בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
3684/99
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
המערער: ויקטור
צמח
נגד
המשיבים: 1.
ליליאנה רבינוביץ
2.
רחל שלשבסקי
ערעור
על החלטת בית משפט המחוזי בתל-אביב
בבקשת
פסלות שופטת מיום 24.5.99 במסגרת
בר"ע
5291/98, שניתנה על ידי כבוד השופטת
הניה
שטיין
בשם
המערער: בעצמו
פסק-דין
1. ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 24.5.99 (כב' השופטת ה' שטיין), בה סירב בית המשפט לפסול עצמו
מלישב בדין בעניינו של המערער.
2. בלשכת ההוצאה לפועל בבת-ים מתנהל תיק שבמסגרתו
מתבקשת מכירתה של חנות על ידי כונס נכסים. המערער עתר למחיקת התיק על הסף. בקשתו
נדחתה. הוא הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (בר"ע 15937/97). משניתנו
החלטות נוספות בתיק, למרות שהיתה תלויה ועומדת בקשת ערעור מטעם המערער, הגיש
המערער בקשות ערעור נוספות על החלטות אלה של ר' ההוצאה לפועל (בר"ע 16739/97
ובר"ע 338/98). ביום 19.4.98 החליטה ר' ההוצאה לפועל כי צו הכינוס יבוטל,
נוכח תשלום החוב במלואו לתיק ההוצאה לפועל. על החלטה זו ביקש בא כוח המשיבים, שהוא
כונס הנכסים, רשות ערעור בבית המשפט המחוזי (בר"ע 5291/98), שעיקרה אי פסיקת
שכר טירחה.
3. הדיון בבר"ע 5291/98 נקבע לדיון בפני כב'
השופטת ה' שטיין. טרם הדיון, ביקש המערער את דחיית הבקשה על הסף. בדיון שנערך ביום
28.9.98, לא נדונה הבקשה לגופה.
4. ביום 3.1.99 ביקש המערער את פסילת כב' השופטת
שטיין מלישב בדין בעניינו. טענתו היתה, כי כב' השופטת ישבה בדין בשתי בקשות רשות
ערעור אחרות שהמערער צד להן (בר"ע 3606/98 ובר"ע 1434/98) ומחקה אותן,
ועל כן ישנו חשש ממשי למשוא פנים בהמשך ישיבתה בדין בבקשות רשות הערעור האחרות
האמורות לידון בפניה.
5. בדיון שהתקיים בבקשת הפסילה, ביום 4.1.99,
ביקש המערער כי ההחלטה בעניינו תינתן במעמד צד אחד. בית המשפט סירב לבקשה. לאחר
מכן, ביקש המערער כי ינתן לו להקליט הדיון. בית המשפט נעתר לבקשה ובלבד שהמערער
ידאג לשירותי הקלטה תוך מחצית השעה. משהודיע המערער כי לא צלח בידו להזמין שירותי
הקלטה בפרק זמן זה, ביקש את דחיית הדיון. בית המשפט סירב לבקשה. בשלב זה ביקש
המערער להפסיק את הדיון "כדי לערער על ההחלטה שלא לדחות את הדיון כיוון שחשתי
לא טוב". כן ביקש המערער כי יוזמן רופא. בית המשפט החליט, כי:
"הדיון
נדחה ליום 11.1.99 בשעה 08:30 על מנת שמר צמח ימציא תעודה רפואית כדין נתמכת
בתצהיר של רופא אשר תאשר כי מר צמח לא היה מסוגל להמשיך בדיון היום בשעה 11:45.
אם
לא תומצא תעודה רפואית כדין, ייחשב מר צמח כמי שעזב את הדיון ללא רשות היום בשעה
11:45, ומטעם זה תדחה הבקשה לפסלות שופט, והברעות מס' 15937/97 16739/97 338/98
יידחו והבר"ע 5291/98 תידון כבערעור ותתקבל עקב העדר התייצבותו של מר צמח
לדיון."
בפרוטוקול הדיון צויין, לאחר מתן ההחלטה, כי "בשלב זה
התנפל מר צמח [המערער] בצעקות ובדברי נאצה כלפי עו"ד דילינגר" [כונס
הנכסים].
