פסק-דין בתיק עש"ם 3666/04
בבית המשפט העליון בירושלים
עש"ם
3666/04
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
המערער:
יאיר רוקח
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר הדין של בית הדין
למשמעת של עובדי המדינה בתיק בד"מ 130/02 מיום 15.3.04 שניתן על ידי כבוד
השופטים: עו"ד ניצה אדן-ביוביץ – אב"ד, עו"ד יוסף שגיא ומר דוד
ציוני
תאריך הישיבה:
י' בתמוז התשס"ד (29.6.2004)
בשם המערער:
עו"ד גיורא אדרת
בשם המשיבה:
עו"ד רחל מטר
פסק-דין
המערער הורשע בבית הדין למשמעת של עובדי
המדינה בעבירות משמעת לפי סעיפים 17(3) ו- 17(6) לחוק שירות המדינה (משמעת),
תשכ"ג–1963 (להלן: החוק). על המערער הוטלו אמצעי המשמעת הבאים:
נזיפה חמורה והורדה בדרגה אחת למשך שנתיים. בפניי ערעור כנגד חומרת העונש.
רקע עובדתי וטענות הצדדים
1. המערער שימש כממונה משרד אזורי מס רכוש
בתל-אביב. כנגד המערער הוגש ביום 11.2.01 לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום
בו הואשם המערער במרמה והפרת אמונים, עבירה על סעיף 284 לחוק העונשין,
התשל"ז-1977. בכתב האישום נטען כי בין השנים 1991 ל- 1994 פעל המערער לקידום
ענייניו של חברו, יחזקאל פולק, במשרדי מס רכוש, בין השאר על ידי מתן הנחות בשומות
לנכסים שנמצאו בבעלותו של פולק בניגוד לנהלים וכן ביצוע פעולות חריגות בקשר לנכסים
שלפולק היה אינטרס בהם. ביום 19.6.01, במסגרת הסדר טיעון, הודה המערער בעבירות
המיוחסות לו ובית משפט השלום הרשיעו וגזר עליו שבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש
שנים.
2. כשנה לאחר שנסתיים ההליך הפלילי, ביום
14.8.02, הוגשה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה תובענה כנגד המערער בגין המעשים
נשוא ההליך הפלילי. יש לציין כי עוד לפני שהוגש כנגד המערער כתב האישום בהליך
הפלילי החלו מגעים בין המערער לבין נציבות מס הכנסה בדבר האפשרות להגיע לתנאי
פרישה מוסכמים. ואכן, ביום 7.5.01, בעיצומו של ההליך הפלילי, הושגה הסכמה בין
המערער לבין נציבות מס הכנסה לפיה המערער יפרוש משירות המדינה ביום 31.7.01 ודרגת
פרישתו תהא 44. אשר על כן, בעת שהחלו הליכי המשמעת כנגד המערער הוא כבר היה לאחר
פרישתו משירות המדינה. טענתו העיקרית של בא כוח המערער בפני בית הדין היתה כי לאחר
שהוסכם עם המערער על תנאי פרישתו אין מקום לפגוע בתנאים אלו כעת במסגרת ההליך
המשמעתי. בא כוח המערער טען כי הסיכום על תנאי הפרישה שנעשה עם המערער כבר לקח
בחשבון את העבירות שעבר המערער ואת קיומו של ההליך הפלילי נגדו. לפיכך, לטענת בא
כוח המערער, רשאי היה המערער להבין מהסיכום עימו כי לא תחול הרעה נוספת בתנאים
הכרוכים בפרישתו בעקבות ההליך המשמעתי וכך, לטענתו, אף הובטח לו. עוד הוסיף בא כוח
המערער וטען כי בתוך הסיכום שהושג על תנאי הפרישה שוקללה כבר פגיעה בזכויותיו
הממוניות של המערער. לטענת בא כוח המערער, לאחר שהתגלו עבירות המשמעת בשנת 1995
נעצר קידומו של המערער כך שבעת הסיכום על תנאי פרישתו כבר סבל המערער פגיעה ניכרת
בזכויות הממוניות להן היה זכאי אלמלא הפרשה ואין לפגוע בזכויות אלו פעם נוספת.
טענתו הנוספת של בא כוח המערער היתה כי בהתחשב בכך שהמערער פרש מרצונו – ובכך נטל
על עצמו את אמצעי המשמעת החמור ביותר של פיטורין – וכן בהתחשב בנסיבותיו האישיות
של המערער ובטיבם הבלתי חמור של המעשים שביצע הרי שלא היה מקום להחמיר עימו ולהשית
עליו את אמצעי המשמעת של ההורדה בדרגה.
3. בית הדין דחה את טענות המערער. בית הדין
קבע כי לא הונחה בפניו תשתית עובדתית מספקת להוכחת טענת המערער בדבר ההבטחה
שכביכול ניתנה לו לפיה לא ייפגעו זכויותיו הממוניות בהליך המשמעתי. בית הדין קבע
כי לכל היותר מדובר בציפיות של המערער ואין בציפיות אלו כדי לכבול את ידיו של בית
הדין בהטלת אמצעי משמעת. באשר למידתם של אמצעי המשמעת שקל בית הדין את חומרת מעשיו
של המערער אל מול נסיבותיו האישיות והזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות. בית הדין
התייחס גם לפרישתו של המערער משירות המדינה וציין כי אין לאפשר לעובד מדינה לחמוק
בלא כלום רק מהטעם שפרש כבר מהשירות, הגם שבמקרה כזה יעילותם ונחיצותם של אמצעי
המשמעת הינה פחותה והם מצומצמים יותר. לאחר איזון בין השיקולים השונים קבע בית
הדין כי מן הראוי להטיל על המערער נזיפה חמורה והורדה בדרגה למשך שנתיים.
