה של המבקשים. ספיר הגיש בקשה למחיקת כתב התשובה כולו. ביום 15.3.2008 הורה בית המשפט על מחיקת כתב התשובה כולו, משני טעמים: האחד, כתב התשובה נרחב יתר על המידה, ואין בו את הצמצום ההכרחי הנובע ממעמדו המיוחד של כתב התשובה: רק התייחסות חדשה לנימוקי כתב ההגנה. בית המשפט ציין, כי כבר מסיבה זו היה מקום להורות על מחיקתו. הטעם השני נעוץ בכך, כי כתב התשובה מעלה טענות חדשות בקשר לעניינים הבאים: החזקת מניות בנאמנות, הבחנה בין חברת KF האנגלית לבין החברה האירית, וטענות מרמה המופנות כלפי הקמת החברה האירית. כמו כן, כתב התשובה מעלה טענות עובדתיות שונות מאלו שנטענו בכתב התביעה: טענת העדר הרשאה לספיר בחשבון אל מול הטענה בכתב התביעה, כי הבנק צריך היה לדעת שספיר חורג מן ההרשאה; טענה בדבר אי ידיעה אודות קיום החברה האירית וחשבון הבנק, אל מול טענה כי הייתה חריגה מהרשאה באותו חשבון; וטענה בכתב התשובה כי התובע לא ידע אודות הקמת החברה האירית, אל מול הטענה בכתב התביעה, כי הקים את החברה והוא בעל מניות בה. 5. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. טענות הצדדים 6. המבקשים טוענים, כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו. לדידם, נימוקי ההחלטה מובילים לכל היותר למחיקת סעיפים מסוימים מכתב התשובה, או למתן הוראה לקצרו, תחת מחיקתו בשלמותו. הבנק טוען, מנגד, כי החלטת המחיקה של בית המשפט המחוזי - בדין יסודה. כן נטען, כי אין זה מדרכה של ערכאת ערעור להתערב בהחלטות הנוגעות לאופן ניהול המשפט, וגם מטעם זה אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. להלן תובא התייחסות הצדדים לשלושת הנימוקים שבבסיס החלטת המחיקה: ארכו של כתב התשובה, טענות חדשות שהועלו בו, והנימוק לפיו חלק מהעובדות הנטענות בו שונות מהעובדות שנטענו בכתב התביעה. ארכו של כתב התשובה 7. המבקשים טוענים, כי אין הגבלה - לא בדין ולא בהחלטתו של בית המשפט - על ארכו של כתב התשובה. לטענתם, ארכו של כתב התשובה נגזר מאורכם של כתבי ההגנה המתוקנים שהגישו המשיבים, המשתרעים ביחד על פני 52 עמודים. באשר לנספחים נטען, כי צירופם הינו פועל יוצא מתקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), ונועד לסייע לצדדים ולבית המשפט. לבסוף נטען, כי אף אם ראה בית המשפט את אורכו של כתב התשובה כפגם, לא היה מקום למחקו, אלא להורות על קיצורו. בעניין זה מציין ספיר בתגובתו, כי בעוד כתב התשובה המקורי הכיל 6 עמודים בלבד, כתב התשובה החדש משתרע על פני 33 עמודים- ואף עולה באורכו על כתב התביעה. טענות חדשות 8. באופן כללי טוענים המבקשים, כי על פי סעיף 64 לתקנות סדר הדין האזרחי, קיומן של טענות חדשות בכתב תשובה אינו עילה למחיקתו, ובלבד שאין בעובדות החדשות "נימוק תביעה חדש". לטענתם, הצגת עובדות חדשות, אשר לא הופיעו בכתב התביעה, היא צעד הכרחי, מקום שכתב ההגנה מעלה טענות עובדתיות שהתובע לא התייחס אליהן בכתב התביעה די הצורך. 