הגוס טדלה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3710/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3710/13 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג המערער: הגוס טדלה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 2.5.13 בת"פ 44697-03-12 שניתן על ידי כבוד השופטת ק' רג'יניאנו תאריך הישיבה: י"ב בתשרי התשע"ד (16.9.2013) בשם המערער: עו"ד חן בן חיים בשם המשיבה: עו"ד ארז בן-ארויה בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בת"פ 44697-03-12 (השופטת ק' רג'יניאנו) מיום 2.5.2013. כתב האישום 2. המערער הורשע, לאחר הודאתו במסגרת הסדר טיעון, ביום 12.11.2012, בשלוש עבירות של קשירת קשר לבצע פשע על פי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ושלוש עבירות של מתן שוחד על פי סעיף 291 לחוק העונשין. על פי הסדר הטיעון, הצדדים הגיעו להסכמה לפיה המשיבה תעתור לעונש מאסר בפועל שלא יעלה על 10 חודשים, מאסר על תנאי, וקנס בסך 2,000 ש"ח. כמו כן, הוסכם בין הצדדים כי בטרם הטיעונים לעונש, יופנה המערער לקבלת תסקיר שרות מבחן וחוות דעת של הממונה על עבודות שירות. 3. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, קשר המערער קשר עם א', מתשאל ביחידת המסתננים ברשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים. על פיו, א' ינצל את "מעמדו כעובד ציבור להנפקת אישורי שהייה לנתינים זרים בהיותם פליטים", וזאת בתמורה לתשלום כספי מטעם אותם מבקשים. במסגרת זאת, פנו אל המערער נתינים זרים הזקוקים לאשרת שהייה, המערער העביר את פרטיהם ל-א', והאחרון הנפיק להם אשרה. המערער ו-א' נהגו כך בשלושה מקרי, במהלך שנת 2011, והנפיקו אשרות שהייה לארבעה נתינים זרים, בתמורה לסכום כולל של 20,000 ש"ח. הסכום חולק באופן שווה בין השניים. ההליך בבית המשפט המחוזי 4. כאמור, בית המשפט המחוזי גזר את דינו של המערער ביום 2.5.2013. בית המשפט ציין כי הוגשו בפניו שני תסקירים מאת שרות המבחן בעניינו של המערער. במסגרת זאת, ציין את נסיבותיו האישיות של המערער (שלא יפורטו מחמת צנעת הפרט). כן נציין כי מדובר בנסיבות אישיות לא קלות. בנוסף, נכתב כי המערער מסרב לקחת אחריות על מעשיו. כמו כן, טען בפני שרות המבחן כי עשה את שעשה מתוך דאגה לפליטים והטיל את מרבית האחריות על א'. לבסוף לעניין זה, נכתב כי המלצת שרות המבחן הייתה לשלב את המערער בהליך טיפולי, ולגזור עליו עונש מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות וצו מבחן. 5. לאחר מכך, בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, קבע תחילה בית המשפט את מתחם העונש ההולם. במסגרת זאת, שקל שיקולים כדוגמת הפגיעה באינטרס הציבור של אמון הציבור וטוהר המידות של עובדי ציבור, חומרתה של עבירת השוחד, התכנון המוקדם עובר לביצוע העבירות. עוד ציין בית המשפט לחומרה את הפגיעה בנתינים זרים שהיו זכאים לאשרות שהייה ולא קיבלו אותם נוכח העבירות. בהתאם לכל אלה, קבע בית המשפט המחוזי כי מתחם הענישה ההולם הוא בין 6 ל-12 חודשים בית המשפט נדרש לנסיבותיו האישיות של המערער ודן בעונש המתאים בגבולות המתחם. במסגרת זאת, ציין בית המשפט את הודאתו של המערער בביצוע העבירות, תרומתו הקהילתית, הזמן שחלף מביצוע העבירות, המלצת שירות המבחן, ונסיבותיו האישיות הקשות. כמו כן, ציין לחומרה כי למערער עבר פלילי, וכי מתסקיר שרות המבחן עולים, כלשונו: "סימני שאלה בדבר כוונתו של הנאשם לבחון את המניעים שהובילוהו לביצוע העבירות המיוחסות לו וההתרכזות מצדו במחירים שהוא נדרש לשלם" (פסקה 7 לגזר הדין). 