אליעזר שוובר נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3712/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3712/08 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ח' מלצר המערערים: 1. אליעזר שוובר 2. ENS CREDIT נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 05/03/2008 בתיק פ 00-000344/04 שניתן על ידי כבוד השופט נ' סולברג בשם המערערים: עו"ד ג'ק חן ועו"ד ינון סרטל בשם המשיבה: עו"ד גלעד סוקולובר, עו"ד מיכל הרשלר, עו"ד שגיא סיון פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. המערער 1 (להלן – המערער) הורשע על פי הודאתו בעבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד בניגוד לסעיפים 423 בצירוף עם סעיפים 20ב ו-20ג1 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין), וכן בעבירה של שיבוש מהלכי משפט בניגוד לסעיף 244 לחוק העונשין. המערערת 2 (להלן – החברה) הורשעה על פי הסדר טיעון בביצוע עבירה של הלבנת הון, בניגוד לסעיף 3(ב) בצירוף עם סעיף 7 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן – חוק איסור הלבנת הון), סעיף 6 לצו איסור הלבנת הון (חובת זיהוי, דיווח, ניהול רישומים של נותני שירותי מטבע) התשס"ב-2002 (להלן – צו נותני שירותי מטבע או הצו) וסעיף 23(ב) לחוק העונשין. 2. בגזר הדין, גזר בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט נועם סולברג) על המערער עונש מאסר בפועל משך 4 חודשים שירוצה בעבודות שירות, וכן מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 50,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתו. על המערערת נגזר קנס כספי בסך 100,000 ₪ וכן חילוט בשיעור של 400,000 ₪. בהסכמת המדינה, ביצוע עונש המאסר בעבודות שירות שנגזר על המערער עוכב עד להכרעה בערעור. 3. המערערים ממקדים את ערעורם בחומרתו של העונש, הן ביחס למערער והן ביחס למערערת. לטענתם, אין הלימה בין נסיבותיה של הפרשה, והמעשים בהם הודו והורשעו, לבין הענישה שהושתה עליהם. לפרטי טענותיהם נחזור לאחר תיאור תמציתן של נסיבות הפרשה ועיקרי גזר הדין. 4. עניינם של המערערים נדון במסגרת כתב אישום בו הואשמו עוד שלושה נאשמים: נאשם 1 – ישראל שור (להלן – שור) נאשמת 4 – הינדה הקלמן (להלן – הקלמן) ונאשמת 5 – שרה רודנסקי (להלן – רודנסקי). הנאשמים הואשמו בעבירות הלבנת הון ובעבירות נוספות. שור ושוובר עסקו במתן שירותי מטבע וכך גם החברה המערערת. הקלמן היא פקידה בבנק פאג'י, בסניף שלומציון המלכה בירושלים, ורודנסקי היא מנהלת מחלקת מט"ח ומורשית חתימה באותו בנק. 5. כדי להעריך את מלוא שיקולי הענישה ביחס לשוובר ולחברה, שהם בלבד מערערים בפנינו, יש להתייחס לפרשה בכללותה, ובכלל זה למעורבותם ולעונשיהם של יתר המעורבים, ובמיוחד שור, כדי להתחקות על היחס הפנימי שיצר בית המשפט קמא בעונשים היחסיים של כל בני הקבוצה. 