פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 3658/21
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופטת ע' ברון
כבוד השופט ד' מינץ
העותרים:
1. אביחי מיכאל גרין
2. ילון גורביץ'
3. דניאל רוברט לטם
4. זהבה לייב, עו"ד
5. יודן קוריצקי, עו"ד
6. משה שפירא, עו"ד
7. דניאל חקלאי, עו"ד
8. הלית קוביצקי
9. עילית גלעד, עו"ד
10. שירה קידר, עו"ד
11. עומרי כהן
12. פרופ' אליצור אבשלום
13. רועי גולדשטיין
14. אמיר חרמוני
נ ג ד
המשיבים:
1. השר לביטחון פנים
2. מפכ"ל המשטרה
3. ראש אגף למשאבי אנוש במשטרת ישראל
4. קצין אג"מ במרחב ציון
עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה לצו ביניים
בשם העותרים:
עו"ד זהבה לייב; עו"ד דניאל חקלאי; עו"ד יודן קוריצקי; עו"ד משה שפירא
בשם המשיבים:
עו"ד ענת גולדשטיין; עו"ד סיון דגן
פסק-דין
השופט נ' סולברג:
1. עניינה של עתירה זו בבקשת העותרים, להורות על פיטוריו או על השעייתו של המשיב 4, קצין משטרה בדרגת סגן-ניצב, המכהן כקצין אג"מ במרחב ציון, בעקבות כתב אישום שהוגש נגדו.
2. לאחר עיון בעתירה, בתגובה המקדמית ובתגובת העותרים, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, בעטיו של סעד חילופי, בדמות הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, מורה כך:
"בית משפט לענינים מינהליים ידון באלה – (1) עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה עניינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן – עתירה מינהלית)".
בין העניינים הנתונים לסמכות השיפוט של בית המשפט לעניינים מינהליים, צוין בפרט 37(1) לתוספת הראשונה עניינם של שוטרים וסוהרים:
"שוטרים וסוהרים – (1) החלטה בעניין המנוי בסעיף 93א לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971 למעט כל החלטה הנוגעת למינוי המפקח הכללי של המשטרה".
ההחלטה מושא העתירה שלפנינו – השעיית שוטר מתפקידו, פיטוריו מן החיִל, ושחרורו מן השירות – באה בכלל אותם עניינים המנויים בסעיף 93א לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971:
"תובענה הבאה להתנגד לשימוש בסמכויות הנתונות לפי פקודה זו לענין מינויו של קצין משטרה בכיר, קביעת שוטר לתפקיד, העברתו מתפקיד לתפקיד או ממקום למקום בתפקיד, העלאתו בדרגה או הורדתו מדרגתו, השעייתו מתפקידו, פיטוריו מן החיל, הארכת שירותו מחמת שעת חירום, עיסוקו בעבודה מחוץ לתפקידיו במסגרת המשטרה, או שחרורו מן השירות – לא תיחשב כתובענה הנובעת מיחסי עובד ומעביד לענין סעיף 24 לחוק בתי הדין לעבודה, תשכ"ט-1969".
3. העותרים טוענים בתשובתם, כי יש להבחין בין עתירות המוגשות בידי שוטרים, שמקומן הראוי להתברר הוא בבית המשפט לעניינים מינהליים, לבין עתירות המוגשות בידי צדדים שלישיים, ומטרתן להשיג על החלטה שלטונית, או העדר החלטה שלטונית, הנוגעת לפיטורי שוטר; השעייתו; ונקיטת אמצעים משמעתיים נגדו. עניינים אלו אינם נכללים, לטענתם, בסעיף 93א לפקודת המשטרה, וכפועל יוצא – אינם באים בגדרו של פרט 37(1) לתוספת הראשונה. דינה של טענה זו – להידחות. אסביר.
4. הלשון, מדברת תחילה. פרט 37(1) לתוספת הראשונה מנוסח בצורה כללית, ואין בלשונו עיגון להבחנה שאותה מציעים העותרים בין עתירה המוגשת על-ידי נפגע מסוים, לבין עתירה המוגשת על-ידי צד ג'. החריג היחיד שעל-פי הסעיף לא יתברר בבית משפט לעניינים מינהליים, כי אם בבית משפט זה הוא – "החלטה הנוגעת למינוי המפקח הכללי של המשטרה". העניין דנן אינו בא בגדר החריג. ניסיון ליישב את פרשנות העותרים עם נוסחו של סעיף 93א לפקודת המשטרה – נדון אף הוא לכישלון. הסעיף כולל בין היתר "תובענה הבאה להתנגד [...] לעניין מינויו של קצין משטרה בכיר [...] העלאתו בדרגה". דעת לנבון נקל, כי קצין משטרה אינו מתנגד מטבע הדברים למנותו כקצין משטרה בכיר, או להעלאתו בדרגה, ועתירות נגד מינוי או קידום קצין, יוגשו על-ידי צדדים שלישיים.
5. יתר על כן, נראה כי טענתם של העותרים לוקה בסתירה פנימית. המקור החוקי היחיד להחרגת העניין נושא העתירה מגדרי סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, מצוי בסעיף 93א לפקודת המשטרה. אם כנים דברי העותרים על כך שסעיף 93א לפקודת המשטרה מצמצם עצמו רק לעניינים שבהם שוטר עותר נגד החלטה שניתנה בעניינו, הרי שהעניין שהעלו העותרים מצוי, ככלל, בסמכותו של בית הדין לעבודה; לא בסמכותו של בית משפט זה (ראו: בג"ץ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון, מז(2) 229 (1993)).
6. עוד זאת: כתימוכין לטענתם, הפנו העותרים למספר פסקי דין שניתנו על-ידי בית משפט זה, ומאמצים את פרשנותם. דא עקא, עיון ובחינה של אותם פסקי-דין, מלמד כי לא ניתן לראותם כ'תקדים', בהתחשב בנסיבות הייחודיות שאפיינו אותם. בחלקם כללה העתירה סעדים נוספים, המצויים בסמכותו הייחודית של בית משפט זה, כך שהפניית עותרים לבית המשפט לעניינים מינהליים, הייתה מובילה לפיצול הדיון לפני ערכאות שונות. בעניין אחר, נדחתה העתירה על הסף בהיותה מוקדמת, ומחמת העדר זכות עמידה, כך שלא היה מקום לעורר את עניין הסעד החילופי.
7. אשר על כן דין העתירה להידחות על הסף, והיא נדחית בזאת. בנסיבות, לא נעשה צו להוצאות.
ניתן היום, כ' בתמוז התשפ"א (30.6.2021).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
_________________________
21036580_O03.docx י ר
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il