9. מכל מקום, טוענים המבקשים, הטענות המובאות בהחלטת המחיקה אינן חדשות, או שהועלו כמענה לטענה בכתב ההגנה: כך לגבי טענת "החזקת מניות בנאמנות", שנטענה בכתב התשובה כמענה לטענת ההתיישנות שהעלה הבנק ולא כ"נימוק תביעה חדש", שהרי נאמנות שוללת התיישנות. טענת הנאמנות, אם כן, היא טענה רלוונטית, וההזדמנות הראשונה והנאותה להעלותה הייתה בכתב התשובה. הבנק, מצידו, טוען כי עסקינן בטענה עובדתית חדשה, שלא בא זכרה בכתב התביעה. על פי הטענה, מדובר בטענה מהותית המהווה "נימוק תביעה חדש", אשר לא ניתן להעלותה לראשונה בכתב התשובה. יתרה מזאת, טענות המבקשים בעניין זו סותרות זו את זו: בסעיף 3 לכתב התשובה נטען, כי המניות מוחזקות על ידי החברה האנגלית בנאמנות עבור גזונטהייט, בעוד בסעיף 9 נטען, כי הבנק מחזיק באותם ניירות הערך כנאמן של המבקשים. באשר לטענת ההתיישנות נטען, כי זוהי טענה ותיקה, ואין בה משום חידוש המצריך תשובה. כן נטען, כי אין בטענת החזקת המניות על ידי החברה האנגלית באמצעות הכתר האנגלי בנאמנות עבור גזונטהייט, כדי להשיב לטענת ההתיישנות. ספיר בתגובתו מצטרף לתגובת הבנק ומוסיף, כי טענת ההתיישנות לא הועלתה לראשונה בכתבי ההגנה המתוקנים, כי אם במקוריים, ואליה אף התייחסו המבקשים בכתב התשובה הראשון שהגישו, ואין הם רשאים לשוב ולדון בה בכתב התשובה המתוקן. ביחס לכך טוענים המבקשים בתגובתם לתשובות המשיבים, כי אין לטענה בסיס; משעה שתוקן כתב התביעה, מתחיל מחדש סדר הגשת כתבי ההגנה והתשובה. 10. ההבחנה בין KF האנגלית לבין החברה האירית איננה "טענה חדשה"; הבחנה זו היא לב הבקשה לתיקון השני של כתב התביעה, שבא לידי ביטוי בהוספת סעיפים 6א-6ט לכתב התביעה. כמו כן, המשיבים התייחסו אף הם בכתבי הגנתם להבחנה בין החברות. הנטען בכתב התשובה בעניין זה נטען כתגובה לטענת המשיבים בכתבי ההגנה, לפיה קיימת זהות בין החברה האנגלית לחברה האירית, ואין בו משום "נימוק תביעה חדש". לטענת המבקשים, המשיבים אף לא טענו בבקשותיהם למחיקת כתב התשובה, כי ההבחנה בין החברות היא טענה חדשה בכתב התשובה. בתשובותיהם לבקשת רשות הערעור, לא התייחסו הבנק וספיר לעניין זה. 11. באשר לטענה בדבר מרמה בהקמת החברה האירית טוענים המבקשים, כי טענת המרמה אינה מופנית "כלפי הקמת החברה האירית", כלשון בית המשפט, אלא כלפי הפעולות שעשו ספיר והבנק בחשבונות המבקש ובתאגידיו, ביניהם חשבון 33601. לגוף העניין נטען, כי אף טענה זו איננה טענה חדשה; טענת המרמה המופנית כלפי הבנק מופיעה מפורשות בכתב התביעה (סעיף 138), וכך גם טענת המרמה המופנית כלפי ספיר (סעיף 145גם ביחס לטענת המרמה טוענים המבקשים, כי היא לא הוזכרה בבקשות המחיקה שהגישו המשיבים, בניגוד לאמור בהחלטה. בעניין זה טוען הבנק, כי טענתם של המבקשים מסתכמת בהפנייה לטענות כלליות, "טענות סל", בכתב התביעה בדבר חוסר תום ליבם של המשיבים בפעולותיהם, תוך הטעייה ותרמית. על פי הטענה, טענות שעניינן תרמית, הטעייה ורישום כוזב במסמכי הבנק אינן יכולות להיטען לראשונה בכתב התשובה. לעניין זה מפנה הבנק לתקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובע כי כל מקום שבעל דין טוען טוענת מצג שווא, תרמית, זדון או השפעה בלתי הוגנת, יפורשו הפרטים ותאריכיהם בכתב הטענות. ספיר תומך בעמדת הבנק וטוען, כי בכתב התביעה אין כל טענה לפיה הקמת החברה האירית הוסתרה במרמה על ידי הנתבעים, והניסיון להפנות את בית המשפט ל"אמירת סל", לא יצלח. טענות עובדתיות שונות 12. באופן כללי טוענים המבקשים, כי אין פסול בהעלאת טענות עובדתיות בכתב התשובה, השונות מאלה שנטענו בכתב התביעה, ובלבד שאין סתירה ביניהן. 