ג'לאל טואפרה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3708/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3708/08 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערער: ג'לאל טואפרה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק פ 5161/06 שניתנו ביום 10.3.08 על-ידי השופט - כתארו אז - שיף תאריך הישיבה: י"ג בתמוז תשס"ח (16.7.08) בשם המערער: עו"ד רפאלה שפריר בשם המשיב: בשם שירות המבחן: עו"ד זיו אריאלי גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על רכיב הפסילה מקבלת רישיון נהיגה או מהחזקתו שהושת על המערער בגזר דינו מפי בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט - כתארו אז - שיף) בת"פ 5161/06. המערער הורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, (סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, מעשה פזיזות ורשלנות (סעיף 338(1) לחוק העונשין), תקיפה (סעיף 379) וכן הפקרה לאחר פגיעה (סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א-1961), הכל בפרשה שתפורט להלן, ועונשו כלל שלושה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות ושישה חודשי מאסר על תנאי, וחמש שנות פסילה, מתוכן שלוש בפועל והיתרה על תנאי. ב. (1) על פי כתב האישום המתוקן, בו הודה המערער (ולאחר תהפוכות במשפט), היה הוא בעת הרלבנטית (2004) חברה לחיים של המתלוננת, שהיא כיום רעייתו. (2) אציין כאן, כי כנראה ב"להט" המו"מ על תיקון כתב האישום יצא מתחת ידי התביעה כתב אישום שיש בו אי בהירות. בסעיף 2 לכתב האישום נאמר, בלא כל פרטי רקע, כי בלילה שבין 30.4.04 ל-1.5.04 תקף המערער את המתלוננת; לא ברור כיצד תקף, בידיים או בדרך אחרת. בסעיף 3 נאמר "המתלוננת נכנסה שוב לרכבה" אך לא נזכרים לפני כן כל רכב או נסיעה בצורה שאפשר לדבר על "שוב". אחר כך מדובר על כך שהמערער גרם למתלוננת להיעצר, ותקף אותה בשנית, ושוב לא נאמר כיצד. דברים אלה מובאים כדי להפנות תשומת לב התביעה לניסוח כתבי אישום "למען ירוץ הקורא" בהם, וגם תשומת לב של בית המשפט הדיוני המעיין בכתב האישום, אמנם במקרה דנא לאחר שייגעוהו בהודיה מלכתחילה והרשעה לפיה, חזרה מהודיה, הוכחות ושוב הודיה (במהלך פרשת התביעה אך בטרם עדות המתלוננת), תוך מספר חילופי סניגורים. (2) אחזור לסיפור כתב האישום. למחרת יום התקיפה הראשון, 1.5.04, עקף המערער את המתלוננת כשהיתה בנסיעה, וכשלא נענתה לסימוניו לעצור פגע ברכבה, ובהמשך שוב עקף אותה, בלם את רכבו וגרם לה לסטיה, ושנית בלם את רכבו והיא פגעה ברכבו אף שניסתה להימנע מכך, ובהמשך ירדה לשולי הדרך, פגעה בעמוד ונפלה לתעלה. חברה לעבודה ירד מהרכב להושיט לה עזרה, והמערער חזר וניסה לדרוס אותו אדם פעם ופעמיים כדי להטיל בו מום, וגם איים עליו שישלח אנשים להרגו. אחר כך עזב המערער מבלי להיעצר ולעמוד על תוצאות התאונה. המתלוננת פונתה לקבלת טיפול רפואי. (3) לקראת גזר הדין עיין בית המשפט בתסקיר שירות המבחן למבוגרים, שלפיו נישאו המערער והמתלוננת באפריל 2005 ולהם ילד. שירות המבחן התרשם מאורח חיים תקין, של המערער ומרמת תפקוד תעסוקתית מקובלת כנהג משאית. צוין שמשפחת המתלוננת התנגדה לנישואי בני הזוג, אך הללו נישאו חרף עמדתה. המתלוננת אמרה, כי הגשת התלונה היתה אמצעי להביא לסיום הקשר בינה למערער בלחץ משפחתה, אך ביניהם שוררת "אהבה משוגעת". עוד עיין בית המשפט בגליון הרשעות קודמות של המערער - פליליות (בתחום הרכוש - ראו להלן) מהשנים 1996-1995, ובתחום התעבורה (גם על כך להלן). (4) המתלוננת וקרוביה (לרבות אביה שהתנגד לנישואין בעבר) העידו במסגרת פרשת