פלוני נ. משרד הביטחון/מתאם הפעולות בשטחים

בבית המשפט העליון עע"מ 36511-07-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט עופר גרוסקופף המערער: פלוני נגד המשיב: מתאם הפעולות בשטחים – ועדת מאוימים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת ת' בר-אשר) מיום 13.7.2025 בעת"מ 43581-04-25 בשם המערער: עו"ד רועי שרמן פסק-דין השופט דוד מינץ: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת ת' בר-אשר) מיום 13.7.2025 בעת"מ 43581-04-25. בפסק הדין נדחתה עתירת המערער נגד החלטת מתאם הרווחה במנהל האזרחי ביהודה ושומרון (להלן: המשיב) לדחות את בקשתו להנפקת היתר שהייה זמני בישראל. בד בבד עם הגשת הערעור הגיש המערער גם בקשה למתן צו ארעי למניעת הרחקתו מישראל. הרקע לערעור בתמצית, המערער ברח לישראל משטחי הרשות הפלסטינית (להלן: הרשות) בשל טענות לאיומים על חייו וחיי בן דודו וניסיונות לפגוע בהם. זאת על רקע טענת נטייתם המינית ומערכת היחסים ההומוסקסואלית שניהלו, בעודו נשוי ואב לשלושה ילדים. ביום 27.1.2025 פנה המערער אל המשיב באמצעות טופס מקוון בבקשה לקבלת היתר שהייה זמני בישראל. בטופס טען המערער כי הוא נרדף כאמור על רקע נטייתו המינית. המערער זומן לראיון אצל המשיב שהתקיים ביום 23.3.2025. בסיום הראיון ניתנה החלטת המשיב לדחות את בקשתו בשל אי ביסוס טענתו (להלן: החלטת המשיב או ההחלטה). החלטת המשיב נמסרה למערער למחרת, ביום 24.3.2025. המערער לא השלים עם החלטת המשיב והגיש ביום 21.4.2025 את העתירה מושא הערעור ובצידה בקשה למתן צו ארעי שימנע את הרחקתו מישראל. בו ביום ניתן למערער צו ארעי האוסר על הרחקתו, עד תום ההליכים בעתירה. בעתירה פירט המערער את הרקע לטענה כי נשקפת לו ולבן דודו סכנה ממשית לחייהם בשטחי הרשות; כי החלטת המשיב חסרת סבירות באופן קיצוני, שרירותית וניתנה מבלי שניתנה הדעת לראיות המינהליות שצירף לבקשתו. נוסף על כך טען המערער כי הוא זכאי למקלט בישראל על פי האמנות הבינלאומיות אליהן המדינה מחויבת ובהתאם לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. מנגד, המשיב טען כי דין העתירה להידחות על הסף בשל חוסר ניקיון הכפיים של המערער שעשה דין לעצמו ושוהה בישראל שלא כדין מיום 26.1.2025 חרף החלטת המשיב שלא ליתן לו היתר שהיה זמני ממועד הגשת הבקשה ועד למועד הראיון. בעניין זה נטען כי המערער הציג לפני בית המשפט תשתית עובדתית שקרית, שכן בתצהירו נכתב כי שהה בישראל מיום 26.1.2025, ומנתוני המעברים של המערער עולה כי הוא נכנס מאזור יהודה ושומרון ביום הראיון לישראל דרך מעבר אליהו, ואף מטעם זה ראוי לדחות על הסף את העתירה. בנוסף נטען כי נפלו בעתירה פגמים פרוצדורליים רבים המצדיקים את דחייתה על הסף, ובכללם אי צירוף ייפוי כוח, אי הכללת פרטים מלאים של העותר ואי צירוף מלוא המסמכים הרלוונטיים לעניין כגון העתק הבקשה המקוונת שהגיש למשיב. כן נטען כי העתירה אינה מגלה עילה להתערבות בהחלטת המשיב, כגורם מקצועי העוסק באופן שוטף בהערכת הסיכון הנשקף לפונים אליו בטענות דומות. המשיב בחן את בקשת המערער ומצא כי לא ניתן ללמוד ממנה כי נשקף לו איום פרטני וקונקרטי בשטחי הרשות, וכי למעשה כל רצונו של המערער הוא לחיות בישראל שלא כדין. כמו כן, בראיון שנערך למערער עלו סתירות רבות, ואף האמינות והאותנטיות של החלטת בית הדין השרעי שצורפה לעתירה בה נקבע לטענתו כי אם הוא לא יחזור בתשובה הוא "ייסקל עד מוות", מוטלת בספק. בפסק דינו