13. באשר לטענה העובדתית הראשונה המובאת בהנמקה כשונה, "טענת העדר הרשאה לספיר בחשבון אל מול הטענה בכתב התביעה כי הבנק היה צריך לדעת שספיר חורג מן ההרשאה", נטען, כי אין אלו טענות סותרות אלא משלימות; בכל הנוגע לחשבון החברה האנגלית, ספיר חרג מההרשאה שניתנה לו לפעול בחשבון- כפי שנטען בכתב התביעה, אך בכל הנוגע לחשבון החברה האירית, ספיר פעל ללא הרשאה כלל- כפי שנטען בכתב התשובה. הדרך היחידה לראות בהן טענות סותרות היא על ידי קבלת טענת המשיבים ל"זהות תאגידים", אשר אין זה השלב להכריע בה. כן נטען, כי טענות כתב התשובה לגבי ההרשאה הן תשובות לטענות המשיבים בכתב ההגנה. הבנק טוען, כי בכתב התביעה טענו המבקשים, כי החברה האירית נוהלה בפועל על ידי ספיר וכל פעולותיו מאז הקמתה היו עבורה, ובכתב התשובה טענו הם, כי לא ניתנה לו כל הרשאה לגביה. כן טוענים המשיבים, כי הטענה בכתב התשובה, לפיה גזונטהייט לא ידע על הסבת חשבון 33601 לחברה האירית, מהווה נימוק תביעה חדש, שאי אפשר להעלותו בכתב תשובה- ולעניין זה לא ניתנה כל תשובה מהמבקשים. ספיר מוסיף, כי מהבחינה העקרונית, אין אפשרות להעלות בכתב תשובה "נימוק תשובה חדש", ואף לא עובדות חדשות בלבד, אלא רק מקום שהן באות כמענה ישיר לטענה חדשה ומפתיעה שהועלתה בכתב ההגנה. נטען, כי הטענה החדשה בדבר היעדר הרשאה לספיר לא באה כמענה לטיעון חדש כלשהו שהופיע בכתבי ההגנה המתוקנים, והיא מהווה נימוק תביעה חדש, לא שולי, שלא ניתן לשבצו לראשונה במסגרת כתב תשובה שני. 14. באשר ל"טענת אי ידיעה אודות קיום החברה האירית וחשבון הבנק, מול הטענה כי הייתה חריגה מהרשאה באותו חשבון", טוענים המבקשים כי גם כאן, הטענה שברישא מתייחסת לחשבון 33601 כחשבון החברה האירית, והסיפא מתייחסת לחשבון 33601 כחשבונה של החברה האנגלית. טענת אי הידיעה אודות קיום החברה האירית נטענה בכתב התשובה כמענה לטענת המשיבים בכתבי הגנתם, בדבר ידיעתו והסכמתו של גזונטהייט לכל הפעולות שנעשו בהעברת החשבון מן החברה האנגלית לחברה האירית. הבנק טוען, כי טענת המבקשים לאי ידיעה אודות קיומה של החברה האירית והחשבון שלה בבנק, אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם הטענה לחריגה מהרשאה בפעולות שבוצעו באותו חשבון. 15. באשר לנימוק לפיו "טענה כי התובע לא ידע על אודות הקמת החברה האירית אינה יכולה לדור עם הטענה בכתב התביעה כי הקים את החברה וכי הוא בעל מניות בה", טוענים המבקשים, כי בכתב התביעה לא נטען כי גזונטהייט הקים את החברה האירית, אלא כי היא "נרשמה באירלנד", וגזונטהייט היה מבעלי מניותיה וממנהליה. בכתב התשובה טענו המבקשים, כי ההחלטה על הקמת החברה האירית הייתה של ספיר בלבד, וכי הוא קבע מי יהיו בעלי המניות, בלי ידיעתו של