בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
3689/98
ע"פ 6712/98
בפני: כבוד השופט י' קדמי
כבוד
השופט י' זמיר
כבוד
השופט ע' ר' זועבי
המערער בע"פ 3689/98: חמיל אשרף
המערערים
בע"פ 6712/98: 1. עיזאת שורפי
2.
עבד טוואשי
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
בע"פ
3689/98: ערעור על פסק דין של בית המשפט
המחוזי
בתל-אביב-יפו
מיום 10.5.98 בת.פ. 339/97
שניתן
על ידי כבוד השופט נ' עמית
בע"פ
6712/98: ערעור
על פסק דין של בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו
מיום 9.9.98 בת.פ. 339/97
שניתן
על ידי כבוד השופט נ' עמית
תאריך
הישיבה: ח' בתמוז התשנ"ט (22.6.99)
בשם
המערער בע"פ 3689/98: עו"ד ישראל קליין
בשם
המערערים בע"פ 6712/98: עו"ד דוד יפתח
בשם
המשיבה: עו"ד תמר בורנשטיין
פסק-דין
השופט ע' ר' זועבי:
1. פתח דבר
בפנינו שני ערעורים (שהדיון בהם אוחד) של
שלושה נאשמים, שהורשעו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת"פ 339/97) בעבירות
הבאות ונדונו לעונשים המצוינים לצידן כמפורט להלן.
המערער בע"פ 3689/97, אשרף בן מוחמד חמיל
(להלן: "אשרף") הואשם על פי כתב האישום המתוקן בשלושה אישומים. הוא הודה
באישומים הראשון והשני ועל פי הודאתו הורשע בעבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע -
עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז1977-, (להלן:
"החוק"); החזקת סם שלא לצריכה עצמית - עבירה לפי סעיף 7(א)(ג) רישא
לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג1973- (להלן: "הפקודה");
עסקה אחרת בסם מסוכן - עבירה לפי סעיף 19+13א לפקודה; הספקת סם מסוכן - עבירה לפי
סעיף 19+13א לפקודה; סחר בסם מסוכן - עבירה לפי סעיף 19+13א לפקודה.
האישום השלישי בוטל.
אשרף נדון בתאריך 10.5.98, לארבע שנות מאסר,
מתוכן שנתיים וחצי לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. כן הופעל נגדו באופן מצטבר מאסר
על תנאי של שנתיים שעמד לחובתו.
המערערים בע"פ 6712/98, עזאת בן גמיל
שורפי (להלן: "שורפי") ועבד בן ראפת טוואשי (להלן: "טוואשי"),
הורשעו בעבירות נשוא האישום השני, קשירת קשר לביצוע פשע; החזקת סם שלא לצריכה
עצמית; עשיית עסקה אחרת בסם מסוכן וסחר בסמים מסוכנים. המערערים נידונו כל אחד
לחמש שנות מאסר שמהן שלוש וחצי שנים בפועל והיתרה על תנאי. המאסר שהוטל על טוואשי
הצטבר לעונש המאסר שריצה ביום מתן גזר הדין.
ערעורו של אשרף מופנה כנגד חומרת העונש; ואילו
ערעורם של שורפי וטוואשי מופנה כנגד ההרשעה ולחילופין כנגד חומרת העונש.
2. עובדות ופרטי כתב האישום
להלן בתמצית עיקרי העובדות הדרושות לבירור שני
הערעורים:
א. כתב האישום בתיק זה הוגש במקור כנגד ארבעה
נאשמים: שלושת המערערים - אשרף, שורפי וטוואשי; והנאשם הרביעי הוא מיכאל בן דוד
אורן (להלן: "האחר") שהודה באישומים שיוחסו לו, הורשע ונידון בתאריך
22.4.98 לעונש של שנתיים וחצי מאסר בפועל. התיק פוצל והוגש כתב אישום מתוקן כנגד
שלושת המערערים.
ב. על פי כתב האישום המתוקן קשרו האחר ואשרף קשר
לספק לסוכן משטרתי דוגמת סם מסוג קוקאין, ועל פי הקשר מסר אשרף לידי האחר שקית
ובתוכה סם קוקאין והאחר מסר את השקית לסוכן המשטרתי. באישום ראשון זה מואשם אשרף
לבדו.
ג. עוד נטען בכתב האישום שהאחר קשר קשר נוסף עם
אשרף לפיו יסופק לסוכן המשטרתי סם מסוכן. על פי קשר זה, קשר אשרף קשר נוסף עם
המערערים שורפי וטוואשי, לפיו ימכרו שני המערערים לסוכן המשטרתי באמצעות אשרף
והאחר, סם מסוג קוקאין בכמות של ק"ג אחד. לאחר דין ודברים בין הסוכן המשטרתי
לבין האחר, ובין שלושת המערערים בינם לבין עצמם ולבין האחר, סוכמו פרטי העסקה
ותנאיה.
ד. במועד שנקבע מסר אשרף 220.77 גרם קוקאין לידי
האחר וזה מסרו לסוכן המשטרתי. כשפתח הסוכן המשטרתי את תא המטען של מכוניתו, הכניס
לתוכו את הסם והחל בספירת הכסף שנדרש על ידי המערערים והאחר לשלמו, בסכום של
(57,000 ש"ח שהתקבלו תמורת הסם), נעצרו ארבעתם על ידי אנשי המשטרה.
3. ערעור המערערים שורפי וטוואשי כנגד ההרשעה
א. טענתם העיקרית של המערערים היא, שבית משפט קמא
טעה: בכך שנתן אמון בעדי התביעה, תוך שהוא קובע שהגנת המערערים שקרית; ובכך שבסס
הכרעת הדין על זיהויו של הסוכן לגבי מקור הסם במכונית המערערים, כאשר הסוכן ישב
במרחק רב מהמכונית, מרחק ממנו לא ניתן לזהות בוודאות שקית הסם.
ב. כן טוען בא-כוח המערערים כי טעה בית משפט קמא
בקביעותיו בדבר קיומו של "חיזוק" לראיות התביעה. העד אלי משה, לא יכול
היה לאפיין את שראה ולא יכול היה לראות אם הדבר שנמסר היה שקית סמים או קופסת
סיגריות כטענת המערערים; ואילו עדותו של עוקב 214, אינה מחזקת את עדות הסוכן
המשטרתי. לשיטת בא-כוח המערערים לא היה מקום להרשעה לנוכח עדויות השותפים, אשרף
והאחר, אשר אישרו שלמערערים אין כל קשר לסם שהובא למקום על ידי אשרף לבדו.
ג. עוד מוסיף בא-כוח המערערים, כי לא היו בפני
בית המשפט עדויות חזקות וחד משמעיות שקושרות את המערערים לסם; וטעה בית משפט קמא,
כאשר התייחס באופן זהה לשני המערערים מבלי לאבחן את הראיות המתייחסות לכל אחד מהם
וראה בשניהם מחזיקים בסם.
4. ההכרעה בערעור כנגד ההרשעה
חלק ניכר מטענותיו של הסניגור המלומד הן
בנימוקי הערעור והן בפנינו, הוקדש לניסיון לערער את ממצאיו העובדתיים של בית משפט
קמא ואת קביעותיו בדבר מהימנות העדים. יצוין שהעידו בפני בית משפט קמא, ששה עשר
עדי תביעה ביניהם הסוכן המשטרתי - עד תביעה מס' 3 שעדותו השתרעה על יותר מעשרים
עמודים, התצפיתנים - עדי תביעה 4, 5, 7, ועוד עדים שהשתתפו במעצר המערערים. כל
העדים נחקרו על ידי באי כוח הצדדים.
בית משפט קמא, סקר באריכות את עדותו של הסוכן
המשטרתי ואת פעולותיהם של אלה שהפעילו אותו והתייחס לכל פגישה ופגישה שהיתה לסוכן
המשטרתי עם ה"אחר". כמו כן סקר את עדויותיהם של העוקבים. בית המשפט
התייחס לטענות הסניגורים ולתהיות שלהם שהועלו הן בבית משפט קמא והן בפנינו והגיע
למסקנה שדברי הסוכן המשטרתי אמינים עליו.
