זוהיר לחאם נ. רשות המים

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3694/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת ר' רונן העותר: זוהיר לחאם נ ג ד המשיבים: 1. רשות המים 2. הממונה על התאגידים ברשות המים 3. תאגיד מי עירון בע"מ עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד וחיד עותמאן פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו, שהוגשה על-ידי תושב העיר באקה אל-גרביה (להלן: העיר), מכוונת לקבלת סעדים שעניינם מתן פטור מגביית היטלי ביוב מתושבי העיר, ובפרט מתושבים המתגוררים בשכונת אלמוארס (להלן: השכונה). 2. הרקע לטענות המועלות בעתירה הובא בפסק דין קודם שניתן בבית משפט זה ביום 31.5.2020 (בג"ץ 1797/20, שבו דן הרכב שכלל את השופטים י' עמית, מ' מזוז ואותי) (להלן: העתירה הקודמת)). על כן, הדברים יובאו בתמצית בלבד. בעיקרו של דבר, מקורה של המחלוקת בחיובם של תושבי העיר, ובהם העותר, בהיטלי ביוב, על-ידי המשיב 3, תאגיד מי עירון בע"מ (להלן: תאגיד המים). כל זאת, על רקע התחלת פעולתו של תאגיד המים בעיר ביום 1.1.2012, וטענות בכל הנוגע לתשלומים עבור תשתיות שנטען כי לא הוקמו על-ידו, אלא על-ידי הרשות המקומית, בטרם החל את פעילותו בעיר. 3. בסיכומו של דבר, ולאחר שהתנהלו בנושא זה גם הליכים קודמים (ה"פ 37019-05-14 וע"א 55420-06-15), ביום 28.1.2019 נתן בית משפט השלום בחדרה תוקף להסכמה שאליה הגיעו הצדדים. במסגרת זו הוסכם כי התביעות הקיימות בעניינו של העותר ואחרים יופסקו, וכי ככל שתאגיד המים יבקש לגבות מהם חיוב כלשהו עליו הראייה להוכיח את קיומו של החיוב (ה"פ 45486-01-16, השופט י' הלר) (להלן: פסק הדין המוסכם). 4. בשנת 2020 הוגשה העתירה הקודמת לבית משפט זה, על-ידי העותר ותושבים נוספים, העותרים ביקשו שייקבע כי פסק הדין המוסכם חל על כלל המקרים בעיר הדומים במאפייניהם לאלו שנדונו באותו מקרה. בית משפט זה דחה את העתירה הקודמת על הסף לאחר שקבע כי אם העותרים סבורים שפסק הדין המוסכם רלוונטי גם לעניינם, עליהם להעלות טענות אלו בהליכים המתאימים, ולא במסגרת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. 5. העותר, שהגיש את העתירה בעצמו, חוזר כעת ומבקש מתן סעד שיורה כי פסק הדין המוסכם חל על כל תושבי העיר, ובפרט על תושבים המתגוררים בשכונה. לטענת העותר, יש להורות לתאגיד המים להימנע מגביית היטלי ביוב מתושבי השכונה עבור התקופה שקדמה למועד בו החל התאגיד לפעול בעיר. 6. ביום 3.7.2023 הוריתי לעותר להגיש הודעה שבה יסביר מהן הטענות החדשות המועלות בעתירה ואשר לא הועלו ונדונו בפני הערכאות השונות, לרבות בית משפט זה, בהליכים הקודמים. 7. ביום 13.7.2023 הגיש העותר הודעת הבהרה מטעמו שבמסגרתה ציין כי השונה בעתירה דנן הוא צירופם של המשיבים 3-2, רשות המים והממונה על התאגידים ברשות המים, לעתירה. העותר מציין כי לא ידע עד כה על תפקידם של משיבים אלה, האחראים לפקח על תאגיד המים, וכי רק לאחר שגילה זאת פנה אליהם, אלא שפניותיו אלה לא צלחו. 8. לאחר שעיינתי בעתירה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. כפי שצוין בפסק הדין שניתן בעתירה הקודמת, ככל שהעותר סבור כי פטורים שניתנו לתושבים אחרים רלוונטיים בעניינו עליו להעלות טענותיו אלה במסגרת ההליכים מתאימים. בנוסף לכך, הלכה היא כי בית המשפט הגבוה לצדק לא יחזור וידון בנושאים שהוכרעו בהליך שכבר התנהל, בכפוף לחריגים כמו שינוי מהותי בנסיבות או חשיפת עובדות חדשות (ראו למשל: בג"ץ 4800/19 וועד שכונת צור באהר נ' מנהל קשת צבעים (הגדר), פסקה 7 (22.9.2019); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד 475-474 (2017)). בענייננו, העותר לא הציג כל טענה המצדיקה סטייה מעקרון זה. למותר לציין כי לא מצאתי שצירופם של המשיבים 3-2 לעתירה מצדיק דיון מחודש בנושא. 9. אשר על כן, העתירה נדחית. על העותר להביא בחשבון כי אין מקום להגשת עתירות חוזרות באותו עניין, ובמובן זה ההימנעות מפסיקת הוצאות היא במקרה זה לפנים משורת הדין. ניתן היום, ‏ט"ז באב התשפ"ג (‏3.8.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 23036940_A06.docx תב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1