אגד ,אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ. בית הדין הארצי לעב

פסק-דין בתיק בג"ץ 3716/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3716/13 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז העותרת: אגד, אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. קרן הגמלאות של חברי "אגד" בע"מ עתירה למתן צו על תנאי וצו מוחלט תאריך הישיבה: י' בניסן התשע"ד (10.4.2014) בשם העותרת: עו"ד נעמי לאופר בן-ארי, עו"ד חיים ברנזון, עו"ד אסף ברנזון בשם המשיבה 2: עו"ד אלישע שור, עו"ד ירון לסטרל, עו"ד צחי לב, עו"ד יונת אפריאט-מנע פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. למי נתונה הסמכות לדון בסכסוך שבין אגודה שיתופית לבין קרן הפנסיה המבטחת את חבריה – לבית הדין לעבודה או לבית המשפט האזרחי? זו השאלה העומדת לפתחנו בעתירה זו. 2. הוראת החוק ששאלת פרשנותה נתונה במחלוקת בין הצדדים היא סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק בית הדין לעבודה). סעיף זה מסדיר את סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה לדון בתובענות שבין קופת גמל למעסיק בזו הלשון: "תובענות של חברים או חליפיהם או של מעבידים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעבידים או חליפיהם הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעבידים לקופות, לפי הענין וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עובד ומעביד". לשם השלמת התמונה, ייאמר כי סעיף זה מפנה להגדרת המונח "קופת גמל" בסעיף 1 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: חוק הגנת השכר), שזו לשונה: "'קופת גמל' – קופת חולים, קופת תגמולים, קרן פנסיה או ביטוח או קרן או קופה כיוצא באלה שהעובד חבר בה, או קופת גמל כמשמעותה בסעיף 47 לפקודת מס הכנסה שהמעביד והעובד או המעביד בלבד חייבים לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה, או מכוח חוזה עבודה או הסכם אחר בין העובד והמעביד שניתנה להם הסכמת קופת הגמל וכן קופת גמל כאמור שמטרתה ביטוח העובד ושאיריו שהעובד בלבד חייב לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה או תאגיד ששר העבודה אישר תשלום לו לענין סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963". 3. בית הדין הארצי לעבודה, כמו גם בית הדין האזורי לעבודה לפניו, סבר כי סעיף 24(א)(3) המוזכר לעיל מסמיך את בית הדין לעבודה לדון בתובענה שהגישה המשיבה 2, קרן הגמלאות של חברי "אגד" בע"מ (בניהול מיוחד) (להלן: קרן הגמלאות) נגד "אגד", אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (להלן: אגד), העותרת. להשקפת אגד, לעומת זאת, הסמכות לדון בתובענה נתונה לבית המשפט האזרחי, ובאופן ספציפי, בנסיבות העניין, לבית המשפט המחוזי. רקע רלוונטי 4. קרן הגמלאות היא קרן הפנסיה של חברי אגד, שהיא קרן פנסיה "מפעלית" כמשמעותו של מונח זה בפרק ז'1 בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 (להלן: חוק הפיקוח על הביטוח). קרן הגמלאות היא מוסד ללא כוונת רווח. הכנסותיה – אשר מקורן בתשלומים המועברים אליה על-ידי אגד וחברי אגד – מיועדות לתשלום קצבאות. מערכת היחסים בין אגד לבין קרן הגמלאות הוסדרה בתקנון ההתאגדות של קרן הגמלאות (להלן: תקנון קרן הגמלאות) ובהסכם בין קרן הגמלאות לבין אגד, שצורף לתקנון קרן הגמלאות ומהווה חלק ממנו. בתקנון קרן הגמלאות ובהסכם נקבעו, בין היתר, הסדרי הפרישה לגמלאות של חברי אגד וכן שיעורי ההשתתפות של עמיתי קרן הגמלאות ושל אגד בתשלומים לקרן הגמלאות. 5. להשלמת התמונה יצוין כי קרן הגמלאות נמנית עם "קרנות הפנסיה הוותיקות", אשר הממשלה החליטה על סגירתן להצטרפות של עמיתים חדשים בחודש מרץ 1995. לקרנות הפנסיה הוותיקות מונה מנהל מיוחד במסגרת תוכנית הבראה כוללת ומכוח חוק הפיקוח על הביטוח. המנהל המיוחד הנוכחי של קרן הגמלאות משמש כמנהל המיוחד של כל הקרנות הוותיקות שבהסדר. עוד יצוין כי לקרנות הפנסיה הוותיקות אף נקבע תקנון אחיד (להלן: התקנון האחיד), אשר נכנס לתוקף ביום 1.10.2003. התקנון האחיד החליף את תקנון קרן הגמלאות ואת ההסכם שצורף לו כמסמך שמסדיר את מערכת היחסים שבין אגד לבין קרן הגמלאות (לסקירה אודות ההסדר בדבר קרנות הפנסיה הוותיקות ובכללן קרן הגמלאות ראו: ע"א 8652/07 אברהם נ' אגד אגודה שיתופית בישראל בע"מ, פסקאות 5-1 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (9.3.2009)). ההליך בבית הדין האזורי לעבודה והחלטתו 6. ביום 1.9.2010 הגישה קרן הגמלאות תביעה נגד אגד לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו. התביעה, בסכום של 1,991,760,730 שקל, נסבה, לפי הנטען, על הפרת התחייבויות של אגד כלפי קרן הגמלאות שמקורן בתקנון קרן הגמלאות ובהסכם שצורף אליו. בין היתר, נטען בתביעה כי מאז שלהי שנות השבעים של המאה הקודמת אגד לא העבירה לקרן הגמלאות סכומי כסף שהייתה מחויבת להעביר לה בגין פרישה מוקדמת של חברים לגמלאות; בגין התחייבותה של אגד להשקיע בקרן הגמלאות כך שתובטח לה תשואה מינימאלית ריאלית של 6.5 אחוז לשנה; ובגין התחייבותה של אגד לשאת בהוצאות הניהול של קרן הגמלאות. 