פלוני נ. אלמוני

4 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 37175-12-24 לפני: כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופט חאלד כבוב העותרת: פלונית נגד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 2. בית הדין הרבני האזורי - ירושלים 3. פלוני עתירה למתן צו על-תנאי שנסובה על פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים בתיק 1483088/1 מיום 17.11.2024; תגובה מקדמית מטעם משיב 3 בשם העותרת: עו"ד יוסף גביזון בשם משיב 3: עו"ד אלעד זמיר פסק-דין השופט חאלד כבוב: לפנינו עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים בתיק 1483088/1 מיום 17.11.2024, בגדרו נדחה ערעור העותרת על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בירושלים מיום 14.05.2024, במסגרתו התקבלה תביעת משיב 3 לפטור אותו מתשלום מזונות ילדים החל מחודש ינואר 2024. יחד עם העתירה, התבקש צו ביניים שיורה על עיכוב ביצוע פסקי הדין. רקע כעולה מהעתירה ונספחיה, העותרת ומשיב 3 נישאו כדמו"י ביום 21.03.2005, ולהם ארבעה ילדים (להלן: הילדים). בני הזוג התגרשו ביום 05.09.2019, וביום 29.10.2019 ניתן להסכם גירושין ביניהם תוקף של פסק דין על-ידי בית הדין הרבני האזורי בירושלים. בהסכם הגירושין נקבע, בין היתר, כי משיב 3 ישלם לעותרת, מידי חודש, סכום (צמוד מדד) של 4,250 ש"ח בגין מזונות ילדיהם, כאשר סכום זה כולל את כל צרכיהם של הילדים, למעט הוצאות רפואיות והוצאות הקשורות בחינוך בהם יתחלקו הצדדים בחלקים שווים; כי על מזונות הילדים תתווסף כל קצבה אשר תשולם על-ידי המוסד לביטוח לאומי בגין הילדים; וכי למשיב 3 שמורה הזכות להגיש תביעה לשינוי דמי מזונות עקב שינוי נסיבות מהותי. כעולה מפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול, שניים מהילדים קיבלו במועד החתימה על הסכם הגירושין קצבת נכות בסך כולל של 7,800 ש"ח. בהמשך, קצבת הילדים גדלה, עד שבחודש ינואר 2024 העותרת קיבלה עבור שני הילדים קצבה בסך כולל של 19,626 ש"ח. יתר על כן, עבור שני הילדים הנוספים העותרת קיבלה קצבה בסך כולל של 5,314 ש"ח; כך שסך כלל הקצבאות עבור ארבעת הילדים עומד על 24,940 ₪ לחודש. כאמור, בפסק דינו מיום 14.05.2024, נעתר בית הדין הרבני האזורי לתביעת משיב 3 להפחתת מזונות ילדיו וקבע כי יש לפטורו מהתשלום החל מחודש ינואר 2024. זאת, נוכח מצבו הכלכלי בהיותו מצוי בחדלות פירעון; ובשים לב לסך הקצבאות שמקבלת העותרת, כמתואר לעיל. לאחר עיון מדוקדק במסכת הראייתית בנוגע להוצאות העותרת בגין הילדים נקבע, כי ההוצאות המיוחדות עבורם מסתכמות בסך כולל של 15,221 ש"ח לחודש, כך שהסכום הנותר מהקצבאות – בסך של כ-10,000 ש"ח – הוא "מכובד מאוד, ורק במקרים חריגים, ביה"ד מחייב סכומים כאלו לארבעה ילדים". על כן נקבע, כי "די בקצבאות הילדים כדי לממן את מלוא ההוצאות עבור הילדים, וכי על נסיבות אלו לא התחייב האב בהסכם את דמי המזונות". כן הובהר, היטב, כי על מנת לחייב אב לשלם מזונות ילדים מעבר למקובל, יש להוכיח רמת הכנסה