דן כוכבי נ. כונס נכסים רשמי תל אביב

3 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 15003-03-25 ע"א 36508-07-25 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ המבקש ברע"א 15003-03-25 והמערער בע"א 36508-07-25: דן כוכבי נגד המשיבים ברע"א 15003-03-25: 1. כונס הנכסים הרשמי תל אביב 2. עו"ד יואב שרון – בתפקידו כנאמן לנכסי החייב 3. עו"ד אילן חזני 4. עו"ד מתן דיל ראש עיריית רחובות 5. עו"ד פורת דב עופר 6. יהונתן כוכבי 7. צביה כוכבי 8. ציון כוכבי המשיבים בע"א 36508-07-25: 1. כונס הנכסים הרשמי בירושלים 2. עו"ד יואב שרון – בתפקידו כנאמן לנכסי החייב ערעור ובקשת רשות ערעור המופנים כלפי 3 החלטות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ה' אסיף) בפש"ר 1125/09 מיום 9.2.2025, מיום 24.2.2025 ומיום 9.7.2025 בשם המבקש ברע"א 15003-03-25 והמערער בע"א 36508-07-25: בעצמו בשם משיב 2 בע"א 36508-07-25: עו"ד אילן חזני פסק-דין השופט דוד מינץ: לפנינו ערעור ובקשת רשות ערעור המופנים כלפי 3 החלטות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ה' אסיף) בפש"ר 1125/09: החלטה מיום 9.2.2025, בה נדחתה בקשת המבקש ברע"א 15003-03-25 והמערער בע"א 36508-07-25 (להלן: המערער) לביטול הכרזתו כפושט רגל ונקבע כי יש לפעול למימוש זכויותיו בדירת פנטהאוז המצויה בסמטת נחמני 3 ברחובות (להלן: הדירה); החלטה מיום 24.2.2025, בה נדחתה בקשה ל"עיון חוזר" בהחלטה מיום 9.2.2025; והחלטה מיום 9.7.2025, בה הוצא צו מאסר נגד המערער לפי סעיף 179 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה), לאחר שלא קיים החלטות שיפוטיות הנוגעות בין היתר למימוש הדירה. כבר עתה יצוין כי הערעור ובקשת רשות הערעור נשענים על תשתית עובדתית חופפת בחלקה ומועלות במסגרתם טענות דומות. משכך, החלטנו להכריע בהם במאוחד. הרקע להליכים בתמצית שבתמצית, בשנת 2009 פתח המערער ביוזמתו בהליך פשיטת רגל בגין חובות נטענים על סך של למעלה מ-36 מיליון ש"ח. ביום 19.3.2009 ניתן צו כינוס נכסים במסגרתו הוטל על המערער תשלום חודשי על סך 1,500 ש"ח, וביום 21.6.2011 הוא הוכרז פושט רגל ומשיב 2 מונה לנאמן על נכסיו (להלן: הנאמן). נוכח פרק הזמן הממושך בו מתנהל ההליך, כמו גם מורכבותו וריבוי ההליכים שהסתעפו ממנו, יובאו להלן העובדות הרלוונטיות בלבד לצורך הכרעה בערעור ובבקשת רשות הערעור שלפנינו. ביום 31.12.2024 הגיש הנאמן בקשה למתן הוראות בעניין המשך הליכי מימוש זכויות המערער בדירה. בהמשך, ביום 13.1.2025 פנה המערער לבית המשפט בבקשה להורות על ביטול הכרזתו כפושט רגל מכוח סעיף 55(א) לפקודה. בבקשה נטען בעיקר כי המערער בר-פירעון ועל כן בית המשפט נעדר סמכות להכריז עליו פושט רגל מלכתחילה; כי משיבים 2-1 מנהלים את הליך פשיטת הרגל בחוסר תום לב ובחוסר הגינות, ועושים שימוש לרעה בכוחם; כי משיבים 2-1 הסתירו במכוון את תצהיר הסתבכות המערער באופן המגבש פגם דיוני היורד לשורש ההחלטה להכריז עליו פושט רגל; וכי הם פועלים למימוש נכסי מקרקעין המצויים בבעלות ילדי המערער בחריגה מסמכות ובניגוד להוראות הדין. ביום 9.2.2025 התקיים דיון מאוחד בבקשות. נקבע כי אין מקום להתייחס לבקשת המערער לאחר שזו הועלתה יותר מעשור לאחר המועד