דוד גונצ'ר נ. שירות בתי הסוהר

3 בבית המשפט העליון רעב"ס 3704/24 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט יחיאל כשר המבקש: דוד גונצ'ר נגד המשיב: שירות בתי הסוהר בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט מ' קרשן), מיום 26.3.2024, בעת"א 10275-02-24 בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד מתניה רוזין פסק-דין השופט י' כשר: לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט מ' קרשן), מיום 26.3.2024, בעת"א 10275-02-24. בפסק הדין נושא הבקשה נ דחתה עתירת המבקש נגד החלטת שירות בתי הסוהר שלא לשלבו באגף השיקום בבית הסוהר שבו הוא מרצה את מאסרו. וזה רקע הדברים, בתמצית: המבקש הוא אסיר אשר נידון למאסר עולם בגין הרשעתו בעבירות של רצח בכוונה תחילה וקשירת קשר לביצוע פשע על רקע סכסוך בין סוחרי סמים. עונשו של המבקש נקצב ל-30 שנות מאסר שתחילתו ביום 12.12.2005, כך שמועד השלמת מלוא תקופת מאסרו הוא ביום 11.12.2035. ביום 24.9.2023 דנה ועדת השיקום בבית הסוהר שבו שוהה המבקש בבקשתו לעבור לאגף שיקום. בסיכום הדיון סיכמה ועדת השיקום את המלצתה בנוגע למבקש, כדלקמן: "לאור תקופת מאסרו הארוכה של האסיר וכהמשך ישיר של התהליך הטיפולי שהאסיר עובר, מומלץ על שילובו, טרם אגף השיקום, באחת מתוכניות ההמשך לשימור תכנים כדוגמת 'רדיו פוקוס', תומך לטעוני פיקוח, תומך סיעודי במר"ש וכדומה. בתוכניות אלו, האסיר יוכל להביא לידי ביטוי את יכולותיו ויתרגל את הכלים שרכש. לאור האמור [האסיר – י כ'] לא יעבור לאגף שיקום בשלב זה". על רקע דברים אלו, ביום 17.10.2023 החליט הגורם המוסמך בשירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס), כי בהתאם להמלצת ועדת השיקום, המבקש לא יועבר לאגף שיקום. על החלטת שירות בית הסוהר שלא להעבירו לאגף שיקום, הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי. ביום 31.12.2023 הוגשה תשובת שב"ס לעתירה בה נטען, בעיקרו של דבר, כי המבקש אינו עומד בתנאי הסף הקבועים בפקודת נציבות בתי הסוהר 04.05.02 (להלן: הפקודה), לצורך העברה לאגף שיקום. הוטעם כי על פי סעיף 5ד(א)(1) לפקודה, תנאי לשילוב אסירים במסגרת שיקום הוא כי: "יתרת המאסר למועד שחרורו הצפוי של האסיר לא תפחת מששה חודשים ולא תעלה על 42 חודשים". על כן, בהינתן שבמועד הנוכחי יתרת מאסרו של המבקש עולה במידה ניכרת על 42 חודשים, הוא אינו עומד בתנאי הסף הנ"ל. כמו כן, ובשולי הדברים, צוין כי בהתאם להתייחסות גורמי הטיפול, טרם שילובו של המבקש באגף שיקומי, מומלץ לשלבו בתכנית לשימור תכנים, וכי ככל שהמבקש יתמיד בטיפול ויעמוד בתנאי הסף הקבועים בפקודה, הרי שבבוא העת יוכל לשוב ולבקש להביא את עניינו בפני ועדת השיקום. ביום 7.1.2024 התקיים דיון בעתירת המבקש. במהלך הדיון, ולאחר שמיעת הערות בית המשפט, ביקש בא כוחו של המבקש למחוק את העתירה. בהמשך לכך, בתום הדיון ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (השופט מ' קרשן), בעת"א 14136-11-23, בו נקבע כי: "העתירה תימחק, שכן לא נמצאה עילה להתערב בנוהל שב"ס שלפיו לא משתלבים אסירים באגף השיקום שיש להם יתרת מאסר שחורגת מהתקופה שבין 6 עד 42 חודשים עד תום המאסר. יחד עם זה יצוין כי לפי הנתונים שהונחו בפניי, העותר סיים בהצלחה מחלקת אביב, שימש אחר זאת כבוגר במחלקה ומדריך קבוצות, ולפי גורמי הטיפול הוא בשל לעבור לאגף השיקום. טוב יעשה העותר אם ייעתר