איאד פדילה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3671/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3671/09 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט נ' הנדל המערער: איאד פדילה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז, מיום 18.3.09, בת.פ. 9935-09-08, שניתן על ידי כבוד השופט ז' כספי תאריך הישיבה: כ' בטבת התש"ע (06.01.10) בשם המערער: עו"ד ד' אופק בשם המשיבה: עו"ד א' פטל פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. להלן העובדות שיוחסו למערער בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי מרכז: גלעד צימרמן (להלן: המתלונן) הנו קבלן בנין, שהמערער ביצע עבורו עבודות נגרות וביניהם נתגלעה מחלוקת כספית. בתאריך 2.9.08 הגיע המתלונן לאתר הבניה, והבחין במערער ושניים נוספים מעמיסים על רכב מסוג "מגנום" דלת אותה פרקו מאחד הבתים. המתלונן חסם עם רכבו את דרכם, ואז רץ המערער לעברו כשהוא מחזיק באקדח וירה ממנו ירייה אחת. בהמשך, פתח המערער את דלת רכבו של המתלונן, והלם עם אגרופו בפניו. אחיו של המערער משך אותו מהרכב, אולם אז הגיע האדם השלישי שנלווה למערער, נטל את מפתחות הרכב ותקף את המתלונן. לבסוף, החזיר אחיו של המערער את המפתחות למתלונן שהחל נסוג בנסיעה לאחור. נטען, כי בשלב זה ירה המערער לעבר יריבו ירייה נוספת. בתום שמיעתן של ראיות הצדדים, הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירות של נשיאת נשק, תקיפה בנסיבות מחמירות וירי באזור מגורים. על כל אלה הוא נדון ל-36 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 10,000 ש"ח והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 5000 ש"ח. המערער משיג בפנינו על הרשעתו, ולחלופין, כנגד העונש שהושת עליו. 2. במהלך משפטו התגונן המערער בטענה כי כלל לא היה בזירה, ובאשר לגרסה המפלילה שנשמעה מפיו של המתלונן, טען כי יריבו חייב לו סכום של מאות אלפי שקלים בגין עבודות שביצע עבורו, ונראה כי החליט להפלילו כדי להימנע מפירעון החוב. סגן הנשיא המלומד של בית משפט קמא לא נתן אמון בגרסת המתלונן, ובלשון המקור (ראו עמ' 45): "לא מצאתי את הנאשם מהימן בעדותו, הוא ניצב על דוכן העדים כשהוא נע ונד בין גרסאות שונות שמסר בכל הנוגע לחוב שחב לו המתלונן. החל מהכחשה ממשית בראשית חקירתו במשטרה בענין קיומו של סכסוך כספי ביניהם וכלה בכך שהמתלונן טפל עליו אשם-שווא, כדי להפטר מתשלום חובו. גם באשר לשיעור החוב, כשל בדבריו... סיכומם של דברים הוא, שהכחשתו של הנאשם את מעורבותו הדומיננטית בהתרחשות בהוד השרון, במהלכה ירה, כנטען בכיוון המתלונן איננה אמינה בעיני. הסבריו לעניינים מהותיים, כמו הסיבה להתחמקותו מן המשטרה לאחר התקרית וגרסאות מתפתלות וסותרות זו את זו, בניסיון להסביר את עדותו של המתלונן ואת מה שעומד ברקע הדברים, כושלים ובלתי משכנעים ועד כדי הוכחת כזב ממש במרביתם". מאידך, ראיית התביעה המרכזית – עדותו של המתלונן נמצאה מהימנה. בית המשפט המחוזי היה ער לסתירות ואי-הדיוקים שנתגלו בעדותו של עד זה, אולם מצא שהן אינן מהותיות. יתרה מכך, לעדות המתלונן נמצאו ראיות חיזוק: אליעזר יוחא