7. ביום 6.10.2010 הגישה אגד לבית הדין האזורי לעבודה בקשה לסילוק על הסף של התביעה מחמת היעדר סמכות עניינית. אגד טענה כי לבית הדין לעבודה סמכות לדון בתובענות של קופות גמל בעניין הסדרים פנסיוניים רק אם מתקיימת זיקה של יחסי עובד-מעביד ברקעו של ההסדר הפנסיוני. לשיטתה של אגד, בין אגודה שיתופית לבין חבריה לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד, ולפיכך המקרה דנן אינו נופל בגדרי סמכותו של בית הדין לעבודה לדון בתובענות שבין קופות גמל לבין מעסיקים מכוח סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה. אגד הוסיפה וטענה כי התביעה שהגישה נגדה קרן הגמלאות היא בעלת אופי כלכלי–מסחרי ומבוססת בעיקרה על דיני החברות, דיני הנזיקין וענפי משפט אזרחי אחרים, וגם מטעם זה מתאימה להתברר בבית המשפט האזרחי. 8. ביום 9.6.2011 דחה בית הדין האזורי לעבודה (ק"ג 1869-09-10, סגן הנשיא ש' טננבוים, נציגי הציבור מ' כהן ו-י' כהן-פריווה) את בקשתה של אגד לסילוק על הסף של התביעה מחמת היעדר סמכות עניינית. בית הדין האזורי קבע כי לצורך קביעת הסמכות העניינית בעניין זה יש לתת פרשנות תכליתית למונחים "מעביד" ו"עובד", כך שיכללו בגדרם גם את אגד ואת חברי אגד, בהתאמה. בית הדין האזורי ביסס את החלטתו על פסק דינו של בית משפט זה בע"א 7654/06 רוזנשטראוך נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ (30.12.2007) (להלן: עניין רוזנשטראוך), שבו נקבע כי בית הדין לעבודה הוא הפורום המתאים לדיון בסכסוכים הנוגעים לזכויות של חבר בקרן פנסיה מסוגה של קרן הגמלאות של אגד, הגם שחברי אגד אינם נחשבים ל"עובדיה" של אגד בהתאם למשמעות המשפטית הרווחת של מונח זה בדרך כלל. עוד קבע בית הדין האזורי כי ככל שעילות התביעה נוגעות למחויבויותיה של אגד כלפי קרן הגמלאות על בסיס התקנון של קרן הגמלאות וההסכמים ביניהן, הרי שאלו נוגעות לתחום הביטחון הסוציאלי ולכן מקומן הטבעי הוא בבית הדין לעבודה. לעומת זאת, בית הדין האזורי קבע כי אין הוא מוסמך לדון בתביעות נזיקיות, ולכן ככל שקיימת בכתב התביעה עילה נזיקית דינה להימחק. ההליך בבית הדין הארצי לעבודה ופסק דינו 9. על החלטתו זו של בית הדין האזורי הגישה אגד בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. ביום 3.8.2011 נעתר בית הדין הארצי לעבודה לבקשה והחליט לדון בערעור (בר"ע 12583-07-11, סגן הנשיאה (כתוארו אז) י' פליטמן). 10. טענתה של אגד הייתה שבית הדין האזורי שגה בכך שביסס את החלטתו על האמור בעניין רוזנשטראוך, אשר התייחס, כך נטען, רק למישור היחסים שבין חבר אגד לבין קרן הגמלאות, ואין להשליך ממנו על סמכותו של בית הדין לעבודה לדון במישור היחסים שבין אגד עצמה לבין קרן הגמלאות. אגד הוסיפה כי התביעה אינה עוסקת בתחום הביטחון הסוציאלי, כי אם במערכת החיובים בין שני גופים מסחריים. לבסוף, טענה אגד כי בירור התביעה בבית הדין לעבודה יוביל לפגיעה בזכויותיה הדיוניות, בהתחשב בכוונתה לשלוח הודעות צד ג' על בסיס עילות שבית הדין לעבודה לא יוכל לדון בהן מחמת היעדר סמכות עניינית. 11. בתגובתה לערעור של אגד טענה קרן הגמלאות כי אין מקום להתערב בהחלטת בית הדין האזורי לפיה הסמכות הייחודית לדון בתביעה נתונה לבית הדין לעבודה. קרן הגמלאות טענה כי הדיון בתביעה יתמקד בשאלות מתחום דיני הפנסיה ודיני החוזים, וכי תביעות מסוג זה מתבררות ברגיל בפני בית הדין לעבודה. לשיטתה, תכליתו של חוק בית הדין לעבודה הוא לרכז את כל ההתדיינות בתחום הפנסיה בפני טריבונל אחד. באשר לטענתה של אגד באשר לפגיעה בזכויותיה הדיוניות, קרן הגמלאות טענה כי סמכותו של בית המשפט לא צריכה להיות מושפעת מהשאלה האם בכוונתה של אגד להגיש הודעת צד ג'. 12. מלכתחילה, ביקשה גם קרן הגמלאות רשות לערער על החלק בהחלטתו של בית הדין האזורי שקבע כי לבית הדין האזורי אין סמכות לדון בעילות נזיקיות שנכללו בכתב התביעה, וניתנה לה רשות כמבוקש (ע"ע 30752-09-11). אולם, בסופו של דבר חזרה בה קרן הגמלאות מהערעור מבלי שמחקה טענות מכתב התביעה שהגישה. בא- כוחה של קרן הגמלאות הצהיר כי כתב התביעה אינו מכיל עילה נזיקית נגד אגד, ולכן אין לקרן התנגדות לקביעה שככל שקיימת עילה כזו דינה להימחק. הערעור של קרן הגמלאות נמחק אפוא בהסכמה, אשר קיבלה תוקף של פסק דין חלקי מיום 15.11.2011. 13. ביום 8.5.2013 נתן בית הדין הארצי לעבודה את פסק דינו בערעור (ע"ע 12583-07-11, הנשיאה נ' ארד, סגן הנשיאה (כתוארו אז) י' פליטמן, השופט א' סופר ונציגי הציבור י' קרא ו-ד' בר-סלע). דעת הרוב, מפי השופט סופר (שאליו הצטרפו הנשיאה ארד ונציגי הציבור קרא ו-בר-סלע) קבעה כי לבית הדין לעבודה סמכות לדון בתביעה של קרן הגמלאות נגד אגד. לעומת זאת, סגן הנשיאה דאז פליטמן, בדעת מיעוט, סבר כי לבית הדין אין סמכות לדון בתביעה, אלא רק לבית המשפט האזרחי (ובנסיבות העניין, לבית המשפט המחוזי). 14. בעיקרו של דבר, דעת הרוב התבססה – בדגשים שונים – על פרשנות מרחיבה לסמכותו של בית הדין לעבודה, כשהיא מנחה עצמה לאור פסיקתו של בית משפט זה בעניין רוזנשטראוך. השופט סופר סבר שאת הצירוף "יחסי עובד-מעביד" יש לפרש בהתאם למבחן רחב של מהות העילה. לשיטתו, מבחן מהות העילה אינו ממוקד בזהות הצדדים לתובענה, אלא בשאלה האם עילות התביעה נוגעות למשפט העבודה ולביטחון הסוציאלי. בהתאם לכך, הוא קבע כי ככל שעילות התביעה נוגעות באופן ישיר למשפט העבודה ולביטחון הסוציאלי, הרי שתביעה זו ראויה, לכאורה, להתברר בבית הדין לעבודה. השופט סופר הוסיף וקבע כי, ככלל, שאלות שעניינן תכליתו של הסדר פנסיוני ואופן ביצועו שייכות לתחומי הליבה של הביטחון הסוציאלי, ולכן הפורום הראוי לדון בהן הוא בית הדין לעבודה. השופט סופר התייחס בחוות דעתו למקרים שבהם עילת התביעה נובעת מענפי משפט שונים, וציין כי במקרים אלה תיקבע הסמכות העניינית לפי הערכת המשקל היחסי של כל מרכיב של עילת התביעה, תוך התחקות אחר המרכיב העיקרי המאפיין את המחלוקת. הנשיאה ארד, שהצטרפה