שי וקנין נ. לשכת העיתונות הממשלתית

פסק-דין בתיק בג"ץ 3661/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3661/17 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' סולברג העותר: שי וקנין נ ג ד המשיבה: לשכת העיתונות הממשלתית עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: כ"ט בתשרי התשע"ח ׁׁׁ(19.10.2017) בשם העותר: בעצמו בשם המשיב: עו"ד יונתן נד"ב פסק-דין השופט נ' סולברג: עיקרי העובדות וההליכים 1. במוקד העתירה שלפנינו בקשת העותר להורות למשיבה – לשכת העיתונות הממשלתית שבמשרד ראש הממשלה (להלן: לע"מ) – להנפיק לו תעודת לע"מ קבועה כּכַּתָּב עצמאי. 2. בשנת 2008 הנפיקה המשיבה לעותר, לראשונה, תעודת לע"מ כ'צלם' עצמאי, ומאז חודשה תעודתו-זו על-פי בקשותיו שהוגשו מעת לעת. ביום 6.10.2016, כחודשיים לפני פקיעת תוקפה של התעודה שהחזיק בה, הגיש העותר בקשה לחידוש התעודה לשנים 2017–2018. בקשתו סורבה תחילה על-ידי המשיבה עקב כך שלטענתה לא עמד בתנאים לקבלת תעודת לע"מ הקבועים בכללים למתן תעודות מטעם לשכת העיתונות הממשלתית, לאזרחים ותושבים ישראלים, העוסקים במקצועות התקשורת, באמצעי תקשורת ישראלי, התשע"ג-2013 (להלן: הכללים). ברם, זמן מה לאחר ההחלטה לסרב לבקשתו נדון עניינו של העותר לפני ועדת החריגים בהנהלת לע"מ, וזו החליטה – "באופן חריג ולפנים משורת הדין" – להאריך את תוקף התעודה שברשותו בחצי שנה נוספת. על התעודה החדשה שהונפקה נכתב – לטענת המשיבה בשגגה – 'כתב' במקום 'צלם', וזאת כאמור בניגוד לכלל התעודות הקודמות שהחזיק בהן העותר. העותר הגיש השגה על ההחלטה להנפיק לו תעודה זמנית ולא תעודה קבועה, ולאחר דיון בנוכחותו הוחלט לדחות את השגתו. ביום 9.4.2017 הגיש העותר בקשה חדשה לקבלת תעודת לע"מ קבועה. המשיבה סברה כי גם בקשה זו לא מלמדת על כך שהעותר עומד בתנאים לקבלת תעודת לע"מ קבועה, ולכן התבקש העותר להציג מסמכים משלימים שיוכיחו את זכאותו. העותר לא הגיש מסמכים אלו, וביום 3.5.2017 הגיש את העתירה דנן. 3. ביום 22.6.2017 הוגשה תגובת המשיבה לעתירה, שבה צוין כי על בסיס הנתון החדש שהציג העותר בבקשתו לבית משפט זה מיום 20.6.2017 – לפיו החל לשמש כ"כתב צבאי ברשת 'קו העיתונות הדתית'" – הוחלט להאריך את תוקף התעודה הזמנית שניתנה לו בחודשיים נוספים. כמו כן צוין, כי "ככל שהעותר מעוניין שתעודת לע"מ תוארך מעבר ליום 31.8.17, עליו להגיש ללע"מ עד יום 6.7.17 את כל המידע הרלוונטי עד אותה עת לצורך בחינת בקשתו לקבל תעודת לע"מ קבועה". לאור האמור בתגובה, הורה השופט א' שהם לעותר להודיע לבית המשפט אם ברצונו למחוק את העתירה, אם לאו (החלטה מיום 25.6.2017). ביום 27.6.2017 שלח מנכ"ל סוכנות הידיעות 'תצפית' דו"אל למשיבה, אליו צירף מכתב, ובו ציין כי "במהלך 2017-2016 התבקש על ידינו שי וקנין צלם סוכנות הידיעות תצפית-TPS, לצאת לצלם למעלה מ-30 אירועים חדשותיים וכללים". בעקבות מכתב זה החליטה המשיבה להנפיק לעותר תעודת לע"מ קבועה כצלם עצמאי. ביום 13.7.2017 הודיע העותר לבית המשפט זה כי הוא עומד על עתירתו, וכמו כן ביקש למקדה בבקשתו להורות למשיבה להנפיק לו תעודת לע"מ קבועה ככתב עצמאי. עיקרי טענות הצדדים 4. לטענת העותר, על