מסר כי שלושה אנשים הגיעו לבית שבונה עבורו המתלונן, וביקשו לפרק את דלת הכניסה. כמו כן שמע העד את אחד מהשלושה צועק עם הגעת המתלונן לזירה "גלעד, גלעד". הוא גם תיאר את הרכב בו הסתלקו השלושה ועמם הדלת – טנדר מסוג "מגנום" בצבע כחלחל וארגז פתוח, ורכב מסוג זה רשום על שם אחיו של המערער. דניאל יפת נזעק לזירה לשמע היריות, וראה רכב מסוג "מגנום" נמלט מהמקום. באשר לירי – בזירה נמצאו שני תרמילים של כדורי אקדח, וכן אותרה פגיעה טרייה במכסה הדלק של רכב המתלונן. גם התנהגות המערער לאחר האירוע חיזק את החשד שדבק בו, כאשר התחמק מהמשטרה במשך כשבועיים אף שידע כי הנו נדרש לחקירה. 3. ההרשעה בפרשה זו היא הכרעה בסוגיות של עובדה ומהימנות, וכידוע, באלו אין בית משפט שלערעור נוהג להתערב, נוכח יתרונה של הערכאה הדיונית המתרשמת מהעדים המובאים בפניה בדרך ישירה ובלתי אמצעית. אכן, להלכה זו נקבעו בפסיקה חריגים, אולם לא מצאנו כי עניינו של המערער נמנית עמם. להלן נבהיר את דברינו: א) לשתי סוגיות נדרש בית המשפט המחוזי לתת מענה – אם המערער נכח בזירה, ואם בוצע ירי מנשק חם. אליעזר יוחא שנקרא להעיד מטעם התביעה, מסר כי ביום האירוע הגיע לדירה שבונים עבורו המתלונן ושותפו, ומשהבחין בנזילה הוא הזעיק את המתלונן בטלפון. את המשך האירועים תאר יוחא כך (ראו עמ' 32): "פתאום הגיע אוטו טנדר כזה, נכנס אחורה לתוך השביל ויצאו משם 3 אנשים ואמרו לי שהם אלה שהרכיבו דלתות ואני לא מכיר אותם ונגשו לדלת לא שלי אלא של החבר שלי שבנה את זה ביחד באותו מגרש ושאלתי מה רוצים לעשות עם הדלת והם אמרו שרוצים לתקן את הדלת... ואחר כך הם לא תיקנו שם את הדלת אלא הורידו אותה והעמידו אותה על הטנדר ואז שמעתי צעקה, גלעד, גלעד, ואחר כך שמעתי יריות ושלושת האנשים קפצו לתוך הטנדר וברחו". העד הוסיף ואמר, כי רכבו של המתלונן חסם את שביל הגישה לבית, ואז קרא אחד מהשלושה בשמו של המתלונן ובעקבות כך נשמעו היריות (ראו עמ' 33 - "הגיע טנדר שחסם את השביל וצעקו גלעד, גלעד ואחד מהם תפס אקדח וירה לעבר אותו רכב ואז הרכב הזה זז והם ברחו". לשאלת הסנגור בחקירה הנגדית השיב יוחא – "אני לא ראיתי מכות" (עמ' 35). ב) דניאל יפת היה בשעת האירוע ברחוב נצח ישראל, שם נבנה ביתו של יוחא. הוא מסר כי שמע "צליל שנראה לו כמו יריות" (עמ' 48), ולשאלה כיצד ידע כי מדובר בירי השיב: "יש לי ניסיון במטווחים". העד מסר עוד, כי כאשר הגיע למקום ראה טנדר מסוג "מגנום" מתרחק במהירות. ג) בזירה נתפסו שני תרמילים של כדורי אקדח, וכאמור, אובחנה גם פגיעה טרייה במכסה הדלק של רכב המתלונן. ד) נוכח הדברים שנאמרו עד כה, שוב אין ספק כי בזירה נורו יריות לעבר המתלונן, והשאלה הנוספת היא אם למערער היתה יד בכך. דניאל יפת לא הספיק להתרשם מנוסעיו של הטנדר הנמלט, וגם יוחא לא ידע לזהותם. אולם זה האחרון מסר נתון חשוב, והוא שהשלושה שהגיעו לאתר הבניה טענו כי הם אלה שהרכיבו את הדלת אותה פרקו ולקחו עימם. והרי אן מחלוקת כי המערער היה זה שסיפק את הדלתות, ובלשונו בהודעה ת/6: "אני עובד עם גלעד, עושה להם נגרות לו ולסאמי עאזם השותף שלו. אני עושה להם נגרות ואלומיניום", וכן ראו עמ' 2 להודעה, שם נרשם מפיו "הרכבנו