קאסם מחאמיד נ. שר המשפטים

פסק-דין בתיק בג"ץ 3685/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3685/06 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותר: קאסם מחאמיד נ ג ד המשיבים: 1. שר המשפטים 2. ראש ההוצאה לפועל בירושלים 3. עיריית ירושלים עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים 1-2: עו"ד חני אופק בשם המשיבה 3: עו"ד שירין ברגותי-מלחם פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: עניינה של העתירה שלפנינו הוא בבקשת העותר, כי המשיב 1 יקבע בתקנות ההוצאה לפועל את תקרת גובה סכום העיקול המוטל על חייב בהליכי הוצאה לפועל וכי יתקין תקנה המפקיעה את סמכות ראש ההוצאה לפועל להטיל עיקולים גורפים וערטילאיים, כהגדרת העותר. כן מבקש העותר להורות למשיבים 2 ו-3 להשהות את ביצוע הצו, אשר הוציא ראש ההוצאה לפועל בתאריך 22.3.2006, לפיו יועברו לידי ראש ההוצאה לפועל כספי קופות הגמל והחסכונות של העותר לשם העברתם לעיריית ירושלים, כחלק מהליכי ההוצאה לפועל. העותר הינו בעל נכס בשכונת א-טור בירושלים. בעקבות פיגור מתמשך ועקבי בתשלומי הארנונה, פתחה עיריית ירושלים, המשיבה 3, בהליכים משפטיים לגביית החוב. הליכים אלו התמשכו ובסופו של דבר, הגיעו הצדדים להסכם בדבר גובה החוב והסדר תשלומים, להם ניתן תוקף של פסק-דין על-ידי בית-המשפט המחוזי בירושלים ביום 28.11.2002 (ע"א 2343/01). העותר לא עמד בהסדר זה ועל-כן פתחה המשיבה 3 בהליכי הוצאה לפועל לשם גביית חובו של העותר, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית והוצאות משפטיות, על-פי פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, נערכה לעותר חקירת יכולת על-ידי ראש ההוצאה לפועל בירושלים, המשיב 2, ביום 15.4.2005 ונקבע הסדר תשלומים נוסף. בנוסף, הוטלו עיקולים על חלק מנכסי המבקש, ביניהם רכבו (רכב המיועד לנכים), משכורתו, קופות הגמל וקרנות ההשתלמות אשר ברשותו (בהחלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 21.3.2006), לפי סעיף 44 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל). ראוי לציין, כי גם לגבי עיקולים אלו טרם ניתן צו למימושן, לפי סעיף 47 לחוק ההוצאה לפועל. יחד עם זאת, מספר בקשות לביטול עיקולים אלו נדחו על-ידי המשיב 2, תוך קביעה, כי גם לאחר קביעת הסדר תשלומים, אין מניעה לזוכה להשתמש בכלים החוקיים שניתנו לו לשם גביית חובו, למעט אלו אשר נמנעו במפורש. לאחר שהעותר לא עמד בהסדר התשלומים מספר פעמים נוספות, הוצאו כנגדו שתי פקודות מאסר, אשר בוטלו לאחר תשלום הפיגור בתשלומים ואשר לא בוצעו בפועל. בעתירתו, מלין העותר על כך, כי העיקולים שהוטלו על נכסיו, הוטלו ללא מתן הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו בפני המשיב 2. כן טוען העותר, כי עיקולים אלו בבנקים, מונעים ממנו לקבל הלוואות אחרות, אשר יאפשרו לו להחזיר את חובו. לטענת העותר, ישנו פגם בהתנהלות המשיבה 3 ובא-כוחה, אשר מנסה, לטענתו, להתנכל לו בכל דרך אפשרית וזאת בשל מוצאו הערבי. מימוש צו העיקול על חסכונותיו של העותר יגרום לו, לטענתו, נזק בלתי הפיך ובלתי מידתי ויעמיד בספק את יכולתו להתקיים בכבוד לאחר פרישתו. מחמת כל זאת, מבקש העותר את התערבותו של בית-המשפט הגבוה לצדק ומתן הסעדים אשר תוארו לעיל. מנגד, טוענת באת-כוח המשיבים 1-2, כי יש לדחות את העתירה על הסף, מחמת קיומו של סעד חלופי של ערעור על החלטות ראש ההוצאה לפועל ומחמת היות הסעד פרטני וקונקרטי ולא סעד כללי. לגופו של עניין, מבהירה באת-כוח המשיבים 1-2, כי גם העיקול שהוטל על נכסי העותר בחסכונותיו בבנק, הינו עיקול קונקרטי ובעל תקרה, שכן יתרת החוב נמסרת באופן ממוחשב לבנקים וכן בשל העובדה, כי בכל צו מימוש נכסים אשר יוציא ראש ההוצאה לפועל, צו אשר טרם הוצא בעניין שלפנינו, מופיע סכום נקוב ולא ערטילאי. גם מבחינת מסכת העובדות, טוענת באת-כוח המשיבים 1-2, כי לעותר ניתנו הזדמנויות רבות, אשר אף ניצלן, להגיש בקשות ולטעון טענותיו בפני ראש ההוצאה לפועל. בנוסף נערכה לו חקירת יכולת מקיפה, אשר לאחריה הוחלט על גובה התשלום החודשי. בעניין זה, מרחיבה באת-כוח המשיבה 3 וטוענת, כי העותר לא עשה כל מאמץ לכבד את התחייבויותיו לתשלום החוב עליו הסכימו הצדדים, אשר היה נמוך באופן ניכר מהחוב אשר נתבע לראשונה על-ידי המשיבה 3. אדרבה, לטענתה, ניסה העותר ומנסה גם כעת להשתמש בכל כלי משפטי אפשרי, על-מנת לעכב תשלום זה ועקב כך, יש בפנייתו לבית-משפט זה משום חוסר ניקיון כפיים. כן מוסיפה באת-כוח המשיבה 3, כי החלטות ראש ההוצאה לפועל התקבלו בסמכות, תוך הפעלת שיקול דעת והתחשבות בטענות העותר. בשל נימוקים אלו, מבקשות באות-כוח המשיבים לדחות את העתירה. דין העתירה להידחות על הסף, מחמת קיום סעד חלופי. סעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל מסדיר את הדרך הראויה להשיג על החלטותיו של ראש ההוצאה לפועל, ולפי מצוותו, יש לפנות בערעור או בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי, אשר לו הסמכות בעניין זה. אין בית-משפט זה, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, יושב כערכאת ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל, בוודאי כאשר העותר לא בחר ללכת בדרך המלך המיועדת לערעורים כגון אלו, האמורה בסעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל. כך למשל, ראו בג"ץ 7559/01 שמחה ניר נ' ראה ההוצאה לפועל (טרם פורסם). בנוסף, מבחינת העובדות בפרשה, לא נראה, כי יש במקרה שלפנינו משום "תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מנהלי טהור" המצדיקה התערבות מן הצדק (ראו בג"צ 583/87 הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פד"י מא(4) 683). באשר לסעד הראשון אשר התבקש כנגד המשיב 1, העותר לא נימק את עתירתו ולא הניח תשתית עובדתית מתאימה לבקשת סעד כללי זה ועל-כן לא מצאתי מקום להידרש לו. אשר-על-כן, העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, כט' באב תשס"ו (23.8.2006). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il