6. ביום 19.1.98 התקיים דיון בבר"ע
15937/97, שהינה אחת מ3- בקשות רשות הערעור שהגיש המערער על החלטותיה של ר' ההוצאה
לפועל. עם פתיחת הדיון, התייצב מטעם המערער בא כוח, שיפוי הכוח לייצוג המערער על
ידו הוחתם בבוקר של הדיון. מטעם זה נתבקשה על ידי בא כוח המערער דחיה של מועד
הדיון. בית המשפט, בהחלטתו, ציין כי בהיעדר הצדקה לפנית המערער לעורך דין אך שלושה
ימים לפני הדיון, ידחה אמנם הדיון, אך יבוטל צו עיכוב ההליכים בתיק.
7. ביום 28.1.99 הגיש המערער שוב בקשה לפסילתה של
כב' השופטת ה' שטיין. הבקשה נסמכה הן על בקשתו הקודמת לפסילה (שכאמור, לא נדונה
לגופה) והן על החלטותיו של בית המשפט בדיון מיום 4.1.99 ועיקרן המשך הדיון למרות
שהמערער לא חש בטוב. עוד ביקש המערער בבקשתו זו, כי דיון במעמד שני הצדדים בבקשת
הפסלות, שהיה קבוע ליום 15.2.99, יבוטל וההחלטה תינתן במעמד צד אחד או לחילופין,
כי בא כוח המשיבים לבקשה יחוייב בהצגת יפוי כוח.
8. בסופו של יום, התקיים הדיון בבקשות הפסלות
(בש"א 30035/99 ובש"א 31875/99) ביום 24.5.99. בפתח הדיון ביקש המערער
לדון ב"טענה מקדמית". טענתו היתה, כי בעת יושבו באולם הדיונים ניתנו שתי
החלטות שדחו בקשות רשות ערעור (שאינן קשורות לעניינו), בהיעדר תצהיר. על רקע זה
נתבקשה גם דחיתה של בר"ע 5291/98, בהיעדר תצהיר. משפנה בית המשפט בשאלה לבא
כוח המבקשים בבר"ע 5291/98 ביקש המערער כי לא יותר לו להשיב וכי ההחלטה תינתן
במעמד צד אחד גם בעניין זה (היעדר התצהיר) וגם בעניין טענתו לעניין היעדר יפוי הכוח.
החלטתו של בית המשפט היתה, כי "מן הדין הוא שדיון משפטי יתנהל עפ"י
טענות שני הצדדים. מר צמח [המערער] טען ארוכות ועתה הגיע זמנו של עו"ד
דולינגר [כונס הנכסים] להשיב על הטענות". ובהמשך: "בית המשפט מודיע למר
צמח [המערער] בפעם המי יודע כמה כי עליו לשבת ולאפשר לעו"ד דולינגר [כונס
הנכסים] לטעון. בשלב זה הזמנתי לעזרה את משמר בתי המשפט כדי שיעזור לי להשתלט על
מר צמח."
9. בעקבות החלטותיו אלה של בית המשפט ביקש שוב
המערער את פסילתו של בית המשפט מלישב בדין בעניינו. המערער טען, כי אין מקשיבים
לטענותיו וכי אין הוא חש בטוב. בית המשפט, בהחלטה שניתנה בו במקום, דחה הבקשה
לפסילתו. בית המשפט ציין, כי לכאורה ויתר המערער על טענות הפסלות שלו, משביכר
לטעון בפתח הדיון לעניין היעדר התצהיר בבר"ע 5291/98. לגופו של עניין, הוסיף
בית המשפט, אין בטענות הפסלות כל עילה. בעצם העובדה כי נמחקו שתי בקשות ערעור להן
היה המבקש צד, אין משום עילת פסלות. אשר לטענות לעניין המשך ניהול הדיון ומצבו
הרפואי של המערער, הוסיף בית המשפט, כי:
"הפרוטוקול
המפורט של מהלך הדיון היום, מצביע על התנהגותו של המבקש בבית המשפט. התנהגות זו
אינה מהיום, הוא התנהג כך אף בדיון מיום 4.1.99.
