פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בש"א 3723/99

עבד אל רחים עבד אל ראזק נ. מדינת ישראל

ערעור על הרשעה בעבירת אינוס ועל חומרת העונש שנגזר בגינה.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 23/11/2000 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בש"א — בקשות שונות אזרחי.
מספר התיק 3723/99 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה עבירות מין — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על הרשעה בעבירת אינוס ועל חומרת העונש שנגזר בגינה.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בש"א 3723/99

עבד אל רחים עבד אל ראזק נ. מדינת ישראל

ערעור על הרשעה בעבירת אינוס ועל חומרת העונש שנגזר בגינה.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי באינוס נערה בת 17 תחת איומי סכין ושימוש בכוח, ונגזרו עליו 12 שנות מאסר. בערעורו לבית המשפט העליון, טען המערער נגד ההרשעה ונגד חומרת העונש. בית המשפט העליון דחה את הערעור, בקובעו כי הממצאים העובדתיים של הערכאה הראשונה מבוססים היטב ונתמכים בראיות סיוע חזקות, כגון מצבה הנפשי של המתלוננת, סימני חבלה על גופה וסימן נשיכה על גוף המערער. בית המשפט ציין כי המערער ניצל את חולשתה של המתלוננת, שהייתה בעלת רקע אישי קשה, וביצע את העבירה באכזריות, ולכן העונש שנגזר עליו הולם את חומרת המעשה.

סוג הליך בקשות שונות אזרחי (בש"א)
הרכב השופטים ד' דורנר, י' אנגלרד, א' א' לוי
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • עבד-אל-רחים עבד-אל-ראזק

נתבעים

  • מדינת ישראל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • המתלוננת נאנסה תחת איומי סכין ובכוח.
  • קיימות ראיות סיוע משמעותיות לעדות המתלוננת.
  • העונש הולם את חומרת המעשה והאכזריות שבו.
טיעוני ההגנה
  • ערעור על הממצאים העובדתיים שנקבעו בערכאה הראשונה.
  • ערעור על חומרת העונש.
מחלוקות עובדתיות
  • מהימנות עדות המתלוננת.
  • האם התקיימו יחסי מין בהסכמה או בכפייה.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • עדות המתלוננת.
  • מצבה הנפשי של המתלוננת כפי שזוהה בבית החולים.
  • סימני חבלה על גוף המתלוננת.
  • סימן נשיכה על גוף המערער.

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת"פ 4046/98
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו

שלב ההליך

ערעור

סכום הוצאות משפט

0

סכום הפיצוי

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים ע"פ 3723/99 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט א' א' לוי המערער: עבד-אל-רחים עבד-אל-ראזק נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 22.4.99 בת"פ 4046/98 שניתן על-ידי כבוד השופטים נ' עמית, ש' טימן וי' שמעוני תאריך הישיבה: כ"ה בחשוון תשס"א (23.11.00) בשם המערער: עו"ד משה גלעד ועו"ד האני ברברה בשם המשיבה: עו"ד רחל מטר בשם שירות-המבחן: גב' רחל וינשטיין פסק-דין השופטת ד' דורנר: המערער נמצא אשם בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו באינוסה של נערה כבת 17 תחת איומים בסכין ותוך שימוש בכוח. נגזרו עליו 12 שנות-מאסר לריצוי בפועל. ערעורו הופנה כלפי ההרשעה ולחלופין כלפי חומרת העונש. סניגורו, עורך-הדין משה גלעד, תקף בערעור כנגד ההרשעה בראש ובראשונה את הממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי בית-המשפט המחוזי ואשר בוססו על עדותה של המתלוננת. לא מצאנו עילה להתערב בממצאים אלה. לא זו בלבד שבית-המשפט המחוזי נתן אמון במתלוננת על-יסוד התרשמותו מעדותה, אלא שעדות זו אף נתמכת בראיות סיוע למכביר: מצבה הנפשי של המתלוננת, כפי שזוהה על-ידי הרופאים והמטפלים בבית-חולים לחולי-נפש שבו שהתה; סימני חבלה שנמצאו על גופה של המתלוננת; וסימן נשיכה שנמצא על גופו של המערער. יש לדחות איפוא את הערעור כנגד ההרשעה. גם בעונש אין אנו רואים מקום להתערבותנו, הגם שהעונש איננו קל. בעניין זה קבע בית-המשפט המחוזי, כי המערער הכיר את המתלוננת, שהייתה בעבר שכנתו, וידע אודות נסיבות חייה הקשות: בהיות המתלוננת כבת 13 היא נאנסה על-ידי אביה. על רקע אינוסה נרצח אביה על-ידי אחד מאחיה. אח זה, ואח נוסף שהורשע בהכאת המתלוננת, נשלחו למאסר, ובעקבות זאת נזרקה המתלוננת מן הבית על-ידי אימה, התגוללה ברחובות, ואף אושפזה לקבלת טיפול נפשי בבית-חולים לחולי-נפש. המערער, שראה במתלוננת טרף קל והרשה לעצמו לאנוס אותה דווקא בשל חולשתה והסבל שחוותה, אסף את המתלוננת ברכבו כאשר המתינה לאוטובוס. משהבטיח להביאה לבית-החולים שאליו רצתה להגיע, נעתרה המתלוננת להצעתו מתוך אמון בו. במהלך הנסיעה סטה המערער מן הכביש אל דרך עפר, החנה את הרכב ליד פרדס, ודרש מן המתלוננת לקיים עימו יחסי-מין. משסירבה, איים עליה המערער בסכין, ולאחר שניסתה להתנגד וברחה מפניו, רדף אחריה, השיגה, ואנס אותה בכוח. העונש שהוטל על המערער הולם פשע חמור זה, שאף בוצע באכזריות. אשר-על-כן, אנו דוחים את הערעור הן כנגד ההרשעה והן כנגד העונש. ניתן היום, כ"ה בחשוון תשס"א (23.11.00). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99037230.L01