פלוני נ. פלוני

7 1 בבית המשפט העליון ע"א 3652/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: פלונית נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על החלטתו של בית משפט השלום ברמלה מיום 11.5.2022 בת"א 17120-11-21 שניתנה על ידי השופט הבכיר ז' ימיני; תגובת המשיב מיום 20.6.2022 בשם המערערת: עו"ד מרטין קיאל בשם המשיב: עו"ד חן סולומון פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום ברמלה (השופט הבכיר ז' ימיני) מיום 11.5.2022 בת"א 17120-11-21 (להלן: ההליך) שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת. המשיב הגיש נגד המערערת תביעת לשון הרע בגין פרסומים ברשת ה"פייסבוק" שבהם טענה כי ניצל אותה מינית בהיותה קטינה. לצד התביעה הגיש המשיב בקשה לסעד זמני להורות למערערת להסיר את הפרסומים המהווים לטענתו לשון הרע ולהימנע מלפרסם דברים בקשר אליו. ביום 24.11.2021 התקיים דיון בבקשה לסעד זמני ובסופו הורה המותב לצדדים להגיש מסמכים שונים טרם שיכריע בבקשה. ביום 5.12.2021 הגיש המשיב בקשה לקיים את ההליך בדלתיים סגורות, וטען כי מהדיון שהתקיים ביום 24.11.2021 ומההחלטה שניתנה בעקבותיו, עלה שבירור התביעה יחייב אותו "לחשוף פרטים אישיים רבים הנוגעים לצנעת חייו [...] אשר יש בחשיפתם כדי לפגוע בפרטיותו של [המשיב] ובני משפחתו". כמו כן טען המשיב כי המערערת מפרסמת את המתרחש בהליך בדף ה"פייסבוק" שלה, וכל פרסום כזה גורר אחריו "תגובות פוגעניות" נגדו. ביום 15.12.2021 הודיעה המערערת כי היא מתנגדת לקיום ההליך בדלתיים סגורות, בין היתר, נוכח "העניין הציבורי בבירור רציני, מעמיק ופומבי של טענותיה כלפי אדם שמשמש כמחנך לנערים ונערות [...]" [ההדגשה במקור]. כן טענה המערערת כי סעיף 71 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) קובע כי ניתן לפרסם את הנאמר בהליך פלילי בישיבה פומבית של בית המשפט, ומקל וחומר אין מקום לאסור פרסום דברים שאירעו בישיבה פומבית בהליך אזרחי שיזם המשיב בעצמו. המערערת הוסיפה כי "פרסום של האמת חורה [למשיב] ופוגע בו. על בית המשפט למנוע [מהמשיב] להשתמש בהליך משפטי כדי להסתיר את האמת [...] [המשיב] חותר למנוע [מהמערערת] לפרסם את האמת". בהתאם להחלטת המותב בסוף הדיון שהתקיים ביום 24.11.2021, הצדדים הגישו מסמכים בנוגע לבקשה לסעד זמני וכן הגישו סיכומים בכתב. על רקע זה, ביום 6.3.2022 נעתר המותב לבקשה למתן סעד זמני, וקבע: "מכתב התביעה עולה כי [המערערת] טוענת אמת דיברתי, אך לכאורה עומדת בפניה משוכה של עדות יחיד של בעל דין [...] [המערערת] מודה כי קיימה יחסי אישות עם גברים רבים בהיותה נערה, ולכאורה לא מן הנמנע שייתכן וטענות [המשיב] אודות זכרונה נכונות. בכל אופן, בירור הפרטים מחייב שמיעת ראיות שכן מדובר בעניין רגיש מאין כמוהו [...] בנסיבות אלו, בהן כפות המאזניים מעוינות, שמו הטוב של ה[משיב] לכאורה עלול להמשיך להיפגע באופן ניכר ביותר [...] שמה הטוב של ה[מערערת] לכאורה כבר אינו טוב, בעקבות הפרסומים שפרסמה בפייסבוק. על כן מאזן הנוחות נוטה בשלב זה לטובת ה[משיב] ולא לטובת ה[מערערת]. כשאני כותב שכפות המאזניים מעוינות, יוצא אני מתוך נקודת הנחה שבשלב זה לא ניתן להכריע בנכונות הגרסאות העובדתיות של כל אחד מבעלי הדין [...]". במסגרת אותה החלטה נעתר המותב לבקשה לקיום הדיון בדלתיים סגורות. המותב הציג את טענות הצדדים בעניין זה וציין כי המשיב מבקש את קיום הדיון בדלתיים סגורות "על מנת להקטין את הנזק הנגרם לו, ולאור מהות המעשים להם טוענת ה[מערערת]", ואילו המערערת מתנגדת לכך "מעצם רצונה להמשיך בשיימינג נגד