היום
נזקקתי לעזרת משמר בתי המשפט, דבר שהייתי צריכה להיזקק לו לטעמי גם ביום 4.1.99 אך
נמנעתי מלהטריח את משמר בתי המשפט אז.
אין
כל ראיה בבש"א זו המצביעה על הקשר הסיבתי שבין התנהגות בית המשפט לבין מצבו
הרפואי של המבקש. לטעמי, אם אכן כתוצאה מהדיון המשפטי כאן ביום 4.1.99 החמיר מצבו
הרפואי של המבקש, קרה הדבר כתוצאה מהתנהגותו שגבלה בהשתלכות, אם לא השתוללות,
באותו דיון.
לאור
כל האמור לעיל, יש מקום לדחות את שתי בקשות הפסילה האמורות.
כיום,
בעיצומו של הדיון, לאחר שנזקקתי להזעיק את משמר בתי המשפט שיעזור לי לרסן את המבקש
ולאפשר לעו"ד דולינגר להשמיע את תשובתו לטענות המבקש, נזכר המבקש להעלות
בשלישית טענת פסלות, כאשר הנימוק הוא שבית המשפט, בהתנהגותו, גורם לו הפרעות קצב
ועושה איפא ואיפא. אין כל ראיה בפני לעניין הפרעות הקצב שנגרמו היום למבקש וגם אם
נגרמו לו הפרעות קצב, הרי אין זה כתוצאה מהתנהגותו שלוחת הרסן והצורך להתאפק
מלהתנהג כך כתוצאה מנוכחות משמר בתי המשפט באולם.
אין
ממש בטענה של התנהגות איפא ואיפא. להשקפתי, מתן אפשרות לצד שכנגד להשיב על טענות
הטוען הוא בסיס הדיון המשפטי. אם סובר המבקש כי נפל פגם משפטי בניהול הדיון, הדרך
היא ערעור ולא בקשת פסלות."
10. לאחר דחית בקשות הפסילה, ביקש המערער את עיכוב
הדיון עד להחלטה בערעור לבית משפט זה. בית המשפט דחה הבקשה, תוך שהוא מציין כי
אליבא דידו נעשה שימוש בבקשות הפסילה שלא לגופו של ענין וללא עילה בדין וכי אין
מטרתו של המבקש בבקשות אלה אלא תכסיס ותחבולה לשם הארכת הדיון שלא לצורך. על כן
נדחתה הבקשה לעיכוב הדיון. המערער ביקש כי יוזמן רופא, שכן אין הוא חש בטוב. בית
המשפט החליט, כי:
"אני
מורה לאיש משמר בתי המשפט ללוות את המבקש, עכשיו ומיד, לחדר המיון בבי"ח
איכילוב הנמצא מעבר לרחוב, כדי שיבדק.
לצורך
זה אני מפסיקה את הדיון.
אם
לא תומצא תעודת חדר מיון בה יקבע רופא כי המבקש אינו כשיר להמשיך היום ועכשיו את
הדיון, יחשב המבקש כמי שעזב את הדיון ללא רשות וכמי שויתר על טענותיו בבר"עות
הקבועות להיום, דהיינו בר"ע 5291/98, בר"ע 338/98 ובר"ע 16789/97
ובר"ע 15937/97.
אם
יתברר כי אכן מר צמח אינו חש בטוב ואינו יכול להמשיך את הדיון היום, וזו הפעם
השניה שבה מופסק הדיון עקב כך, ידאג מר צמח ליפות עו"ד לטעון בשמו בדיון הבא.
לא יתכן לא לקיים את הדיון ולדחותו בפעם אחר בפעם כאשר באמצע הדיון טוען מר צמח כי
אינו חש בטוב."
