יחיאל גידיסי נ. רשם האגודות השיתופיות

פסק-דין בתיק בג"ץ 3650/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3650/14 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופטת ע' ברון העותר: יחיאל גידיסי נ ג ד המשיבים: 1. רשם האגודות השיתופיות 2. מנהלת מחלקת בוררויות ועוזרת רשם האגודות השיתופיות 3. "אמנון" מושב עובדים של העובד הציוני להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד גיורא עפגין בשם המשיבים 2-1: עו"ד אודי איתן בשם המשיבה 3: עו"ד עומר אבידע פסק-דין השופט צ' זילברטל: זוהי עתירה למתן צו על תנאי בגדרה מבקש העותר, כי נורה על ביטול פסק בוררות שבגדרו הוכרעה מחלוקת כספית שהתגלעה בין העותר לבין המשיבה 3 (להלן: המשיבה). כפי שיפורט, העותר מפרט בעתירתו שורה של פגמים שנפלו, לטענתו, בפסק הבוררות ובהליך מינויו של הבורר שמונה להכריע במחלוקות אלה. רקע והליכים קודמים 1. העותר, הוא חבר במשיבה המאוגדת כאגודה שיתופית. בין הצדדים התגלעה מחלוקת כספית, והמשיבה בקשה מהמשיב 1 (להלן: הרשם) למנות בורר שיכריע במחלוקת זו, שבבסיסה טענת המשיבה כי לעותר יש כלפיה חוב כספי בסך 16,500 ש"ח. ביום 9.10.2011, ובהמשך לבקשת המשיבה, מינה הרשם בורר להכריע במחלוקת שבין הצדדים. היעתרות הרשם לבקשת המשיבה התבססה על סעיף 197 לתקנון המשיבה שבו נקבע מנגנון ליישוב סכסוכים באמצעות בורר אשר ימונה על-ידי הרשם בהתאם לסמכותו לפי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות (להלן: הפקודה). בעיצומה של הבוררות, וקרוב לשנה לאחר שמונה הבורר, פנה העותר לרשם בטענה, כי הבוררות מתקיימת בחוסר סמכות וזאת בשל פגמים שנפלו, לטענתו, בתיקונו של התקנון בשנת 2009 עת הותקן בו סעיף 197. בהחלטת עוזרת הרשם מיום 3.9.2012 נאמר כי טענות בדבר חוסר סמכות יש להעלות בפני הבורר. 2. ביום 7.3.2013 ניתן פסק הבורר בגדרו התקבלה תביעת המשיבה באופן חלקי, ונקבע כי מתוך החוב הכספי לו טענה (16,500 ש"ח) על העותר לשלם לה 11,779 ש"ח, וכי יתרת החוב התיישנה. בפסק הבורר נדחו מרבית טענות העותר, ובכלל זאת נדחתה טענתו כי הבוררות התנהלה בחוסר סמכות בשל פגמים שנפלו, לטענתו, בתיקונו של תקנון המשיבה והתקנתו של סעיף 197 לתקנון. בעניין זה קבע הבורר, כי העותר העלה טענה זו בשלב מאוחר של ההליכים, וכן כי לא עלה בידו לסתור את חוקיות התיקון. הבורר דחה גם את מרבית טענות העותר באשר לעצם קיומו של החוב. 3. העותר והמשיבה השיגו על פסק הבורר בפני הרשם. במסגרת השגתו, חזר העותר על מרבית טענותיו בבוררות, ובכלל זאת כי הבוררות התנהלה בחוסר סמכות. המשיבה מצדה השיגה על קביעת הבורר באשר להתיישנות מקצת החוב. עובר למועד הדיון בהשגות הצדדים על פסק הבוררות, הגיש העותר עתירה לבית משפט זה שבגדרה טען בעיקר כי אין מקום לקיים בוררות כדי להכריע במחלוקת שבינו לבין המשיבה. עתירה זו נדחתה על הסף בפסק דין נוכח היותה מוקדמת ובשל כך שאין מקום שבית משפט זה יידרש לטענות העותר טרם התקבלה הכרעת הרשם בהשגות על פסק הבוררות (בג"ץ 3690/13 מיום 23.7.2013). פסק דינה של עוזרת הרשם 4. בפסק דין מפורט ומנומק דחתה עוזרת הרשם את השגות העותר על פסק דינו של הבורר, וזאת ממספר נימוקים שאת עיקריהם אביא להלן: (א) טענת העותר כי הבוררות התנהלה בחוסר סמכות בשל תוקפו של סעיף 197 לתקנון לא הועלתה ב"הזדמנות הראשונה" כנדרש. הוסבר, כי העותר אמנם טען לחוסר סמכות בכתב הגנתו ובתצהיר מאוחר שהגיש, אך טענה זו התבססה על נימוקים אחרים, ולא על כך שנפלו פגמים בהליך תיקון התקנון. נאמר, כי טענת העותר בעניין זה הועלתה בפני הבורר רק ביום 8.8.2012 - כעשרה חודשים לאחר מינויו של הבורר. בתוך כך נאמר כי גם אם תתקבל טענת העותר כי רק ביום 8.7.2012 נודעו לו הפרטים הרלבנטיים - ויש קושי לקבל טענה זו - הרי שגם במצב זה הוא המתין חודש ולא העלה את טענת חוסר הסמכות בהזדמנות הראשונה, וממילא במועדים אלה לא תמך העותר את טענותיו