ה[משיב] [...] בלי שתהיה חשופה לתביעת לשון הרע, על-ידי דיווח על התנהלות הליכים משפטיים". המותב הוסיף כי סעיף 68(ב) לחוק בתי המשפט מסמיך אותו להורות על קיום דיון בדלתיים סגורות לשם "הגנה על המוסר", ובענייננו, כך נקבע, מתקיים תנאי זה שכן המערערת טוענת "שכתבה חוויות מיניות מיחסי אישות שקיימה עם גברים שונים בהיותה קטינה" ומידע זה "יכול להגיע לקטינות ו[...] לפגוע בהן" אם יתפרסם. כן נקבע כי פרסומים אלה עשויים לפגוע גם בשיקומה של המערערת. כמו כן דחה המותב בקשה של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית (להלן: האיגוד) להצטרף להליך כידיד בית המשפט. לבסוף חייב המותב את המערערת בהוצאות המשיב בסך של 10,000 ש"ח בגין הבקשות השונות (החלטות אלה יכונו ביחד להלן: ההחלטות מיום 6.3.2022). בהמשך אותו היום התקיים קדם משפט שבו טענו הצדדים, בין היתר, בעניין דרישות לגילוי מסמכים ושאלונים שהעבירו ביניהם. בהקשר זה ציין המותב כי "ב"כ [המערערת] טען שמאחר וה[מערערת] דוברת אמת, הרי שכל הדרישות והשאלות בשאלון הנ[ן] מיותר[ות]. ייתכן מאד שה[מערערת] אכן דוברת אמת אך בחינת הגרסאות של שני הצדדים צריכה להתברר בבית המשפט ובית המשפט יחליט מי מהצדדים דובר אמת [כ]אשר בית המשפט ייקח בחשבון בקביעת המהימנות את כל ההקלות הניתנות מבחינה ראייתית לנפגעי תקיפה מינית". ביום 15.3.2022 הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב, וטענה כי החלטותיו מיום 6.3.2022 מלמדות כי דעתו "ננעלה". המערערת טענה, בין היתר, כי בהתנהלות המותב קודם להחלטה "נפלו פגמים שהיה בהם לבדם כדי להעלות חשש למשוא פנים נגד [המערערת]", וצירוף ההחלטה אינו מותיר מקום לספק ש"מדובר בדיעה קדומה, כי ננעלה דעתו של בית המשפט וכי החשש למשוא פנים הוא אובייקטיבי". זאת, לטענתה, מאחר שהמותב ציטט בהרחבה את טענות המשיב ואילו את טענותיה הציג "במשפט אחד קצר, המתעלם מטענות רבות וכבדות משקל". עוד טענה המערערת כי החלטת המותב להורות על קיום הדיון בדלתיים סגורות אינה מתיישבת עם עקרון פומביות הדיון; וכי קביעת המותב לפיה המערערת מתנגדת לפומביות הדיון בשל רצונה להמשיך לעשות "שיימינג" למשיב, "מעידה על דעתו המגובשת של בית המשפט באשר לפרסומים והלגיטימיות שלהם". המערערת השיגה עוד על קביעת המותב כי לא עומד לה, לכאורה, שמה הטוב נוכח פרסומים שפרסמה, בטענה כי קביעה זו התעלמה מכך שפרסומים אלה היו בעניין פגיעות מיניות שחוותה וכי התבטאות זו היא בגדר "האשמת הקרבן" ומלמדת על "עמדה שוביניסטית השייכת לעידן אחר". המערערת הוסיפה כי החלטת המותב ליתן סעד זמני סוטה ללא נימוק מפסיקת בית משפט זה ולפיה ככלל אין מקום להעניק סעד זמני בתביעות לשון הרע. כמו כן לטענת המערערת לא היה מקום לקבוע כי עומדת בפניה כבעלת דין משוכה של עדות יחידה, שכן הצדדים הגישו רשימות עדים והמותב ידע כי היא צפויה להעיד מטעמה עדים נוספים. משמשוכה זו אינה קיימת אפילו לכאורה, בכך, לטענתה, גילה המותב כי דעתו "ננעלה". עוד השיגה המערערת על קביעת המותב כי הדיון יתנהל בדלתיים סגורות בשל "פגיעה במוסר" והוסיפה כי אם בית המשפט קמא סבור, לפני ששמע את הראיות, שיש בפרסומיה כדי לפגוע במוסר ולפיכך כי יש להגן על קטינות אחרות מפניהם, "אין כל סיכוי שבית המשפט ישנה עמדתו ויקבע כי עומדת [למערערת] הגנה". לפי המערערת, המותב הוסיף מיוזמתו כי הפרסומים עשויים לפגוע בשיקום שלה, אף שאיש מן הצדדים לא טען כך –ולטענתה לו היה המותב פתוח לשכנוע, היה "מקשיב" לעמדתה או לעמדת האיגוד. לבסוף טענה המערערת כי התנהלותו של המותב קודם להחלטות מיום 6.3.2022 מלמדת על משוא