6. ביום 12.5.94 פתח דב זופניק חשבון על שם אחיו בבנק פאג'י כדי לסחור באמצעותו במניות ובמטבעות. שור וזופניק נרשמו כמיופי כח בחשבון. האחים זופניק לא עשו בפועל כל שימוש בחשבון, ולאחר זמן מאז פתיחת החשבון, ביקש שור מזופניק להשתמש בו לצרכיו, ונענה בחיוב. בשנת 1997 או 1998 עשה שור הסכם עם אחד פולמן שינהל עבורו חנות לשירותי מטבע. באוקטובר 2001 ביקש פולמן מאחד חילקו לפתוח חשבון על שמו בבנק פאג'י, כדי שפולמן יוכל להשתמש בו לעיסקות מטבע. חילקו עשה זאת, ושור נרשם מיופה כח. מיום פתיחת החשבון מ-16.10.01 ועד ליום 14.11.01 שימש החשבון את שור ואת פולמן בעיסקם כנותני שירותי מטבע. ביום 14.11.01 הקים שוובר את החברה המערערת. הוא חבר עם שור לעסוק במתן שירותי מטבע, בין היתר באמצעות החברה, בה עבד שור. לצורך פעילותה העיסקית של החברה, עשו שור ושוובר שימוש במספר חשבונות בנק. שור השתמש בחשבונות חילקו וזופניק, ובחשבון נוסף על שמו בבנק פאג'י. הקלמן ורודנסקי טיפלו מטעם הבנק בחשבונות הללו. 7. שור הורשע בעשיית שימוש בחשבונות חילקו וזופניק לצורך פעילותו העיסקית כנותן שירותי מטבע בכספים השייכים לו, ולא לבעלי החשבונות, וזאת בין התאריכים 17.2.02 ועד 16.12.03. הוא ביצע פעולות של הפקדה ומשיכת מזומנים ושיקים של עסק מתן שירותי המטבע, תוך שימוש בחשבון הרשום על שם בעלים אחר, ותוך הימנעות מלדווח על פעולות אלה. משיכות הבנק מחשבונות אלה במהלך התקופה האמורה הגיעו לסכום כולל של 21,168,000 ₪. כן הורשע שור בשבעה מעשי הלבנת הון בדרך של מתן שירות של המרת מטבע של מדינה במטבע של מדינה אחרת בסכום כולל של 545,545.2 ₪. פעולות אלה חייבו דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון (להלן – הרשות) ולא דווחו. 8. אשר למערער שוובר ולחברה – אלה הורשעו בהמרת מטבע של מדינה אחת במטבע של מדינה אחרת, ובהחלפת שטרות כסף ושטרי חליפין בין התאריכים 12.5.02 ל-31.12.02 בסך כולל של 30,145.318 ₪. התיעוד של הפעולות הללו נעשה בידי עובדי החברה בחלק מהמקרים שלא כנדרש על פי סעיף 7 לחוק איסור הלבנת הון והוראות פרק ב' לצו נותני שירותי מטבע. שוובר חשד שאופן הרישום אינו מתיישב עם הדין, אך נמנע מלברר ומלוודא שהרישום והתיעוד ייעשו כדין. בהתנהגותו היתה משום ציפייה בוודאות קרובה כי בהעדר תיעוד מלא כאמור יש כדי לרמות. עד לחודש אוקטובר 2004, החברה לא העבירה דיווחים לרשות על 185 פעולות, על אף שידעה על קיום חובת הדיווח החלה עליה כלפי הרשות, בהיותה נותנת שירותי מטבע. במעשים אלה, הורשע שוובר בכך כי הוא נמנע מלרשום פרטים אשר היה עליו לרושמם בכוונה לרמות. אשר לחברה, היא הורשעה בכך כי מסרה מידע כוזב לרשות במטרה שלא יתבצע דיווח לפי סעיף 7 לחוק, או כדי לגרום לדיווח לא נכון. 9. באישום האחרון הורשע שוובר בשיבוש מהלכי משפט בהקשר הבא: ביום 17.12.03 לפנות בוקר, במהלך חיפוש באחד מסניפי החברה ברח' שאולזון 58 בירושלים, התקשר שור, שנכח בחיפוש, אל שוובר ואמר לו כי בכוונת המשטרה לערוך חיפוש גם במשרדי החברה ברח' שאולזון 6 בירושלים. בעקבות שיחה זו התקשר שוובר לאחיינו, וביקשו להוציא את תחולת הכספת שהיתה באותו סניף כדי להרחיקו מידי החוקרים, והוראתו בוצעה. כשהודיע האחיין לשוובר כי לא כל הכסף נלקח, הורה לו שוובר לחזור למקום ולקחת את יתרת תכולת הכספת, כי החוקרים בדרך, וכך אכן נעשה. 10. הקלמן ורודנסקי טיפלו מטעם הבנק בחשבונות בהם פעלו שור, שוובר והחברה. נושאות תפקיד אלה הורשעו בעבירה של הלבנת הון בניגוד לסעיפים 3(ב) ו-7 לחוק איסור