פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
רע"א 3714/19
ע"א 3888/19
לפני:
כבוד השופטת ע' ברון
כבוד השופט ד' מינץ
כבוד השופט י' אלרון
המבקשות ברע"א 3714/19:
1. UPS WORLDWIDE FORWARDING INC
2. או.פי.אס.אי (שינוע בינלאומי) בע"מ
המערער בע"א 3888/19:
עו"ד שחר קינן
נ ג ד
המשיבים ברע"א 3714/19:
1. עו"ד קינן שחר
2. UNITED PARCEL SERVICE INC
המשיבות בע"א 3888/19:
1. UNITED PARCEL SERVICE INC
2. UPS WORLDWIDE FORWARDING INC
3. או.פי.אס.אי (שינוע בינלאומי) בע"מ
בקשת רשות ערעור וערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב–יפו מיום 1.5.2019 (כב' השופט א' יקואל) ב-ת"צ 27205-05-18
תאריך הישיבה:
ט' בסיון התשפ"א
(20.5.2021)
בשם המבקשת 1 ב-רע"א 3714/19 והמשיבות 1 ו-2
בע"א 3888/19:
עו"ד רון פלג; עו"ד נעם גילאון; עו"ד יונתן רום
בשם המבקשת 2 ב-רע"א 3714/19 והמשיבה 3
ב-ע"א 3888/19:
עו"ד שאול מחרז; עו"ד שלומית רמון
בשם המשיב 1 ב-רע"א 3714/19 והמערער ב-ע"א 3888/19:
עו"ד ברק בנדיקט
פסק-דין (ב-ע"א 3888/19)
והחלטה (ב-רע"א 3714/19)
השופטת ע' ברון:
1. המערער הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד שלוש חברות שילוח בינלאומיות – הן המשיבות בערעור (ת"צ 27205-05-18, להלן: בקשת האישור). יצוין כי משיבות 2 ו-3 הן גם המבקשות בבקשת רשות הערעור; וכי בנוגע למשיבה 1 טרם הוכרעה שאלת "ההמצאה".
בקשת האישור הוגשה על יסוד שתי הזמנות של מוצרים בחו"ל, שהמערער ביצע באמצעות המשיבות – האחת מספק באנגליה (להלן: ההזמנה הראשונה), והשנייה מספק בארצות הברית (להלן: ההזמנה השנייה). באופן כללי נטען בבקשת האישור כי הנמען בישראל מחויב לשלם למשיבות עמלה בגין שחרור המוצר מהמכס כתנאי למסירת המוצר לידיו; זאת מבלי שחיוב זה הובא מראש לידיעתו וממילא בלא שהסכים לו, בעוד הסכם השילוח אמור לכלול את מלוא העלויות בגין משלוח המוצר לידי הנמען בישראל.
2. בקשה לסילוק על הסף של בקשת האישור שהגישו משיבות 2 ו-3 התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי באופן חלקי בהחלטה מיום 1.5.2019 (השופט א' יקואל). בקשת רשות הערעור שלפנינו נסבה על כך שבקשת הסילוק לא נתקבלה במלואה, ואילו הערעור נסב על כך שבית המשפט המחוזי הורה על מחיקת בקשת האישור בכל הנוגע להזמנה השנייה.
לאחר שעיינו בכתובים ושמענו באריכות את טיעוני באי-כוח הצדדים בעל פה, המלצנו לצדדים – כל אחד בתורו – לשקול אם הם עומדים על בקשת רשות הערעור ועל הערעור, בהתאמה. וניתנה להם שהות לבקשתם לעשות כן.
3. ככל שמדובר בבקשה למתן רשות ערעור, הבהרנו כי סילוק על הסף במסגרת בקשת אישור שמור למקרים חריגים ומובהקים; כך בהינתן שגם הדיון בבקשת האישור הוא דיון מקדמי במהותו, בבחינת הפרוזדור שמוביל להיכל. סברנו שבנסיבות המקרה לא קיימת הצדקה לשנות מן המסקנה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי, תוך שציין שהטענות שמורות לצדדים במסגרת הדיון בבקשת האישור. וייאמר כי עניין לנו בהזמנה הראשונה, כהגדרתה לעיל.
ביום 1.6.2021 נתקבלה בתיק בית המשפט הודעת המבקשות ב-רע"א 3714/19 (הן המשיבות 2 ו-3 בערעור), כי קיבלו את המלצת בית המשפט ואינן עומדות עוד על בקשת רשות הערעור. משכך, הבקשה נמחקת ואיננו עושים צו להוצאות.
4. אשר לערעור – ביום 1.6.2021 נתקבלה הודעה מאת בא-כוח המערער שלפיה הוא עומד על הערעור. הערעור עניינו בהזמנה השנייה. ביחס אליה קבע בית המשפט המחוזי כי "כשמדובר במקרה בוחן שאינו כורך עילת תביעה, המשך הדיון בהזמנה השנייה בגדרי הליך זה יהא תיאורטי וידרוש משאבים משמעותיים נוספים, פרטיים וציבוריים." ועוד קבע בית המשפט "(ש)הזמנת בדק זו נחזית כרחוקה מלשקף התנהלות של חבר קבוצה סטנדרטי למולUPS (המשיבות, ע'ב')". עמדה זו מקובלת עלינו. הצדק עם באי-כוח המשיבות כי הערעור אינו מעלה טענות ערעוריות של ממש, ודומה כי כל כולו אינו אלא ניסיון למנוע קיומו של הליך בוררות שבו נקטו המשיבות נגד המערער בארצות הברית – כאשר יצוין שתניית הבוררות מתייחסת להזמנה השנייה; לא כן להזמנה הראשונה.
התוצאה היא שדין הערעור להידחות וכך אנו מורים. לא בלי התלבטות, גם בנוגע לערעור איננו עושים צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ח בסיון התשפ"א (8.6.2021).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
19037140_G06.docx זפ
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il