פנים, ובכלל זאת העובדה שלא פסק לחובת המשיב הוצאות אף שהגיש תצהיר באיחור, וחרף החלטתו כי צד שלא יגיש את תצהירו במועד "יצטרך לתת דין וחשבון ויישא בתוצאות"; וכן העובדה שהמותב הורה לקהל לצאת מהאולם בדיון שהתקיים ביום 24.11.2021 אף שטרם התבקשה סגירת הדלתיים, ובהמשך סיווג את ההליך כ"חסוי לציבור" טרם שהכריע בבקשת המשיב בהקשר זה. המשיב התנגד לבקשת הפסלות, וביום 11.5.2022 דחה המותב את הבקשה. המותב הדגיש כי החלטותיו ניתנו מתוך נקודת מוצא כי ההליך מצוי בראשיתו, כי כפות המאזניים מעוינות ומבלי שנקבע ממצא עובדתי "השנוי במחלוקת בין הצדדים". המותב הדגיש כי פירט את טענות הצדדים תוך "תיאור המצב בעת מתן ההחלטה, כפי שעולה מכתבי הטענות ומשאר כתבי בי-דין". כמו כן קבע המותב כי השגותיה של המערערת על ההחלטות מיום 6.3.2022 הן "ערעוריות", והוסיף כי המערערת הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטות לבית המשפט המחוזי (רע"א 22661-05-22), וקבע כי מכאן עולה ש"בסופו של יום הבינה ה[מערערת] שהשגותיה על [ההחלטות מיום 6.3.2022] צריכות להתברר בערכאת הערעור ולא בבקשה לפסלות שופט". מכאן הערעור שלפניי, בו חוזרת המערערת על טענותיה ומוסיפה, בין היתר, כי העובדה שהמותב תיאר את פרסומיה כ"חוויות מיניות מיחסי אישות", מעידה על עמדתו ביחס ל"לגיטימיות" של האמור בהם – ומציג אותה כ"מי שמפרסמת רשומון אירוטי להנאתה" ולא כמי שחוותה פגיעה מינית. עוד טוענת המערערת כי הציטוטים שהביא המותב המראים שטרם קבע ממצאים בהליך, אינם סותרים את "דעתו הגלויה והנעולה העולה מהחלטותיו מיום 6.3.22". לטענת המערערת, הקביעה כי השגותיה הן "ערעוריות" מחזקת אף היא את החשש למשוא פנים, שכן היא כלל לא ביקשה בבקשת הפסלות סעד של ביטול או שינוי החלטת בית המשפט קמא – סעדים אשר התבקשו במסגרת בקשת רשות הערעור. המשיב הגיש את תגובתו לערעור דנן מכוח תקנה 174(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ולטענתו דין הערעור להידחות "על הסף" מאחר שעניינו בשגגות המיוחסות למותב, אשר דינן להתברר בערכאת הערעור. לטענתו, נימוקי המערערת בבקשת רשות הערעור שהגישה הם כמעט זהים לאלו שבערעור דנן. המשיב מוסיף, בין היתר, כי ההחלטות מיום 6.3.2022 התבססו על טענות הצדדים ועל ראיות שהוגשו, והמותב הדגיש כי אינו קובע מסמרות בנוגע לגרסאות הצדדים. לטענת המשיב, התיאור "חוויות מיניות מיחסי אישות" התבסס על הפרסומים שהוגשו בתיק, והמותב אף תיאר את ההתרחשויות הרלוונטיות "בלשון עדינה". מכל מקום המשיב טוען כי הדברים שפרסמה המערערת, לרבות בעניין מצבה הנפשי ודמיונות שהיא מדמיינת לעצמה – ובהם פרסומים שאינם תיאורים של פגיעה מינית – "יכול וכל אחד מהם לבד, וכולם יחד, לפגוע בשמה הטוב". המשיב מוסיף כי המותב ציין בדיון שהתקיים ביום 6.3.2022 כי "נוכח פרישתו הוא יכין את התיק לשמיעת הוכחות ולאחר מכן התיק יועבר למותב אחר לשמיעת הראיות". משכך, טוען המשיב כי תכלית הערעור אינה ברורה בהינתן העובדה שהליכי פסלות נועדו לצפות פני עתיד. לבסוף טוען המשיב כי טענות המערערת בדבר התנהלות המותב קודם להחלטות מיום 6.3.2022 נטענו בשיהוי, וכי מדובר בהתנהלות דיונית של המותב שאינה מקימה עילת פסלות. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 24.7.2022 דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ו' פלאוט) את בקשת רשות הערעור שהגישה המערערת על ההחלטות מיום 6.3.2022. בית המשפט המחוזי קבע כי לא התקיימו החריגים לכלל שלפיו ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בסעדים זמניים שנתנה הערכאה הדיונית, והוסיפה כי "לצדדים מחלוקות מהותיות וקוטביות, אשר לא ניתן להכריע בהן בשלב זה ובמסגרת בקשת רשות הערעור שבכותרת [...] בנסיבות אלו, הוכיח המשיב כי מאזן הנוחות נוטה באופן ניכר לטובתו". באשר לטענות לפסילת המותב קבע בית המשפט המחוזי כי הבקשה הוכרעה זה מכבר על-ידי המותב וכי "אין מקום לדון בטענות אלו במסגרת בקשת רשות הערעור". עיינתי בטענות הצדדים, ובאתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות. המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין קבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט, ולפיו יש לבחון אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. לא מצאתי כי מתקיים חשש כזה בענייננו. כאמור, חלק ניכר מטענות המערערת מופנה כלפי תוכנן והנמקתן של ההחלטות מיום 6.3.2022. בהקשר זה המערערת טוענת כי אין מדובר בטענות "ערעוריות" מאחר שלא ביקשה במסגרת הליכי הפסלות שינוי או ביטול ההחלטות לגופן. אכן, לא אחת נפסק כי רק במקרים חריגים וקיצוניים תקים הפעילות השיפוטית כשלעצמה עילת פסלות (ראו: ע"א 984/22 פלוני נ' הגלריה בברנר בע"מ, פסקה 14 (13.4.2022)), וככל שעילת הפסלות לה טוענת המערערת מקורה בשגגות שהיא מייחסת למותב באשר למסקנה המשפטית שאליה הגיע או בהנמקה לה – הדרך להשיג עליהן היא בהליכי ערעור מתאימים, ולא בהליכי פסלות (ראו: ע"א 8913/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (2.2.2022)). בענייננו, המערערת אף השיגה על ההחלטות לגופן, אך בית המשפט המחוזי דחה את טענותיה, וכבר נפסק כי הליך פסלות שופט אינו הליך "שיורי" לטענות המועלות בהליכי ערעור (ראו: ע"א 2619/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (18.5.2021)). המערערת סבורה כי מלבד אותן ההחלטות עצמן, האופן שבו ניסח אותן המותב מלמדת על משוא פנים נגדה ועל כך שדעתו "ננעלה". איני סבורה כי עיון בהתבטאויות שאליהן מפנה המערערת תומך בטענתה. המותב הדגיש חזור והדגש כי קביעותיו הן קביעות לכאוריות המבוססות על הגלוי לפניו בשלב זה של ההליך, ואף ציין ב"רחל בתך הקטנה" כי ייתכן שלאחר שמיעת הראיות יימצא כי המערערת היא שדוברת אמת. המערערת מפנה בפרט לקביעתו של המותב כי לכאורה לא עומד לה שם טוב נוכח פרסומיה; כי היא מבקשת להמשיך לעשות "שיימינג" למשיב; וכי פרסמה "חוויות מקיום יחסי אישות". אמנם, בנוגע לחלק מן הניסוחים הללו מוטב היה לו בחר המותב בניסוחים זהירים יותר, אך עיון בדבריו בהקשרם המלא אינו מגלה חשש כלשהו, לא כל שכן חשש ממשי, למשוא פנים נגד המערערת. דברי המותב בהקשר זה נכתבו בשוקלו את מאזן הנוחות בין הצדדים, בהדגישו "יוצא אני מנקודת הנחה שבשלב זה לא ניתן להכריע בנכונות הגרסאות העובדתיות של כל אחד מבעלי הדין". אמנם מוטב היה לו נמנע המותב בהקשר זה משימוש במונח "שיימינג" העלול להתפרש באופן בעייתי, אך על רקע דברי המערערת כי רצונה בקיום דיון פומבי שיאפשר לה לפרסם את שהיא מייחסת למשיב – לא מצאתי כי המונח שבחר המותב מקים עילה לפסילתו. הוא הדין לגבי דברי המותב כי המערערת מפרסמת "חוויות מקיום יחסי אישות". לא מצאתי כי פרשנותה של המערערת לדברים אלו הולמת את דברי המותב, אשר תיאר בשפה תמציתית את המשותף לפרסומים הרבים שבמוקד ההליך, בלא שנלווה לכך תיוג שלילי של המערערת או של תוכן הפרסומים. מכל הטעמים המפורטים, הערעור נדחה. בנסיבות העניין ובשים לב להערותיי בפסקה 11 לעיל, לא ייעשה צו להוצאות בערעור. ניתן היום, ‏כ"ו באב התשפ"ב (‏23.8.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22036520_V03.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1