הלבנת הון בשילוב עם סעיף 9 לצו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים) התשס"א-2001 (להלן – הצו הבנקאי) וסעיפים 2 ו-10 לתוספת השניה של הצו. נסיבות ההרשעה הן כי הקלמן חשדה כי הפעילות בחשבונות חילקו וזפניק לא נעשית לטובת בעל החשבון הרשום, וכי הכספים מוחזקים לטובת שור, שוובר והחברה, ובכל זאת נמנעה מלברר מיהו הנהנה בחשבון ולא דיווחה לבנק, או לרשות על חשדה. רודנסקי חשדה אף היא כי הפעילות בחשבון זפניק לא נעשית לטובת בעל החשבון הרשום, וכי הכספים מוחזקים לטובת שור, ובכל זאת נמנעה מלברר מיהו הנהנה בחשבון, ולא דיווחה להנהלת הבנק ולרשות. 11. הסדר הטיעון כלל הסכמה לענין העונש, כדלקמן: ביחס לשור – המאשימה תטען לעונש מאסר בפועל של עד שנה ומאסר על תנאי, ואילו הנאשם יטען לעונש באופן חופשי, וכן יהיה טיעון חופשי ביחס לקנס ולחילוט. ביחס למערער שוובר – המאשימה תטען ל-6 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס, והנאשם יהיה חופשי בטיעוניו. ביחס לחברה – המאשימה תטען לחילוט וקנס בסכום של עד 2.5. מליון ₪ במצטבר, ואילו החברה תטען לעונש לפי שיקול דעתה. ביחס להקלמן ורודנסקי, הצדדים יעתרו במשותף לעונש של שירות לתועלת הציבור, ולענין הרשעה או אי הרשעה יהיה טיעון חופשי. 12. בית המשפט גזר בסופו של יום על שור עונש מאסר למשך חמישה חודשים בעבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס כספי בשיעור 50,000 ₪ וחילוט בשיעור של 100,000 ₪. על המערער שוובר גזר מאסר למשך 4 חודשים בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס כספי של 50,000 ₪. ביחס להקלמן ורודנסקי החליט בית המשפט להימנע מהרשעתן, והטיל עליהם שירות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות. על החברה המערערת גזר קנס כספי של 100,000 ₪ וחילוט בסך 400,000 ₪. 13. בית המשפט המחוזי, בגזר דין מפורט, שקול ורחב יריעה, פרש את מכלול השיקולים לענישה, הן בהתייחס לפרשה בכללותה, והן בהתייחס לכל אחד מהנאשמים בנפרד. הוא עמד בראש וראשונה על תכליתו של איסור על הלבנת הון בתורת פעולה ברכוש, באמצעות מערכת פיננסית, במטרה להטמיע כספים שמקורם בפעילות עבריינית, בתוך הון הנושא אופי תמים, תוך טשטוש מקורם הבלתי חוקי של הכספים. החוק נועד לחסום דרכי מילוט להלבנת כספים ורכוש באמצעות מערכת דיווחים על עסקאות בעלות מאפיינים מסוימים, ופיקוח על העברות כספים בפעילות הבנקאית והבינבנקאית. חובות הדיווח למיניהן נועדו לאתר ולעקוב אחר תנועות כספים, ובין היתר הוטל פיקוח על נותני שירותי מטבע, והוטלו עליהם חובות דיווח שונות לרשות לאיסור הלבנת הון. 14. בית המשפט עמד על חומרתן של עבירות הלבנת הון, ועל הנזק הרב שהן טומנות לאוצר המדינה, לכלכלה, ולאינטרס הציבורי והלאומי, ובמיוחד כאשר מדובר בנותני שירותי מטבע, שהם המבצעים והמוליכים של תנועות המטבע, ואשר עימם ראוי להחמיר במיוחד. הוא עמד על חומרת מעשיו של המערער שוובר והחברה המערערת בכך שלא העבירו דיווחים אמיתיים כדין על תנועות הכספים בחשבונות בהם פעלו, אלא רק באוקטובר 2004, וגם אז באופן חלקי בלבד. התיעוד החלקי של עובדי החברה, והימנעותו של שוובר לברר ולרשום פרטים שצריך היה לתעדם בענין