להצעות שב"ס להשתלב בתכניות מתקדמות כגון רדיו פוקוס, ולאחר מכן תיבחן בשנית התאמתו לאגף השיקום". על פסק הדין הנ"ל הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, ובקשתו נדחתה בהחלטה מיום 25.2.2024 (השופטת ד' ברק-ארז), בה צוין כי: "כעולה מהבקשה ומנספחיה, במהלך הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 7.1.2024, לאחר ששמע את הערות בית המשפט, ביקש בא-כוחו של המבקש למחוק את העתירה, וכך הורה בית המשפט המחוזי בפסק דינו (עת"א 14136-11-23, השופט מ' קרשן). חרף האמור, בשלב זה מעלה המבקש טענות לגופם של דברים. על כן, לא מצאתי כי הבקשה מצדיקה מתן רשות ערעור, ואני מורה על דחייתה. למען הסר ספק: אין בכך כדי למנוע מהמבקש לשוב ולנקוט בהליך מתאים בהתאם לאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי" (רע"ב 570/24 גונצ'ר נ' מדינת ישראל (25.1.2024)). ביום 6.2.2024 הגיש המבקש עתירה נוספת לבית המשפט המחוזי (להלן: העתירה השנייה). בעתירה זו טען המבקש, בעיקרו של דבר, כי במסגרת עתירתו הקודמת, נעלם מעיניהם של שב"ס ושל בית המשפט המחוזי, כי בסעיף 4.ז(1) לפקודה, מוגדר המונח "מועד צפוי לשחרור" כ-"שחרור במועד שבו ישלים האסיר נשיאת 2/3 מתקופת המאסר בניכוי התקופה של שחרור מנהלי", וכי לפי חלופה זו, המבקש עומד בתנאי הסף לצורך שילובו באגף שיקומי. מעבר לכך נטען כי המבקש כבר לקח חלק בהליכי טיפול ושיקום רבים, וכי אסירים אשר מצויים במצב פחות טוב משלו מבחינת ניסיונם השיקומי, ושלהם יתרת מאסר ארוכה יותר, שולבו באגפי שיקום. בתשובה לעתירה השנייה טען שב"ס כי בעניינו של המבקש לא חל שינוי נסיבות, וכי מבירור אל מול גורמי הטיפול נראה כי המבקש אינו משתף פעולה ואינו מעוניין בקבלת ההצעות של ועדת השיקום. על כן, כך נטען, על בית המשפט להורות על דחיית העתירה. ביום 26.3.2024 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (השופט מ' קרשן), בעתירתו השנייה של המבקש. בפסק הדין ציין בית המשפט כי אף שתקנה 4(ג)(4)(א) לתקנות סדרי דין (עתירות אסירים), תש"ם-1980 (להלן: התקנות), קובעת כי רק מקום בו עתירה קודמת בעניין זהה בעיקרו נדחתה בהחלטה שיפוטית, אין מקום להידרש לטענות המבקש בשנית לאחר שהעתירה הראשונה נמחקה בהסכמת המבקש, ומאז הגשתה לא חל כל שינוי נסיבות. זאת, בפרט נוכח העובדה שהמבקש מסרב לשתף פעולה עם הצעותיה של ועדת השיקום, ולהשתלב במסגרות נוספות. בית המשפט המחוזי הוסיף כי לא מצא ממש בטענת המבקש כי אסירים אחרים במצבו שולבו באגפי שיקום. כמו כן, וביחס לטענת המבקש בדבר עמידתו בתנאי הסף הקבועים בפקודה, ציין בית המשפט המחוזי כי: "ברי לכל המעיין בפקודה שהמועד הצפוי לשחרור האסיר לצורך בחינת תנאי הסף להעברה לאגף השיקום יכול להיות מועד השחרור המוקדם רק מקום שבו החליטה ועדת השחרורים על שחרור מוקדם (שאחרת אין כל הגיון בחלופה הנוספת הקבועה בסעיף, והיא שחרור המלא של האסיר)". על יסוד נימוקים אלו, סילק בית המשפט המחוזי את עתירתו השנייה של המבקש על הסף. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעתירתו השנייה של המבקש, הוגשה הבקשה שבפניי, במסגרתה שב המבקש על טענתו לפיה בהתאם להוראת סעיף 4.