אחמד אבו אומטיר נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3711/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3711/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: אחמד אבו אומטיר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (השופטת נ' פראג-לבוא) מיום 9.5.2010 שלא לפסול עצמו מלדון בת"ד 10250/09 בשם המערער: עו"ד עלא קישאוי פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (השופטת נ' פראג-לבוא) מיום 9.5.2010, שלא לפסול עצמו מלדון ב-ת"ד 10250/09. 1. ביום 15.2.2009 הוגש לבית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו כתב אישום נגד המערער, המייחס לו עבירות של נהיגה בחוסר זהירות, לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה) ואי מסירת פרטים, לפי תקנה 145(א) לתקנות התעבורה. לאחר כפירת המערער במיוחס לו בכתב האישום, נקבע התיק להוכחות. בדיון שהתקיים ביום 15.3.2010, לאחר שהסתיימה פרשת התביעה, ביקש בא-כוח המערער דחייה לצורך זימון עד הגנה וכן לשם ניהול משא ומתן להסדר טיעון. בית המשפט (השופטת פראג-לבוא) דחה את הדיון ליום 11.4.2010. במועד זה ביקש בא-כוח המערער דחייה נוספת, והתיק נקבע ליום 9.5.2010. ביום 14.4.2010 שב וביקש בא-כוח המערער את דחיית מועד הדיון, מן הטעם שבכוונתו להגיע להסדר טיעון עם התביעה, ובקשתו נדחתה. בדיון שהתקיים ביום 9.5.2010 חזר בא-כוח המערער על בקשתו לדחיית מועד הדיון, לצורך זימון עד הגנה. בית המשפט קבע כי עוד ביום 15.3.2010 הסתיימה פרשת התביעה והתיק נדחה לשמיעת פרשת ההגנה. בנסיבות אלה, דחה בית המשפט את בקשת המערער לדחיית מועד הדיון. בהמשך הדיון, ביקש המערער לחזור בו מכפירתו ולהודות במיוחס לו בכתב האישום. המערער הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירות שיוחסו לו, ובאת-כוח התביעה החלה לטעון לעונש. במהלך הטיעונים לעונש, נתגלעה מחלוקת בין הצדדים ביחס למשך פסילת הרישיון עליו סוכם, כאשר באת-כוח התביעה טענה כי במסגרת ההסדר סיכמו הצדדים על תקופת פסילה של חודשיים, ואילו בא-כוח המערער סבר כי התקופה עליה סיכמו היתה בת חודש ימים. משכך, ביקש המערער לחזור בו מהודאתו בכתב האישום. השופטת פראג-לבוא אפשרה למערער לחזור בו מהודאתו וקבעה כי הסדר הטיעון, כפי שהוצג בחלקו, מבוטל, וכמוהו גם הרשעתו של המערער. 2. בהמשך אותו דיון ביקש בא-כוח המערער כי המותב יפסול עצמו מלישב בדין (להלן: בקשת הפסלות). בבקשת הפסלות צוינו שני נימוקים עיקריים. ראשית, נטען כי הובא לידיעת בית המשפט דבר קיומו של הסדר טיעון בעניינו של המערער, ונוכח אי הבנה בין הצדדים הוצג ההסדר באופן שאינו מקובל על ההגנה. שנית, נטען כי החלטת בית המשפט שלא לאפשר את דחיית מועד הדיון לצורך זימון עד ההגנה פוגעת בניהול המשפט. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בהחלטתו, בה פורטה השתלשלות העניינים עד כה במשפטו של המערער, קבע בית המשפט כי לא ניתן הסבר, ולו קלוש, לחשש למשוא פנים בהליך. עוד ציין בית המשפט, כי הלכה היא שאין בהחלטות דיוניות בכדי להביא לפסילת שופט. 3. על החלטה זו הוגש הערעור שלפני, בו חוזר המערער על טענותיו בבקשת הפסלות. לאחר שעיינתי בחומר שלפני, ומששקלתי את טענות המערער, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ראשית, ולעניין טענתו הראשונה של המערער, הלכה היא, כי העובדה שבית המשפט נחשף למידע שאינו קביל, אינה מהווה, כשלעצמה, עילה לפסילתו של בית המשפט. הלכה זו יפה גם ביחס לחשיפתו של בית המשפט להודאת נאשם, אם חזר בו הנאשם מהודאתו. יתרה מכך, אם מבקש נאשם לחזור בו מהודאתו, ובית המשפט מקבל את בקשתו, יש בכך כדי להעיד שבית המשפט מצא טעם בשינוי עמדתו של הנאשם ולפיכך לא יזקוף את הדבר לחובתו (ראו: ע"פ 3578/05 טאהא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.5.2005); ע"פ 10826/08 בבייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.1.2009)). הלכה זו מבוססת על ההנחה כי בית המשפט הינו גורם מקצועי, שביכולתו להתעלם מן החומר הבלתי קביל ולדון בעניינו של נאשם באובייקטיביות הנדרשת (ראו: ע"פ 4849/03 שלוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.7.2003); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 304-298 (2006)). במקרה שלפני, כפי העולה מפרוטוקול הדיון, בית המשפט נחשף באופן חלקי בלבד להסדר הטיעון ואף טרם הועלו בפניו טיעוני הצדדים לעונש. בנסיבות אלה, לא מתעורר חשש ממשי למשוא פנים מצד בית המשפט, המהווה עילה לפסילתו. 4. טענתו השנייה של המערער מבוססת על החלטתו הדיונית של בית המשפט, שלא לדחות את מועד הדיון לצורך זימון עד הגנה. כבר נאמר לא אחת בפסיקתנו, כי אין בהחלטות דיוניות, כשלעצמן, כדי לבסס עילת פסלות. רק במקרים קיצוניים, בהם החלטותיו הדיוניות של בית המשפט פוגעות בזכותו של בעל דין להליך הוגן, כאשר עולה מהנסיבות כי קיים חשש ממשי למשוא פנים מצידו של בית המשפט, תקום עילה לפסילתו של המותב הדן בתיק (ראו: ע"פ 3374/09 פקירי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.5.2009) וההפניות שם). המקרה שלפני בוודאי אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה. העובדה כי בית המשפט החליט שלא לדחות את דיון ההוכחות שקבע אינה מלמדת כי דעתו ננעלה ביחס למערער, בייחוד בהתחשב בעיכוב שחל עד כה בשמיעת משפטו, נוכח בקשותיו החוזרות והנשנות של בא-כוח המערער לדחיית מועד הדיון. ככל שיהיו למערער טענות בעניין החלטותיו הדיוניות של בית המשפט, יוכל הוא להעלותן בפני ערכאת הערעור המוסמכת לכך, ואולם הליכי הפסלות אינם המסגרת המתאימה להשמיען. 5. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, י"ז בסיון התש"ע (30.5.2010). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10037110_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il