העברות הכספים, והרישומים הכוזבים שנעשו במסמכי התאגיד – כל אלה חתרו תחת תכלית החוק, והיוו סטייה מנורמות תקינות. לכך נתווסף גם מעשה שיבוש מהלכי המשפט, המוסיף לעבירות נופך של חומרה. הנאשמים בצעו את העבירות במהלך תקופה ארוכה, בהיקף כספי ניכר, ובאופן שיטתי, כך קבע בית המשפט קמא. 15. אשר לשיקולים לקולא, בית המשפט קמא עמד על הצורך באבחנה לענין העונש בין הלבנת הון שעניינה כספים שהושגו בעבירה, לבין הלבנה שאינה כרוכה בכספים שהושגו בפשע. בהקשר לכך, עמד גם על פרשנותו הראויה של סעיף 3 לחוק איסור הלבנת הון על שתי חלופותיו (ע"א 9796/03 שם טוב נ' מדינת ישראל, פד"י נט(5) 397); במקרה שלפנינו, אין מדובר בהון שחור שהושג במעשי עבירה; עינוי הדין שעברו הנאשמים הוא רב. חלפו ארבע שנים מאז פרסום החקירה ועד למתן פסק הדין. מרבית העבירות נעשו שלא בכוונת מכוון. אשר לשוובר המערער – הוא פנה לרשות ולמשרד האוצר בבקשה לקבל הסברים כיצד יש לבצע את הרישומים והדיווחים. הרשעתו ברישום כוזב נעשתה בעצימת עיניים, בהתבסס על הילכת הצפיות. בית המשפט קמא מוסיף כי מדובר בתקופה שבה לא היה ברור עדיין מה אופי התיעוד הנדרש, וגורם זה פועל אף הוא לקולא. הרשעות הנאשמים חלו במועדים סמוכים לכניסת החוק לתוקף. לאור זאת, מדובר בנורמות חדשות שהביאו לשינוי בתפיסת ההתנהגות הראויה בענין העברות כספים והאכיפה לגביהן צריכה להיעשות באופן מדורג. נותני שירותי מטבע ראויים ליחס סובלני במשך תקופת ההכשרה הראשונה לאחר כניסת החוק לתוקפו, ואין הצדקה להחמיר עם הנאשמים יותר מאשר עם רבים אחרים; בית המשפט ביקר קשות את הליכי החקירה בעניינם של הנאשמים ומצא כי האמצעים שהופעלו כלפי שור וכלפי שוובר היו בלתי מידתיים בצורה בולטת. שור הובהל לחקירה באמצע הלילה, תוך יצירת חרדה אצל בני משפחתו, כאשר נלקח מביתו כשהוא אזוק והיה נתון לאחר מכן לתנאי חקירה קשים ובלתי מידתיים. הוא הדין בשוובר, שישב שעות ארוכות בחדר החקירות כשפניו מופנות לקיר, ספג גידופים, ונמנע ממנו להיפגש עם עורך דין. בית המשפט מציין, בין היתר (פסקה 42): "יחסם של חלק מן החוקרים היה אלים, אלימות מילולית ואלימות פיזית". במסגרת השיקולים לקולא, לקח בית המשפט בחשבון את הפגמים בחקירה שהגיעו, לדבריו, לעיתים, לכדי חוסר הגינות ופגיעה בזכויות בסיסיות. הוא התחשב בסבלם של הנאשמים שנבע משיטות החקירה שהופעלו כנגדם ומצא להקל בעונש גם כדי להביע מורת רוח מהתנהגותם של חלק מהחוקרים. כן הוא התחשב בפרסום הראוותני של הפרשה בתקשורת, והלבנת פני הנאשמים ברבים. 16. בעניינו של שור, התחשב בית המשפט בחורבן הכלכלי שהפרשה המיטה עליו, ובתכונותיו הטובות כאיש משפחה וכאיש קהילה. ביחס לשוובר ציין כי הוא אדם נורמטיבי וכי גם הוא סבל חורבן כלכלי וחווה טראומה אישית ומשפחתית בעקבות ארועי הפרשה. 17. אשר להיבט חילוט הכספים, בית המשפט קבע, בין היתר, כי מקור הכספים שבהם חטאו הנאשמים אינו בפשיעה. שוובר והחברה לא גזלו את הכספים ולא הלבינו כסף "שחור". מרבית הכספים שייכים ללקוחותיהם, והם לקחו הלוואות כדי להחזיר כספים ללקוחותיהם. המחזור הגדול של הכספים בהם מדבר כתב האישום אינו כספם של הנאשמים, והכנסתם נאמדת רק בחלקי אחוזים מפעילות ההמרה הכוללת. בנסיבות אלה, נדרשת הלימה בין סכומי החילוט והקנס לבין אופי העבירות אותן בצעו הנאשמים. 