בו הוכרז – לפי בקשתו – פושט רגל, וכי נראה שבקשה זו באה על רקע התקדמות הליך מימוש הנכסים שברשותו. כמו כן נקבע כי על הנאמן לפעול למימוש זכויות המערער בדירה, וכי לצורך כך עליו למנות שמאי כדי שיערוך שומה לשוויה, ויפעל לפרסומה על מנת לקבל הצעות רכישה. ביום 24.2.2025 הגיש המערער בקשה ל"עיון חוזר" בהחלטה, ובו ביום היא נדחתה. בהמשך להחלטה מיום 9.2.2025, ביום 13.2.2025 חתם בית המשפט על פסיקתה שהוגשה מטעם הנאמן, בה הורה על מינויו של שמאי ספציפי לצורך עריכת שומה לדירה וכן הורה לחייב ובני משפחתו לשתף עמו פעולה בצורה מלאה. ברם, בשל כך שהמערער לא שיתף פעולה עם השמאי לצורך ביצוע שומה לדירה; הפר את צו התשלומים; והפר את צו הכינוס המורה לו להגיש דוחות חודשיים, ביום 4.3.2025 הגיש הנאמן בקשה כי בית המשפט יוציא מלפניו צו המורה על מאסרו של המערער בהתאם לסמכות הנתונה לו לפי סעיף 179 לפקודה. בדיון שהתקיים בבקשה ביום 30.3.2025 במעמד המערער, נקבע כי אם המערער לא יאפשר את כניסת השמאי לדירה במועד מתאים עד ליום 30.4.2025, יוצא צו למאסרו באופן שיאפשר את כניסת השמאי אל הדירה ואת מניעת הפרעת המערער להליכי המימוש. בהודעת עדכון מיום 2.5.2025 מטעם הנאמן נמסר כי המערער עודנו מסרב לשתף פעולה בהליך ומתנגד לאפשר לשמאי להיכנס לדירה. לפיכך, התבקש צו לפינויה של הדירה, צו למאסר המערער ומתן הוראות למשטרת ישראל לסייע בביצועם. בעקבות ערעור פסלות שהגיש המערער לבית משפט זה (עפ"ס 2384-05-25), עוכבה ההכרעה בבקשת הנאמן עד לאחר מתן הכרעה בערעור. משנדחה הערעור, הורה בית המשפט המחוזי על העברת בקשת הנאמן לתגובת המערער, אולם לאחר שזו לא הוגשה, אישר בית המשפט את מתן הצווים. בהמשך לכך ביום 9.7.2025 הוציא בית המשפט המחוזי צו מאסר לפיו המערער ייעצר למשך תקופה של 21 יום אלא אם ישלם את חוב הפיגורים בגין התשלומים בהם הוא חויב ויפנה את הדירה. מכאן להליכים שלפנינו. יצוין, כי בד בבד עם הגשת הערעור ביקש המערער לעכב את ביצוע צו המאסר שהוטל עליו עד למתן פסק דין בערעור. ביום 14.7.2025 ניתן צו לעיכוב ביצוע הצו עד למתן החלטה אחרת. טענותיו של המערער בערעור ובבקשת רשות הערעור חופפות במידת מה, ועל כן, למען הנוחות, הן תוצגנה להלן במאוחד. המערער טוען בעיקר כי הכרזתו פושט רגל וכי ההליכים למימוש נכסיו בטלים מעיקרם מכיוון שהליך פשיטת הרגל נגוע במרמה של בעלי תפקיד. אלו העלימו מבית המשפט מסמכים שונים וביניהם תצהיר הסתבכות מטעם המערער; מסד עובדתי שהיה בו כדי למנוע הכרזה עליו פושט רגל; והצהרה בנוגע להמחאת רכושו לילדיו. כמו כן, בעלי התפקיד הסתירו את מעמדו שלו כנאמן של ילדיו ביודעם כי הנכסים שייכים להם על פי המחאה ואינם נכללים בנכסי קופת פשיטת הרגל. לפיכך, אין כל תוקף חוקי להליכי הפינוי והמכירה ומדובר במרמה שאין לפעול על פיה. כן נטען כי נפל פגם שורשי בהחלטת בית המשפט מיום 9.2.2025 מכיוון שניתנה תוך קיפוח זכות המערער להישמע, שכן היא ניתנה טרם הוגשה תשובה מטעמו לבקשת הנאמן ולפני שחלף המועד להגשתה. הנאמן בתשובתו טען כי טענות המערער הן טענות סרק שהינן חלק מהתנהלותו הפסולה הכוללת ניהול הליכי סרק רבים באופן מטריד, תוך השתלחויות גסות ובוטות, זילות וחוסר יראת כבוד כלפי המותבים ובעלי הדין בהליכים