בשיר שחאדה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3704/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3704/10 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' הנדל המערער: בשיר שחאדה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 28.3.10 בת"פ 9249-10-09 שניתן על-ידי השופטת סלע תאריך הישיבה: כ"ז בטבת התשע"א (3.1.11) בשם המערער: עו"ד אלי סבן בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 28.3.10 בת"פ 9249-10-09 (השופטת סלע), בגדרו נגזרו על המערער 27 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו); 18 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך שלוש שנים מתום מאסרו עבירה בה הורשע בהליך זה או כל עבירה אלימות אחרת מסוג פשע; קנס בסך 2,000 ₪ או 30 חודשי מאסר תחתיו (לעניין אחרון זה ראו פסקה ו' להלן); פיצוי בסך 10,000 למתלונן אחיו (הודגש, כי סכום זה נועד לפיצוי ראשוני ואין בו כדי לקבוע ממצאים לעניין נזקו של המתלונן). עסקינן בפרשה שעיקרה הצתה בשל סכסוך משפחתי. רקע והליכים קודמים ב. המערער (יליד 1951), הורשע על פי הודאתו בהצתה, עבירה לפי סעיף 448(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977; חבלה במזיד לרכב, עבירה לפי סעיף 413ה' לחוק; והיזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק. ג. לפי הנטען בכתב האישום המתוקן, בו הודה המערער, סמוך לשעת חצות בליל 1.10.09 עלה, בשל סכסוך עם אחיו (המתלונן), על גג ביתו שלו הסמוך לבית המתלונן כשהוא מצויד בכ-10 עד 15 בקבוקי תבערה. לאחר שהבעיר את בקבוקי התבערה, השליכם המערער לעבר חצר ביתו של המתלונן, שם גם עמדו כלי רכב בבעלות האח, וגרם להבערת אחד מהם ולהבערת אחד מקירותיו החיצוניים של הבית. המערער המשיך בהשלכת בקבוקי התבערה גם כאשר שכנים שהבחינו במתרחש הגיעו למקום וניסו לסייע בכיבוי האש, ואף שפך באותו שלב גלון בנזין לעבר כלי הרכב. בהמשך השליך המערער כ-2- 3 לבנים לעבר כלי הרכב. משהבחין בבנו, המזוהה בעיניו בסכסוך עם המתלונן, השליך לעברו המערער עציץ מחרס אשר נפל בסמוך אליו - כל זאת תוך שהוא מקלל את אחיו ובנו. כתוצאה ממעשי המערער נגרמו לכלי הרכב הנזקים הבאים: שמשותיהם נופצו, נגרמו כיפופים לפח, וצידו השמאלי וגגו של אחד מכלי הרכב נשרפו. כן נגרמו נזקים לדופן ביתו של המתלונן ולחלון הבית. ד. בתסקיר שירות המבחן למבוגרים תואר רקעו של המערער - אב לארבעה ילדים, אשר לאחר מות אביו דאג לפרנסת משפחתו ואף מימן, לדבריו, את לימודי הרפואה של המתלונן. צוין, כי אף שהמערער מודה במיוחס לו ומביע חרטה, הוא מגלה עמדה קרבנית המצדיקה לטענתו את התנהגותו; בינו לבין אחיו מתנהל סכסוך ארוך על רקע מה שתואר על-ידיו כנסיונות האחרון לגזול ממנו את רכושו. לטענת המערער, מאמציו לפתור סכסוך זה באמצעים נורמטיביים נכשלו. התרשמות שירות המבחן היא שהמערער הוא אדם נורמטיבי המצוי במצוקה נפשית על רקע הסכסוך (בין היתר, נוהג לצרוך אלכוהול מדי יום) ולכן קיים סיכון להישנותם של מקרים דומים בעתיד. שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית, נוכח ההערכה כי המערער אינו פנוי רגשית לטיפול. ה. ביום 28.3.10 נגזר דינו של המערער. בית המשפט הדגיש את חומרת עבירת ההצתה והסכנות הכרוכות בה. הוזכר, כי המערער תיכנן את הפעולה מראש ויידה בין 10 ל- 15 בקבוקי תבערה, והמשיך במעשיו גם לאחר שהאש אחזה בבית, ולא חדל גם