18. בית המשפט קמא סיכם את שיקוליו לעונש בהעמידו, מצד אחד, את חומרת מעשי הנאשמים במיוחד בהיותם נותני שירותי מטבע; מנגד ולקולא – את העובדה כי מקור הכספים אינו בפשיעה; את בראשיותו של החוק והנורמות שהוא יצר, ואת העובדה כי רוב הפעילים בתחום המסחר במטבע לא צייתו להוראות החוק בתקופה הרלבנטית. כן הצביע על פגיעתם הקשה של הליכי החקירה בנאשמים, ואת פגיעתה הקשה של התקשורת. בסופו של יום, השית בית המשפט קמא על המערערים עונשים הפחותים מהרף העליון של הסדר הטיעון, הן ביחס לאורך תקופת עבודות השירות, ובמיוחד ביחס לעונשי החילוט והקנס. קו עונשי זה הוחל גם בעניינו של שור, ובמיוחד בעניינם של הקלמן ורודנסקי, עליהן נגזר עונש עבודות לתועלת הציבור בלא הרשעה. 19. בערעור בעניינם של שוובר והחברה עומד בא כוחם על הטענות העיקריות הבאות: אין הלימה ראויה בין אופי העבירות שבצעו המערערים לבין עוצמת האכיפה הפלילית כלפיהם, והענישה שנגזרה עליהם אינה מידתית. הוא חוזר בעיקרם של דברים על טיעונים שעלו בערכאה קמא, ומדגיש כי שוובר פנה לרשות במטרה להסדיר את נושא הרישום והדיווח, והראה בכך את טוהר כוונותיו; הוא ניהל רישום מלא על פי תכנית המחשב הקיימת אותה עת, בזמן שבו דרכי התיעוד הנדרש של תנועות הכספים לא היו ברורות. באותה תקופה, רוב הפעילים בעסקות מטבע לא צייתו לחוק; הענישה שהוטלה על המערערים מחמירה מדי על רקע הטיעונים האמורים , הן לענין היקף עונש המאסר בעבודות שירות, והן לענין גובה הקנס והחילוט. הוא מדגיש את חומרת החריגה באמצעי החקירה שננקטו, שחייבו הקלה משמעותית בענישה מעבר למה שבית המשפט גזר. אשר לעבירה של שיבוש מהלכי משפט נטען, כי כל הכסף מהמשרד ברח' שאולזון 6 הועבר לידי המשטרה, והחקירה לא נפגעה. הכספים בהם מדובר בעבירת השיבוש לא היו כספיו האישיים של המערער אלא כספי לקוחות, ולקיחתם מהכספת נועדה להגן עליהם, וגם מטעם זה לא היתה הצדקה לענישה מחמירה. הוסיף ב"כ המערערים כי החברה התחסלה בינתיים בעקבות הפרשה, ועונש החילוט והקנס שהוטל עליה נופלים למעשה על שכמו של המערער. על רקע כל אלה, ענישת המערערים מחמירה באופן בלתי מידתי. מעבר לכל אלה, אין יחס רציונלי בין הענישה שהוטלה על שור – שהיווה גורם דומיננטי והרוח החיה בפרשה, לבין הענישה שנגזרה על המערער, והפער ביניהם צריך להיות גדול יותר, לכיוון הקלה עם המערער. 20. טענת המדינה היא, ראשית, כי יש לבחון את טענות הערעור על רקע הסדר הטיעון שנקשר בין המדינה לבין המערערים, ובכפוף לו. בית המשפט לא סטה מההסדר, ובמובנים מסוימים אף הקל עם המערערים. הפער העונשי בין המערער לבין שור איננו כה משמעותי, ומכל מקום הוא מוצדק, בין היתר מהטעם שפגיעתו של שור מהחקירה המשטרתית היתה באופן ברור קשה יותר מזו של שוובר. יתר על כן, במהלך התנהלות המשפט, המערער שהה בחו"ל זמן רב, ועל רקע זה טענתו בענין עינוי דין אינה משכנעת. בענין הסדר הטיעון, הוסכם כי המדינה תבקש קנס כספי וחילוט שלא יעלה במצטבר על 2.5 מליון ₪ ובסופו של דבר נגזר על המערער קנס כספי של 50,000 ₪ ועל המערערת, קנס של 100,000 ש"ח וחילוט כספי בשיעור 400,000 ₪. סכומים אלה נמוכים באופן ניכר מהסכום המקסימלי שהוסכם בהסדר כי המדינה תוכל לדרוש להטיל על המערערים. מדובר, על פי הטענה, בענישה מקילה ביותר, ואין נימוקים חריגים המצדיקים התערבות ערכאת ערעור בענישה זו. 21. נתנו דעתנו למלוא נסיבות הרקע של הפרשה הנדונה, לתכליות הענישה בתחום האיסורים על הלבנת הון, לחובות המיוחדות המוטלות על נותני שירותי מטבע בהקשר זה, ולנסיבות הפרטניות הנוגעות למערערים בהתייחסותם לשאר הנאשמים בפרשה. באנו לכלל מסקנה כי העונש שנגזר על המערערים אינו סוטה ממדיניות הענישה הראויה, ומתאפיין אף במתינות ובהתחשבות מירבית בכל נימוק הקלה אפשרי עם המערערים. יתירה מזו: העונש נגזר לקולא אף בגידרו של הסדר הטיעון המוסכם בין הצדדים, אשר הותיר למדינה מרחב טיעון לעמוד על ענישה חמורה בהרבה. בית המשפט בחן לפרטי פרטים את נסיבותיהם הפרטניות של המערערים על כל צדדיהן, וכן היתווה קווים ראויים להפעלת שיקול הדעת השיפוטי בתחום עבירות הלבנת הון, שהן עבירות חדשות, יחסית, על ספר החוקים. בצד התחקות אחר המטרות הכלליות של ההסדר הנורמטיבי הנוגע לאיסור הלבנת הון, הוא התחשב, בין היתר, בבראשיותה של החקיקה בנושא זה, ובכך שהציבור אינו מורגל עדיין באכיפתן של נורמות חדשות אלה. הוא ייחס משקל רב ביותר לקולא לסבל שעבר על המערער ועל שור עקב אמצעי החקירה שהופעלו כנגדם. למעשה, לא היה היבט, ולא נמצא פרט אשר נעלם מעיני בית המשפט ולא נשקל על ידו לצורך הענישה. בסופו של יום, נראה לנו כי בית המשפט אף ייחס את המשקל היחסי הראוי לשיקולי הענישה השונים לחומרה ולקולא, ואיזן נכונה ביניהם. אין מקום להתערבותנו בדרך האיזון האמורה. על אחת כמה וכמה כך הוא, נוכח היותו של העונש בגדרו של הסדר הטיעון בין הצדדים, ואף נוטה לקולא בטווחי הענישה שנקבעו בו. בנסיבות כאלה, התערבות בית המשפט מוגבלת למצבים נדירים וחריגים, בהם נמצא כי היתה סטייה בולטת ממדיניות ענישה ראויה, בלא הצדקה. מקרה זה, על פניו, אינו בגדר אותם מקרים יוצאים מן הכלל, כאמור. 22. מושכלות ראשונים הם כי בהחלתו של הסדר טיעון מפעיל בית המשפט מבחן איזון בן ההקלה שמעניק ההסדר לנאשם לבין התועלת שבהסדר לאינטרס הציבורי. בית המשפט, ובכלל זה בית משפט שלערעור, אינו קשור בהסדר הטיעון או בעמדת התביעה לענין העונש. יחד עם זאת ינתן משקל רב להסדר שהושג בין הצדדים. נדרש טעם מיוחד לסטייה מהסדר שנתקבל, והוא כאשר מבחן האיזון לא יושם כראוי במסגרת ההסדר. בית המשפט יטה בדרך כלל לגזור את העונש בתחומי הסדר הטיעון, מקום שהסדר זה עונה למבחן האיזון המקובל . ואם כך הוא לגבי ערכאה דיונית, קל וחומר כך הוא לגבי ערכאת ערעור, אשר בכל מקרה, וגם בלא הסדר טיעון, מגביל את התערבותו בענישה שנקבעה בידי הערכאה הדיונית למצבים חריגים של סטייה ממדיניות ענישה ראויה. קיומו של הסדר טיעון הוא שיקול מרכזי בשיקוליו של בית משפט הגוזר עונש ולא בנקל יסטה ממנו (ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פד"י נז(1) 577, 608). על אחת כמה וכמה, כאשר מתבקשת סטייה מעונש שנגזר בתחומי הסדר טיעון, שיש בו איזון ראוי בין שיקולי הענישה השונים. 