בהם הוא מעורב. המערער אינו חולק על כך שקיימים צווים תלויים ועומדים נגדו שאינו ממלא אחריהם, חרף הזדמנויות שניתנו לו לרפא את מחדליו. בנוסף, טענות המערער בנוגע למרמה הן טענות ממוחזרות ומומצאות שכבר נדונו ונדחו באופן חוזר ונשנה בערכאות השונות. משכך, דין כל השגותיו של המערער להידחות. דיון והכרעה לאחר שעיינו בערעור, בבקשת רשות הערעור ובתשובת הנאמן, מצאנו כי דין הערעור ובקשת רשות הערעור להידחות. זאת בהתאם לסמכות הנתונה לנו לפי תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. כלל הוא כי לבית המשפט של פשיטת רגל נתון שיקול דעת רחב ביותר בהחלטות מסוג ההחלטות מושא הדיון שלפנינו, ואין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בשיקול דעתו אלא במקרים חריגים בלבד. זאת, לאור מומחיותו הייחודית בתחום והיכרותו הבלתי-אמצעית עם בעלי הדין ועם כלל נסיבות העניין (ע"א 3407/24 אריה נ' עו"ד שמואל מיכאל מנהל מיוחד, פסקה 12 (7.8.2024); ע"א 786/24 גבאי נ' כונס נכסים הרשמי, פסקה 25 (18.6.2024)). מקרה זה רחוק מלבוא בגדרם של אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות. כפי שהובהר למערער לא אחת, הליך פשיטת רגל לא יבוטל אלא ברשות בית המשפט בלבד. זאת, אף אם מדובר בהליך שנפתח לבקשתו של חייב והוא הגורם שמבקש לבטלו לאחר שנמלך בדעתו (ע"א 2606/10 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 5 (12.7.2011); רע"א 108/16 אינדיג נ' עו"ד גיורא רובננקו המנהל המיוחד (18.2.2016)). החלטת בית המשפט מיום 9.2.2025 לדחות את בקשת המערער להכריזו פושט רגל ניתנה בשים לב להתנהלותו ולעיתוי בו הוגשה – כעשור לאחר שהמערער הוכרז פושט רגל – ובהתחשב במכלול נסיבות העניין. בהחלטה זו לא נפל כל פגם המצדיק התערבות בשיקול הדעת הרחב הנתון לבית המשפט לפשיטת רגל בעניין זה כאמור. אף לא נפל כל פגם בכך שבמסגרת ההחלטה האמורה הורה בית המשפט לנאמן לפעול למימוש דירת המערער כפי המקובל, ואף עניין זה הובהר למערער זה מכבר בהחלטות שיפוטיות קודמות (וראו לדוגמה: ע"א 8011/13 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 18 (25.1.2016)). אין מקום לקבל את טענת המערער לפיה בהחלטת בית המשפט מיום 9.2.2025 בעניין מימוש הזכויות בדירה נפל פגם שורשי המצדיק את ביטולה מכיוון שניתנה תוך קיפוח זכותו להישמע. ראשית ייאמר, כי מעיון במסמכי התיק במערכת "נט המשפט" עולה כי ביום 1.1.2025 הורה בית המשפט להעביר את בקשת הנאמן לתגובת המערער תוך 20 ימים. בהמשך, ביום 28.1.2025 אמנם הגיש המערער בקשה להארכת מועד, ואולם בית המשפט בהחלטתו מאותו יום ציין כי בקשה זו נוסחה באופן שלא מאפשר להבין לאיזו בקשה היא מתייחסת ומשכך לא ניתן לדון בה לגופה. חרף זאת, המערער לא פעל לאחר מכן לתיקון המצב ולהגשת בקשה מתוקנת. שנית, בדיון שנערך ביום 9.2.2025 ניתנה למערער הזדמנות להעלות את טענותיו, בין היתר גם ביחס לבקשת הנאמן למימוש הדירה. חרף האמור, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון בבקשה, הוא בחר להעלות טענות אחרות ולהימנע מהשמעת טענות ביחס לגופה של בקשת הנאמן. התנהלות זו, טרם הדיון ובמהלכו, מחזקת את המסקנה כי ההזדמנויות שניתנו למערער להגיב לא נוצלו, ולפיכך אין לו להלין