פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3702/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3702/10 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' עמית המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לנוער (השופט גרשון) מיום 28.3.10 בת"פ 8164-10-09 תאריך הישיבה: כ"ב בטבת התשע"א (29.12.10) בשם המערער: עו"ד ויסאם עראף בשם המשיבה: אין התיצבות בשל שביתה פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לנוער (השופט גרשון) מיום 28.3.10 בת"פ 8164-10-09, בגדרו נגזרו על המערער 30 חודשי מאסר בפועל; 24 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של גרימת מוות ברשלנות או הריגה, וכן 15 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של נהיגה ברכב ללא רישיון או נהיגה בזמן פסילה; ו-15 שנות פסילה מקבלת או החזקת רישיון נהיגה. בית המשפט ציין, כי נוכח קטינות המערער נמנע הוא מחיובו בפיצויים. הפרשה עניינה הריגת ילדה קטנה בנהיגה באופנוע ללא רישיון. רקע והליכים קודמים ב. המערער (יליד 18.4.93) הורשע, על פי הודאתו, בעבירות הבאות: הריגה, עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין התשל"ז-1977; נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961; נהיגה במהירות העולה על המותר, עבירה לפי תקנה 54 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 בצירוף סעיפים 62, 68 ו-38(2) לפקודת התעבורה; נהיגה ברכב ללא רשות בעליו, עבירה לפי סעיפים 36ב' ו-62 לפקודת התעבורה; ונהיגה ברכב ללא פוליסה, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל-1970. ג. לפי הנטען בכתב האישום המתוקן, בו הודה המערער, רכב הוא ביום 21.3.09 על אופנוע בלא רשות מבעליו של האופנוע (אביו), בלא רשיון נהיגה, ובלא שנסיעתו היתה מבוטחת בפוליסה בת-תוקף. המערער הבחין בסמר סועאד זכרונה לברכה (להלן המנוחה), ילדה בת שלוש אשר חצתה באותה עת את הכביש. אף שניסה לבלום, פגע המערער במנוחה והעיפה אל מתחת למשאית שחנתה במקום, והיא נהרגה למרבה היגון. בקרות התאונה נהג המערער במהירות שלא פחתה מ-84.2 קמ"ש, בעוד המהירות המותרת במקום היא 50 קמ"ש בלבד. כעולה מכתב האישום, מות המנוחה נגרם משורת מחדלים ומעשים אסורים של המערער: נהיגה באופנוע אף שמעולם לא קיבל רישיון נהיגה; נהיגה במהירות מופרזת שאינה סבירה לתנאי הדרך; נהיגה ללא תשומת לב לנעשה סביבו; נאמר, כי המערער לא ניסה לסטות מנתיבו על מנת למנוע את הפגיעה, וכן ניסה לבלום את האופנוע תוך שימוש בבלם אחד בלבד. ד. בתסקיר מפורט ומושקע של שירות המבחן לנוער בעניינו של המערער, שהיה כמעט בן 16 בעת ביצוע העבירות, אשר הוגש לבית המשפט קמא, תואר רקעו במשפחה נורמטיבית וחיובית, ולו הורים שגילו מעורבות בחייו. נאמר, כי הורי המערער רואים בתאונה אסון שפקד את משפחתם, ומאז התרחשותה הם חווים קשיים פיסיים ונפשיים, ואף שבתחילה חשו זעזוע והענישו את בנם בחומרה, תומכים כיום הם בו והגבירו את מעורבותם בחייו. נאמר, כי הורי המערער ניסו לפתוח בהליך "סולחה" עם משפחת המנוחה, אך טרם נענו. המערער תואר כנער חברותי, נעים הליכות ובעל יכולת קוגניטיבית טובה, שאת מעשהו עשה, אף שידע כי הוא אסור, שכן ראה נערים אחרים נוהגים ללא רישיון פעמים רבות, וביקש להתנסות בכך כמותם. צוין, כי לאחר התאונה הסתגר ועבר משבר נפשי, שפגע ביחסיו החברתיים ובהישגיו בלימודים, אך עם הזמן חל שיפור במצבו. נאמר גם, כי המערער מבין שנהג בצורה בלתי אחראית והוא מביע חרטה הנובעת הן מהכאב שחש על מות המנוחה, והן מתוך החשש להשלכות מעשיו - פעולות נקם במשפחתו, יכולתו להתמודדות עם מאסר ופגיעה בסיכויו להתגייס לצה"ל. התרשמות שירות המבחן לנוער היתה, כי אין מדובר בנער בעל נורמות וערכים עבריינים, אלא בנער חיובי המבין את חומרת מעשיו. להערכת שירות המבחן, המערער אינו זקוק למסגרת טיפולית, ולכן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו. ה. ביום 15.2.10 הוכרע דינו של המערער לפי הודאתו, וביום 28.3.10 נגזר דינו. בית המשפט ציין, כי חרף האמור בתסקיר המבחן ועל אף השלכותיו האפשריות של המאסר על המערער, לא ניתן להתעלם מהתנהגותו חסרת האחריות שגרמה למות המנוחה. צוין גם, כי במקרה זה האינטרס הציבורי מחייב גזירת עונש מרתיע, אשר יתרום למאמצי גורמי האכיפה במלחמתם בקטל בכבישים. נגזרו העונשים המנויים מעלה. הערעור ו. בערעור נטען, בין היתר, כי בית המשפט קמא לא ייחס את המשקל הראוי לגילו הצעיר של המערער ולנסיבותיו האישיות, וכן לתסקיר. נאמר, כי שירות המבחן לנוער נמנע מהמלצה טיפולית נוכח מסקנתו, כי ניתן להתמודד עם שיקום המערער בתוך מסגרתו המשפחתית. נטען גם, כי שגה בית המשפט קמא בכך שהעניק משקל מכריע לשיקול ההרתעתי ולא לשיקול השיקומי אליו מחויב בית המשפט מקום שמדובר בקטינים. לבסוף נטען, כי יש לאבחן את עניין חבקה הנזכר ממקרהו של המערער, שכן שם היה המערער בגיר (בן 19) כאשר נגזר דינו, ואילו המערער שלפנינו עודנו קטין (כיום כבן 17 ו-8 חודשים) ולכן עצם המאסר עלול לגרום לו לנזק חמור יותר. ז. בתסקיר עדכני של שירות המבחן לנוער מיום 15.12.10 נאמר, כי בראשית מאסרו חווה המערער מצוקה נפשית - התבודד, סבל מנדודי שינה והתקשה להסתגל לתנאי הכלא. מדיווחיה של העובדת הסוציאלית עלה גם, כי התנהגותו הבעייתית נבעה גם מכך שבתוך תקופה קצרה נענו עיקר בקשותיו (החל לעבוד במרכז החינוך והשתלב במסגרת טיפולית קבוצתית), ולכן חש כי זקוקים לו ולא ניתן להסתדר בלעדיו. כתוצאה הוצא המערער מהמסגרת הטיפולית ומעבודתו במרכז החינוך, אך במקביל החל בטיפול פרטני שנועד לסייע לו בשלבי ההסתגלות. בפגישה האחרונה עם המערער התקבל הרושם שמצבו משתפר: הוא מביע רצון לשקם את חייו, מתייחס באופן רציני להליך הטיפולי, וממשיך לבטא צער על מעשיו. רושם זה מתקבל גם מדיווחיה של העובדת הסוציאלית, מהם אף עולה, כי בקרוב תבחן האפשרות להחזירו לפרויקט הטיפולי הקבוצתי. גם בתסקיר זה נמנע שירות המבחן לנוער מהמלצה טיפולית. ח. בתסקיר העדכני נאמר באשר למשפחת המערער, כי היא מתקשה לקבל את עונש המאסר שהושת עליו. ההורים ציינו, כי חרף הקליטה הקשה של המערער, הם מתרשמים כעת כי חלה רגיעה במצבו. ההורים הביעו חשש מהשלכות המאסר על עתיד בנם, אך גם הביעו תקוה כי הוא יעלה על דרך הישר ויתגייס לצה"ל. הדיון לפנינו ט. בדיון טען בא כוח המערער (עו"ד עראף) כי בית המשפט קמא החמיר יתר על המידה עם המערער, ולא נתן ליבו לשיקולים הייחודיים לענישת קטינים, כגון גילו הצעיר של המערער, המשפיע על יכולתו להבין את השלכות מעשיו. שיקול נוסף שהוזכר הוא השלכות המאסר על מצבו הנפשי של המערער ועל עתידו. עו"ד עראף ציין, כי נגד המערער הוגשה גם תביעה אזרחית על ידי משפחת המנוחה. עוד טען, כי על אף התוצאות הקשות של מעשי המערער אין להתעלם ממחויבותה של החברה לשיקומם של קטינים, בפרט כאשר מדובר בצעיר נורמטיבי שזוהי לו עבירתו הראשונה. נציגת שירות המבחן לנוער, הגב' מרדר, הסבירה כי שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו של המערער, מכיון שמתקבל הרושם שהוא מבין את מעשיו ומתמודד בעצמו עם תוצאתו הטראגית. עוד ציינה, כי התאקלמותו של המערער לוותה בקשיים, אך כיום אין התנהגותו מעוררת בעיות, והוא נוטל חלק בהליך טיפולי פרטני, ואפשר כי בהמשך אף ישתלב בפרויקט טיפולי קבוצתי. הכרעה י. לאחר העיון אין בידינו להיעתר לערעור. לא בקלות החלטנו כן. ערים אנו לקטינותו של המערער, לחייו הנורמטיביים טרם התאונה ולאחריה, ולחרטה שהביע. מנגד ראינו לנגד עינינו את אסונה של הקרבן ואסון משפחתה. אכן, כשהמדובר בקטינים רף הענישה נמוך יותר ושיקולי השיקום תופסים מקום בולט וחשוב; זהו רצון המחוקק המתבטא בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971, ואין צורך להכביר מלים על כך (ראו בין השאר ע"פ 49/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם)). אך ניטלו לשווא חייה של הקטינה, קרבן העבירה, והעבירה בה הורשע המערער לפי הודאתו היא עבירת ההריגה, מן החמורות בספר העונשין (20 שנות מאסר ברף העליון). אמנם, ברי כי לא כל המקרים בהם מואשמים נוטלי נפש בהריגה שוים הם בנסיבותיהם, ישנה הריגה הקרובה לרצח כהנפת סכין לליבו של אדם, ויש מי שבשבריר של דקה נטל את חיי הזולת בנהיגה בפזיזות קשה (כמובן יש גם מן הנהגים המואשמים בגרימת מוות ברשלנות שהיא ברף עונשי נמוך יותר). על כן ניתן לבתי המשפט שיקול הדעת באשר לעונש. רף הענישה אינו אחיד והוא תלוי נסיבות; ואולם כשבהריגה עסקינן, והתוצאה היא נטילת נפש בשל פזיזות רבתי וקלות דעת אל מול האפשרות כי תיגרם תאונה, אין ככלל מנוס ממאסר משמעותי מאחורי סורג ובריח. בית המשפט קמא נדרש לעניין חבקה הנזכר, שם נדון מי שהיה קטין (כנראה סמוך לבגירות) בעת העבירות, לשלוש שנות מאסר. בנידון דידן עסקינן בקטין צעיר יותר, בן פחות משש עשרה בשעת מעשה, ועל כן הקל בית המשפט וקבע 30 חודשי מאסר. משוים אנו לנגד עינינו את הצורך במאבק בתאונות דרכים, לרבות בתופעות של נטילת כלי רכב ללא רישוי. בע"פ 11786/04 אבו טריף נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ציין המשנה לנשיא חשין, כי "תאונות הדרכים היו כמגפה הפושטת בקהילה ומותירה אחריה חללים כחיידק-מוות שאין יכולת לעמוד בפניו". בנידון דידן ברי כי אין המדובר בעונש קל לקטין בעל רקע נורמטיבי, ומכך נבעה גם התלבטותנו, ולא נעלמו מעמנו - כאמור - התנהגותו עד ליום האסון ורקעה החיובי של המשפחה; אך אל מול השיקולים לטובת המערער עומדת קדושת חיי אדם, שלטעמנו אילולא הקטינות היתה הפגיעה הקשה בה ראויה לענישה מחמירה מזה באופן משמעותי. ואף כשהמדובר בקטין, אין מנוס מהתחשבות בשיקול ההרתעה, כדי שהמבקשים לנהוג בכלי רכב בלא רישיון יידעו כי לסיכון שהם נוטלים, ובעיקר הסיכון שהם יוצרים לזולת בבקשם אחר ריגושים - יש מחיר; כך, אף אם מחיר זה אינו יכול להשיב את הקרבן לחיים. על כן לא ראינו להיעתר לערעור. יא. עם זאת, ככל שיתמיד המערער בהתנהגות ראויה במאסרו, הדעת נותנת כי הדבר יעמוד לו ביום שיישקלו שחרור על תנאי או הטבה אחרת. ועוד, המערער הביע תקוותו לשרת בצה"ל, ואנו מצדנו, מביעים תקוותנו כי אם יבקש לעשות כן יסתייע הדבר, נוכח רקעו הנורמטיבי, מבלי שכמובן ניטע כל מסמרות. כן נייחל, כי עם כל עגמת הנפש והרגשות הכואבים תסתייע גם השגת סולחה בין המשפחות. כאמור, בנתון לאלה, איננו נעתרים לערעור. ניתנה היום, כ"ט בטבת תשע"א (5.1.11). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10037020_T03.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il