23. בפרשה שלפנינו, מצוי גזר הדין בעניינם של המערערים במסגרת הסדר הטיעון, ולא עוד, אלא שבמסגרת זו, נוטה העונש לקולא ביחס לעונש המקסימלי שהתביעה טענה לו במסגרת ההסדר, הן ביחס לעונש המאסר בעבודות שירות שנגזר על המערער, והן ביחס לקנס ולחילוט שנגזר על שני המערערים. המערערים לא השכילו להראות כי העונשים שהוטלו עליהם, הנוטים לקולא ביחס למסגרת הסדר הטיעון שגובש בהסכמה, חוטאים למבחן האיזון הראוי, וטענתם כי צריך היה להקל עימם עוד אינה יכולה להתקבל. בהקשר לגזר הדין נשקלו התכליות העיקריות של איסור הלבנת הון שנועדו לבער את תופעת השימוש במערכות הפיננסיות כדי לטשטש את מקורו העברייני של כסף שהושג בניגוד לחוק ואת חשיבות חובות הדיווח שהוטלו על נותני שירותים פיננסיים ביחס לפעולות בכספים, שתכליתם להתחקות אחר מהלכיהם ותנועותיהם של כספים כדי לאתר רכוש שמקורו בפעולות פשיעה. בלא קיום חובות דיווח ותיעוד כאלה, החלות במיוחד על העוסקים בשירותי מטבע, לא ניתן יהיה להגשים את מטרת החוק לעקוב ולסכל הלבנת כספים שמקורם בעבירה. על נותני שירותי מטבע חלה מכח הדין חובה מיוחדת בענין זה. 24. חוק איסור הלבנת הון שם לו למטרה להתמודד עם תופעת הלבנת הון שמקורו בפשיעה, הנקשרת לפעילות עבריינית של ארגוני פשע. פעילות זו של הלבנת הון מזרימה כספים שמקורם בעבירה אל תוך המערכות הפיננסיות במטרה להכשירם. הלבנת הון מתרחשת על פי רוב מטעמם של ארגוני פשיעה, והצלחתה מזרימה חמצן לפעילות עבריינית ונותנת חיזוק רב לארגוני פשיעה למיניהם. הלבנת ההון גורמת נזק רב לכלכלת המדינה, ופוגעת בחוסנה של החברה; היא מאיימת על טוהר המידות בפעילות השלטונית (בש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' סיטבון (31.10.07) (השופטת ארבל). מטרת החוק לאיסור הלבנת הון היא לתקוף במידת האפשר את מקורות המימון של ארגוני הפשע ולחלץ את הכספים, פרי הפעילות העבריינית, מידיהם של אותם ארגונים, בין היתר, על ידי איתור הרכוש וחילוטו (הצעת חוק איסור הלבנת הון, התשנ"ט-1999 (הצ"ח 2809, התשנ"ט, עמ' 420). שיטות הלבנת הון הן רבות ומגוונות, אך הקו המאחד אותן הוא בניצול היעילות שבמערכות המיחשוב והגלובליזציה של המערכות הפיננסיות לשם הפקדת כספים והעברתם ממקום למקום, תוך הסוואת זהותם של בעלי הזכויות ומקורם של הכספים. המלחמה בתופעת הלבנת ההון היא אמצעי חיוני במלחמה בפשע המאורגן, ויסודה בראש וראשונה בהגנה על שלטון החוק, וכן בקידום אינטרסים לאומיים וכלכליים של החברה בישראל. 25. המערערים הורשעו בהמרת מטבעות והחלפת כספים בשווי של כ-30 מליון ₪ ללא תיעוד וללא רישום, ובאי העברת דיווחים לרשות כנדרש על פי החוק. העבירות שהמערערים הורשעו בהן הן חמורות באופיין, ובהיקפים הכספיים הכרוכים בהן. אכיפת החוק לגביהן מתחייבת לצורך השגת תכלית המלחמה בעבירות הלבנת הון, הגורמות נזק רב לכלכלת המדינה ולאינטרס הלאומי. חומרה מיוחדת נודעת לעבירות המתבצעות על ידי נותני שירותי מטבע העוסקים בפעולות כספיות במסגרת מקצועם, ויש להחמיר עימם לאור רוחב סמכויותיהם והאמצעים המופקדים בידיהם בתחום העברות כספים. לענישה בתחום האיסור על הלבנת הון מטרה הרתעתית מובהקת, שתכליתה לשרש את הנורמות הפסולות שבעבירות הלבנת הון, ולהטמיע את הצורך בדיווחי אמת בזמן אמת על מכלול תנועות הכספים, כאמצעים