חיים אלבחרי נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3660/98 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט א' ריבלין המערער: חיים אלבחרי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר-דין בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 19.3.98 בת"פ 244/97 שניתן על-ידי כבוד השופט ד"ר ע' מודריק תאריך הישיבה: ה' בטבת תש"ס (14.12.99) בשם המערער: עו"ד אייל שמחוני בשם המשיבה: עו"ד יהושע למברגר בשם שירות-המבחן: גב' זהבה מור פסק-דין המערער הודה והורשע בביצוע חמש עבירות שוד וקשירת קשר לביצוע פשע במהלך חודש אחד במחצית השנייה של שנת 1997. עבירות אלו בוצעו על-ידי המערער ושותפו, אריק הררי, בסניפים של בנק הדואר בתל-אביב, אזור, רחובות, ראשון-לציון וגבעתיים. השניים נהגו להגיע אל סניפי הבנק, ובעוד הררי היה ממתין במכונית מילוט, היה המערער נכנס אל סניף הבנק, מציג לכספרית פתק שעליו רשום "תני לי את הכסף מהר לפני שאני יורה", ונוטל את סכומי הכסף שנמסרו לו. סך הכספים שנשדדו על-ידי המערער והררי בדרך זו הגיע לסכום של כ18,000- ש"ח. למערער עבר פלילי מכביד, ואף תלוי היה כנגדו עונש מאסר על-תנאי של שמונה חודשים. בגין כל אלה גזר עליו בית-המשפט המחוזי (השופט ד"ר עודד מודריק) עונש של 60 חודשי מאסר, כשמתוכם 46 חודשי מאסר לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. כן הופעל כנגד המערער במצטבר עונש המאסר המותלה. הערעור שבפנינו הופנה כנגד חומרת העונש. עיקר טענת המערער הייתה, כי על שותפו, אריק הררי, נגזר עונש של שלוש שנות מאסר בפועל, שלטענתו הוא קל במידה ניכרת לעומת עונשו, וכי במובן זה הופר עקרון אחידות הענישה. טענה זו יש לדחות. בית-המשפט המחוזי התייחס בגזר-הדין בהרחבה לשוני בין העונשים שהוטלו על המערער ועל הררי. בעניינו של המערער מצא בית-המשפט המחוזי, כי בנוסף לעברו הפלילי המכביד, הרי שחלקו בביצוע העבירות היה חמור יותר. וכך כתב בית-המשפט המחוזי: ברי לי ש[המערער] היה הגורם הדומיננטי יותר מבין [השניים]; זה, הן מכח העובדה שאת החלק הקשה והאפקטיבי של השוד הוא נטל על עצמו, והן מכח השליטה שהיתה לו על שלל השוד. אילו [הררי] היה הגורם העיקרי או אפילו גורם שווה, כי אז אין להניח שהיה מאפשר לשותפו להחזיק בחלק הארי של שלל השוד. [המערער] נבדל מ[הררי] גם בנסיבות האישיות שלו ומבחינת העבר הפלילי. על כן, אני רואה להבחין בעונש בינו לבין שותפו ולהחמיר עמו יותר. אם נוסיף לכך את המלצת שירות-המבחן לאפשר למערער לעבור הליך של גמילה במסגרת בית-הסוהר, הרי שברור הוא כי אין מקום להתערבותנו בעונש שנגזר עליו. הערעור נדחה. ניתן היום, ה' בטבת תש"ס (14.12.99). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט 98036600.L01