אלא על עצמו. ובאשר לטענות המערער בעניין צו המאסר שניתן נגדו. כפי שאף הובהר בעבר בעניינו של המערער עצמו, מאסרו של חייב בפשיטת רגל בשל כך שאינו מקיים צו או הוראה שניתנו לפי הפקודה הוא צעד חריף וקיצוני שלא ייעשה בו שימוש אלא כמוצא אחרון (ע"א 3967/13 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 20 (30.10.2013) (להלן: עניין כוכבי); רע"א 941/19 דבורקין נ' כונס הנכסים הרשמי בחיפה, פסקה 7 (13.2.2019)). בשל כך, טרם יינתן צו למאסרו של חייב, בית המשפט נדרש לנהוג בזהירות יתרה ובתוך כך להשתכנע כי מדובר בחייב שנמנע מלקיים את חיוביו בכוונה תחילה; כי אין בנמצא דרכים מידתיות יותר בהן ניתן להניע את החייב לקיים את חיוביו בהליך; כי החייב קיבל התראה מספקת טרם ניתן נגדו צו המאסר; וכי תקופת המאסר עליה מורה הצו היא מידתית בהתחשב בנסיבות העניין (ע"א 530/18 אזולאי נ' המנהל המיוחד, פסקה 9 (22.1.2018); עניין כוכבי, פסקה 20)). יישום אמות מידה אלו על המקרה שלפנינו, מוביל למסקנה כי ההחלטה להורות על מאסרו של המערער בדין יסודה. צו המאסר נגדו ניתן לאחר שנמצא כי הוא נמנע בכוונה תחילה ובאופן עקבי ומתמשך מציות לצווים ולהוראות שניתנו לו במסגרת ההליך, ובכללם צו תשלומים המורה לו לשלם סך של 1,500 ש"ח בחודש; צו המורה לו להגיש דוחות חודשיים; וצו המורה לו לאפשר לשמאי להיכנס לדירתו. כל זאת, חרף העובדה שבית המשפט נתן לו התראה מפורשת טרם הוצאת צו המאסר נגדו וכן מועד ברור לשיתוף פעולה עם ביצוע השומה לדירה. אולם, גם לאחר מכן נמנע המערער מקיום חיוביו, תוך התנגדות לביצוע השומה והפרעה למימוש הדירה. בית המשפט המחוזי נתן למערער הזדמנות להגיב לבקשת הנאמן להוצאת הצווים, אך הוא נמנע גם מכך. לפיכך, על פניו נראה כי מוצו הדרכים המידתיות יותר להנעת המערער לקיום חיוביו בגדרי ההליך וכי צו המאסר ניתן כאמצעי המהווה "מוצא אחרון" בלבד. משכך, הרי שהחלטת בית המשפט ליתן צו מאסר לתקופה של 21 ימים, תוך מתן אפשרות למערער להשתחרר עם קיום החיובים המצוינים בו, היא מידתית ומוצדקת. בשולי הדברים ייאמר, כי טענות המערער לפיהן ההחלטות שהתקבלו בעניינו נגועות במרמה דינן להידחות. מדובר בטענות נושנות וממוחזרות שנדונו ונדחו פעמים אין ספור הן בהחלטות בית המשפט המחוזי והן בערעורים שהוגשו עליהן. מעבר לכך, יש להצר על הסגנון המבזה והמשתלח שבהן נוסחו, ולוּ מטעם זה היה מקום לדחותן (וראו מיני רבים בעניינו של המערער עצמו: ע"א 6252/21 כוכבי נ' הכונס הרשמי, פסקה 7 (19.9.2021); עפ"ס 2384-05-25‏ כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי תל אביב, פסקה 4 (21.5.2025), ע"א 5498/21 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 1 (9.9.2021); בש"א 1074/19 כוכבי נ' כוכבי, פסקה 5 (14.2.2019)). סוף דבר: דינם של הערעור ובקשת רשות הערעור להידחות. הרבה לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות ותינתן למערער שהות של 21 יום לעמוד בחיוביו כפי שהם מצוינים בצו המאסר. ככל שהוא לא יציג לבית המשפט המחוזי אישור מאת הנאמן כי עמד בחיובים אלו, הוא ייאסר. ניתן היום, כ"ד אב תשפ"ה (18 אוגוסט 2025). נעם סולברג משנה לנשיא דוד מינץ שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת