פלוני נ. היועצת המשפטית לממשלה

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3665/24 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ח' כבוב העותרים: 1. פלונית 2. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. היועצת המשפטית לממשלה 2. משרד הביטחון - אגף השיקום עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד יוסי נקר; עו"ד ורדה ברכה שטיינברג בשם המשיבים: עו"ד ענת גולדשטיין פסק-דין השופט נ' סולברג: עניינה של העתירה בבקשת העותר 2 (להלן: העותר), נכה צה"ל, ורעייתו, העותרת 1 – שניהם מתמודדי נפש – להורות למשיב 2, אגף השיקום במשרד הביטחון (להלן: משרד הביטחון), לסייע להם "במימון עוזרת לגידול בתו התינוקת של העותר [...] כמו למשל, מטפלת או סומכת למשך 24/7 באופן שיתאפשר לעותרים לגדל את בתם התינוקת". לחילופין, מבקשים העותרים כי נורה למשרד הביטחון להפנות את בקשתם לוועדה המייעצת למנכ"ל משרד הביטחון למתן זכויות לפנים משורת הדין (להלן: ועדת למ"ד), על מנת שתבחן את בקשתם לסיוע. לעותרים, מתמודדי נפש כאמור, בת קטינה, שנולדה ביום 3.1.2023. העותר מוכּר כנכה צה"ל ומקבל סיוע ממשרד הביטחון. מחמת מצבם הנפשי המורכב של העותרים, עמדת גורמי הרווחה היא כי אין להם מסוגלות עצמאית לטפל בביתם הקטינה. לפיכך, הועברה הקטינה מיום לידתה ועד עתה בין מסגרות טיפוליות שונות – אשפוז סוציאלי, אֹמנת קרובים, ואֹמנת חירום. בעת האחרונה, החליטו גורמי הרווחה על נקיטת הליכים להכרזה על הקטינה כבת-אימוץ (להלן: הליך האימוץ), לפי סעיף 13(7) לחוק האימוץ, תשמ"א-1981 (להלן: חוק האימוץ); ובכלל זה, על הליך להעברת הקטינה למשפחה המעוניינת לאמצה אם תוכרז כבת-אימוץ, לפי סעיף 12(ג) לחוק האימוץ (להלן: הליך האימוץ הזמני). לאורך מרבית ההליכים המשפטיים בעניינם, לא חלקו העותרים על מסקנת גורמי הרווחה בדבר העדר מסוגלותם העצמאית לגדל את ביתם הקטינה; ואולם, על רקע החלטת גורמי הרווחה והמשיבה 1 לנקוט בהליכי האימוץ, מבקשים העותרים כי נורה למשרד הביטחון לסייע להם בדרך של מימון מטפלת צמודה בכל שעות היממה, באופן שיאפשר להם לגדל את ביתם הקטינה, ולמנוע בכך את הצורך להכריז על ביתם כבת אימוץ; ולחילופין – כי נורה על העברת בקשתם האמורה לדיון בוועדת למ"ד. לאחר עיון בעתירה, בתגובה שניתנה לה, ובתשובת העותרים, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. בקשת העותרים, על כך אין מחלוקת, חורגת מהוראות הסיוע של אגף השיקום במשרד הביטחון, ולטענת המשיבים, היא אף "תקדימית באופייה"; הסמכות לבחון אותה, מסורה אפוא לוועדת למ"ד, היא המוסמכת להמליץ למנכ"ל משרד הביטחון להעתר לבקשות החורגות מסל הזכאויות הרגיל של אגף השיקום. העותרים, על כך אין מחלוקת, לא מיצו אפשרות זו בטרם הגישו את העתירה. כלל ידוע הוא, כי בטרם הגשת עתירה לבית משפט זה, על העותר מוטלת חובה להקדים ולפנות לרשות המוסמכת ולאפשר לה להגיב לטענותיו (ראו, מני רבים: בג"ץ 1012/24 סופי ברזון-מקאי נ' ראש הממשלה, פסקה 3 (4.2.2024)). כפי שטוענים המשיבים, רק במסגרת עתירה זו ביקשו העותרים, לראשונה – כסעד חילופי – כי בקשתם תובא לפני ועדת למ"ד; ואולם הדרך למצות אפשרות זאת, אינה בבקשה לסעד מבית משפט זה, אלא בפנייה ישירה של העותרים עצמם לוועדה. למעשה, בשלב זה אין בנמצא החלטה מנהלית כלשהי, שניתן להעבירה תחת שבט ביקורתנו. דין העתירה להידחות אפוא על הסף, גם מחמת היותה מוקדמת (ראו, למשל, בג"ץ 3248/24 פלוני נ' משרד ראש הממשלה, פסקה 8 (30.05.2024)). זאת ועוד: לאחר שימוצו ההליכים ותתקבל החלטה על-ידי ועדת למ"ד, יעמוד לעותרים, ככל שיראו לנכון, סעד חלופי בדמות פנייה לבית משפט לעניינים מנהליים, בהתאם לסעיף 5(1) לחוק בית משפט לענינים מנהליים, ולפרט 26(1) לתוספת הראשונה לחוק זה (ראו: בג"ץ 6715/10 חינה נ' משרד הבטחון, פסקה 5 (17.11.2010); בג"ץ 4902/11 ארז נ' שר הבטחון, פסקה 3 (30.5.2012)). גם מטעם זה, דין העתירה להידחות על הסף. העותרים טוענים כי גם אם תתקבל טענת המשיבים לקיומו של סעד חלופי, מן הדין יהיה לחייב את המשיבים בהוצאות. זאת, משום שטענת המשיבים לקיומו של סעד חלופי במסגרת הליך זה, נטענה בחוסר תום לב. לדידם, במסגרת הליך משפטי מקביל, שנסוב על הליך האימוץ הזמני, והתנהל בבית המשפט לענייני משפחה, ולאחר מכן בבית המשפט המחוזי, ובבית משפט זה (בע"מ 3347/24; השופטים ע' גרוסקופף, א' שטיין, ו-י' כשר) (להלן: בע"מ 3347/24), יצרו המשיבים מצג שלפיו החלטתם היא סופית, כי אין אחריה דבר, ולא ציינו את האפשרות לפנות לוועדת למ"ד. העותרים אף טוענים, כי "באמצעות מצג השווא הושגו החלטות" לטובת המשיבים, שכן פסק הדין של בית משפט זה בהליך בע"מ 3347/24 – שקיבל את ערעור המשיבים והורה על המשך הליך האימוץ הזמני – ניתן "לאחר שהמדינה טענה פעם אחר פעם כי משרד הביטחון לא יכול ואין בכוונתו לסייע לעותרים (שעה שכיום נטען [...] שקיים סעד חלופי)". דין הטענה להידחות. במסגרת הליך בע"מ 3347/24 טענו המשיבים כי סל הזכאות של אגף השיקום אינו כולל מתן סיוע של מטפלת צמודה, שבעה ימים בשבוע, כבקשת העותרים. יתכן, כטענת העותרים, כי המשיבים – בצד טענתם במישור 'הדין' – לא שיקפו במידה מספקת את דבר קיומו של נתיב 'לפנים משורת הדין', שטרם מוצה על ידי העותרים. ואולם, סבורני כי אין בכך כדי להעלות או להוריד בענייננו; בגדרי העתירה דנן, איננו יכולים להידרש לשאלת התנהלותם של המשיבים בהליך אחר. ומכל מקום, בניגוד לטענת העותרים, עיון בפסק הדין שניתן ב-בע"מ 3347/24 מלמד כי לא ניתן על סמך מצג שלפיו הסיוע המבוקש על ידי העותרים אינו בר מימוש (ראו: פסקאות 17-16, שם). אין הצדקה אפוא לבקשת העותרים לחייב את המשיבים בהוצאות. לפנים משורת הדין, נוכח רגישות הנסיבות – אף לא מצאנו להטיל הוצאות על העותרים. כל צד יִשא בהוצאותיו. ניתן היום, ‏כ"ו בסיון התשפ"ד (‏2.7.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ______________________ 24036650_O04.docx רא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1