הכרחיים להדברת תופעת הלבנת ההון (ע"פ 3395/06 כהן נ' מדינת ישראל (30.4.07); ע"פ 8325/05 בלס נ' מדינת ישראל (10.1.07) (פסקה 20); ע"פ 7646/07 אהרן אייל (ירון) כהן נ' מדינת ישראל (20.12.07)) בית המשפט זה כבר עמד בפסיקתו על החשיבות הרבה שביישום הנורמות בדבר האיסור על הלבנת הון, ועל הצורך להתמקד באכיפה ביחס לדרך פעולתם של חלפני כספים, המשמשים זרוע עיקרית לביצוע תנועות כספים במערכות הפיננסיות. על חשיבות חובת הדיווח של נותני שירותי מטבע כבר נאמר (ע"א 6796/03 שם טוב נ' מדינת ישראל, פד"י נט(5) 397, 416, (מפי המישנה לנשיא, מ' חשין)): "טול מתוך איסור הלבנה את חובת הדיווח ונטלת ממנו את נשמתו... ידענו כי דיווח הוא מאושיותיו של חוק איסור ההלבנה, כי בלעדיו לא ייכון החוק, כי הוא תשתית ליכולתן של הרשויות ללחום בפשיעה הגדולה, לכוחן של הרשויות לנסות ולמגר את עבריינות הלבנת ההון חובת הדיווח על אודות תנועות הון נועדה לשמש כלי עזר למלחמה בהלבנת ההון, אך משקמה ונהייתה, הפכה החובה להיות אחד העמודים המרכזיים הנושאים על כתפיהם את חוק איסור ההלבנה". חשוב להבהיר, כי חובת הדיווח על פי החוק מתייחסת לכל רכוש שהוא, ולאו דוקא לרכוש אסור, והדבר עולה בבירור מנוסחו של סעיף 3 לחוק איסור הלבנת הון על שתי החלופות שבו (פרשת שם טוב, שם). אין בכך כדי לשלול קיומו של פער עונשי טבעי בין הפרת חובת דיווח לגבי רכוש שהושג בעבירה, לבין הפרה כזו ביחס לרכוש "תמים" (ע"פ 2592/06 גואטה נ' מדינת ישראל (14.11.06). 26. בצד עבירות הדיווח והרישום, ביצע המערער עבירה של שיבוש מהלכי משפט, בנסיונו להעלים כספים מתפיסת המשטרה. הרשעה בעבירה זו מוסיפה מישנה חומרה בהצטרפה לעבירות רישום כוזב במסמכי תאגיד, בהן הורשע. 27. בצד שיקולי החומרה האמורים, שקל בית המשפט במלוא רוחב היריעה את שיקולי הקולא, ובהם – העובדה כי העבירות היו כרוכות בכספים שמקורם איננו בפשיעה; מעבר הזמן מתחילת החקירה ועד מתן פסק הדין; העובדה כי מדובר בהפעלה בראשיתית של הוראות חוק איסור הלבנת הון, והצורך בתקופת הכשרה והכנה להתמודד עם יישום הנורמות החדשות, ופגיעתם של מהלכי החקירה במערער. נשקלו גם גורמי העלבון שבפרסומי התקשורת, הפגיעה במשפחה, והעדר עבר פלילי למערער; בית המשפט קמא איזן, בתוך תחומי הסדר הטיעון, בין חומרת העבירות ותכלית ההרתעה לשם השגת תכלית החוק, ומנגד, התחשב בכל נתון אפשרי, המלמד זכות על המערערים. הוא יצר אף יחס ראוי בין עונשו של המערער לבין עונשו של שור, בהינתן הנתונים המיוחדים לעניינם של כל אחד משני נאשמים אלה. 28. לאור כל האמור, המסקנה המתבקשת היא כי בית המשפט קמא גזר את העונש בתחומי הסדר הטיעון, ואף לקולא, בשים לב למסגרת העונשית שהותוותה בהסדר, תוך שייחס משקל יחסי ראוי למכלול שיקולי הענישה. אין עילה להתערב בעונש שנגזר. 29. הערעור נדחה. המערער יחל בבצוע עונש המאסר בעבודות שירות לאחר חג הפסח, ביום 19.4.09 ויתייצב לצורך כך בפני המפקח על עבודות שירות במפקדת מחוז דרום ליד כלא באר שבע בשעה 8:00 בבוקר. ניתן היום, ה' בניסן תשס"ט (30.3.09). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08037120_R04.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il