לתוצאה שאליה הגיע השופט סופר, הלכה בדרך דומה, אם כי נראה שייחסה משקל פחוּת למבחן מהות העילה. באופן יותר ספציפי, הנשיאה ארד התייחסה בחוות דעתה לקיומם של שני תנאים מצטברים לצורך הקניית סמכות לבית הדין לעבודה לדון בתביעה של קופת גמל נגד מעביד: התנאי הראשון נסב על מיהות הצדדים לתובענה – על הצדדים להיות "מעביד" ו"קופת גמל"; התנאי השני נסב על קיומה של עילת תביעה הנובעת מהחברות בקופה או מחבותו של המעביד לקופה. באשר לתנאי הראשון, קבעה הנשיאה ארד כי הוא מתקיים בענייננו, מאחר שכבר נקבע בפסיקת בית המשפט העליון כי יש לראות בחברי אגד כ"עובדים" לצורכי תביעה לפי סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה (בהפניה, בין היתר, לעניין רוזנשטראוך). הנשיאה ארד הוסיפה וקבעה כי גם התנאי השני מתקיים, בהסבירה כי הליבה של עילות התביעה של קרן הגמלאות מעוגנות בביטוח פנסיוני, שתכליתו הבטחת זכויותיהם הסוציאליות של החברים והגמלאים באגד. 15. לעומת זאת, סגן הנשיאה דאז פליטמן ביסס את דעת המיעוט שלו על הקביעה שחבר באגודה שיתופית שעבודתו בה נובעת מחברותו אינו נחשב ל"עובד" שלה. הוא הצביע על כך שבסעיף 3 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי) נקבע כי "לעניין חוק זה רואים חבר אגודה שיתופית העובד במפעל האגודה או מטעמה כעובד ואת האגודה כמעבידתו", ולמד מכך שבהיעדר הוראה דומה בחוק בית הדין לעבודה, לא קמה סמכות לבית הדין לעבודה לדון במערכת היחסים שבין חבר האגודה השיתופית לאגודה, וממילא גם לא בתביעות של קרן הגמלאות המבטחת את חברי האגודה נגד האגודה. סגן הנשיאה דאז הטעים גם כי לשיטתו התביעה אינה נובעת מאי-תשלום מצד קרן הגמלאות לחבריה, אלא להפך – מתשלום של קרן הגמלאות לחבריה לצד הפרת התחייבות אגד להעביר לקרן הגמלאות כספים. 16. להשלמת התמונה, יצוין כי עד למועד זה טרם הוגש כתב הגנה בתביעה שהגישה קרן הגמלאות לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו. זאת, נוכח מספר החלטות שניתנו על-ידי בית הדין האזורי לעבודה (האחרונה שבהן מיום 4.5.2014 (ע"ר 7460-11-10, השופטת א' גילצר-כץ)) בדבר עיכוב של הגשת כתב ההגנה עד להכרעה בבקשות של אגד לסילוק של התביעה על הסף. העתירה והתשובה לה 17. העתירה שלפנינו הוגשה כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. בעתירה טוענת אגד כי יש לבטל את פסק הדין שבו נפלה, כך נטען, טעות מהותית, ולקבוע כי הסמכות לדון בתביעה שהגישה קרן הגמלאות נגד אגד נתונה לבית המשפט האזרחי. 18. עיקר טענותיה של אגד מופנה נגד האופן שבו פירשו שופטי הרוב בבית הדין הארצי לעבודה את הוראות סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה. בתמצית, עמדתה של אגד בפנינו היא כי מנוסחו של סעיף זה יש ללמוד על כך שסמכותו של בית הדין לעבודה חלה רק על תובענות שמגישה קופת גמל נגד עמיתיה או נגד מי שהוא "מעביד" של עמיתיה. זאת, הן על פי נוסחו של הסעיף המתייחס ל"מעבידים", והן בהתחשב בהגדרת המונח "קופת גמל" בסעיף זה המפנה לסעיף 1 לחוק הגנת השכר, אשר גם בו יש התייחסות מפורשת למונחים "מעביד" ו"עובד". בהמשך לכך, טוענת אגד כי הלכה פסוקה היא שאת סמכות השיפוט הייחודית של בתי הדין לעבודה יש לפרש בצמצום ובאופן דווקני. 19. אגד טוענת כי בית הדין הארצי שגה בכך שהתייחס למערכת היחסים שבין אגד לבין חבריה כאל מערכת יחסים שבין מעביד לעובד והסיק מכך כי קיימת סמכות לבית הדין לדון בתביעה, בניגוד לפסקי דין קודמים שניתנו הן בבית המשפט העליון והן בבית הדין הארצי לעבודה. כך למשל, בע"א 4114/90 בן-שושן נ' כריכיה קואופרטיבית בע"מ, פ"ד מח(1) 415 (1993) (להלן: עניין בן-שושן) נקבע מפי הנשיא מ' שמגר כי ברגיל אין לראות חבר באגודה שיתופית כ"עובד", שכן עבודתו אך נלווית לחברותו, ואינה נפרדת ממנה, מבלי לשלול את האפשרות שיהיו מקרים חריגים אשר בהם עבודתו של החבר באגודה השיתופית אינה נובעת רק מעצם חברותו בה, ולכן ניתן יהיה לראות בו גם עובד של האגודה השיתופית. בהתאם לכך, הפנתה אגד לפסיקה – הן בבית משפט זה (בע"א 658/86 קרן גמלאות של חברי אגד בע"מ נ' חסון (10.4.1989) (להלן: עניין חסון)) והן בבית הדין הארצי לעבודה (דב"ע מח/6-6 ברוכים נ' קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין, פד"ע כ 307 (1989) (להלן: עניין ברוכים)) – שקבעה כי לבית הדין לעבודה לא נתונה הסמכות לדון בתובענות הנוגעות לקופות גמל כאשר הן נסבות על היחסים שבין האגודה השיתופית לבין חברים בה (ראו גם: מנחם גולדברג "ביטוח עובדים בקרנות פנסיה – היבטים משפטיים" שנתון משפט העבודה ג 93, 109 (1992) (להלן: גולדברג, ביטוח עובדים בקרנות פנסיה)). 20. אגד מוסיפה כי בית הדין הארצי שגה גם בכך שביסס את קביעותיו על עניין רוזנשטראוך. אגד מבקשת לראות בפסק הדין בעניין רוזנשטאוך בגדר "חריגה" שאין ללכת בעקבותיה, ולא כל שכן, חריגה שאין מקום להחילה במערכת היחסים שבין קופת הגמל לאגודה השיתופית (להבדיל ממערכת היחסים שבין קופת הגמל והחבר באגודה השיתופית, אשר נדונה באותו פסק דין). 21. כמו כן, חוזרת אגד על טענתה לפיה התביעה נסבה על סכסוך כלכלי-מסחרי בין קרן הגמלאות לבין אגד, שעניינו התחשבנות בין שני הגופים שאינה נוגעת לזכויותיהם של העמיתים בקרן. אגד אף סבורה, כי כפועל יוצא מכך, בית הדין לעבודה נעדר את המומחיות הנדרשת לדון בתביעה. לבסוף, אגד שבה על טענתה כי השארת פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה על כנו תוביל לפגיעה בזכותה להתגונן מפני התביעה של קרן הגמלאות, נוכח כוונתה לשלוח הודעת צד ג' נגד המדינה המבוססת על עילות שאינן מסורות לסמכותו של בית הדין לעבודה. 