גזר הדין על חיי נישואין טובים ועל מסירות המערער למתלוננת. ג. בית המשפט ראה בחומרה את העבירות - סיכון המתלוננת וחברה לעבודה באופן ממשי, וכן ההפקרה, וציין כי "התנהגות בריונית זו מחייבת, ככלל, התיחסות מחמירה ומרתיעה", ולכך מצטרף עברו של המערער. ואולם, הדין לא מוצה, זאת בשל הצטברות של נימוקים לקולה: חלוף ארבע שנים והגשת כתב האישום באיחור, שיקום היחסים בין המערער למתלוננת, בעיה רפואית של המתלוננת שעונש מאסר ממשי למערער עשוי לפגוע בצרכיה, עבר פלילי ישן, הודיה, וכן העובדה שההפקרה היתה שעה שהיו במקום אנשים שיכלו להגיש עזרה. על כן הושת העונש כאמור מעלה. בית המשפט ציין, כי נוכח כל האמור אינו ממצה את הדין ומסתפק במאסר בעבודות שירות, והוסיף כי "הסיכון שגרם הנאשם למתלוננת ולחברה לעבודה והפקרת המתלוננת לאחר התאונה יבואו לידי ביטוי גם בעונש הפסילה שאטיל עליו". אוסיף, כי מעיון בתיק בית המשפט קמא למדתי, שבקשה לעיכוב ביצוע - בין השאר - של נושא הפסילה הועלתה על-ידי המבקש ונדחתה (החלטה מ-7.4.08). באותו הליך יוצג המערער על-ידי בא כוח נוסף. ד. (1) בערעור דנא, שהוגש בידי באת כוח חדשה, תוארו תולדות התיק, ונטען, כי המתלוננת - כיום רעיית המערער - אינה עובדת מחוץ לבית ומטפלת בילדם של בני הזוג, וגם עברה קשיים רפואיים, והמערער הוא המפרנס כך שאם לא יוכל לעבוד כנהג משאית, ואין לו כל הכשרה אחרת - ייגדע מטה לחמם. אשר למתלוננת "טובתה ורווחתה הם האינטרס המוגן הראשון במעלה, שהחוק הפלילי נועד להגן עליו ולקדמו. עונש שפוגע במתלוננת, שגודע את מטה לחמה של משפחתה, שמאיים להרוס את החיים שבנתה בארבע השנים שחלפו מהאירוע, מחטיא את מטרתו"; עוד נטען כי יש מקום לעדיפות לשיקולי השיקום; נתבקש ביטול עונש הפסילה, או לחלופין סיוגו כך שיותר למערער לנהוג במשאית. (2) בדיון בפנינו הגישה עו"ד שפריר מכתב מאת המתלוננת בו תוארו החיים הזוגיים והמשפחתיים הטובים השוררים בין בני הזוג, ונטען למצוקה כלכלית אם לא יוכל המערער לחזור לנהיגת משאית. דבר שגם פוגע בתכנון הרחבתה של המשפחה. כן נטען מפי באת כוח המערער, כי כתב האישום הוגש שנתיים וחצי אחר האירוע, וכי הזוג חי בכפר מוכה אבטלה; יש מקום להידרש לשלום הקרבן, המתלוננת, ואין לפגוע ברווחת המשפחה בשל אינטרס ציבורי כללי; על ההליך הפלילי להיות רחום במקרים המתאימים, ולא מנותק ממצוקות הבאים בשעריו. (3) בא כוח המדינה טען כי גזר הדין קמא מקל על המערער, תוך עריכת איזון; הוזכר כי היה גם קרבן נוסף בתיק, חבר לעבודה של המתלוננת; ואף עונש הפסילה הוא ברף הנמוך. (4) יצוין כי לקראת הדיון עיינו בתסקיר משלים של שירות המבחן, בו נאמר כי המערער מרצה את עונש המאסר בעבודות שירות, וכי העלה בפני השירות את נושא הפרנסה משיסיים את עבודות השירות. רעייתו מסרה כי הם נעזרים בבני משפחה ובהלוואות. שירות המבחן המליץ, על רקע נסיבות האירוע וחריגותו, לשקול קיצור תקופת הפסילה בפועל, כדי שהמערער יוכל לחזור לעבודתו כנהג משאית. גם בפנינו חזרה על כך נציגת השירות, בשל ייחודיות האירוע, אף כי ככלל אין השירות מתערב בכגון דא. (5) עיינו ברישום הפלילי של המערער - עד לעבירות בתיקנו - הכולל עבירות גניבה והחזקת נכס חשוד כגנוב וכן שימוש ברכב ללא רשות (גניבת רכב), כולן מ-1995 (בהיות המערער מעט למעלה מבן 18), ובהן הוטלו עליו, בשתי הרשעות מ-1995 ו-1996, התחייבות להימנע מעבירה ומאסר על תנאי. גליון עבירות התעבורה של המערער, שגם בו עיינו, כולל 34 הרשעות, חלקן בעבירות בעלות אופי טכני יותר (שאין להקל ראש אף בהן), ושתיים מהן, האחת מ-1998 ובה פסילה על תנאי לשלושה חודשים, והאחרת מ-2004 ובה פסילה