פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי בתל אביב

פסק-דין בתיק בג"ץ 3689/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3689/15 לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט צ' זילברטל העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי בתל אביב 2. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ל' בניסן התשע"ו (8.5.16) בשם העותר: עו"ד שמעון פרץ בשם המשיב 3: עו"ד אבי אוחנה מטעם היועץ המשפטי לשיפוט הרבני: עו"ד ד"ר רפי רכס פסק-דין המשנה לנשיאה א' רובינשטיין: א. זו עתירה כנגד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול מיום כ"ד בניסן תשע"ה -13.4.15, שהפך את פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב מיום ט"ז באדר ב' תשע"ד (18.3.14). המחלוקת עניינה כתובת העותרת. הצדדים חתמו מעיקרא על הסכם גירושין (6.4.11) בו נאמר שהאשה מוחלת על כתובתה ותוספת הכתובה עם סידור הגט. לאחר מכן הגישה האשה לבית הדין הרבני האזורי תביעה לתשלום כתובתה, בנימוק שבעלה (המשיב 3, להלן המשיב) העלים ממנה כי הוא מנהל יחסים עם אשה נכרית בפולין, ונולדה לו לימים גם בת ממנה, ואילו ידעה על כך לא היתה מוחלת על הכתובה. הוסכם בין הצדדים בבית הדין האזורי, כמסתבר בעידוד בית הדין (בהחלטה נאמר אמנם כי הדבר הוצא על-ידי באי כוח הצדדים), שבדיקת פוליגרף תהא מכרעת לעניין השאלות שיוסכם עליהן, והצדדים הסכימו וקיבלו עליהם בקניין. אך המשיב לא קיים את הבדיקה בדרך שנקבעה, ומנהלת מכון הפוליגרף כתבה לבית הדין הרבני האזורי, כי המשיב התקשר בשם בדוי לעריכת בדיקת הפוליגרף ולא מסר כי נשלח על-ידי בית הדין, והבדיקה שעבר גילתה דברי שקר. בית הדין האזורי סבר, כי הסכמת המשיב לקבלת הפוליגרף והתנהלותו מצדיקות חיוב המשיב במלוא סכום הכתובה – 180,000 ₪. בית הדין הניח, כי אילו ידעה האשה על התנהגות הבעל לא היתה מוחלת על כתובתה. ב. הבעל עירער, ובית הדין הרבני הגדול סבר לעניין הנחת בית הדין האזורי שאילו ידעה האשה על הבגידה לא היתה מוחלת על כתובתה, כי ניתן גם לומר להיפך, שהיתה מוחלת כדי להיפטר מבעל בוגד; ועל כן לפנינו לא יותר מספק מחילה, שאז אין גובה כתובתה לפי הפוסקים. נאמר עוד כי "יוזמת בית הדין להציע בדיקת פוליגרף בשאלות שלא קשורות לחיוב הכתובה לא נראית, בשים לב לפח ולמכשול העלול לצאת מכך לאחד הצדדים...", וגם אין מקובל על בית הדין הגדול שלא ניתן לחזור מהסכמת קנין להיבדק בפוליגרף. על כן ביטל בית הדין הגדול את פסק הדין קמא, אך חייב את המשיב ב-36,000 ₪ הוצאות בשל התנהלותו, לרבות התחזות השווא. ג. העתירה דבקה בפסק דינו של בית הדין האזורי, ותשובת המשיב אוחזת בפסק דינו של בית הדין הגדול. מטעם היועץ המשפטי לשיפוט הרבני נטען, כי לא היתה מניעה שבית הדין הגדול יקבל את עמדת המשיב כפי שנימק, ושהתבססה על נכונות האומדנה ההלכתית של בית הדין האזורי, וזאת תוך דיון בשאלות הלכתיות של טיב הקניין, הכל על פי סמכותו ההלכתית. נאמר עוד, שבית המשפט אינו משמש ערכאת ערעור על בית הדין הגדול, ובודאי בענייני כתובה, שהם הלכתיים במובהק. ד. בדיון בפנינו הסברנו לעותרת את הקושי שבהתערבות בפסקי דין של בית הדין הרבני בגדול כשאין המדובר בחריגה מסמכות או מכללי הצדק הטבעי, ומקום שבית הדין הגדול נימק הנמקה הלכתית, ובהוצאות שפסק הביא בחשבון את התנהלות המשיב. תהינו איפוא מהן העילות המשפטיות להתערבות. נטען מטעם העותרת, כי לא היה בית הדין הגדול רשאי להתערב בהסכמת הצדדים לעניין