המשיבה להנפיק לו תעודת לע"מ קבועה ככתב עצמאי מפני שהוא ממלא אחר התנאים הקבועים לשם כך בכללים. לדבריו, המשיבה סֵרבה למסור לו את מספר הכתבות שעליו להציג על מנת לעמוד בזכאותו לקבלת תעודת כתב, אולם חרף האמור העביר לבחינתה 7 כתבות שהכין – 4 מתוכן "על צילומים" כלשונו. כמו כן טוען העותר כי הוא מועסק ככתב צבאי ברשת 'קו העיתונות הדתית', וכי כתבותיו פורסמו באתר 'כל הזמן' שהזכויות בו שמורות לרשת זו אשר הוכרה על-ידי המשיבה. עוד טוען העותר, כי סירוב המשיבה להנפיק לו תעודת כתב נובעת בעיקרה ממניעים פסולים, ובכללם מחמת תלונות שנשלחו נגדו למשיבה מטעם מספר דוברים, שנגדם הגיש בעבר תביעות משפטיות. 5. בתגובות שהגיש ובדיון ביום 19.10.2017 טען ב"כ המשיבה כי דין העתירה להידחות, משום שאין הצדקה למתן תעודת לע"מ ככתב, ובהעדר עילה להתערבות שיפוטית בהחלטת המשיבה. לטענת ב"כ המשיבה, העותר אינו עומד בתנאים הקבועים בכללים לקבלת תעודת לע"מ ככתב, מכיוון שלא הציג ולוּ כתבה אחת שפורסמה בכלי תקשורת המוכר על-ידי המשיבה. לדבריו, הכתבות היחידות שהציג העותר פורסמו באתר 'כל הזמן' שאינו 'אמצעי תקשורת' מוכר על-ידי המשיבה. כמו כן, לא הציג העותר נתונים שיצביעו על כך שאתר זה אכן עומד בתנאים הקבועים בכללים להכרה בו על-ידי המשיבה כ'אמצעי תקשורת'. עוד טוען ב"כ המשיבה, כי מר אבי גרינצייג, עורך רשת 'קו עיתונות דתית' ציין בפני המשיבה כי "אין לו כל קשר עם העותר וכי אתר האינטרנט [...] 'כל הזמן', מתנהל כיישות אוטונומית נפרדת מהרשת שבניהולו ועל כן הוא אינו מעסיק את העותר". זאת ועוד, נטען כי העותר עצמו ציין בבקשה שהגיש ביום 9.4.2017 כי "נכון לשנת 2017 למניינם, אני צלם, אך מתעסק גם בכתיבה. ככה שהתפקיד הראשי נכון לעתה הוא צלם והמשני כתב". 6. בדיון לפנינו ביום 19.10.2017 חזרו העותר מזה וב"כ המשיבה מזה על עיקרי טענותיהם. בנוסף, הוחלט כזכור לדחות את בקשת העותר לקיים את הדיון בדלתיים סגורות, מכיוון שלא הוצגה מצדו "כל עילה ביטחונית מבוססת לסגירת דלתיים" (החלטת המותב מיום 19.10.2017). דיון והכרעה 7. עיינתי בעתירה ובתגובות שניתנו לה, על נספחיהן, שקלתי את טענות הצדדים מזה ומזה, והגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. 8. העיסוק במקצוע העיתונות אינו טעון רישוי; המקצוע אפוא חופשי וכל החפץ יכול לעסוק בו. אמנם תעודות לע"מ אינן מונפקות מכוח החוק, ברם אין לכחד כי הסירוב להנפיקן מכביד באופן משמעותי על העיסוק העיתונאי (בג"ץ 5627/02 סייף נ' לשכת העיתונות הממשלתית, פסקה 5 (25.4.2004) (להלן: עניין סייף); כן ראו: בג"ץ 509/80 יונס נ' מנכ"ל משרד ראש הממשלה, פ"ד לה(3) 589, 592 (1981)). המשיבה מנפיקה כאמור תעודות לאנשי תקשורת ישראלים וזרים הפועלים במדינה, וזאת על בסיס קריטריונים ותנאים שעוגנו בכללים. 