פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 3651/11

אני צ'יבקווה נ. מדינת ישראל

העותר ביקש להצהיר עליו כיהודי לפי חוק השבות ולהורות על רישומו ככזה במרשם האוכלוסין.

נדחה על הסף (פרוצדורלית) ?
תאריך פרסום 28/06/2011 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 3651/11 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה רישום כיהודי — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותר ביקש להצהיר עליו כיהודי לפי חוק השבות ולהורות על רישומו ככזה במרשם האוכלוסין.
החלטת בית המשפט נדחה על הסף (פרוצדורלית) — ההליך נדחה ללא דיון לגופו, מסיבה פרוצדורלית (למשל חוסר סמכות או איחור).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 3651/11

אני צ'יבקווה נ. מדינת ישראל

העותר ביקש להצהיר עליו כיהודי לפי חוק השבות ולהורות על רישומו ככזה במרשם האוכלוסין.

נדחה על הסף (פרוצדורלית) ?

סיכום פסק הדין

העותר, אזרח ניגריה השוהה בישראל ללא אשרה תקפה, עתר לבית המשפט העליון בבקשה שיוכר כיהודי לפי חוק השבות ויירשם ככזה במרשם האוכלוסין. העותר טען כי הוא צאצא לשבט האיבו וכי עבר גיור בישראל. המדינה טענה כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל אי מיצוי הליכים (העותר לא פנה למשרד הפנים לפני העתירה), חוסר ניקיון כפיים בשל שהייה בלתי חוקית, וכן בשל העובדה שהעותר אינו תושב ולכן אינו זכאי לרישום. בית המשפט קיבל את עמדת המדינה ודחה את העתירה על הסף, בעיקר בשל העובדה שהעותר לא פנה לרשויות המוסמכות לפני שפנה לבית המשפט, וכן בשל התנהלותו הבלתי תקינה.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים מ' נאור, י' דנציגר, ע' פוגלמן
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • אני צ'יבקווה

נתבעים

  • מדינת ישראל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • העותר הוא צאצא לשבט האיבו (שבט גד).
  • העותר עבר גיור לחומרא בישראל בפיקוח בית דין צדק של העדה החרדית הספרדית.
  • העותר מקיים אורח חיים דתי.
טיעוני ההגנה
  • אי מיצוי הליכים מול משרד הפנים.
  • חוסר ניקיון כפיים של העותר בשל שהייה בלתי חוקית ממושכת.
  • שימוש לרעה בהליכי משפט.
  • העותר אינו תושב ולכן אינו זכאי לרישום במרשם האוכלוסין.
  • הליך הגיור לא נערך בפיקוח ממלכתי מוכר.
מחלוקות עובדתיות
  • האם העותר פנה למשרד הפנים לפני הגשת העתירה.
  • האם העותר עומד בתנאים לרישום כיהודי.