11. המערער פנה לבית משפט זה בערעור על החלטת בית
המשפט שלא לפסול עצמו. בטענותיו חזר המערער והדגיש כי לדידו, בעצם הדיון
בבר"ע 5291/98 ללא תצהיר היה משום חשש ממשי למשוא פנים בייחוד נוכח העובדה
שתיקים קודמים נדחו אך על רקע זה. כן טען כי טענותיו לעניין היעדר יפויי כוח של
כונס הנכסים לא זכו להתייחסות. המערער הוסיף, כי החלטותיו של בית המשפט בסיום
הדיון לא התחשבו במצבו הרפואי והיותו, לטענתו, לאחר התקף לב וגם מטעם זה יש לפסול
השופטת מלישב בדין בעניינו.
12. עוד תלוי ועומד הערעור בפני, ביקש המערער גם כי
יעוכב ההליך המתנהל בפני בית המשפט קמא. המערער טען, כי ביום 7.6.99 ניתנה החלטה
על הגשת סיכומים בכתב תוך זמן קצר ועל כן ישנו חשש למתן פסק דין טרם שמיעת ערעורו
בפני בית משפט זה. במסגרת בקשה זו טען עוד המערער, כי בעצם ההחלטה על הסיכומים
ופרק הזמן שנקצב להם, יש משום חיזוק לטענות הפסלות של המערער.
13. לאחר שעיינתי בחומר שבפני (לרבות החומר שהמציא
המערער בהמשך להחלטתי מיום 10.6.99), נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. יאמר מיד:
טענותיו של המערער אינן מקימות כל עילת פסלות ואין בהן חשש ממשי למשוא פנים ואף לא
צל חשש מעין זה. עצם סירובו של בית המשפט להחליט בבקשותיו של המערער במעמד צד אחד
כמו גם הפנית שאלות - לבקשת המערער - לצד שכנגד, אין בהם כל חשש ממשי למשוא פנים.
כמו-כן, עצם העובדה כי בית המשפט מחק שתי בקשות רשות ערעור אחרות להן היה המבקש
צד, אין בה כשלעצמה משום עילת פסלות. על כן, ברי בנסיבות המקרה כי לא היתה כל עילה
לפסילתה של כב' השופטת שטיין מלישב בדין בשל החלטותיה הדיוניות, שלגופן איני נוקט
כל עמדה.
14. אשר לסוגיית מצבו הרפואי של המערער, הרי שלא
מצאתי בדרך בה נוהג בית המשפט במערער משום עילה לפסילתו. כפי העולה מפרוטוקולי
הדיונים, שחלקים נרחבים מהם הובאו לעיל, מתחשב בית המשפט ככל שניתן במערער, תוך
נסיון לאפשר דיון יעיל בבקשות השונות שבפניו. עת טען המערער כי הוא אינו חש בטוב,
הופנה לביה"ח והדיון בעניינו הופסק. גם ההחלטה על סיכומים בתיק (מיום 7.6.99)
דנה באריכות במצבו הרפואי, והגם שהשופטת לא שוכנעה כי היתה עילה רפואית לאי המשך
הדיון ביום 25.4.99, ציינה בשולי החלטתה, כי:
"עם
זאת, שמא חוטאת אני להבחנה הרפואית של הרופאה מהבוקר, וכדי להנות את מר צמח מכל
הספקות האפשריים, אני מורה על הגשת סיכומים בכתב... תוך 14 יום. מועד זה נקבע
בהתבסס על מצבו הרפואי הנטען של מר צמח [המערער] כפי המופיע בתעודה הרפואית,
שאילולא כן, הייתי מורה על הגשת סיכומים בכתב תוך 7 ימים".
15. העולה מן המקובל הוא, כי ערעור זה אינו אלא
סרק, כמו גם הבקשות לפסלות שהיו ביסודו הן בערכאה הראשונה והן בפני. מטעם זה, דין
הערעור להידחות. ממילא, נדחות גם בקשות המערער לעיכוב הדיון. נוכח היעדר היסוד
בדין ובעובדה בערעור זה, ישא המערער בהוצאות לטובת המדינה, כאמור בתקנה 514 לתקנות
סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, בסך 10,000 ש"ח.
ניתן היום, ג' תמוז תשנ"ט (17.6.99).
ה
נ ש י א
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99036840.A03/דז/