בית המשפט מצא חיזוקים לעדותו של הסוכן בנקודה
הקריטית של מסירת הסם, בעדותו של העוקב - עד תביעה 13, ובעדותו של עד תביעה 8,
רס"ר אלי משה - שהעיד בעמ' 76, שם נאמר:
"כמו
שאני כותב בדו"ח, אני ראיתי עין בעין את העברת הסמים מהרכב וממי שישב במכונית
"הקאיה", ליד הנהג, לאשרף חמיל שניגש למכונית וקיבל את החבילה וצעד לעבר
מכונית הסוכן יוסי שוהם. אולם הקטע הזה היה מוסתר על-ידי מכונית, ואת זה לא ראיתי.
אני ראיתי את הקאיה, עם שני הנאשמים שיושבים כאן, ליד ההגה ישב בחור עם כובע
מצחיה, לידו ישב בחור עם חולצה בהירה. אז לא זיהיתי שמות האנשים, אבל בעת המעצר
הגעתי למקום, ואת זה עם כובע המצחיה זיהיתי כעיזאת שורפי, שהוא הנאשם 2, ומי שישב
לידו ומסר החבילה אני מכיר מעבודתי".
עוד מצא בית המשפט חיזוק לעדותו של הסוכן
בפלטי המחשב של שיחות פלאפוניות שהתקיימו בין המעורבים בפרשה בזמנים הקריטיים
הנוגעים לבצוע העסקה. שיחות אלה, יש בהן כדי להצביע על כך שהתקיימו לצורך העסקה
שהלכה ונרקמה, ולבסוף התבצעה.
בית משפט קמא סמך ידו על ראיות התביעה, ובעמ'
35 להכרעת הדין סיכם הראיות וקבע:
"לגופו
של ענין, אינני רואה מקום וצורך לסכם את כל פרשת העובדות העולה מגרסת התביעה, כפי
שפירטתי אותה בהרחבה לעיל, ושאני מאמץ אותה עתה כקביעה עובדתית והמצביעה, צעד אחר
צעד, כיצד התבשלה העסקה בין הסוכן הסמוי - מיכאל אורן - אשרף חמיל והנאשמים. די אם
אתעכב על התמונה האחרונה במשרד הרישוי, שיש בה כדי למלא אחר כל יסודות העבירות
שבהם מואשמים הנאשמים".
ובהמשך בעמ' 36 אמר:
"אני
סומך בבטחון על עדויותיהם של עדים אלה, ואין לי שום ספקות לקבוע שמבחינת התנאים
האובייקטיביים בשטח, הם יכלו לראות היטב מה שהעידו שראו".
בית המשפט ניתח וסקר את עדויות הנאשמים
ועדיהם, תוך שהוא קובע כי, איננו מאמין להם, כי עדויותיהם שקריות, וכי גרסת קופסת
הסיגריות היא המצאה. בית משפט העדיף את עדויות התביעה על פני עדויות ההגנה. בית
משפט קמא פירט מדוע אינו מאמין לנאשמים ולעדים אורן ואשרף וקבע שהיתה רציפות
נסיבתית של קשירת הקשר ורקימת העסקה בין הסוכן לבין אורן, אשרף והנאשמים ועל היות
הנאשמים מבצעים בצוותא של עסקת הסמים. דחיית הסבריהם של המערערים כבלתי אמינים,
מספקת בסיס מספיק להרשעתם באחריות הסם כפי שקבע בית המשפט המחוזי.
בית המשפט הגיע למסקנה, ובצדק, שהנאשמים
החזיקו בסמים חזקה משותפת ופעלו "בראש אחד". מסקנה זו לא נסתרה על ידי
הנאשמים. (ראו למשל: ע"פ 840/79, 854 גבריאלי ואח' נ' מדינת ישראל,
פ"ד לה(2) 371, 377; ע"פ 444/75 לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד
ל(1) 614, 615; ע"פ 611/80 מטוסיאן נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4)
85) בנוסף נקבע שת6/ הוא ראשית הודייתו של הנאשם טוואשי.