22. בתשובתה לעתירה סומכת קרן הגמלאות את ידיה על דעת הרוב בפסק דינו של בית הדין הארצי. בעניין זה מדגישה קרן הגמלאות כי בג"ץ אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה, וכי אין בפסק הדין טעות מהותית או סטייה מן ההלכה אשר מצדיקה התערבותו של בית משפט זה. לגופם של דברים, קרן הגמלאות מוסיפה וטוענת כי אמנם בעבר משלה בכיפה גישה פרשנית דווקנית ומצמצמת באשר לסמכותו של בית הדין לעבודה, אולם גישה זו נזנחה בפסיקתם של בית הדין הארצי לעבודה ובית המשפט העליון. בהמשך לכך, קרן הגמלאות מצביעה על שורה של פסקי דין שבהם פירש בית המשפט העליון את הצירוף יחסי עובד-מעביד בהתאם לגישת הפרשנות תכליתית ולצורך הוראות החקיקה הרלוונטיות. בפרט, היא מציינת כי במספר פסקי דין קבע בית משפט זה כי בין אגד לבין חבריה מתקיימת מערכת יחסים כאמור של עובד-מעביד. באשר לטענתה של אגד כי התביעה אינה אלא תביעת "התחשבנות" בין שני גופים מסחריים, קרן הגמלאות טוענת כי מרכיבי התביעה מבוססים על ההסדר המעוגן בתקנון קרן הגמלאות ובעלי זיקה ישירה לזכויות המבוטחים, ורובם נובע מהוצאתם של חברי אגד לפרישה מוקדמת מכוח תקנון קרן הגמלאות והסכמים נוספים. עוד נטען כי קרן הגמלאות מעולם לא הייתה גוף מסחרי ואף לא נועדה לפעול כגוף כזה: כל תכליתה היא להבטיח תשלום קצבאות לעמיתיה. לבסוף, דוחה קרן הגמלאות גם את טענתה של אגד לפגיעה בזכויותיה הדיוניות משום היותה "תיאורטית" וכיוון שאין בשיקולי יעילות דיונית כדי לשנות את גדר הסמכות העניינית. בנוסף לכל אלה, מצביעה קרן הגמלאות על כך שעל-פי תקנונה אגד היא חברה בה, וממילא התביעה היא תביעה של קרן הגמלאות נגד חבר בה, אף במסגרת פרשנות מצמצמת לסעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה. 23. ביום 1.4.2014 צירפה קרן הגמלאות כאסמכתה בתיק, בהסכמת אגד, החלטה של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 23.1.2014 בעניין הדומה לטענתה לזה הנדון בפנינו. בהחלטה זו נקבע כי לבית הדין לעבודה הסמכות הייחודית לדון בתביעות של עמית בקופת גמל לבין הקופה, הגם שברקע הסכסוך אין יחסי עובד-מעביד (ה"פ 8950-01-13, השופטת ד"ר ד' אבניאלי). קרן הגמלאות הגישה, יחד עם ההחלטה האמורה, גם את עמדת היועץ המשפטי לממשלה בסוגית הסמכות, שנכתבה לאחר שניתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה והוגשה לבית המשפט המחוזי. על-פי האמור בה, לבית הדין לעבודה נתונה הסמכות לדון בסכסוכים בין קופות גמל לבין מבוטחיהן בשל היותו מופקד על תחום הביטחון הסוציאלי, לצד היותו הערכאה המוסמכת לעניין משפט העבודה. 24. ביום 3.4.2014 הוגשה בקשה מטעם אגד לצרף כנספח לעתירה העתק מכתב תביעה שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים על-ידי קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין, אשר גם היא נתונה, כאמור לעיל, בניהול מיוחד (ת"א 5053/03). בבקשה נטען כי כתב התביעה האמור ממחיש כי תביעות מן הסוג דנן מתבררות בבתי המשפט האזרחיים. עוד נטען בבקשה שהמנהל המיוחד של קרן פועלי הבניין אשר ממשיך בניהולה של תביעה זו (שהוגשה בעבר, כשהקרן הייתה בניהול מורשה) הוא זה אשר הגיש את התביעה נשוא העתירה דנן לבית הדין לעבודה, ובכך נמצא מדבר "בשני קולות". דיון והכרעה היקף התערבותו של בג"ץ בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה 25. בפתח הדברים, מן הראוי להזכיר, כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו מהווה ערכאת ערעור על פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה. ביקורתו על פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה – בגדרו של סעיף 15(ד)(3) לחוק יסוד: השפיטה – מוגבלת למצבים שבהם מתקיימים שני התנאים המצטברים שנקבעו על-ידי הנשיא מ' שמגר בבג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986) (להלן: הלכת חטיב), היינו רק כאשר נפלה בפסק הדין טעות משפטית מהותית וכאשר הצדק מחייב התערבות בו בנסיבות העניין. הנשיא שמגר הוסיף וקבע כי הגורם המרכזי שיש לבחון לצורך בחינת השאלה אם נפלה "טעות מהותית" בפסק הדין הוא חשיבותה הציבורית או משקלה המשפטי הסגולי של הסוגיה העומדת במחלוקת (שם, בעמ' 694; ראו עוד: בג"ץ 5666/03 עמותת "קו לעובד" נ' בית הדין לעבודה, פ"ד סב(3) 264, 297-296 (2007); בג"ץ 3514/07 מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ נ' פיורסט, פסקה 30 לפסק דינה של הנשיאה (בדימ') ד' ביניש (13.5.2012)). 26. נקדים את המאוחר ונאמר: איננו סבורים שנפלה טעות בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, לא כל שכן שנפלה בו טעות מהותית. עם זאת, מאחר שהעתירה מעוררת שאלה שיש לה חשיבות כללית מהיבט תיחום הסמכויות בין בתי המשפט הכלליים למערכת בתי הדין לעבודה, נוסיף ונבהיר את עמדתנו בעניין. השאלה שבפנינו בהקשרה הרחב 27. לאחר ששקלנו את הדברים אנו סבורים שהדין אינו עם אגד – בשים לב לשינויים שחלו בשני הקשרים שרלוונטיים לדיון – היקף סמכותו של בית הדין לעבודה בתחום הביטחון הסוציאלי והגדרת המונחים "עובד" ו"מעביד". שינויים אלה התרחשו ברובם לאחר שניתן פסק הדין בעניין בן-שושן. במלים אחרות, פסיקתו של בית משפט זה בעניין רוזנשטראוך אינה מייצגת "חריג" לכלל, אלא את הכלל החדש. הקשר ראשון: סמכותו של בית הדין לעבודה בתחום הביטחון הסוציאלי 28. סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה מוסדרת בעיקרה בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה. עיון