חריגה וכי הילדים הורגלו לרמת חיים גבוה ביותר – אך במקרה דנן "האיש רחוק מלהיות עשיר [...] נמצא בהליך של חדלות פירעון, ולפיכך אין מקום כלל לפסוק מעבר למקובל". כן נקבע, כי משיב 3 פטור מתשלום מזונות החל ממועד קבלת הסך האמור של הקצבאות, קרי מיום 01.01.2024; כאשר בכל הנוגע לתקופה שקדמה לכך, אין מקום ליישום רטרואקטיבי של ההחלטה; וכי החלטה זו תעמוד בעינה כל עוד סך הקצבאות נותר במתכונת הנוכחית. כאמור, ביום 17.11.2024 דחה בית הדין הרבני הגדול את ערעור העותרת על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי. נקבע, כי לו משיב 3 היה יודע כי סך הקצבאות יעמוד על סכום של כ-25,000 ש"ח, הוא לא היה מתחייב בתשלום מזונות הילדים; כאשר ממילא בהסכם הגירושין הוסכם כי שמורה לו הזכות לטעון להפחתתם. אשר לטענה שהועלתה, לפיה הקצבאות לא נועדו להחליף את המזונות, חזר בית הדין הרבני הגדול על כך שבנסיבות העניין, בירור עובדתי מעמיק העלה כי יתרת הסכום מהקצבאות, בניכוי ההוצאות המיוחדות, העומדת על סך של כ-10,000 ש"ח, יכולה גם יכולה לשמש עבור מזונות הילדים, "שהרי בכגון זה מדובר בילדים שיש להם בפועל הכנסה אחרת בסך של 10,000 ש"ח, מעבר להוצאות הנכות"; וכי "לו היו לילדים הוצאות בגין הנכות בסכום שמקבלים מהבטו"ל, הדיון היה שונה". כן הודגש, כי מדובר בנתון עובדתי שנקבע על-ידי בית הדין האזורי, לאחר בדיקה מעמיקה, ומשכך אין מקום להתערבות ערכאת הערעור במקרה זה על נסיבותיו הקונקרטיות, הכוללות גם שיקולי צדק. מכאן העתירה שלפנינו. לטענת העותרת, יש לבטל את פסקי הדין, שלשיטתה רצופים "טעויות שבדין ושגיאות מוסריות חמורות הפוגעות בזכויות הקטינים ומתעלמות ממציאות חייהם המורכבת". בתוך כך נטען כי הקצבאות לא מהוות תחליף למזונות, אלא נועדו למימון צרכים ייחודיים הנובעים מנכות הילדים. עוד נטען, כי על מנת להפחית מזונות שנקבעו בהתאם להסכם, יש להוכיח שינוי נסיבות מהותי וקיצוני שלא ניתן היה לצפות במועד חתימת ההסכם – ברם הדבר לא הוכח במקרה דנן. זאת ועוד, נטען כי בקשת משיב 3 להפחתת מזונות הוגשה ללא אישור הנאמן שמונה במסגרת הליך חדלות הפירעון בו הוא מצוי. מעבר לכך נטען, כי נדרש היה לקיים דיון הוכחות בטרם ניתן פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בנדון. ביום 22.12.2024 הוריתי על הגשת תגובה מקדמית מטעם משיב 3 לעתירה, תוך שנקבע כי בנסיבות העניין ובשים לב לאופי המחלוקת, אין מקום למתן צו ביניים. בתגובתו המקדמית, טען משיב 3, בעיקרם של דברים, כי כפי שנקבע על-ידי בתי הדין הרבניים העותרת מקבלת סך של כ-25,000 ש"ח מקצבאות, באופן שמותיר לכל הפחות 10,000 ש"ח לצרכי היום יום של הילדים, בניכוי ההוצאות המיוחדות – כך שאין כל פגיעה בהם. כן הודגש, כי החישוב שהוביל לסכום שנותר כלל בתוכו טענות להוצאות מופרכות ומנופחות, תוך מתן מקום מועט לאורח החיים הראוותני שמנהלת העותרת, למול מצבו הכלכלי הקשה של משיב 3. מעבר לכך נטען, כי ממילא כאשר מתקבלת קצבת נכות המכסה את צרכי הקטין, אין לפסוק מזונות מעבר לכך. בכל