כשראה את השכנים מתקרבים לבית, ובכך לא העמיד בסיכון רכוש בלבד, אלא גם את השכנים עצמם ואת בני הבית. טענת המערער, כי ידע שבני המשפחה יצאו מן הבית לחתונה נדחתה, בנימוק שלא היה מן הנמנע שאחד מבני המשפחה נותר בבית. הוזכר כי, לעבירת ההצתה התווספו פעולות אלימות נוספות כגון השלכת לבנים לעבר כלי הרכב ועציץ החרס לעבר בנו. נקבע, כי האינטרס הציבורי מחייב השתת עונש מאסר בפועל בגין עבירות אלה, וכי הקלת ראש בעבירות כאלה, אף אם נעברו בידי אנשים נורמטיביים, עלולה לגרום לתוהו ובוהו ולעידוד שימוש באלימות בסכסוכים. בית המשפט דחה את טענת המערער, לפיה תסקיר המבחן (בו כאמור נקבע, כי לא ניתן לשלול את מסוכנותו של המערער), אינו רציני או למצער פחות רציני מתסקיר המעצר, בו הוערך כי המערער אינו מסוכן. הודגש, כי חרף חומרת מעשיו של המערער יש להביא בחשבון גם נסיבותיו האישיות - גילו, עברו הנקי והודאתו במיוחס לו בהזדמנות הראשונה. נאמר, כי מן התסקיר וממכתבים אחרים שהוגשו עולה, שהמערער הוא אדם נורמטיבי המוערך בקהילתו. סוף דבר, בשקלול כל אלה נגזר הדין כאמור. הערעור ו. בערעור נטען, בין היתר, כי שגה בית המשפט משלא ייחס את המשקל הראוי לעברו הנקי של המערער, ולכך שהודה מיד במיוחס לו וקיבל אחריות מלאה למעשיו. הוזכר, כי המערער הוא אדם מבוגר, אשר כל חייו עבר ופירנס את משפחתו. עוד נטען, כי היה מקום לייחס משקל לגורמים שהביאו את המערער לנהוג כפי שנהג, קרי למצוקתו הנפשית שנבעה מהתנהגות המתלונן כלפיו. לבסוף נטען גם, כי למערער לא היתה כוונה לפגוע באיש, ולכן עשה את המיוחס לו בשעה שידע שכי בני המשפחה אינם בבית. ז. בתסקיר מבחן עדכני מיום 22.12.10 נאמר, כי התנהלותו של המערער במאסר תקינה, וכי הוא מועסק במרכז יצרני ומשולב במרכז החינוך. צוין, כי אף שהמערער ביטא רצון להשתלב בקבוצה טיפולית לא נמצא מתאים לכך, כיון שאינו מזהה את הבעייתיות בהתנהגותו. עוד עולה מן התסקיר, כי התרשמות שירות המבחן היא שהמערער אינו בעל נורמות עברייניות מוטמעות, אך הסכסוך עם המתלונן מעיב על חייו ואף שולט בו. עוד נאמר, כי אף שהמערער מודה במיוחס לו, מתקשה הוא לגלות אמפתיה לסבל שגרם. לבסוף נאמר, כי בועדת אלימות מחוזית הוחלט שבשלב זה לא ייצא המערער לסבב חופשות. הדיון לפנינו ח. בדיון חזר בא כוח המערער עו"ד סבן, על הטענה, לפיה בית המשפט קמא לא ייחס את המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות של המערער; וכן חזר והזכיר, כי המערער נמצא במצוקה רגשית וכלכלית על רקע הסכסוך עם אחיו. לפי הטענה, ניתן היה להגשים את מטרת ההרתעה גם באמצעות עונש חמור פחות. לבסוף הודגש, כי למערער לא היתה כוונה לפגוע בחיי אדם, והמעשים נעשו כשידע כי אין איש בבית. בא כוח המשיבה, עו"ד חמודות, הדגיש כי במעשיו סיכן המערער גם חיי אדם ולא רכוש בלבד; כן הזכיר את תסקירי המבחן בהם לא נשללה מסוכנות המערער, וציין כי אין המערער משולב בסבב חופשות. לשיטת המדינה, יש באלה כדי להעיד על הבעייתיות במצבו של המערער ועל הצורך בענישה מרתיעה. נציגת שירות המבחן, הגב' וייס, הסבירה כי המערער לא עבר טיפול משמעותי, העשוי להבטיח כי לא יחזור על מעשיו; לשאלתנו הושב, כי לא ניתן לשלב את המערער בקבוצה טיפולית, על אף רצונו, מכיון שהוא אינו מבין לעומק את הבעייתיות במעשיו. הכרעה ט. לאחר העיון לא ראינו מקום להיעתר לערעור, בראש וראשונה נוכח מהות העבירה ונסיבותיה. נאמר פעמים רבות, כי ההצתה היא מן העבירות שאחריתן מי ישורנה. בית המשפט קמא ציטט מן הנאמר בע"פ 3210/06 עמארה נ' מדינת ישראל (לא פורסם), וראינו לחזור גם כאן על חומרתה של העבירה: "...