בסעיף זה מעלה כי לבית הדין לעבודה נתונות סמכויות שאינן נוגעות רק ליחסי עבודה, אלא גם לסכסוכים שבין עובדים ומעסיקים לבין קופות גמל. אכן, מלכתחילה, התכלית המרכזית של הקמת בית הדין לעבודה התמקדה בהקמתו של פורום לדיון בסכסוכי עבודה (ראו: דברי הסבר להצעת חוק בית הדין לעבודה ולביטוח לאומי, התשכ"ח-1967, ה"ח 748; מנחם גולדברג "סמכויות בית הדין לעבודה בראי הפסיקה" עיוני משפט ה 147, 149-148 (1976) (להלן: גולדברג, סמכויות בית הדין לעבודה)). אולם, כבר מראשית ימיו הוקנו לבית הדין לעבודה גם סמכויות שנסבו על תחום הביטוח הלאומי והביטחון הסוציאלי. בעיקר הדברים אמורים בסמכות שהוענקה לבית הדין לעבודה לדון בכל התובענות מכוח חוק הביטוח הלאומי ומכוחם של חוקים אחרים שהמוסד לביטוח לאומי ממונה על ביצועם. למעשה, כתוצאה מהקמתם של בתי הדין לעבודה, בוטל בית הדין לביטוח לאומי, ששימש כמעין בית דין מיוחד לענייני ביטחון סוציאלי, והוא נבלע בתוכם (ראו: גולדברג, סמכויות בית הדין לעבודה, בעמ' 155-154). כמו כן, הוענקו לבית הדין לעבודה, כידוע, אף סמכויות בפלילים בגין עבירות על חוקי עבודה וחוקים אחרים שבית הדין ממונה על ביצועם (יצחק אליאסוף "מדיניות חקיקת העבודה בישראל" ספר בר-ניב 57, 64 (אהרן ברק ואחרים עורכים, 1982) (להלן: ספר בר-ניב); גולדברג, סמכויות בית הדין לעבודה, בעמ' 157-156). 29. הרחבת סמכויותיו של בית הדין לעבודה במהלך השנים הדגישה את תפקידו כערכאה המרכזית בתחום הביטחון הסוציאלי. מהלך זה התבצע באמצעות חקיקתם של שורה ארוכה של חוקים בעלי אופי סוציאלי שהקנו לבית הדין לעבודה את הסמכות לדון בתובענות למימוש זכויות המוגשות מכוחם, כדוגמת חוק לתגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970; חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980; חוק סיוע למשפחות שבראשן הורה עצמאי, התשנ"ב-1992; חוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם, התשנ"ב-1992; החוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994; חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994; חוק התגמולים (ילד שנתייתם עקב מעשה אלימות במשפחה), התשנ"ה-1995; וחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, התשנ"ח-1998. 30. שינויים אלה מעידים בבירור על כוונתו של המחוקק להעניק לבית הדין לעבודה סמכויות שיפוט רחבות בעניינים הנוגעים לביטוח ולביטחון סוציאלי. גישה זו אף קיבלה ביטוי בפסיקה שהבחינה בין סכסוכים בעלי אופי אזרחי לבין סכסוכים בעלי אופי סוציאלי וקבע כי הבחנה זו מצדיקה את הפרדת הסמכויות בין בתי המשפט האזרחיים לבין בתי הדין לעבודה (ראו למשל: רע"א 1001/11 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' שירותי בריאות כללית, פסקה 17 (18.7.2011); רע"א 7325/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מכבי שירותי בריאות, פסקה 9 לפסק דינו של השופט י' עמית (12.11.2013) (להלן: עניין הפניקס)). הגישה כי לבית הדין לעבודה הסמכות הייחודית לדון בתובענות מתחום הביטחון הסוציאלי קיבלה אף משנה חיזוק במסקנותיה של הוועדה לבדיקת בתי הדין לעבודה (דו"ח הוועדה לבדיקת בתי הדין לעבודה (2006)) שדנה, בין השאר, בהצעה להוציא מבית הדין לעבודה את הסמכויות המוקנות לו בתחום הביטחון הסוציאלי: "לכאורה, הצעה זאת עולה בקנה אחד עם שם בית הדין: בית הדין לעבודה. אך בפועל שם זה אינו מתאר, ומלכתחילה לא תיאר, באופן נאמן את המהות של בית הדין. שהרי, כאמור, בית הדין הוקם מלכתחילה כבית דין לעבודה ולביטחון סוציאלי... הוועדה סבורה כי ענייני הביטחון הסוציאלי, ובמיוחד ענייני הביטוח הלאומי וענייני ביטוח הבריאות הממלכתי, דורשים מומחיות וגישה מיוחדת, כמו גם נגישות, הליכים פשוטים ועלות נמוכה, במיוחד לתובעים שאינם מיוצגים על ידי עורכי דין. אכן, לא נשמעה טענה נגד התפקוד של בית הדין לעבודה בעניינים אלה. נראה שגם המחוקק דעתו נוחה מן התפקוד של בית הדין לעבודה בעניינים אלה, שהרי מאז הוקם בית הדין לעבודה המחוקק מעביר אליו באופן עקבי את הסמכות לדון בעניינים מתחום הביטחון הסוציאלי" (שם, בפסקאות 71-69). 31. מן האמור לעיל עולות כמה מסקנות. ראשית, סמכותו של בית הדין לעבודה משתרעת על שני תחומים מרכזיים: משפט העבודה ותחום הביטחון הסוציאלי. שנית, בשנים שלאחר הקמתו של בית הדין לעבודה התחזקה המגמה המבססת את מעמדו המרכזי בתחום הביטחון הסוציאלי, גם בתביעות שאינן מבוססות על קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים. הקשר שני: הגדרת המונחים "מעביד" ו"עובד" 32. שינוי נוסף שרלוונטי לענייננו נוגע להתפתחותה של תפישה חדשה ביחס לפרשנות הראויה שיש לתת למושגים "עובד" ו"מעביד", לפיה אין לתת למושגים אלה משמעות אוניברסאלית לכל דבר ועניין. במסגרת כך נקבע כי לא מן הנמנע כי תינתן למושגים "עובד" ו"מעביד" פרשנויות שונות בהקשרים חקיקתיים שונים, ואף כאשר הם מופיעים באותו חוק (דנג"ץ 4601/95 סרוסי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נב(4) 817 (1998); סטיב אדלר "היקף תחולת משפט העבודה – מכפיפות לתכלית" ספר מנחם גולדברג 17 (אהרן ברק ואחרים עורכים, 2001); כן ראו: בג"ץ 1898/06 משרד הפנים נ' בית הדין הארצי לעבודה (24.3.2008), שם נקבע כי הסמכות לדון בתביעתו של נבחר ציבור לקבלת שכר נתונה לבית הדין לעבודה ולא לבג"ץ, תוך מתן פרשנות גמישה למושג "עובד" לצורך הגשמת תכליתו של חוק בית הדין לעבודה). תפישה זו מבוססת, כאמור, על הדינמיות המאפיינת את משפט העבודה, ועל השינויים התכופים המתרחשים בתחום זה (ראו גם: בג"ץ 1181/03 אוניברסיטת בר-אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 63 לפסק דינה של השופטת (בדימ') א' פרוקצ'יה (28.4.2011)). 