ז (1) לפקודה, הקביעה כי הוא אינו עומד בתנאי הסף לצורך שילובו באגף שיקום הינה שגויה. המבקש, אשר איננו מיוצג בבקשה דנן על ידי עורך דין, טוען כי מי שהיה בא כוחו במהלך הדיון בעתירתו הראשונה, נעתר להצעת בית המשפט המחוזי למחוק את העתירה מבלי שניתן לכך אישורו, ועל כן אין לזקוף את מחיקתה של עתירה זו לחובתו. כמו כן, המבקש שב על טענתו כי מוכרים לו מקרים בהם אסירים שלהם יתרת מאסר ארוכה משלו, שולבו באגפי שיקום. בהחלטתי מיום 9.6.2024 הוריתי כי על שב"ס להגיש תשובה לבקשה. ביום 18.7.2024, לאחר שנתבקשו ונתקבלו מספר ארכות, הוגשה תשובתו של שב"ס. כבר בפתח התשובה הבהיר בא כוחו של שב"ס כי: "במסגרת הטיפול בבקשת רשות הערעור שבכותרת, נמצא כי בשגגה הוצגה בפני הערכאות מטה פרשנות שגויה לאחת מהוראות פקודת הנציבות...". בתוך כך, צוין כי גם לעמדת שב"ס, פרשנותה הנכונה של הפקודה הינה כי מועד שחרורו הצפוי של האסיר כולל גם את המועד שבו הוא עתיד להשלים נשיאת שני שליש מתקופת המאסר, בניכוי התקופה של שחרור מנהלי. זאת, אף אם האסיר טרם הובא בפני ועדת השחרורים. שב"ס הוסיף כי פרשנות זו עולה בקנה אחד עם התנהלותו בפועל בעניינם של אסירים אחרים, וכי למעשה כך נעשה גם בעניינו של המשיב, שכן ההחלטה לדחות בקשתו להשתלב באגף שיקום לא נדחתה על הסף, אלא לגופו של עניין. כמו כן, שב"ס הוסיף וציין מהו, לשיטתו, היחס הנכון בין שלוש החלופות הקבועות בסעיף 4ז לפקודה, אולם משההכרעה בשאלת היחס ביניהן אינה דרושה בענייננו, לא מצאתי להרחיב את הדיבור בעניין זה. לאור האמור, הוטעם כי המבקש עומד בתנאי הסף לבחינת שילובו באגף השיקום. עם זאת, צוין כי לצד ההנמקה השגויה בדבר אי-עמידתו של המבקש בתנאי הסף של הפקודה, ההחלטה שלא לשלבו באגף שיקום התבססה גם על המלצת גורמי הטיפול לשלבו באחת מתכניות ההמשך לשימור תכנים טיפוליים, טרם שילובו באגף שיקום. ברם, משסוגיה זו לא נבחנה על ידי בית המשפט קמא, הוצע להשיב את הדיון להשלמת בירור בסוגיה זו בפני בית המשפט המחוזי. לאחר שהוגשה תשובת השב"ס הגיש המבקש תגובה מטעמו, בה ציין המבקש כי הוא מתנגד להשבת הדיון בעניינו לבית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי בסיכום הדיון שערכה ועדת השיקום בעניינו, צוין כי גורמי השיקום סבורים כי הוא מתאים לשילוב באגף שיקום, לאור עברו המוצלח במחלקת "אביב". לפיכך, לשיטת המבקש, יש להורות כבר עתה על שילובו באגף שיקום. משהשתנתה עמדת שב"ס וכעת עמדתו הינה שהמבקש עומד בתנאי הסף לצורך בחינת שילובו באגף השיקום, סבורני כי יש מקום לקבל את הבקשה דנן. ברם, צודק שב"ס כי הנימוקים שעמדו בבסיס ההחלטה שלא לשלב את המבקש באגף שיקום לא נבחנו על ידי בית המשפט המחוזי עד כה, והרי הלכה היא שכאשר עסקינן בהחלטת שב"ס המבוססת על המלצות גורמים מקצועיים-טיפוליים, לא יתערב בית המשפט בהחלטה זו אלא אם מדובר בסטייה ניכרת מאמות-המידה של שיקול דעת סביר (רע"ב 251/20 אליהו נ' מדינת ישראל שירות בתי הסוהר, פסקה 7 (22.1.2020); רע"ב 6499/17 סיבוני נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 12 (25.10.2017); רע"ב 8966/16 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (17.1.2017)). בהתאם להלכה זו, אינני סבור כי יש מקום כי נורה על שילוב המבקש באגף השיקום כבר עתה, אלא שעניינו יושב לבית המשפט המחוזי, אשר יבחן האם נפל פגם בשיקול דעתו של שב"ס בהחלטתו האמורה. אשר על כן, הבקשה מתקבלת כאמור בפסקה 12 לעיל. בנסיבות העניין, שב"ס יישא בהוצאות המבקש בסך של 2,500 ש"ח. ניתן היום, ד' אב תשפ"ד (08 אוגוסט 2024). דפנה ברק-ארז שופטת עופר גרוסקופף שופט יחיאל כשר שופט 3 מתוך 6