מדינת ישראל נ. זנבה ג'מבר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3706/19 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ד' מינץ המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: זנבה ג'מבר ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי נצרת מיום 16.04.2019 בתפ"ח 63874-07-18 שניתן על ידי כבוד השופטים: א' קולה, ד' צרפתי ור' גלפז מוקדי תאריך הישיבה: י"ד בחשון התש"ף (12.11.2019) בשם המערערת: עו"ד רוני זלושינסקי בשם המשיב: עו"ד פתחי פוקרא; עו"ד היילה סלומון בשם שירות המבחן: עו"ס ברכה וייס בשם נפגעת העבירה: עו"ד שני וייל פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. מונח לפנינו ערעור המדינה נגד קולת עונש המאסר בפועל שנגזר על המשיב – תקופה של שלוש שנים. המשיב הורשע על פי הודאתו בנסיון אינוס, שיבוש מהלכי משפט והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. על פי כתב האישום המתוקן, המערער הכיר את נפגעת העבירה, וערב אחד יצר איתה קשר וביקש לפגוש אותה. הם נפגשו ברחוב, והמשיב ביקש ממנה שתשב לשוחח איתו. היא סירבה מפני שהיה עליה לשוב לבית קרובי משפחתה. המשיב תפס אותה, הוביל אותה למקום חשוך והשכיב אותה על הקרקע. היא ניסתה להימלט, אך הוא השיג אותה והשכיב אותה שנית על הקרקע. לאחר מכן נישק אותה בכוח, פתח את חזייתה מתחת לחולצתה, הניח את ידה על איבר מינו, פתח את מכנסיה וניסה להכניס את אצבעו ואת איבר מינו לתוך איבר מינה. נפגעת העבירה התנגדה לכך בכוח ודחפה את המשיב באמצעות רגליה. כדי להתגבר על ההתנגדות, המשיב הפעיל את כוחו ואת משקל גופו, ובין היתר שם את ידיו על פיה, נשך אותה בצווארה וחנק אותה. באותו זמן הופיעה במקום ניידת סיור משטרתית. השוטרים הבחינו בנפגעת ובמשיב והפרידו ביניהם, והמשיב אמר לנפגעת בשפה האמהרית לשקר כדי שלא ייעצר. עוד הוסיף כי גם אם ייעצר – בסוף ימצא אותה. בנוסף לכך התנגד המשיב למעצרו והשוטרים נאלצו להפעיל כוח. כתוצאה ממעשי המשיב נגרמו לנפגעת העבירה שטפי דם במקומות שונים, סימני חבלה בצווארה ותגובת חרדה חמורה. בית המשפט המחוזי גזר על המערער, בין היתר, שלוש שנות מאסר. צוין כי הוא בן 19 שנים, כי הוא עלה עם משפחתו מאתיופיה זמן קצר לפני כן, כי הוא בן למשפחה קשת יום ובעת ביצוע העבירה היה מצוי בחבלי קליטה, וכי היה חניך בתכנית הכנה לצבא. בית משפט קמא נתן דעתו לחרטת המשיב ורצונו להשתלב בשירות צבאי. 2. בגזר הדין צוינו העובדות הרלוונטיות למשיב ולנסיבות חייו, שאינן קלות. ואולם, עקרון ההלימה מחייב כי העונש ישקלל את הפגיעה בנפגעת ואת חומרת המעשה. אמנם מדובר בעבירה שלא הושלמה, אך זאת הודות להתערבות המשטרה שהגיעה למקום במקרה. מהעובדות שתוארו עולה כי המשיב התקדם ברצונו ובנסיונו להפוך את נפגעת העבירה לחפץ, שהמשיב יכול לעשות בו כרצונו. החברה חייבת להגן על בנותיה מפני מעשים כאלה. השילוב של עבירות אלימות ועבירות מין חמור גם בגלל שהנזק אינו מסתיים עם ההפרדה הפיזית בין הצדדים, אלא עלול להמשיך ללוות את הנפגעת לתקופה ארוכה. בענייננו, נפגעת העבירה לא הייתה מוכנה לשתף פעולה עם שירות המבחן לשם הכנת תסקיר נפגעת, ואף לא הביעה עניין ביחס לפיצויים שנפסקו לטובתה. לעיתים השתיקה וההרחקה של נפגעת העבירה מהמשפט הפלילי מדברות בקול רם, ומעידות על עומק הפגיעה בה. מן הצד האחר, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור למצות את חומרת העונש, כאילו הייתה ערכאה ראשונה. יש להעניק משקל גם להודאת המערער, שמנעה את עדות נפגעת העבירה. סיכומו של דבר, הערעור מתקבל באופן שעונש המאסר בפועל יעמוד על ארבע שנים תחת התקופה שנקבעה. ושוב נדגיש – אלמלא המסגרת הדיונית היה מקום להחמיר עם המשיב אפילו יותר. 3. הערעור מתקבל כאמור לעיל. יתר העונשים וההוראות יישארו בתוקף. ניתן היום, ‏ט"ז בחשון התש"ף (‏14.11.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 19037060_Z06.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il