33. בהמשך לכך, חלו שינויים גם ביחסה של הפסיקה למעמדם של חברי אגודות שיתופיות כ"עובדים", וכפועל יוצא אף לשאלת הסמכות לדון בתובענות של קופות גמל, כשברקע יחסים שבין אגודה שיתופית לחבריה. את נקודת המפנה מציין פסק הדין בעניין רוזנשטראוך, שניתן ביום 30.12.2007 ובו קבע השופט א' רובינשטיין (בהסכמת המשנה לנשיאה א' ריבלין והשופט ס' ג'ובראן), תוך התייחסות להלכות שנקבעו בעניין חסון ובעניין ברוכים, כי הפורום הראוי לדיון בסכסוכים הנוגעים לזכויות חבר בקרן פנסיה מסוגה של קרן הגמלאות הוא בית הדין לעבודה. את קביעתו זו השתית השופט רובינשטיין על בסיס פרשנות תכליתית של המונח "עובד", לצורך חוק הגנת השכר וחוק בית הדין לעבודה, כדלקמן: "כשלעצמי סבורני, והדברים נאמרים במבט צופה פני עתיד, כי בסופו של יום בית הדין לעבודה הוא אכן הפורום המתאים לדיון בסכסוכים הנוגעים לזכויות חבר בקרן פנסיה מסוגה של קרן הגמלאות של חברי 'אגד'. לטעמי, ניתן לעגן פירוש זה באופן התואם גדרי פרשנות מקובלת. בדנג"צ 4601/95 סרוסי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נב(4) 817 (1998) תואר בהרחבה ריבוי פניו של המושג 'עובד' בחקיקה; עניין גוטר הובא מדברי הנשיא ברק שם (עמ' 528), כי 'למונחים 'עובד' ו'מעביד' אין מובן אחד ויחיד, החל בכל חלקי משפט העבודה. מובנם של מונחים אלה משתנה עם ההקשר החקיקתי שבו הם מופיעים'. ובעניין דנא, במהות – בשכל הישר – הגם שחברי אגד בהיותם בעלי מניה באגודה שיתופית, אינם 'עובד' במשמעות המשפטית הרווחת, בטהרתה, ואולם, מהם במהותם אם לא עובדים?" (שם, בפסקה י"ג(8) לפסק דינו של השופט רובינשטיין). כפי שכבר צוין, פסק הדין בעניין רוזנשטראוך עמד בבסיס הכרעתם של שופטי דעת הרוב בבית הדין הארצי לעבודה, כמו גם במוקד טיעוניה של קרן הגמלאות בפנינו. 34. האפשרות לנקוט בדרך פרשנית זו זכתה כבר לפני שנים רבות לתמיכתה של פרופסור סמדר אוטולנגי ז"ל, שנחשבה ל"כוהנת הגדולה" של דיני האגודות השיתופיות בישראל (ראו: סמדר אוטולנגי "מעמד חבר אגודה שיתופית כעובד האגודה" שנתון משפט העבודה ב 29, 31 (1991) (להלן: אוטולנגי)). לדבריה: "כזכור, הפסיקה קבעה מבחנים, השוללים את מעמדו של חבר האגודה כעובד בה. הבולט בהם היה, אם חובת העבודה נובעת מהחברות. כיום, נראה כי יש בהחלט מקום לערוך רוויזיה ולבחון מחדש את הרצוי מבחינת התייחסותנו אל חבר אגודה שיתופית" (אוטולנגי, בעמ' 42). בהמשך לכך, היא הוסיפה: "גם אם נחליט שלא לראות בחבר האגודה עובד שלה לכל דבר ועניין, ודאי נמצא שמן הראוי להחיל על חבר האגודה השיתופית זכויות והגנות הניתנות לעובד. זאת ניתן לעשות בין אם על דרך פיקציה סטטוטורית, הרואה בו 'עובד' לצרכי החוק הנדון, ובין – על-ידי חקיקה מיוחדת, שתחיל עליו את הוראות אותו החוק. עד שלא יתוקנו החוקים – השאלה נשארת בידי בית-המשפט..." (שם, בעמ' 43). 35. ניתן אף לומר שמסקנה פרשנית זו מקבלת משנה הצדקה בכל הנוגע לאגודות שיתופיות כדוגמת אגד, שהתרחקו כברת דרך ניכרת ממתכונת הפעילות המסורתית של אגודה שיתופית שלחברות בה יש מימד אישי וקהילתי (השוו: ע"א 1795/93 קרן הגימלאות של חברי אגד בע"מ נ' יעקב, פ"ד נא(5) 433, 451-450 (1997) (להלן: עניין יעקב)). אולם, כפי שכבר צוין, זו אינה ליבת ההנמקה, אשר יפה באופן כללי גם לאגודות שיתופיות אחרות. פרשנות תכליתית 36. ככל הוראת חוק, גם את סעיף 24(א)(3) לחוק יש לפרש על-פי תכליתו (ראו: ע"א 2618/03 פי.או.אס. (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' פוינט אוף סייל בע"מ, פסקה 12 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) מ' נאור (29.11.2004) (להלן: עניין פי.או.אס.)). כפי שכבר צוין, תחום הביטחון הסוציאלי הוא אחד משני תחומי האב שבו ממוקד תפקידו של בית הדין לעבודה. התביעה שהגישה קרן הגמלאות שייכת במובהק לתחום זה. כידוע, הפנסיה היא מהתחומים החשובים של הביטחון הסוציאלי האישי והחברתי, ותכליתה להבטיח שלעת זקנה יוכלו הגמלאי ובני משפחתו לנהל את אורח חייהם בדרך מכובדת מבלי שיהיו תלויים בצדקה (באופן כללי, ראו: רות בן-ישראל ביטחון סוציאלי כרך ג 994-991 (2006)). התביעה שהולידה את העתירה דנן עוסקת בקרן הגמלאות של חברי אגד. ככלל, לצורך הכרעה בתביעה מסוג זה, נדרש בית המשפט שדן בתביעה לפרש את הוראות תקנון קרן הגמלאות ומסמכי יסוד אחרים של קרן הגמלאות. התקנון ומסמכי היסוד יוצרים בין קרן גמלאות לבין חבריה יחסים חוזיים במהותם, אך בירור כאמור מצריך מומחיות והבנה בדינים הנוגעים לתחום הפנסיה (להבחנה בין פרשנות תקנון של קרנות פנסיה לבין פרשנות חוזה "רגיל" ראו והשוו: בג"ץ 2911/05 אלחנתי נ' שר האוצר, פ"ד סב(4), 406, 454-453, 483-482 (2008) (להלן: עניין אלחנתי); חנה הרדוף זכויות עובדים בקופות גמל 86-84 (1997); נחמיה גוטמן "ביטוח קיצבה בקופת גמל: זכויות וחובות עקב סיום יחסי עובד-מעביד" ספר בר-ניב 121, 129 (1982)). 37. אשר על כן, מקובלת עלינו דעתם של שופטי הרוב בבית הדין הארצי לעבודה לפיה יש לראות את אגד כ"מעביד" של חבריה לצורך קביעת הסמכות לדון בתובענה נשוא עתירה זו. פרשנות זו תואמת את התכלית החקיקתית של חוק בית הדין לעבודה בכל הנוגע לסמכויותיו של בית הדין לעבודה בתחום הביטחון הסוציאלי, כמו גם את התכלית המשתקפת מאותם חוקים הנוגעים לתחום הביטחון הסוציאלי, שבהם מוגדר כי בית הדין לעבודה הוא המוסמך לדון בתובענות לפיהם (לפרשנות החוק על בסיס הסתכלות כוללת על מערך החקיקה, ראו: אהרן ברק פרשנות במשפט: פרשנות החקיקה 327 (1993)). לסיכום, הערכאה בעלת הסמכות והמומחיות לדון בסוגיות מתחום הביטחון הסוציאלי היא בית הדין לעבודה. לפיכך, בית הדין לעבודה הוא אף הפורום המתאים לדון בסכסוכים הנוגעים לזכויות חבר בקרן פנסיה מסוגה של קרן הגמלאות בענייננו. 