מחמוד וותד נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3695/00 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש המערער: מחמוד וותד נגד המשיבה: מדינת ישראל תאריך הישיבה: י' באדר תשס"א (5.3.2001) בשם המערער: עו"ד משה זאב בן דורי בשם המשיבה: עו"ד אלון אינפלד ערעור על הכרעת-דינו וגזר-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 11.4.2000 בת"פ 10396/98 שניתן על-ידי כב' השופט ג' קרא פסק-דין השופט מ' חשין: המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של קבלת רכוש גנוב, שינוי זהות של רכב ומסחר ברכב גנוב, ונגזרו עליו 48 חודשי מאסר, מתוכם 36 חודשי מאסר בפועל ו12- חודשים מאסר על-תנאי. כן הופעל, במצטבר, מאסר על-תנאי שהיה תלוי ועומד נגד המערער לתקופה של שבעה חודשים. הערעור הוא על הכרעת-הדין ועל גזר-הדין כאחד. בפתח הדברים ביקשנו בא-כוח המערער כי נורה על קבלת ראיות נוספות אשר לטענתו יש בהן כדי לשנות את הכרעת-דינו של בית-משפט קמא. עיינו בבקשה והוספנו ושמענו את טיעוניו על-פה של בא-כוח המערער. אחרי כל אלה לא נמצא לנו הצדק לקבל את הראיות הנוספות או להורות לבית-המשפט המחוזי כי יגבה ראיות כבקשת בא-כוח המערער: והכל כהוראת סעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982- וההלכות המקובלות עלינו לעניין הידרשות לראיות נוספות בערעור. אשר לערעור לגופו: קראנו בתשומת לב את כתב-הערעור ושמענו בקשב את טיעוניו של בא-כוח המערער. עיקר טיעוניו של בא-כוח המערער הוא זה, שהמערער נקלע לזירת העבירה שלא בטובתו וכי שותפו לעבירה הוא-הוא העבריין בעוד אשר הוא, המערער, נהג בתום לב למתחילת הפרשה ועד לסופה. טענות אלו העלה המערער גם לפני בית-משפט קמא, אך בית-המשפט ראה לדחותן מכל-וכל, בקובעו כי המערער עבר את כל העבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום. לא מצאנו בטיעוני בא-כוח המערער כל דבר שלא נידון בפרוטרוט בפסק-דינו של בית-משפט קמא, תוך מתן הסבר משכנע להכרעת הדין ואנו מחליטים לדחות את הערעור על ההרשעה. אשר לגזר-הדין: בא-כוח המערער טען כי גזר-הדין שהושת על מרשו חמור הוא לאין שיעור מגזר-הדין שהושת על שותפו לעבירה; שבעוד אשר השותף לא חוייב אלא בשישה חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות, על המערער הוטל עונש מאסר כבד ביותר. טענה זו אין בה ממש. לא זו בלבד ששותפו של המערער הודה באשמה בעיסקת טיעון שעשה עם התביעה, אלא ששמענו מפי בא-כוח המדינה כי אותו שותף עברו נקי לחלוטין. המערער, שלא כשותפו, קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, ונמצא לנו אף זאת, כי בילה חודשים מרובים בבית האסורים בשל עבירות רכוש מסוג העבירות בהן הורשע בענייננו. אין אנו מוצאים אפוא טעם להתערב בגזר-הדין. סוף דבר: אנו מחליטים לדחות את הערעור על שני חלקיו. היום, י' באדר תשס"א (5.3.2001). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00036950.G06