4. בדיון שבפניי חזר בא כוח המערער על הטענות
שטען בפני בית הדין בדבר הציפייה שהיתה למערער כי לא ייפגעו זכויותיו הממוניות
בהליך המשמעתי וזאת לנוכח הסיכום שהושג עימו קודם לכן בדבר תנאי פרישתו. בא כוח
המערער שב והדגיש כי הסיכום שהושג עם המערער כבר הכיל בתוכו את הפגיעה הראויה
בזכויותיו של המערער ומשכך לא היה מקום לפגוע בזכויות אלו פגיעה נוספת. בתשובה
לטענות אלו טענה באת כוח המדינה כי מהסיכום שהושג עם המערער אין עולה כי זכויותיו
יישמרו גם בהליך המשמעתי וכי הכלל במקרים מעין אלו הוא כי התנאים שמסוכמים עם עובד
שפורש מרצונו לפני הכרעה בעניינו בבית הדין המשמעתי כפופים בכל מקרה לתוצאות
שיקבעו בהליך.
דיון
5. לאחר ששקלתי את טענות המערער הגעתי לכלל
מסקנה כי אין בהן כדי להצדיק התערבות בגזר דינו של בית הדין למשמעת. מקובלת עלי
טענת המערער כי בעקבות ה"פרשה", כפי שהוא מכנה אותה, נעצרה התקדמותו.
אכן, אם לא היה המערער מבצע את המעשים בהם הואשם ייתכן מאוד כי היה זוכה
ל"חוזה בכירים", משכורתו היתה גדלה וגם תנאי הפרישה שלו היו משתפרים.
בנסיבות אלו ברי כי הסיכום שהושג עימו בשנת 2001 כבר שיקף פגיעה מסוימת בזכויותיו.
דא עקא, שה"פרשה" אשר עצרה את התקדמותו של המערער ואשר פגעה בתנאי
פרישתו היא פרי ידיו של המערער עצמו. המערער סטה מדרך הישר בכך שביצע את המעשים
בהם הורשע ועל כן בצדק נעצרה התקדמותו. אין המערער יכול להלין היום על כך שתנאי
פרישתו נפגעו שכן האחראי היחיד לכך הינו הוא עצמו.
באשר לטענת המערער בדבר ציפייתו כי
זכויות הפרישה שלו לא ייפגעו בהליך המשמעתי הרי שלא שוכנעתי כי למערער אכן צמחה
ציפייה לגיטימית שכזו. הכלל הוא שזכויות פרישה של עובד המצוי בהליך משמעתי כפופות
לתוצאות אותו הליך ולא שוכנעתי כי המערער, שהיה מיוצג בעת פרישתו, לא ידע על הכלל
האמור או היה לו יסוד להאמין שכלל זה לא יחול בעניינו, גם אם היתה לו תקוה לכך. המסמכים
שצרף בא כוח המערער, לרבות מכתביו של הממונה על התביעה והמשמעת בנציבות שירות
המדינה, אינם צופנים בחובם הבטחה כלשהי כי תנאי הפרישה של המערער לא יפגעו בהליך
המשמעתי ואין בהם כדי לבסס את הציפייה לה טוען המערער. אכן, מן הראוי היה שמכתביו
של הממונה על התביעה והמשמעת יציינו ברחל בתך הקטנה כי זכויות הפרישה כפופות
לתוצאת ההליך המשמעתי אך, כאמור, לא שוכנעתי כי היה למערער יסוד להאמין שזהו אינו
המצב בפועל.
לא מצאתי ממש גם בטענת המערער לפיה החמיר
עימו בית הדין למשמעת יתר על המידה. ההורדה בדרגה היא אחד מאמצעי המשמעת הבודדים
שבית הדין יכול להטיל על עובד שפרש, וכבר נאמר בפסיקתנו שאין זה מתקבל על הדעת
שעובד מדינה יוכל להתחמק מהפעלתם של אמצעי משמעת נגדו בכך שיפרוש משירות המדינה
ויסכם את תנאי פרישתו לפני שיסתיים ההליך המשמעתי (ראו: עש"מ 5547/00 בנית נ'
מדינת ישראל (לא פורסם), פיסקה 6). בית הדין איזן בין כל שיקולי
הענישה הרלוונטיים והלכה היא כי בית משפט זה אינו נוהג להתערב באמצעי המשמעת
שנקבעו על ידי בית הדין אלא אם נפל בהם פגם משפטי או שהם לוקים בהעדר מידתיות ביחס
לעבירות הנדונות. בענייננו, המעשים שעשה המערער הם מסוג המעשים החמורים הפוגעים הן
באמון הציבור בשירות המדינה והן בקופה הציבורית עליה היה מופקד. כן יצוין כי
המעשים בוצעו על פני תקופה ארוכה ואין מדובר במעידה חד-פעמית. לפיכך, גם בהתחשב
בפגיעה ממנה סבל המערער בסיכום תנאי פרישתו, אין לומר כי אמצעי המשמעת שהוטל על
המערער הינו בלתי הולם.
אשר על כן, הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ב בתמוז התשס"ד
(11.7.2004).
ש
ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04036660_N02.doc/צש
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il