הפניות לתיקים אחרים

תקדימים משפטיים

תגיות נושא

  • חוק השבות
  • מרשם האוכלוסין
  • גיור
  • אי מיצוי הליכים
  • שהייה בלתי חוקית

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 3651/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3651/11 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן העותר: אני צ'יבקווה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד א' בן זיו בשם המשיבה: עו"ד ר' שויקה פסק-דין השופט י' דנציגר: במסגרת עתירה זו מתבקש בית משפט זה להצהיר כי העותר הינו יהודי לעניין חוק השבות, התש"י-1950 (להלן: חוק השבות) ולהורות למשיבה לרשום את העותר כיהודי במרשם האוכלוסין. 1. העותר הינו אזרח ניגריה, ועל פי טענתו נמנה על שבט האיבו. בחודש מרץ 2006 נכנס לישראל באשרת תייר לתקופה של שלושה חודשים. העותר לא יצא מישראל עת פגה אשרתו ונותר בישראל עד היום. במהלך שהייתו בישראל, פנה העותר בבקשה כי יוכר כפליט פוליטי ובקשתו זו נדחתה ביום 3.1.2011. כמו כן, טוען העותר כי במהלך שהייתו בישראל התגייר וזאת בפיקוחו של בית דין צדק של העדה החרדית הספרדית בירושלים. העותר צירף מסמך הנחזה להיות אישור של בית הדין האמור על ביצוע גיור לחומרא (לאחר שניתנה החלטה כי יצרף את המסמכים הנזכרים בכתב העתירה). העותר טען כי פנה למשיבה בבקשה כי יירשם כיהודי ונמסר לו כי גיור שנערך בישראל אינו מוכר לצורך קבלת המרת דת ועל כן עליו לפנות לבית המשפט שיורה על רישומו כיהודי. העותר פנה תחילה בעתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים ואולם עתירתו זו נדחתה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית. במסגרת עתירתו, טוען העותר כי הינו יהודי צאצא שבט גד, כי עבר גיור לחומרא בישראל וכי הוא מקיים אורח חיים דתי. משכך, ועם הצגת תעודת הגיור מבית דין צדק של העדה החרדית, על פקיד הרישום במשרד הפנים לרשום אותו כיהודי במרשם האוכלוסין. בנוסף, טוען העותר כי עם גיורו על ידי בית דין מוכר בישראל יש לראות בו כמי שהתגייר ועל כן כ"יהודי" על פי חוק השבות. 2. בתגובתה מיום 20.6.2011 טוענת המשיבה כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת עשיית דין עצמי, בשל חוסר ניקיון כפיו של העותר, בשל שימוש לרעה בהליכי משפט וכן בשל אי מיצוי הליכים. בכלל זאת, טוענת המשיבה כי העותר שוהה בישראל שלא כדין משך שנים, כי הוא נקט בהליכים משפטיים שונים אשר נמחקו וכי לא נעשתה כל פניה מטעמו למשרד הפנים קודם להגשת עתירה זו. המשיבה מדגישה את העובדה כי העותר לא פנה לרשויות הרלבנטיות בטענה כי הוא התגייר הגם שעל פי המסמך שצורף לעתירה הנחזה להיות מסמך של בית דין צדק של העדה הספרדית בירושלים הליך הגיור שעבר העותר הסתיים בשנת 2006. המשיבה מוסיפה ומציינת כי אף בטענות העותר לגופם של דברים אין ממש, הן מאחר שאין בטענתו בדבר היו בן שבט האיבו כדי לקבוע כי הוא "יהודי" לעניין חוק השבות והן מאחר שהליך הגיור הנטען נערך בישראל שלא בפיקוח ושלא בחסות ממלכתית. 3. דין העתירה להידחות על הסף ולו מן הטעם של אי מיצוי הליכים. העותר לא פנה לגורמים המוסמכים קודם לפנייה לבית משפט זה. במצב דברים זה אין לפני בית משפט זה החלטה מינהלית עליה ניתן לערוך ביקורת שיפוטית [ראו: בג"ץ 10893/07 דרדיק נ' שר הפנים (לא פורסם, 9.7.2008); בג"ץ 6210/08 גורייבה נ' משרד הפנים (לא פורסם, 20.7.2008); בג"ץ 2812/11 פלוני נ' ועדת המאוימים (לא פורסם, 23.5.2011)]. על כך אוסיף כי העותר פנה לבית משפט זה לאחר שהייה בלתי חוקית ממושכת בישראל. את הטענה בדבר יהדותו על רקע מוצאו יכול היה הוא להעלות עוד בסמוך להגעתו לישראל ואף את הטענה בדבר יהדותו על רקע גיורו הנטען יכול היה הוא להעלות שנים ארוכות קודם לפנייה לבית משפט זה. בנסיבות אלה, יש מקום לדחות את העתירה אף מחמת אי ניקיון כפיו של העותר [ראו: בג"ץ 4278/08 יורקו נ' משרד הפנים (לא פורסם, 2.2.2009)]. 4. למעלה מן הצורך יובהר כי שאלת מעמדם של בני שבט האיבו לעניין חוק השבות הוכרעה בפסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 1850/93 אוניולו נ' משרד הפנים (לא פורסם, 13.12.1994) בו נקבע כי לא קמה עילה להתערב בהחלטת שר הפנים לפיה אין להכיר בחברי השבט כיהודים. עוד יצויין כי ככל שהדברים נוגעים לרישום במרשם האוכלוסין, הרי שמאחר שהעותר אינו במעמד של תושב כהגדרתו בחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק מרשם האוכלוסין) ממילא אין הוא נמנה על הרשומים במרשם ואינו יכול לפנות בדרישה לרשום את פרטיו בצורה זו או אחרת (ראו: הגדרת תושב בסעיף 1 לחוק מרשם האוכלוסין ופרטי הרישום במרשם בסעיף 2 לחוק). 5. יצויין כי לאחר כתיבת פסק הדין הובאה לפנינו בקשה מטעם העותר להגיש תשובה לתגובת המשיבה. בבקשתו העלה העותר טענות שונות באשר לצורך להגיב לעמדת המשיבה. לא מצאנו כי יש טעם בהתרת הגשת תשובה מטעמו שכן מן הבקשה עולה כי אין כל מחלוקת כי העותר לא פנה למשיבה קודם להגשת העתירה. כאמור, די באי מיצוי הליכים זה כדי להקים עילה לדחיית העתירה על הסף. 6. נוכח האמור, העתירה נדחית על הסף. ניתן היום, ‏‏כ"ה בסיון התשע"א (27.6.2011). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11036510_W10.doc חה מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il