מיום 13.7.2025 דחה בית המשפט לעניינים מנהליים את העתירה, וביטל את הצו הארעי שמנע את הרחקת המערער מישראל. נקבע כי יש מקום לדחותה על הסף, נוכח חוסר ניקיון כפיים של המערער שנכנס לישראל שלא כדין; הסתירה המובהקת בגרסתו בעניין הסכנה הנשקפת לו בתחומי הרשות; והפגמים שנפלו בעתירה, לרבות אי צירוף ייפוי כוח, חתימה לא ברורה על תצהירו, אי הכללת פרטים מלאים עליו, אי ציון מלוא המידע הקשור לפניותיו למשיב, ואי צירוף כל המסמכים ובכללם העתק הבקשה המקוונת שהגיש למשיב. עוד נקבע, כי היה מקום לדחות את העתירה גם לגופו של עניין בהיעדר עילה להתערבות בהחלטת המשיב, שהיא החלטה מקצועית שאין להתערב בה אלא בנסיבות חריגות. ההחלטה ניתנה לנוכח התרשמותו הבלתי אמצעית של המשיב מחוסר אמינות המערער במהלך הריאיון. כך למשל, המערער לא הצליח לתאר באופן ממשי וקוהרנטי את נסיבות האיומים ואת זהות המאיימים עליו. הוא שינה את תשובותיו מספר פעמים במהלך הריאיון. הוא מסר תיאורים שטחיים והגיב באדישות, וקיים ספק באשר למידת אמינות טענותיו לנוכח הגעתו לראיון במשרדי המשיב מקלקיליה שבשטחי הרשות, מקום מגורי משפחתו של מי שנטען כי הוא בן זוגו, אשר נמנים על אלה המאיימים עליו. בנוסף, חלוף הזמן ממועד החלטת המשיב עד למועד הגשת העתירה מחליש אף הוא את טענת המאוימת הנטענת שנשקפת למערער. מכאן הערעור שלפנינו, בו חזר המערער על טענותיו לפני בית המשפט לעניינים מנהליים. בנוסף נטען כי בית המשפט שגה כאשר דחה את עתירתו וביטל את הצו הארעי שמנע את הרחקתו לשטחי הרשות. זאת שכן נשקפת לו סכנת חיים ממשית בשטחי הרשות עקב נטייתו המינית, והחזרתו לשם כמוה כגזר דין מוות. בית המשפט גם התעלם מהראיות שהציג, ובהן החלטת בית הדין השרעי המורה כאמור על סקילתו אם לא "יחזור בתשובה" ואישורים רפואיים על תקיפות אלימות שכמעט והובילו למותו – וקיבל את החלטתו ללא תשתית עובדתית מספקת. עוד נטען כי פסק הדין, כמו גם החלטת המשיב, אינם מנומקים כראוי ומתעלמים מטענותיו, תוך הסקת מסקנות שגויות מתשובותיו ומהתנהגותו בראיון. דיון והכרעה לאחר עיון בערעור ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, החלטנו לדחותו ללא צורך בתשובה. זאת בהתאם לסמכות הנתונה לנו לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלה בענייננו מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. לא נמצא מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לדחות את העתירה. כפי שעולה מעמדת המשיב לפני בית המשפט המחוזי, להחלטה קדמה התרשמותו הבלתי אמצעית מתשובות המערער ומהתנהגותו בראיון שנערך לו. תשובות המערער בראיון היו שטחיות, סותרות ומתפתחות. הוא לא הצליח לתאר באופן קוהרנטי מי הגורמים המאיימים עליו, ולא נתן הסבר מניח את הדעת על טיב האיום שנטען שנשקף לו בתחומי הרשות. משכך, ובשים לב למומחיותו, מקצועיותו וניסיונו של המשיב בבחינת טענות מאוימות בשל נטייה מינית ובהערכת הסיכון הנשקף לחיי הפונים אליו (עע"מ 76147-12-24 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים – ועדת מאוימים, פסקה 12 (20.2.2025); עע"מ 58476-12-24 פלוני נ' מתאם הרווחה במנהל האזרחי, פסקה 11 (18.2.2025)), אין כל מקום להתערב בשיקול דעתו ובהחלטתו לדחות את בקשת המערער. הערעור נדחה אפוא ועמו גם בקשת המערער למתן צו ארעי למניעת הרחקתו מישראל. ניתן היום, כ"ט תשרי תשפ"ו (21 אוקטובר 2025). דוד מינץ שופט יעל וילנר שופטת עופר גרוסקופף שופט