38. הראייה הכוללת של תכלית החקיקה צריכה לגבור, לשיטתנו, על השיקול שעליו הצביע סגן הנשיאה דאז פליטמן – העובדה שבהקשרים חקיקתיים אחרים הורחבה ההגדרה של המונח "עובד" באופן מפורש כך שתכלול גם חבר של אגודה שיתופית (כמו בסעיף 3 לחוק הביטוח הלאומי). 39. אכן, כפי שצוין, אין כיום הוראה כללית בחקיקה הקובעת את מעמדו של חבר אגודה שיתופית כעובד האגודה. בפועל, פזורים בין החוקים הסדרים קונקרטיים המתייחסים למעמדם של חברי האגודה השיתופית. חוק הביטוח הלאומי הוא אחד מהם, אולם הוא אינו היחיד (ראו למשל: פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970; סעיף 9א(ב) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951; וכן סעיף 18 לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954). בשלב הנוכחי של התפתחות הדין בכל הנוגע להגדרת המונחים "מעביד" ו"עובד" אין בקיומם של החוקים המכילים הוראה סטטוטורית מפורשת אשר רואה חבר אגודה שיתופית כעובד, כדוגמת חוק הביטוח הלאומי, כדי לשלול הכרה בחבר אגודה שיתופית כעובד בהקשרים חקיקתיים אחרים שבהם אין התייחסות למעמדם של חברי אגודה שיתופית, כגון חוק בית הדין לעבודה. למעשה, התפתחות הדין דווקא מכוונת לכך כי ההשוואה בין חוק הביטוח הלאומי לבין חוק בית הדין לעבודה בהקשר זה צריכה לנטות לעבר פתרון על דרך של גזירה שווה. היינו, יש לבחון לאיזו תכלית הוכר חבר האגודה השיתופית כעובד לצורכי חוק הביטוח הלאומי, והאם תכלית זו מתקיימת גם ביחס לחוק בית הדין לעבודה בנסיבות העניין. 40. מן הראוי להדגיש כי אין באמור לעיל כדי להוביל למסקנה לפיה יש לראות בחבר אגודה שיתופית כעובד בכל הקשר חקיקתי בו מופיע מושג זה. אכן, את המושג "עובד" יש לפרש בהקשר לתכליתה של החקיקה הנבחנת ובהתאם לנסיבות המקרה. בשים לב למשמעות הסוציאלית של הסדרי הפנסיה של חברי האגודה השיתופית ובהתאם לתכליתו של חוק בית הדין לעבודה לרכז, ככל האפשר, תובענות הנוגעות לתחום הביטחון הסוציאלי בידיו של בית הדין לעבודה, ראוי לראות בחברי האגודה השיתופית "עובדים" לעניין זה. 41. הגישה לפיה ניתן לראות במערכת היחסים שבין חבר האגודה השיתופית לבין האגודה כיחסי עובד-מעביד בהקשרים חקיקתיים מתאימים – גם בהיעדר הסדר סטטוטורי ספציפי בחוק הרלוונטי – מתיישבת אף עם ההתפתחויות שנסקרו לעיל במשפט העבודה ועם הדינמיות המאפיינת אותו. בהקשר זה יש לציין כי עניין רוזנשטראוך אינו עומד עוד לבדו. עוד קודם לכן קבע בית משפט זה, לצורך שאלת תחולתו של חוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 על תקנונה של אגודה שיתופית, כי יש לראות במהות היחסים בין אגודה שיתופית לבין חבר אגודה שיתופית (ובאופן ספציפי – בין אגד לחבר אגד) כיחס של מעסיק ומועסק (עניין יעקב; ע"א 1966/07 אריאל נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ, פסקה 73 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (9.8.2010)). בפסקי דין אלה, הבסיס להכרה ביחסי עובד-מעביד בין אגד לבין חבריה נבע ממאפייניה הייחודיים של אגד, במסגרתם לחברי אגד אין השפעה ממשית על תוכנם של ההסדרים בתקנון ועל מנגנון קבלת ההחלטות. כאמור, במקרים ייחודיים ובשים לב לנסיבות העניין יש אפוא לשקול במסגרת בחינת מעמדו של חבר האגודה השיתופית גם את מאפייניה של האגודה השיתופית ומערכת היחסים הקונקרטית בינה לבין חבריה. אולם, ככלל, מרכז הכובד בבחינה שכזו צריך להתמקד בתכלית החקיקה הנדונה, כפי שתואר לעיל. 42. במאמר מוסגר, ניתן לטעון כי המחוקק התייחס לחברי אגד כעובדים בהקשר לחברותם בקרן הגמלאות, לפחות באופן עקיף, בסעיף 78ב בחוק הפיקוח על הביטוח. סעיף זה מגדיר את המונח "קרן מפעלית" לצורך פרק ז'1 לחוק הפיקוח על הביטוח כדלקמן: "קרן ותיקה שתקנונה מגביל את ההצטרפות אליה לעובדים של מעביד מסוים, והמנויה בחלק ב' בתוספת הראשונה". קרן הגמלאות היא אחת הקרנות המנויות בחלק ב' בתוספת הראשונה של חוק הפיקוח על הביטוח. מן האמור בסעיף זה עולה כי חברי אגד הם העובדים, ואילו אגד היא המעסיק. בכך יש כדי להראות כי המחוקק התכוון, או לפחות לא שלל, את ההכרה בחברי אגד כעובדים בהקשר לעניינים הנוגעים לקרן הגמלאות ולדמי הפנסיה של החברים. קוהרנטיות בפרשנות 43. לא מצאנו ממש אף בטענתה של אגד בדבר הצורך להבחין בין עניין רוזנשטראוך לבין המקרה שלפנינו, במובן זה שפסק הדין בעניין רוזנשטראוך נגע רק למערכת היחסים שבין קרן הגמלאות לבין חבר אגד, בשונה מהצדדים לתובענה נשוא העתירה דנן. להבחנה זו אין ביסוס של ממש בפסק הדין. יתר על כן, וחשוב מכך, במישור המדיניות, בשני המקרים המדובר בתביעות הנוגעות לתחום הביטחון הסוציאלי של חברי אגד. בעניין זה אין נפקא מינה לזהות הצדדים, כי אם למהות העילות המתעוררות בסכסוך ולמומחיות הנדרשת לצורך בירורן. בהקשר לכך, לא מצאנו ממש בטענת אגד לפיה התביעה נשוא העתירה דנן עוסקת ב"התחשבנות" בין שני גופים מסחריים גרידא. עיון בכתב התביעה מעלה כי עילותיה מבוססות על התחייבויותיה של אגד כלפי קרן הגמלאות מכוח הוראותיו של תקנון קרן הפנסיה. ברי שטענות אלה הן בעלות זיקה הדוקה לתחום הביטחון הסוציאלי, בשים לב שקרן הגמלאות היא מוסד ללא