6. נוכח כל אלה, גזר בית המשפט על המערער עונש מאסר בפועל של 7 חודשים; מאסר על תנאי של שישה חודשים; קנס בסך 2,000 ש"ח. טענות הצדדים 7. מכאן הערעור שלפנינו. במסגרתו, טוען המערער כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי סטה בצורה משמעותית ממתחם הענישה, באופן המצדיק את התערבות ערכאת הערעור. לדידו, לא ניתן משקל מספק לנסיבותיו האישיות (ובמסגרת זאת מציין כי נוכח אלה, עונש מאסר בפועל יגרום לו נזק משמעותי), לעובדה כי הודה בחקירה בביצוע העבירות, ולתסקיר שרות המבחן החיובי והמלצותיו. עוד טוען המערער כי לא ניתן משקל מספק לעובדה כי חלקו בביצוע העבירות היה מצומצם, העבירות נעברו "בהעדר כל תחכום ותכנון מוקדם ומוקפד, וזאת במובחן מפרשיות שוחד המגיעות לפתחם של בתי המשפט ואשר עניינן לרוב בהיקפים עצומים" (סעיף 4 לערעור), ולעובדה כי אשרות השהייה שהונפקו לארבעת הנתינים הזרים בוטלו. עוד טוען הוא כי מתחם הענישה שקבע בית המשפט מנוגד להסדר הטיעון, והעונש שנגזר על המערער אמנם נמצא בתוך מתחם הסדר הטיעון, אולם ברף העליון שלו. 8. במהלך הדיון שקיימנו, טענה גם באת-כוחו כי במהלך הדיונים שבסופם נחתם הסדר הטיעון בין הצדדים, המשיבה הסכימה בהתחלה כי המערער יישלח לחוות דעת ממונה על עבודות שירות, אולם בית המשפט התעלם מהסכמה זו. 9. מנגד, המשיבה סומכת ידה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי. לדידה, חומרת העבירות בהן הורשע המערער, יחד עם הסדר הטיעון והעובדה כי העונש לא סוטה ממנו, והעולה מתסקיר המבחן כי המערער לא לקח אחריות מלאה על מעשיו, מובילים למסקנה כי יש לדחות את הערעור. 10. עוד נציין כי בטרם הדיון, הוגש תסקיר משלים בעניינו של המערער מאת שירות המבחן. במסגרתו, נכתב כי מאז מתן גזר הדין המערער חווה קשיים מרובים. בנוסף, מפורטים קשיים הקשורים לנסיבותיו האישיות. בהקשר זה, נכתב כי המערער חושש לגורל בני משפחתו, בהם הוא מטפל, אם יישלח למאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. עוד נכתב כי גם כעת המערער לא לוקח אחריות מלאה על מעשיו, ומטיל אותה על א'. לסיכום, נכתב בתסקיר המבחן, כי המערער סובל מקשיים רבים, וככל שבית משפט זה יחליט להקל בעונשו, שירות המבחן יהיה מוכן להמשיך ללוותו במסגרת צו מבחן. דיון והכרעה 11. לאחר שעיינו בגזר הדין של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור על נספחיה, ושמענו את טענות הצדדים, מצאנו כי דין הערעור להידחות. 