פלוני נ. אלמוני

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 37117-08-24 לפני: כבוד השופט נעם סולברג כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופטת רות רונן העותרת: פלונית נגד המשיבים: 1. בית הדין הגדול לערעורים 2. בית הדין האיזורי בירושלים 3. פלוני 4. נשיא בית הדין הרבני הגדול לערעורים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד שיר לביא זינאתי פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי המכוונת נגד מספר החלטות של בית הדין הרבני האזורי בירושלים (להלן: בית הדין האזורי) ובית הדין הרבני הגדול (להלן: בית הדין הגדול) שניתנו בשנים 2024-2022, ואשר עניינן באופן ניהול הליך כינוס הנכסים לצורך חלוקת הרכוש בין העותרת לבין המשיב 3 (להלן: המשיב) המתנהל כחלק מהליך גירושין בין השניים. בקליפת האגוז יתואר כי ביום 31.7.2012 נישאו העותרת והמשיב כדמו"י, ובטרם נישואיהם חתמו על הסכם ממון. בראשית שנת 2021 נוצר קרע בין השניים אשר הביא בסופו של דבר לגירושיהם. במסגרת הליך הגירושין נדונה גם סוגיית חלוקת הרכוש אשר נמצאת במוקד העתירה שלפנינו. עד כה, כפי שעולה מהעתירה, התקיים דיון במעמד הצדדים, במהלכו נשאלו השניים על הנושאים הרכושיים המרכזיים שבמחלוקת (וראו החלטת בית הדין האזורי מיום 1.6.2022 המצורפת כנספח 3 לעתירה); מונה רואה חשבון לצורך בחינת טענות הצדדים והגשת דו"ח מפורט; מונה שמאי מקרקעין על מנת להעריך את שווי דירת המגורים בבעלות העותרת והמשיב; וכן מונה כונס נכסים על דירת המגורים בבעלות הצדדים. העותרת, שאינה שבעת רצון מאופן ניהול הליך כינוס הנכסים, טוענת כי לאורך הדרך נפלו טעויות רבות בהחלטות בית הדין האזורי ובית הדין הגדול אשר הפרו את הוראות הדין החלות על בתי הדין הרבניים, ופגעו בזכויותיה הדיוניות של העותרת ובזכותה להליך הוגן. בתוך כך, נטען כי בית הדין האזורי מנע מהצדדים לחקור אחת את השני; לא התיר לעותרת לחקור את רואה החשבון שמונה מטעמו; מנע מהעותרת להציג ראיות ולהגיש סיכומים; וכי החלטות בתי הדין הרבניים לא נומקו כנדרש. על כן, ולאחר שנדחתה בקשה ל"דיון מחודש ולסתירת דין", הגישה העותרת את העתירה שלפנינו, במסגרתה התבקש לעכב את הליך כינוס הנכסים, לאפשר לעותרת לחקור את המשיב ואת רואה החשבון שמונה מטעם בית הדין, וכן להורות על העברת ההליך לדיון בפני מותב אחר נטול פניות. דין העתירה להידחות על הסף, אף מבלי להיזקק לתגובות. כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים. משכך, התערבותנו בהחלטות אלו שמורה למקרים חריגים בלבד, כגון חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי וסטייה מהוראות חוק המופנות כלפי בתי הדין הרבניים (ראו מיני רבים: בג"ץ 8638/03 אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד סא(1) 259, 271 (2006); בג"ץ 5806/17 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו, פסקה 7 (1.10.2017)). הדברים אמורים ביתר שאת כאשר מדובר בהחלטות ביניים של בתי הדין הרבניים (בג"ץ 5498/06 פלוני נ' פלונית, פסקה 3 (5.7.2006); בג"ץ 5123/24 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 7 (2.7.2024)). העתירה דנן אינה צולחת אמות מידה אלה. עיון בעתירה ונספחיה מעלה כי טרם ניתנה החלטה סופית בסוגיית חלוקת הרכוש בין הצדדים, וכי בשלב הזה ממתין בית הדין האזורי לדו"ח כינוס הנכסים. בנסיבות אלה, ומשלא התרשמנו כי קיים טעם מבורר המצדיק את התערבותנו בנקודת הזמן הנוכחית, יש לדחות את העתירה. בצד האמור, ולמען הסר ספק, יובהר כי חזקה על בית הדין הרבני האזורי כי בטרם ייתן החלטה סופית, ויסיים את מלאכתו בסוגיית חלוקת הרכוש (ובכלל זה לעניין אישור הליך המכירה שמבצע כונס הנכסים), יפעל בהתאם לכללי הדין החלים עליו, ויבחן את טענותיה של העותרת לאורם, בלב פתוח ובנפש חפצה. לבסוף יצוין, באשר לסעד האחרון שביקשה העותרת – העברת הדיון לפני מותב אחר – הרי שככל שהיא עומדת על סעד זה, דרך המלך היא הגשת בקשת פסלות בהתאם לסעיף 19א לחוק הדיינים, התשט"ו-1955, ולא באמצעות הגשת עתירה לבית משפט זה (וראו: בג"ץ 4895/11 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב, פסקה 4 (14.11.2011); בג"ץ 4639/18 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 6 (17.6.2018)). סוף דבר: העתירה נדחית. משלא נתבקשו תגובות, אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ח אב תשפ"ד (22 אוגוסט 2024). נעם סולברג שופט עופר גרוסקופף שופט רות רונן שופטת