מיכאל כצמן נ. פרקליטות המדינה

פסק-דין בתיק בשג"ץ 3660/18 בבית המשפט העליון בשג"ץ 3660/18 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערער: מיכאל כצמן נ ג ד המשיבה: פרקליטות המדינה ערעור על החלטת רשם בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטת כב' הרשם ג' לובינסקי-זיו מיום 29.4.2018 בבג"ץ 3329/18 בגדרה התקבלה באופן חלקי בקשת המערער לפטור מתשלום אגרת משפט וזו הועמדה על סך של 800 ש"ח. ביסוד החלטת הרשם ההנחה כי מצבו הכלכלי של המערער אינו מן המשופרים אך ספק אם העתירה – ההליך העיקרי שבו נקט המערער – מגלה עילה להתערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק. כן נאמר כי לא ניתן להתעלם מהכמות הנכבדה של ההליכים שהגיש העותר לבית משפט זה בשנים האחרונות. הסעד המבוקש על ידי המערער בהליך העיקרי הוא "לפתוח תיקי מח"ש 4194/2011 ומס' 4027/2015 לחקירה מיידית". ברם, עתירתו של המערער בנושא נדחתה זה מכבר על ידי בית משפט זה (בג"ץ 3001/16, 7.6.2016) ומאז מגיש המערער הליכים נוספים שמטרתם אחת – להביא לעיון מחדש בעתירתו המקורית (ראו, למשל: בג"ץ 4941/17). לצידם של הליכים אלה מגיש המערער אינספור הליכי משנה, ובהם בקשות לרשמי בית המשפט לפטור מאגרה (ראו: בשג"ץ 6357/17, 16.8.2017; בשג"ץ 6474/16, 30.8.2016) והשגות על החלטות מזכירות בית המשפט (ראו: בשג"ץ 7887/17), ערעורים על החלטות אלה (ראו, למשל: בשג"ץ 328/17, 19.1.2017; בשג"ץ 6975/16, 27.9.2017) ובקשות חוזרות ונשנות לפסלות שופטי ורשמי בית משפט זה (ראו, למשל: בג"ץ 4941/17, 31.7.2017; דנג"ץ 4849/16, 14.6.2017; בשג"ץ 8779/16, 19.12.2016). אם בכך לא די, המערער עשה לעצמו מנהג להגיש בקשות נוספות, בקשות לעיון חוזר ובקשות לביטול אף לאחר מתן החלטה סופית בבקשותיו השונות. בהתנהלותו של המערער יש משום הכבדה רבה על בית משפט זה, העמוס לעייפה גם כך, והיא מביאה לבזבוז זמן שיפוטי יקר. ודוק, ניצול מיטבי של הזמן השיפוטי הוא אינטרס של כלל הציבור. כאשר כתוצאה מהזמן השיפוטי המוקצה לטיפול בעשרות ומאות הליכים שאינם מגלים כל עילה, הטיפול בהליכים של בעלי דין אחרים מתעכב. בכך נפגעת זכות הגישה לערכאות של בעלי דין אחרים שמצוקתם קשה ומצדיקה דיון (ראו, למשל: בש"א 5276/17 מזרחי נ' פורת (4.7.2017); ע"א 8166/11 חברת אלי ראובן בנייה והשקעות בע"מ (בפירוק) נ' נ. אלה ובניו חברה קבלנית לבניין (1972) בע"מ (12.4.2015) וההפניות שם). יפים לעניין זה דבריה של השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 3454/04 ורקר נ' הראל, פסקה 4 (5.6.2005): "זכות הגישה של האזרח לערכאות הינה זכות חוקתית מוכרת; היא משקפת הכרה חוקתית בזכות הפרט לדיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט ... יחד עם זאת, בצד זכות חוקתית זו השמורה לבעל דין, חלות עליו חובות כלפי בית המשפט וכלפי בעלי הדין האחרים שנועדו להבטיח הליך תקין לפרט ולציבור. זכות הגישה לערכאות מותנית איפוא, בקיום חובות בסיסיות של בעל הדין לקיים הליך שיפוטי תקין. בעל דין אינו רשאי, בשם זכות הגישה לערכאות, לנצל את ההליך השיפוטי לרעה, ולצפות כי תישמר זכותו לפנות לערכאות וינתן לו יומו בבית המשפט חרף זאת". משכך, מצאתי לדחות את הערעור, שאינו מגלה כל עילה, ולהטיל על המערער תשלום לטובת אוצר המדינה בסך של 250 ש"ח. מזכירות בית המשפט לא תקבל בקשות נוספות של המערער בהליכים כלשהם, אלא בכפוף להוכחה כי התשלום לטובת אוצר המדינה שולם במלואו. ניתן היום, ‏כ"ה באייר התשע"ח (‏10.5.2018). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 18036600_N02.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il