הנוגע להליך חדלות הפירעון, נטען כי משיב 3 עדכן גם עדכן את הנאמן על אודות ההליכים, וכי ההליך משרת את קופת הכינוס. אשר לטענה לאי קיום דיון הוכחות, נטען כי התקיימו לפחות ארבעה דיונים במהלכם הוצגו לבתי הדין ראיות בקשר עם תביעתו להפחתת סכום המזונות. דיון והכרעה דין העתירה להידחות. כידוע, בית משפט זה לא יושב כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין שנתנו בתי הדין הרבניים והתערבותו בהם "תחומה לארבע סוגים כלליים של מקרים: חריגה מסמכות; פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי; סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי ומקרים בהם נדרש סעד מן הצדק מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר" (ראו, למשל: בג"ץ 5289/24 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים, פסקה 8 (03.07.2024)). לא מצאתי כי מקרה זה נמנה על אותם מקרים חריגים; ואסביר. כאמור, עסקינן בעתירה התוקפת פסק דין, בגדרו נדחה ערעור על פסק דין בתביעה להפחתת מזונות. חרף הכסות העקרונית שמבקשת העותרת לשוות לטענותיה, העתירה מעלה, בעיקרם של דברים, טענות ערעוריות באופיין הנוגעות לקביעות עובדתיות שהתערבותנו בהן כפופה לאמת מידה מחמירה ביותר, ולאופן הפעלת שיקול הדעת המוענק לבתי הדין הרבניים שגם בו אין בית משפט זה נוהג להתערב (שם, בפסקה 9). כאמור לעיל, בנדון דידן בתי הדין הרבניים קבעו, כעניין שבעובדה, כי הפער בין הקצבאות המשולמות לעותרת לבין הוצאות העותרת עבור צרכיהם הייחודים של הילדים, עומד על סך של כ-10,000 ש"ח, כאשר מדובר בסכום גבוה למדי בנסיבות העניין. על כן נקבע, כי הקצבאות מממנות את ההוצאות בגין צרכיהם המיוחדים של הילדים והרבה מעבר לכך, שכן יתרה זו משמשת את העותרת עבור הוצאות הילדים השגרתיות, ודי בהן כדי לממן את מלוא ההוצאות הנדרשות עבורם. בראי אמת המידה המצומצמת הנזכרת לעיל, נתון עובדתי זה, שנקבע לאחר שבתי הדין הרבניים עיינו בפירוט הוצאות העותרת בגין הילדים ובהתבסס על האסמכתאות שהוצגו על-ידי הצדדים בפניהם – לא מצאתי כל עילה להתערבות בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. כמו כן, בהינתן ההגדלה המשמעותית בסך הקצבאות המשולמות עבור הילדים, המהווה שינוי נסיבות מהותי, שחל בשנים שחלפו מעת חתימת הצדדים על הסכם הגירושין – לא מצאתי ממש בטענות העותרת בהקשר זה. כן נכונה הקביעה כי משיב 3 לא התחייב בהסכם הגירושין על תשלום דמי מזונות בנסיבות חריגות אלו, וממילא הוסכם כי שמורה לו הזכות להגיש תביעה לשינוי דמי המזונות. כל זאת ועוד – הדברים מקבלים משנה תוקף אל מול מצבו הכלכלי הנוכחי של משיב 3, שאינו מן המשופרים בלשון המעטה. בנתון לאמור דומה כי לא נפל כל פגם, לא כל שכן חמור כטענת העותרת, בפסיקת בית הדין האזורי; וזאת, כאמור, נוכח נסיבות המקרה הייחודיות המונחות לפנינו. העתירה נדחית אפוא בזאת, העותרת תישא בהוצאות משיב 3 בסך של 3,500 ש"ח. ניתן היום, א' שבט תשפ"ה (30 ינואר 2025). יעל וילנר שופטת אלכס שטיין שופט חאלד כבוב שופט