12. כידוע, "נקודת המוצא בערעור ראשון על גזר דין היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה של ממש ממדיניות הענישה הראויה... כלל ההתערבות עצמו קובע חריג, ומאפשר לערכאת הערעור להתערב בגזר הדין, מקום שהאיזון בין חומרת העבירות כשלעצמן ובנסיבות העניין, אל מול שיקולים פרטניים שעניינם העבריין עצמו (כדוגמת עברו הפלילי, נסיבות חייו, הסיכוי לשיקום), מחייבים גזירת עונש קל או חמור יותר מזה שקבעה הערכאה הדיונית" (ע"פ 6347/12 מדינת ישראל נ' מרה (13.5.2013)). 13. ראשית, יש לציין כי העונש שנגזר על המערער נמצא בתוך הטווח אשר הוסכם עליו במסגרת הסדר הטיעון שהושג בין הצדדים. העונש אף אינו מצוי בטווח העליון של הסדר הטיעון (כאמור, המשיבה טענה לעונש של עד 10 חודשי מאסר בפועל). משכך, לא נפגעה הסתמכותו של המערער. במקרים מעין אלה, בית המשפט יטה שלא להתערב בעונש שאינו חורג ממתחם הסדר הטיעון שהוסכם בין נאשם לבין המדינה (ראו: ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 577, 612 (2002); ע"פ 406/13 דואס נ' מדינת ישראל (3.7.2013)). במסגרת זאת, יש לדחות את טענת המערער לעניין ההסכמה המוקדמת בינו לבין המשיבה לעניין עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. המערער בסופו של יום הסכים להסדר הטיעון אשר הוצג בפני בית המשפט. לפיכך, אין נפקא מינה אם בשלב המשא ומתן בין הצדדים הוסכם כי המערער ישלח לבחינת הממונה על עבודות שירות. 14. שנית, נראה כי בית המשפט המחוזי איזן נכונה בין הנסיבות לחומרה ולקולה בקביעת מתחם הענישה ועונשו של המערער בתוכו. במסגרת זאת, אוזכרו במפורש כלל הנסיבות המקלות שציין המערער בפנינו. עיון בפסיקה מגלה כי בהשוואה למקרים דומים, נגזרו על נאשמים עונשים דומים וחמורים יותר מעונשו של המערער (ראו לדוגמא: ת"פ (שלום-אשדוד) 2122/09 מדינת ישראל נ' שושקוב (14.6.2010), נאשמים 3,5 ו-7; ת"פ (שלום-רחובות) 1216/05 מדינת ישראל נ' בכר (17.12.2009), נאשמים 5, 12, 15, 18, 19 ו-24; ת"פ (שלום-חיפה) 2691/05 מדינת ישראל נ' אברמוב (28.2.2006)). 15. שלישית, אין בידינו לקבל את טענותיו של המערער לעניין חלקו הקטן בביצוע העבירות, שכן על שותפו בביצוע העבירות הוטל עונש חמור משמעותית מזה שהוטל עליו - 15 חודשי מאסר בפועל. בנסיבות אלה דומה כי העונש שנגזר עליו שקלל באופן ראוי את חלקו בביצוע העבירות. לכך יש להוסיף כי העובדה שסכומי הכסף שהתקבלו מן הנתינים הזרים חולקו בצורה שווה בין השניים, מלמדת על חלקו המשמעותי בביצוע העבירות. 16. טרם סיום, נציין כי לא נעלמה מעינינו נסיבותיו הקשות של המערער ותרומתו המשמעותית לעליית יהודי אתיופיה. עם זאת, נוכח האמור לעיל, לא מצאנו בנסיבות אלה כדי להקל בעונשו. עבירת השוחד היא עבירה חמורה, ובנסיבות שבפנינו חמורה היא שבעתיים. המערער ו-א' ניצלו את מצוקתם של נתינים זרים במעמד מוחלש, ותוך כך מנעו קבלת אשרות שהייה מאחרים אשר זכאים להם כדין. 17. נוכח כל האמור הערעור נדחה. המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 24.11.13, לא יאוחר מהשעה 10:00, בימ"ר הדרים, או על פי החלטת שב"ס, כשבידו תעודת זהות. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון שב"ס. ניתן היום, כ"ח בתשרי התשע"ד (2.10.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13037100_H03.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il