כוונת רווח וכל תקציבה מיועד לתשלום קצבאות. אף לא מצאנו מקום להתערב בהכרעתו של בית הדין הארצי כי לתובענה עשויות להיות השלכות ישירות על זכויות העמיתים בקרן הגמלאות ושאיריהם. למעשה, קבלת הגישה המוצעת על-ידי אגד עשויה להוביל לכך ששתי תביעות דומות בתכלית, אשר מבוססות על עילות דומות שעניינן פרשנות הוראות תקנון קופת הגמל והסכמי פנסיה, יתבררו בערכאות שונות רק בשל העובדה שבעלי הדין בהן שונים. תרחיש כזה אמנם אינו בבחינת בל ייראה ובל יימצא, אך רצוי להימנע ממנו. עילות התביעה – נובעות מהחברות בקופות או מהחבות של אגד לקופות 44. עיקר טענותיה של אגד הופנו נגד הקביעה שיש לראות בה "מעביד" לצורך הדיון בסעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה. עד כה דנו בטעמים לדחיית טענות אלה. ואולם, בכך אין די. סעיף 24(א)(3) קובע תנאי נוסף לתחולת סמכותו של בית הדין לעבודה לדון בתובענה, והוא ש"התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעבידים לקופות, לפי הענין וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עובד ומעביד". 45. מבלי להאריך בדברים ניתן לקבוע כי גם תנאי זה מתקיים בנסיבות העניין. כפי שצוין לעיל, ניכר מכתב התביעה כי הוא מבוסס על הפרות נטענות של התחייבויות אגד כלפי קרן הגמלאות מכוח הוראותיו של תקנון קרן הפנסיה, לרבות טענות בדבר תשלום חסר ששילמה אגד לקרן הגמלאות בגין הוצאתם של חבריה לפרישה מוקדמת. בית הדין הארצי לעבודה בחן באריכות את יתר עילות התביעה וקבע על-פי המכלול כי תנאי זה מתקיים, ולא מצאנו מקום להתערב בקביעתו זו. היבטים דיוניים נוספים 46. יש לדחות אף את טענתה של אגד לפיה מתן סמכות ייחודית לבית הדין לעבודה תפגע בזכותה להתגונן מפני התביעה שהגישה קרן הגמלאות, בהתחשב בכוונתה של אגד לשלוח הודעות צד ג' שעילותיהן אינן כלולות בגדר סמכותו של בית הדין לעבודה. עיון בטענה זו של אגד מעלה כי מבחינה מעשית היא אינה מוגבלת לתובענה נשוא העתירה דנן, והיא עשויה לעלות בכל מקרה שנדון בבית הדין לעבודה. בהתאם לכך, אילו קיבלנו את עמדתה של אגד, היה בכך כדי לעודד כל נתבע בבית הדין לעבודה, שחפץ להעביר את הדיון בתובענה לערכאה אחרת, להגיש הודעות צד ג' שעילתן אינה מצויה בסמכותו של בית הדין לעבודה ולטעון כי נפגעת אפשרותו להתגונן. 47. יתרה מכך, יש לדחות את טענה זו גם לגופם של דברים, בעיקר בשים לב שהקביעה כי לבית הדין לעבודה נתונה הסמכות לדון בתביעתה של קרן הגמלאות אינה שוללת מאגד את האפשרות הפתוחה בפניה לתבוע גורמים נוספים לשם קבלת שיפוי או סעד אחר הנוגע לתביעתה של קרן הגמלאות. לכל היותר, ומבלי שאנו קובעים מסמרות בעניין זה, אגד תיאלץ להגיש את תביעותיה אלה לבית המשפט האזרחי, בנפרד מן הדיון בבית הדין לעבודה. אמנם, פיצול הדיון בתובענה בין מספר ערכאות עלול להכביד על הצדדים להליך, לגרום לבזבוז של זמן שיפוטי ואף טומן בחובו סכנה של הכרעות סותרות באותה מחלוקת (רע"א 363/08 פרפרה נ' קופת חולים מאוחדת, פסקה 10 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (23.11.2009) (להלן: עניין פרפרה)). עם זאת, אין בשיקולי יעילות גרידא כדי לשנות את חלוקת הסמכויות בין הערכאות ולמנוע את פיצול הדיון (ראו: עניין פי.או.אס., פסקאות 22-20 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) נאור; עניין פרפרה; עניין הפניקס, פסקה 9 לפסק דינו של השופט י' עמית). כמו כן, הדברים שוקלים כנגד היעילות הגלומה בכך שכלל הסכסוכים הנוגעים לקופות גמל יידונו בפני הערכאה המתמחה בכך – בית הדין לעבודה. מעמדה של אגד כ"חברה" של קרן הגמלאות 48. לכאורה, ניתן היה לטעון כי בנסיבות המקרה אין הכרח לדון באופן מקיף בפרשנותו של סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה. זאת, על רקע קיומה של הוראה בסעיף 3 לתקנון קרן הגמלאות, לפיה אף אגד עצמה מוגדרת כ"חבר" בקרן הגמלאות (ראו גם: ע"א 4269/90 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' דברת, פ"ד מז(5) 147, 150 (1993)). על כן, כך נטען בפנינו, פשיטא שהתביעה שהגישה קרן הגמלאות נגד אגד היא בגדר "תובענות של קופות גמל נגד חבריהן או חליפיהם", כאמור בסעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה. זוהי טענה שאינה נעדרת משקל. עם זאת, בחרנו שלא לבסס על טענה זו את פסק דיננו – לא רק משום שהיא הייתה מותירה את השאלה העקרונית שביסוד ההתדיינות ללא הכרעה, אלא בעיקר משום שהמונח "קופת גמל" בסעיף 24(א)(3) מוגדר אף הוא באמצעות הפניה לחוק הגנת השכר המבוסס על שימוש במונחים "עובד" ו"מעביד". לקראת סיום 49. לפני סיכום, מן הראוי להדגיש את היתרון הטמון בהסדרה חקיקתית כוללת של מעמדם של חברי אגודה שיתופית, בשים לב לתמורות שחלו בפסיקה בנושא זה. לכל הפחות, יש מקום להסדיר בחקיקה את שאלת תחולתו של סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה על חברי אגודה שיתופית, כפי שהוצע על ידי השופט רובינשטיין בעניין רוזנשטראוך. 50. סוף דבר: דין העתירה להידחות, במובן זה שהתביעה אשר הוגשה על-ידי קרן הגמלאות נגד אגד תתברר בבית הדין האזורי לעבודה. בנסיבות העניין, אנו מורים על פסיקת הוצאות לטובת קרן הגמלאות בשיעור מופחת של 25,000 שקל. ש ו פ ט ת השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט אשר על כן, הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז. ניתן היום, ‏ה' בתמוז התשע"ד (‏3.7.2014). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13037160_A06.doc יק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il