שם דלתות ואלומיניום". הנה כי כן, אם היה למאן דהוא עניין לפרק את הדלת ולקחתה משם, הוא המערער או שלוחיו שככל הנראה בדרך זו ביקשו לכפות על המתלונן לשלם את חובו. ה) בעניין אחרון זה – קיומו של חוב – נרשמו מפיו של המערער גרסאות סותרות, וכך לדוגמה הוא נשאל (בת/6) אם המתלונן חייב לו כסף, והשיב: "אני לא יודע אבא שלי מנהל את הקבלות והחשבונות", וכן "אין לי טקל איתם וחמש שנים אנו עובדים ביחד". את אשר החסיר בת/3 בנושא החוב, יכול היה המערער להשלים בהודעה ת/8, כאשר נשאל לפשר הטענה שנשמעה מפיו של פרקליטו בבית המשפט לפיו קיים בינו למערער סכסוך כספי, הואיל וטענה זו נגדה את דבריו בת/6. על כך השיב המערער: "תשאל את ג'לג'ולי" (הוא הפרקליט שייצג אותו). נראה כי המערער הבין לבסוף כי טיעון זה משמיט את הבסיס מתחת לגרסתו האחרת לפיה המתלונן בדה מלבו עלילה מפלילה כדי להימנע מתשלום חובו, ועל כן שינה את טעמו, ובבית המשפט כבר העיד כי המתלונן חייב לו סכום של 300 עד 400 אלף ש"ח. ו) עדות המתלונן לא הותירה רושם חיובי בבית משפט קמא, ונוכח אותן תשובות שציטטנו אנו סבורים כי לבית המשפט המחוזי היה בסיס איתן לקבוע כי המערער לא דבק באמת במהלך חקירתו ובעדותו בבית המשפט. מסקנה זו מתחייבת גם מכך שעתה שוב אין ספק כי המתלונן לא בדה את גרסת תקיפתו מלבו, שהרי לכך היו עדים יוחא ויפת. לא זו אף זו, הדרך בה הציגו השלושה שהגיעו לזירה את עצמם בפני יוחא, כמי שהרכיבו את הדלת, יוצרת זיקה למערער או אחר שפעל מטעמו. את החוליה החסרה – השאלה אם התוקף היה המערער או אחר – סיפק המתלונן, שכאמור מכיר היטב את יריבו מקשריהם העסקיים, ואנו מתקשים להניח כי הוא שגה בזיהוי נוכח העובדה שהמערער ירה לעברו ממרחק קצר ואחר כך גם תקף אותו במכונית בה ישב. ואם נדרשה חוליה נוספת כדי להשלים את מעגל הראיות, זו מצויה בכך שאחיו של המערער הנו הבעלים הרשום של טנדר מסוג "מגנום", שצבעו דומה לצבע עליו העידו עדי התביעה. כך או כך, אם סבר המערער כי דבק בו חשד שווא, אתה מתקשה להסביר מדוע לא מיהר להתייצב במשטרה על אף שזומן לשם באמצעות אשתו. אכן, בעבודת המשטרה נתגלו פגמים ומחדלים לא מעטים, אולם גם בעניין זה מקובלת עלינו השקפתו של בית המשפט המחוזי, לפיה אין באותם מחדלים כדי לפגום במארג המפליל שהציגה המשיבה, ומכאן דעתנו כי הרשעת המערער בדין יסודה. 4. גם מן העונש לא ראינו מקום לשנות. אכן, המערער הנו אדם צעיר, בעל משפחה וללא עבר פלילי. אולם, הוא חטא במעשה אשר חומרתו מופלגת, כאשר על רקע של מחלוקת כספית החליט לעשות דין לעצמו וירה מנשק חם לעבר יריבו. למרבה המזל הסתיים אירוע זה ללא נפגעים, אולם התוצאה היתה עלולה להיות שונה וקשה פי כמה. כאשר אירוע מסוג זה מתרחש בתקופה בה נעשה שימוש הולך וגובר בנשק חם כדי "ליישב" סכסוכים של מה בכך, היה מצווה בית המשפט להגיב ביד קשה, ולא מצאנו כי החמיר בעונשו של המערער עד כדי צורך בהתערבותה של ערכאת הערעור. נוכח האמור, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"א בטבת התש"ע (07.01.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09036710_O03.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il