הפוליגרף, ובכך הפגיעה בצדק הטבעי; ולמצער, יש להחזיר את התיק לבית הדין האזורי לעניין זכויות הכתובה מעבר לנושא הפוליגרף. ה. מטעם המשיב נטען, כי כללי הצדק הטבעי הם זכות הטיעון, וזו נשמרה, ועל כן אין עילת התערבות. לא היה מענה של ממש בפי המשיב באשר להתנהלותו בפרשת הפוליגרף, אך נאמר כי הסכם הגירושין הפנה לבית המשפט לענייני משפחה. ו. עוזר היועץ המשפטי לשיפוט הרבני ציין שהמדובר בתיק ערעורי, העוסק בנושא שבליבת סמכות בתי הדין – הכתובה, ואין מקום להתערבות; ובאשר לכתובה, האשה ויתרה עליה ובית הדין הגדול, בשונה מבית הדין האזורי, לא ראה שינוי מצב המצדיק שינוי לעניין הכתובה. ז. הצעת פשרה שהצענו לא נתקבלה על-ידי המשיב. ח. לאחר העיון, ובכל הרצון הטוב, ואף שדעתנו אינה נוחה כל עיקר מהתנהלות המשיב, לא ראינו מקום להתערבות, בהיעדר עילה שבדין. כבר נאמר מעלה, כי אין בית משפט זה מהוה ערכאת ערעור על בית הדין הגדול וכי עילות ההתערבות בפסקי דין של בתי הדין הדתיים מצומצמות לגדרי סמכות ופגיעה בצדק הטבעי (ראו למשל בג"ץ 10736/07 פלוני נ' בית הדין הגדול בירושלים (פסקה 5); בג"ץ 1979/10 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב יפו (פסקה 10); "... אין בית משפט זה בוחן את דרך הפעלת הדין הדתי על-ידי בית הדין כאשר זו נעשית בהתאם לסמכותו" (השופט מלצר בבג"ץ 10736/07 שם). פירוש מרחיב של עילות ההתערבות אינו מוליד בענייננו מסה קריטית מספקת להתערבות, מקום שבית הדין הגדול כתב פסק דין מנומק, לרבות מהותית בנושא הכתובה ולא רק לעניין הפוליגרף. איננו פוסקי הלכה, וכמובן יתכנו – כמו בבתי המשפט האזרחיים – השקפות שונות, וראיה לדבר שבית הדין הגדול סבר אחרת מבית הדין האזורי. היועץ המשפטי לבתי הדין לא הכניס את ראשו בין ההרים, ואף אנו לא נוכל, מטעמים משפטיים שנמנו, לעשות כן. ט. שאלה שראינו להסב אליה את תשומת לב בית הדין הגדול היא ההפניה מטעם בית הדין האזורי לבדיקת פוליגרף, שכפי שהבינונו, דעת בית הדין הגדול לא היתה נוחה הימנה. בבתי המשפט האזרחיים, על דרך הכלל, לא יפנה בית המשפט את הצדדים להליכים אזרחיים לבדיקת פוליגרף אף שרשאים הם לעשות כן בהסכמה ביניהם (ע"א 64/81 ביאזי נ' לוי פ"ד מב(1) 446); ופוליגרף כידוע אינו קביל בהליכים פליליים, אף שיש יתר גמישות בהליכי מעצר. לעניין הפוליגרף ראו בין השאר רע"א 10235/04 זועבי נ' נאיף (2005) פסקה ה(2); רע"א 8644/09 מוחמד נ' חמיס (2009). המלומד פרופ' א' שוחטמן (סדר הדין בבית הדין הרבני (מה' תשע"א-2011), ב' 1080-1074), מציג גישות שונות בבתי הדין הרבניים לעניין פוליגרף, בין פסיקה השוללת חיוב להידרש אליו ובין פסיקה המחייבת זאת, לרבות בבית הדין הגדול (ערעור תשמ"ד/379, ראו שוחטמן שם עמ' 1076 בהע' 380): ועוד נאמר, כי יש צורך בקניין, אך לכאורה גם ניתן לחזור מן ההסכמה (וראו גם הרב צ"י בן יעקב משפטיך ליעקב ד', שנ"א (תשס"ג)). עולה מכל אלה תמונה שאינה אחידה, אך אם בית הדין הגדול סבור, ואנו נוטים לעמדה זו בלא שניטע מסמרות, שאין מקום ליזמה של בית הדין לעניין זה, להבדיל מפניה אוטונומית מוסכמת של בעלי הדין, ראוי שהדבר ייצא מתחת ידו בהחלטה או בהנחיה באופן שייצור גישה אחידה ככל הניתן. י. כאמור, איננו נעתרים לעתירה. בנסיבות לא ראינו מקום לעשות צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט' באייר התשע"ו (‏17.5.2016). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15036890_T03.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il