בפועל ל-3 חודשים, בשל עבירות נהיגה שונות. בית המשפט קמא ראה בעבר הפלילי רכיב ישן, ואף אנו נאות להתייחס אליו כמשובת נעורים. אולם אשר לעבר התעבורתי, איננו יכולים לקבל את טענת המערער, כי לנהג מקצועי 33 עבירות אינן רבות; אכן, נהג מקצועי מצוי על הכביש שעות רבות מנהג שאין זה מקצועו, ואולם נהג מקצועי גם מצווה להקפיד משנה הקפדה על הוראות הדין. ה. (1) אין בידינו להיעתר לערעור. הפרשה בה הורשע המערער חמורה היא מאוד, גם אם יסודה ב"עזה כמוות אהבה" (שיר השירים ח', ו'; לחלקו האחר של הפסוק "קשה כשאול קנאה" ראו בימים אלה ע"פ 1057/07 סירואה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). פגיעה בזולת ברכב, ופגיעה במתלונן נוסף שניסה לעזור למתלוננת (והעיד במשפט) אין להלמה. ואולם, בית המשפט קמא שקד על האיזון הנובע מן הנסיבות המיוחדות שאותן מנה, והפסילה – כפי שציין – היא חלק מאיזון זה. באת כוחו המלומדת של המערער הפנתה לפסיקה שבה ניתנה אפשרות לפסולי נהיגה לנהוג לפרנסתם (ע"פ 783/07 עתאבה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ות"פ (נצרת) 1020/06 מדינת ישראל נ' כהן (לא פורסם)). אך, במקרה הראשון היה מדובר בנהיגה במלגזה, ובשני בנהיגת טרקטור בתחום קיבוץ ושדותיו – בשני אלה איפוא לצרכי עבודה "נטו" ללא חשיפת ציבור רחב לסיכון ממשי; אין הדבר דומה כלל לנהיגת משאית בכל מקום, תוך חשיפת כלל הציבור ובחוסר אפשרות לפקח (איני קובע כמובן כל מסמרות, אך יתכן שאילו נתבקש בנידון דידן אישור לנהיגת מלגזה היתה המדינה מסכימה מטעמי פרנסה). (2) מנגד הציגה המדינה פסיקה לענין הפקרה וחומרתה – ועל כך אין צורך להכביר מלים, גם אם לא היה מקרה זה, כפי שסבר השופט קמא, ברף העליון של החומרה. להפקרה מתלוות כמובן העבירות המאוחרות. (3) אכן בעבירות שעבר המערער אי אפשר להקל ראש, ואילולא נסיבותיה המיוחדות הדעת נותנת שהיתה נגזרת עליו בהצטברותו תקופה של מאסר מאחורי סורג ובריח. ואולם, בית המשפט קמא ראה לנגד עיניו את התמונה במכלולה כפי שתיאר, ואת תקופת המאסר הקצרה בעבודות שירות איזן בפסילה. (4) לא נעלמה מעינינו טענת המערער בדבר היותה של רעייתו המתלוננת –מקרבנות העבירה – נפגעת עיקרית (עם בנם) מחסרון הכיס והפרנסה; ואנו ערים כמובן למעמדו של הקרבן בחוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א-2001, לרבות הבעת עמדה לגבי הסדר טיעון (סעיף 17 לחוק החל ככלל בענייננו, משחל הוא על עבירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין, מאלה בהן הורשע המערער). ואולם, אין זו סיטואציה בלתי שכיחה לצערנו, שקרבן העבירה הוא קרוב משפחה של העבריין (לעיתים מזומנות, למשל, קרבנות תאונת דרכים או קרבנות אלימות במשפחה, וכיוצא בזה). ועוד, כמעט תדיר תפגע ענישתו של העבריין בבני משפחתו. המתלוננת אמנם נקלעה בשעתו ככל הנראה למצב לא קל, אך אין לומר כי לא ניתן לה יומה להביע את עמדתה; הסדר הטיעון הושג, בין השאר, כדי שלא תעיד במשפט לגופו נגד המערער, ומאידך גיסא העידה לטובתו בפרשת גזר הדין, וכן תמכה בו במסגרת פעילות שירות המבחן. אך אין מקום להביא עד לחוכא ואיטלולא כמעט את העונש אם יאופשר למערער לשוב מהרה לכביש, והכביש הוא המקום בו בוצעו העבירות, אל נשכח. ולבסוף, גם בנסיבות של אבטלה כנטען, המערער הוא אדם צעיר, ויש לקוות כי יוכל למצוא לתקופת הפסילה מקום עבודה שאינו כרוך בנהיגה דווקא. (5) נוכח כל האמור, איננו נעתרים לערעור. ניתן היום, ‏י"ז בתמוז תשס"ח (20.7.08). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08037080_T01.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il