9. בסעיף 4ב(2) לכללים נקבע כי בכפוף לשיקול דעתה המקצועי תנפיק המשיבה תעודת לע"מ, לעובד עצמאי (Freelancer) "העוסק במקצועות התקשורת במדינת ישראל באמצעי תקשורת [...] והוכח להנחת דעתה של הלשכה שעיקר עיסוקו בכך; וכן הוכח להנחת דעתה של הלשכה כי הוא עסק במקצועות התקשורת באמצעי תקשורת [...] באופן שזה היה עיקר עיסוקו, במשך השנה שקדמה להגשת בקשתו למתן התעודה והוא ממשיך לעשות כן כ-Freelancer" (ההדגשה הוספה – נ' ס'). בסעיף 1 לכללים נקבעו מספר תנאים מצטברים שיש לעמוד בהם כדי להחשב "אמצעי תקשורת" כאמור בכללים. בכל הנוגע לאתרי אינטרנט נקבעו בין היתר תנאים המתייחסים לאופן הפצת המידע באתר; מספר הכניסות היומי אליו; ותדירות תחלופת הידיעות בו. 10. מן הכלל אל הפרט: לאחר שבחנתי את מכלול הנתונים הגעתי לכלל מסקנה כי לא נפל פגם בהחלטת המשיבה, לפיה לא עמד העותר בתנאים הקבועים בכללים לקבלת תעודת לע"מ קבועה ככתב. כלל הכתבות שהציג העותר – הן לפני המשיבים בבקשותיו, הן לפנינו בדיון ביום 19.10.2017 – שהן פרי עטו, פורסמו באתרי אינטרנט שאינם מוכרים על-ידי המשיבה ככאלה העומדים בתנאים להגדרת אתר אינטרנט כ'אמצעי תקשורת'. העותר אף לא סיפק נתונים שיצביעו על כך שעל המשיבה להכיר באתרים אלו כאמצעי תקשורת. בין הצדדים נתגלעה אפוא מחלוקת בנוגע לשאלה האם אתר האינטרנט 'כל הזמן' – בו פורסמו עבודותיו של העותר ושאינו מוכר על-ידי המשיבה כ'אמצעי תקשורת' – הוא חלק בלתי נפרד מרשת 'קו תקשורת דתית', או שמא מדובר ביישות עצמאית ונפרדת. אשר למחלוקת זו, סבורני כי גם אם מתקיים קשר כלשהו בין שני אתרי האינטרנט, הרי שהעותר לא הניח לפנינו תשתית עובדתית שבכוחה לסתור את הצהרת מר גרינצייג, עורך רשת 'קו עיתונות דתית', כפי שזו הובאה בתגובת המשיבה. 11. אשר לטענת העותר, לפיה מניעים פסולים עומדים ביסוד החלטת המשיבה שלא להנפיק לו תעודת לע"מ ככתב עצמאי: אין בידי לקבל טענה זו. מושכלות יסוד הן שרשות מנהלית חייבת להפעיל את סמכויותיה השלטוניות בהתאם לכללי המשפט המנהלי, ובכללם החובה לשקול שיקולים רלבנטיים בלבד במסגרת החלטותיה (בג"ץ 5016/96 חורב נ' שר התחבורה, פ"ד נא(4) 1, 34 (1997)). כלל זה חל כמובן גם על המשיבה בבואה להחליט על הנפקת תעודות ואישורים (עניין סייף, פסקה 4). החלטת המשיבה, כמו כל החלטה מנהלית אחרת, עומדת בחזקת התקינות המנהלית, וזאת כל עוד לא הונחה תשתית ראייתית שבכוחה לסתור חזקה זו. בענייננו, המשיבה עומדת על כך שנימוקים רלבנטיים הם שעומדים בבסיס החלטתה. דבריה משכנעים; מכל מקום, גם בסוגיה זו לא הונחה לפנינו תשתית עובדתית המבססת את טענת העותר לקיומם של מניעים פסולים, ודאי לא תשתית שיש בה כדי לערער את חזקת תקינותה של ההחלטה. 12. בשולי הדברים אציין, כי העותר עצמו ציין שאין הבדל בין תעודת לע"מ ככתב לתעודת לע"מ כצלם. משהונפקה לעותר תעודת לע"מ כצלם בחודש יולי 2017, לא היה עוד מקום לכאורה לדון בעתירה דנן. 13. הנה כי כן, ההחלטה בעניינו של העותר התקבלה בסמכות ובהתאם לשיקול הדעת המסור למשיבה, ולא נפל בשיקול דעתה זה פגם המצריך את התערבותנו. משהגעתי למסקנה זו, אינני מוצא מקום להידרש לבקשות השונות שהגיש העותר בשלביו השונים של ההליך; אין בהן כדי לשנות ממסקנתי האמורה. משכך, אציע לחברַי לדחות את העתירה; בנסיבות העניין לא נעשה צו להוצאות. ש ו פ ט השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' סולברג. ניתן היום, ה' בחשון התשע"ח (25.10.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17036610_O17.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il