במובן הפשוט של הסכנה לחיים ולרכוש, והפוטנציאל ההרסני שבה, וכדברי בית משפט זה אשר להצתה שציטט בית המשפט קמא מפי השופט – כתארו אז – ריבלין, בבש"פ 6526/02 אלענמי נ' מדינת ישראל (לא פורסם): 'שיודע אתה את תחילתה ואין אתה יודע את סופה...'. לא בכדי קבע לה המחוקק עונש מאסר מן הגבוהים שבסולם הענישה, חמש עשרה ועשרים שנה, ... בשל הסכנה הרובצת לפתח בגינה, שראשיתה גפרור ואחריתה עלולה להיות שערי מוות". י. הבסיס להכרעתנו הוא כמובן כתב האישום המתוקן בו הודה המערער. כפי שפורט מעלה מדובר בהכנת כמות גדולה של בקבוקים שמולאו בבנזין ובסמרטוטי בד, ושנזרקו לעבר כלי הרכב של המתלונן וביתו, תוך מעין אקסטזה של קללות, והמשך השלכתם ושפיכת דלק גם כשהגיעו השכנים לכבות, וזריקת לבנים ועציץ. חלק מן המעשים הופנה כלפי בנו של המערער. אי אפשר שלא לראות בחומרה "מסע" זה של זעם קשה ומסוכן. אכן, הסניגור המלומד, שטען כל הניתן, הפננו להודעת המערער מייד לאחר מעשה (2.10.09, שעה 03:00). הודעה זו משקפת זעם ותסכול של המערער כלפי המתלונן וכלפי בנו שלו, טענת שתיית אלכוהול (חצי בקבוק ערק בטרם המעשים, ושתית אלכוהול בכל יום) כמפלט מתסכוליו, והודאה מיידית בעבירות, שנעברו כנטען מתוך תקוה להשיג הסדר וגם כדי להפחיד, לאחר ש"נמאס" לו מחוסר ההצלחה במאמצי ההסדר, והכל בידיעה שהמדובר בעבירות פליליות ו"מה שיהיה במשפט יהיה". הסניגור ביקש ללמוד מן ההודאה את מיידיותה ואת כנות המערער, אך ציין כי המערער מבין שהמדובר בעבירות אשר עליהן יש להיענש. יא. אכן, הסניגור הציג פסיקה מקלה במקרים מסוימים בעבירות הצתה, ומנגד מצויה פסיקה מחמירה. אך נשוב ונזכיר כי המחוקק קבע לעבירות בהן מדובר ענישה מחמירה; העונש המירבי בגין הצתה עומד בנידון דידן על 15 שנים; העונש בגין חבלה במזיד לרכב - על 5 שנים; והעונש הקבוע בגין היזק בזדון - על 3 שנות מאסר. יב. עד יום האירוע היה המערער אדם נורמטיבי; הוא אינו צעיר עוד ויש להניח כי אין המאסר קל לו, אך העונש אינו כל עיקר כזה שיש מקום להתערב בו; תיעול זעם ותסכול לכלל אבדן עשתונות של "אמוק" עבירתי, מצדיק - כך נראה - את הערכת שירות המבחן כי הסכסוך ממשיך לבעבע במערער ולהעיב על חייו, באופן עיקש שעדיין אינו נשלט כראוי. על כן גם טרם הוחלט על חופשות מן המאסר. יג. בנוסף, יש חשיבות רבה בעבירה זו לגורם ההרתעה, כדי שייצא הקול שהמשלח אש צפוי לענישה של ממש. יד. בשולי הדברים נוסיף, כי כנגד 2,000 ₪ קנס נקבעו בגזר הדין 30 חודשי מאסר; דומני שהתקופה טעונה הבהרה, שמא (וכך דומה) נפלה פליטת קולמוס. בידי המערער לפנות לבית המשפט קמא לעניין זה, שלא עלה בערעורו. טו. איננו נעתרים איפוא לערעור. אך לא נשלים מלאכתנו אם לא נאמר, כי ראוי שהמערער ישקול דרכיו לכיוון הטיפולי המתאפשר בבית הסוהר, וגם הרשויות יסייעו לו בתיעול דרכו לטיפול כזה. הדעת נותנת כי אם יהיה טיפול ואם יצלח, יסייע הדבר למערער הן בנוגע לחופשות, הן באשר לשחרור על תנאי, בלא שניטע כל מסמרות, והן ובעיקר לשלוות הנפש ככל הניתן - ולמניעת הרהורי עבירה לעתיד. כאמור, לא נוכל להיעתר לערעור. ניתן היום, כ"ט בטבת תשע"א (5.1.11). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10037040_T01.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il