גזונטהייט. בתגובתם לתשובות המשיבים טוענים המבקשים עוד, כי טענת אי הידיעה נטענה בתשובה לטענת הידיעה בכתבי ההגנה של המשיבים, וכי מכל מקום, די להוכיח כי החוב הוא חובה של החברה האירית ולא של החברה האנגלית, על מנת שהחברה האנגלית לא תחויב בו. כן נטען, כי מן הדין להותיר את השאלה העובדתית בדבר ידיעתו של גזונטהייט לבירור במסגרת שלב הראיות בתיק. הבנק טוען, כי אין בטענת אי הידיעה אלא התחכמות לשמה; החברה לא הוקמה יש מאין, אלא על ידי שני בעלי מניותיה, שגזונטהייט היה אחד מהם, וכן היה מנהלה. ספיר טוען, כי טענת אי הידיעה אודות החברה האירית לא נטענה בכתב התביעה, והיא מהווה נימוק תביעה חדש, שאין להביאו בכתב התשובה. לטענתו, לא זו בלבד שהטענה לא נטענה, אלא שבסעיף 6ד לכתב התביעה נאמר כי גזונטהייט הוא בעליה, מנהלה ומקימה של החברה האירית. הניסיון לטעון כי אין סתירה בין סעיף זה לאי ידיעתו של גזונטהייט, כפי שפירט הבנק, אינו אלא התחכמות. 16. עוד טוען הבנק בתשובתו, כי טענות המבקשים מהוות גם טענות עובדתיות חלופיות: בסעיף 31 לכתב התשובה טוענים המבקשים כך: "...התובעים אינם טוענים כי במהלך עשר השנים האחרונות הם לא ידעו על כלל הנעשה בחשבונותיהם. טענת התובעים בכתב התביעה מתייחסות לפעולות חריגות שנעשו בחשבונותיהם ואשר הוסתרו מהם. על אלה לא הייתה לתובעים כל ידיעה". לטענת הבנק, הטענה כי המבקשים היו מודעים לנעשה בחשבונותיהם שומטת את הקרקע תחת הטענה כי לא היו להם חשבונות או כי הם לא ידעו על הנעשה בחשבון ו/או על דבר קיומו. כן נטען, כי הטענות החדשות שהעלו המבקשים, כאילו החשבון שנוהל בבנק אינו החשבון של החברה האנגלית, אינן מתיישבות עם הטענות בדבר בטלות פעולות שנעשו בחשבון על ידי ספיר, משלא נעשו הן בהתאם להרשאה שניתנה לו לפעול בחשבון זה. על פי הטענה, לא ניתן, מחד, לטעון כי המבקשים אינם אחראים לפעולות החברה האירית מאחר ולא ידעו על קיומה, ובו זמנית לטעון להרשאה בחשבון ולנזקים עקב חריגה מהרשאה זו. הבנק מוסיף, כי ככל שהטענה היא כי רק גזונטהייט עצמו לא ידע על פעילות החברה האירית, אין זה משנה לעניין ידיעתה או הרשאתה של החברה את ספיר- והרי החשבון הוא חשבונה של החברה. ביחס לטענה זו טוענים המבקשים בתגובתם, כי כתב התביעה מכיל עילות חלופיות, כאשר "עילת החברה האירית" היא העיקרית, במובן זה שאם תתקבל- יתייתר הצורך לדון בעילות האחרות שמתייחסות לחשבון 33601. על פי הטענה, טענתם של המשיבים לסתירה בין העילות נובעת מטענתם, לפיה קיימת זהות בין החברה האנגלית והחברה האירית. רק קבלת טענה זו תיצור טענות חלופיות סותרות, וברי כי אין להכריע בשאלה זו בשלב זה. דיון והכרעה כתב תשובה 17. סעיף 64 לתקנות סדר הדין האזרחי קובע בזו הלשון: "אין להעלות בכתב תשובה נימוק תביעה חדש, ואין לכלול בו טענה שבעובדה שאינה מתיישבת עם טענותיו הקודמות של אותו בעל דין". 