אחרי בדיקת הכרעת הדין על רקע חומר הראיות,
ועיון במוצגים ובעדויות שהובאו בפנינו ובטיעוני בעלי-הדין לא מצאנו בטיעוני
הסניגור, עילה לביטול המסקנות אליהן הגיע בית משפט קמא. ודין ערעורם של שורפי
וטוואשי כנגד הרשעתם להידחות.
5. הערעור של שלושת הערערים כנגד גזר הדין
ערעורם של שלושת המערערים מופנה כנגד חומרת
העונש שנגזר עליהם. סניגורו של אשרף טוען כי, העונש שהוטל עליו הנו חמור, וכי בית
המשפט סטה סטיה קיצונית מכלל אחידות הענישה, עת שהוטל על האחר, עונש מאסר בפועל של
שנתיים וחצי. עוד טען שהאחר הוא בעל עבר פלילי עשיר, בעוד שאשרף הנו צעיר, אשר
הודה והתחרט ונגדו הופעל מאסר על תנאי של שנתיים באופן מצטבר. אשרף, לטענת
סניגורו, היה החוליה החלשה בפרשה, הסם לא היה שייך לו, והוא נוצל על ידי אחרים.
בנסיבות אלה, לטענת הסניגור, היה מקום להפעיל המאסר על תנאי שהופעל נגד המערער
כחופף ולא כמצטבר.
סניגורם של המערערים שורפי וטוואשי, טען גם
הוא כי יש להתחשב בעקרון אחידות הענישה, ובעונש שהוטל על השותפים - אשרף והאחר,
אשר הואשמו באישומים רבים יותר ובעבירות חמורות יותר. עוד טען, שבית המשפט החמיר
עם המערער טוואשי, כאשר קבע כי המאסר שהוטל עליו בתיק זה ירוצה באופן מצטבר למאסר
שהוטל עליו בתיק אחר.
לא מצאתי ממש בטענות הסניגורים. בית משפט קמא,
שקל את כל השיקולים, את עסקת הטיעון אליה הגיע האחר, את הודאותיהם של האחר ושל
אשרף ואת חלקם הקטן יותר מחלקם של המערערים שורפי וטוואשי, שהיו ספקי הסם.
אופי התפקיד שממלא נאשם בביצועה של עבירה רבת
משתתפים, עשוי להצדיק הבחנה בין המבצעים בכל הקשור לעונשים הנגזרים עליהם. במקרה
דנא, הצדיק אופי התפקיד הבחנה בין "האחר" ו"אשרף" מצד אחד
לבין המערערים שורפי וטוואשי.
עסקינן בעבירות חמורות, בסחר בסמים בכמות
גדולה של 220.77 גרמים סם מסוכן קוקאין, ויש להחמיר בעונשם של אלה שמהווים חוליות
בשרשרת עברייני הסמים כדי לבער נגע זה.
בית משפט קמא, סקר בגזר דינו את כל הנימוקים
לקולא ולחומרה, לרבות נסיבותיהם האישיות של המערערים והרשעותיהם הקודמות הכוללות
בין היתר עבירות סמים. בית משפט קמא, קבע, ובצדק, שלא מצא נקודות זכות לטובת
המערערים שורפי וטוואשי. ובכל זאת, על מנת להותיר להם אור בקצה המנהרה ותקווה
להתחיל בחיים חדשים ולעלות על דרך הישר, הטיל עליהם העונשים הנ"ל.
המסקנה היא, שהעונש שהוטל על המערערים,
בנסיבות הענין, אינו חמור ואינו מצדיק התערבותנו ודין הערעורים להידחות גם בענין
העונש.
אני מציע לדחות שני הערעורים.
ש
ו פ ט
השופט י' קדמי:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
השופט י' זמיר:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ע' ר' זועבי.
ניתן היום, ה' באלול תשנ"ט (17.8.99).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש
ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98036890.U01/אמ