18. הכלל הוא, כי כתב התשובה יוגש על-ידי התובע על מנת להגיב לטענות בלתי צפויות שהועלו בכתב ההגנה, ולשם הבאתן בפני בית המשפט של עובדות חדשות הנותנות מענה לטענות הנתבע. כתב התשובה לא נועד כדי לכפור בטענות הנתבע שבכתב ההגנה, הואיל ואלה תמיד בחזקת טענות מוכחשות, וכתוצאה מכך כבר נוצרה פלוגתה (ראו לענין זה: אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט-2009), עמ' 86). במסגרת כתב תשובה לא ניתן להוסיף עילת תביעה חדשה, ולשם כך נדרש התובע לבקש רשות לתקן את תביעתו. שימוש בתשובה לשם העלאת נימוקי תביעה חדשים עלול להביא לשיבוש בסדרי הדין, שכן הנתבע אינו רשאי להשיב על תשובת התובע, וכך השאלות שבמחלוקת אינן מוגדרות לפני תחילת המשפט. 19. עיון בכתבי הטענות שלפניי מעלה, כי הצדדים אינם חלוקים, למעשה, על העקרונות החלים על הגשת כתב תשובה, אלא על היישום הקונקרטי של העקרונות. לטעמי, מחיקת כתב התשובה כולו היא בלתי מידתית, אף שקשה שלא להעיר כי המבקשים לא שמו לבם לכלל של תפסת מרובה – לא תפסת, ולא יישמו נכונה את העקרונות העולים גם מסכומיהם הם, בדבר המותר והאסור בכתב תשובה. כמו כן, המבקשים לא הקפידו על אורך סביר של כתב התשובה. מן הכלל אל הפרט 20. להלן אבחן את נימוקיה של החלטת המחיקה, לאור המקובץ לעיל. 21 טענות חדשות א. טענת "החזקת מניות בנאמנות"- טענה זו אינה מופיעה בכתב התביעה המתוקן בשנית שהגישו המבקשים. טענת המבקשים, לפיה טענת הנאמנות הועלתה בכתב התשובה כמענה לטענת הבנק בדבר התיישנות עילת התביעה כלפיו, אינה מקובלת עליי; החזקת ניירות הערך בנאמנות על ידי הבנק היא טענה מהותית, אשר מקומה הוא בכתב התביעה. כמו כן, לא ברור כיצד הטענה כי ניירות הערך מוחזקים בנאמנות על ידי הבנק, ועל כן אין הוא רשאי לממשם ועליו להשיבם לידי המבקשים, מהווה מענה לטענה לפיה עילת התביעה של המבקשים נגד הבנק התיישנה, לפי שעילות התביעה נולדו לפני מחצית שנת 1996, כאשר התביעה הוגשה רק ביום 27.7.2003. אשר על כן, דין טענת המבקשים בעניין זה להידחות. ב. ההבחנה בין KF האנגלית לבין החברה האירית- בעניין זה, יש ממש בטענת המבקשים. ההבחנה בין שתי החברות היא ליבו של התיקון השני לכתב התביעה, אשר בא לידי ביטוי בהוספת הסעיפים 6א-6ט לכתב התביעה, ואיננה טענה חדשה בכתב התשובה. יודגש, כי אף המשיבים לא התייחסו בתגובותיהם לבקשת רשות הערעור לטענת ההבחנה בין החברות, וכן לא התייחסו אליה בבקשות למחיקת כתב התשובה שהוגשו לבית המשפט המחוזי. אשר על כן, דין טענת המבקשים בעניין זה להתקבל. ג. טענות מרמה המופנות כלפי הקמת החברה האירית- טענת המבקשים למרמה מצד הבנק, מופיעה בסעיף 138 לכתב התביעה: "בלי לגרוע מכלליות האמור לעיל, הבנק פעל כלפי התובעים וכל אחד מהם בעניינים נשוא תביעה זו במרמה, הפרת אמון, הפרת חוזה, הפרת חובותיו כבנקאי, או בפזיזות או ברשלנות בין היתר בדברים כדלקמן ובכל אחד מהם...". טענת המרמה מצד ספיר מופיעה בסעיף 145 לכתב התביעה, בנוסח דומה. בכתב התשובה מופיעה טענת המרמה בצורה אחרת. כך בסעיף 45 לכתב התשובה: "הבנק וספיר פעלו, אפוא, בתרמית בוטה וחד משמעית כלפי התובע 1", ובסעיף 53: "הבנק פעל במרמה, בהטעיה ובחוסר תום כלפי התובע 1, ועשה זאת יד אחת עם ספיר. הדברים מקבלים את ביטויים הבולטים בפרשת הערבויות ובפרשת החברה האירית". מקובלת עליי טענת המשיבים, כי הטענות הכלליות שבכתב התביעה, בהן מובאת המרמה רק כאחת האפשרויות, לצד פזיזות ורשלנות, אין בהן כדי להכשיר טענה חד משמעית בכתב התשובה, בדבר מרמה מצד המשיבים. אשר על כן, דין טענת המבקשים בעניין זה להידחות. 22. טענות עובדתיות שונות א. "טענת העדר הרשאה לספיר בחשבון אל מול הטענה בכתב התביעה כי הבנק היה צריך לדעת שספיר חורג מן ההרשאה", וכן "טענת אי ידיעה אודות קיום החברה האירית וחשבון הבנק, מול הטענה כי הייתה חריגה מהרשאה באותו חשבון"- הכרעה בעניינים אלו דורשת הכרעה קודמת, בשאלה למי שייך חשבון 33601 שבסניף הבנק, ומה היחס בין החברה האנגלית לחברה האירית. שאלות אלו אינן ניתנות להכרעה במסגרת בקשת רשות ערעור, ועל כן לעת עתה תיוותרנה הטענות בכתב התשובה; כאשר יתבררו העניינים במסגרת התביעה העיקרית, ניתן יהיה להחליט האם מדובר בטענות עובדתיות שונות. במידה ושאלה זו תיענה בחיוב, לא יתייחס בית המשפט המחוזי לטענות בכתב התשובה השונות מאלו שבכתב התביעה. ב. "הטענה כי התובע לא ידע אודות הקמת החברה האירית אינה יכולה לדור עם הטענה בכתב התביעה, כי הקים את החברה וכי הוא בעל מניות בה"- בעניין זה, מקובלת עליי טענת המשיבים, לפיה בעל מניות בחברה, שהינו גם מנהלה, לא יכול לטעון באותה נשימה כי לא ידע על הקמתה. ניסיונם של המבקשים להיבנות מן המינוח בכתב התביעה, כי החברה "הוקמה", ולא כי גזונטהייט "הקים אותה", אין בו ממש, ובדין הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת הטענות בעניין זה. אשר על כן, דין טענת המבקשים בעניין זה להידחות. ארכו של כתב התשובה 23. באשר לאורכו של כתב התשובה ייאמר, כי כתב התשובה שהגישו המבקשים חוזר למעשה בהרחבה על טענותיהם כפי שעלו בכתב התביעה, ובכך חוטא במידה רבה למטרתו – מתן מענה נקודתי לטענות מפתיעות שעלו בכתב ההגנה, אשר התובע לא יכול היה לצפותן. עם זאת, החלטה זו בהכרח תצמצם את היקף כתב התשובה. לאחר מכן ובמידת הצורך יוכלו המבקשים לפנות מחדש לבית המשפט המחוזי, אשר יפעל כחכמתו (ראו והשוו: רע"א 4452/08 יגאל שגיא, רו"ח ומשפטן נ' פקיד השומה ת"א 1 (החלטתי מיום 17.4.2009)). 24. טענת הבנק בדבר טענות חלופיות סותרות המועלות על ידי המבקשים, אינה יכולה להיות מוכרעת במסגרת בקשת רשות ערעור. הכרעה בה דורשת ליבון של סוגיות שונות, בהן סוגיית היחס בין החברה האנגלית לחברה האירית, והיא תוכרע על ידי בית המשפט המחוזי במהלך ניהול התובענה העיקרית. בסופו של יום לא יאפשר בית המשפט להעלות טענות סותרות. 25. סוף דבר הערעור מתקבל בחלקו, כמפורט לעיל. המבקשים יגישו כתב תשובה מתוקן לבית המשפט המחוזי, אשר לא יכלול טענות בעניינים בהם לא התקבלה עמדתם בבקשת רשות ערעור זו, וזאת תוך 15 ימים מהיום. בית המשפט המחוזי יפקח, במידת הצורך, על התאמת כתב התשובה לפסק דין זה. כיוון שהערעור התקבל בחלקו – לא יהיה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט"ו סיון, תשס"ט (7.6.2009). ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08037270_C05.docעע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il