בראיות מספקות. עוזרת הרשם הוסיפה שלטעמה אין לקבל את טענות העותר בעניין זה גם מטעמים של חזקת החוקיות ועקרון הבטלות היחסית. (ב) בהשגה טען העותר, כי החלטת עוזרת הרשם מיום 3.9.2012 לפיה עליו להפנות לבורר את טענתו כי הבוררות מתקיימת בחוסר סמכות - היא שגויה, שכן טענתו נגעה לסמכויותיו המנהליות של הרשם, שמכוחן אושר ונרשם התיקון לתקנון, ולכן הסמכות להכריע בטענה זו היא בידי בית המשפט המוסמך. נקבע, כי גם אם הטענה נכונה לגופה, הרי שאין לעותר להלין אלא על עצמו על כך שלא פנה בענין זה לבית המשפט המוסמך. (ג) עוזרת הרשם דחתה את בקשתו החלופית של העותר כי הרשם יעשה שימוש בסמכות הנתונה לו בסעיף 43 לפקודה ויורה על קיום חקירה בעניין דרכי עבודתה של המשיבה. עוזרת הרשם עמדה על הקושי שבקבלת הבקשה בשלב זה של ההליך, ולאחר שהמבקש לא פנה בבקשה דומה לאורך ההליכים שהתנהלו בעניינו. (ד) לבסוף, נדחו טענות נוספות של העותר: כי נדרש היה לדחות את תביעת החוב של המשיבה על הסף מחמת פגמים שנפלו בהגשתה וביניהם מאחר שלא צורפו לה מסמכים מסוימים. בין היתר, נקבע כי העותר לא הצביע על מקור חוקי המחייב את המשיבה בצירוף אותם מסמכים; טענת העותר להתיישנות חלק מהחוב נדחתה אף היא מן הטעם שהבורר הסתמך בהכרעתו בעניין זה על האמור בכרטסת המתנהלת בעניינו של העותר כראיה לנכונותה ולא עלה בידי העותר לסתור את האמור בה, וכן לנוכח מועד התגבשות עילת התביעה של המשיבה; כן נדחו טענות העותר לגופו של החוב או שמקור חובו לאגודה אינו נובע "מעסקי האגודה" ולכן לרשם אין סמכות למנות בורר שיכריע בסכסוך הכספי בין העותר למשיבה. טענות הצדדים 5. בעתירתו מבקש העותר כי נורה על ביטול פסק דינה של עוזרת הרשם אשר דחתה את השגת העותר על פסק הבוררות וקיבלה את השגת המשיבה. בעתירתו חוזר העותר על מרבית הטענות שהעלה בהשגתו בפני עוזרת הרשם, כאשר חלק ניכר מעתירתו מוקדש לטענה כי הבוררות התנהלה בחוסר סמכות בשל פגמים שנפלו בהוספת סעיף 197 לתקנון המשיבה, שמכוחו פנתה המשיבה ליישוב המחלוקת בינה לבין העותר באמצעות הליך בוררות. 6. בתגובה מפורטת טוענים המשיבים 2-1 כי דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה בהחלטת עוזרת הרשם וכי דין העתירה להידחות אף לגופה. המשיבה טוענת אף היא כי דין העתירה להידחות. דיון והכרעה 7. לאחר העיון בעתירה, בתגובות המשיבים ובהחלטות שניתנו בעניינו של העותר, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. לא למותר לחזור על ההלכה לפיה לא בנקל יתערב בית משפט זה בהחלטותיו של הרשם בענייני בוררות, והתערבותו מצומצמת "למקרים חריגים, כאשר ההחלטה לוקה בטעות משפטית מהותית או כאשר מתקיימות נסיבות יוצאות דופן אחרות, בהן שיקולי הצדק מחייבים את תיקון ההחלטה" (בג"ץ 633/11 אברהם נ' רשם האגודות השיתופיות (12.5.2011)). מפירוט החלטת עוזרת הרשם ניתן להיווכח כי טענות העותר בכללותן נדונו בהרחבה וזכו למענה מפורט ומקיף - כך לעניין טענותיו המקדמיות והחלופיות של העותר בשאלת סמכות הבורר וכך גם טענות העותר באשר לעצם קיומו של חוב כלפי המשיבה. חרף הנטען בעתירה, לא ניתן לאתר בהחלטת עוזרת הרשם "טעות משפטית מהותית" המצדיקה התערבות ובנוסף גם לא מתקיימות בה נסיבות יוצאות דופן אחרות שייתכן והיו מצדיקות התערבות. זאת ועוד, מעיון בעתירה נראה, כי טענות העותר הן "ערעוריות" במהותן, שכן עיקר הנטען בעתירה הוא חזרה על טענות שהועלו בפני עוזרת הרשם או ניסיון לערער על קביעותיה העובדתיות וכאמור לעיל, בית משפט זה בוחן את החלטות הרשם בענייני בוררות "על פי עילות הביקורת הנהוגות בבית המשפט הגבוה לצדק ולא אלו הנהוגות בערכאת ערעור רגילה" (בג"ץ 3342/06 צ'מני נ' רשם האגודות השיתופיות, פסקה 2 (25.4.2006)). מעבר לכך, נראה כי צודקת עוזרת הרשם בהתרשמותה כי העותר מנסה "לדחות את הקץ" בכך שהוא נוקט בהליכים רבים - גם אם אינם ההליכים המתאימים - כדי לדחות את המועד שבו ייאלץ לשלם למשיבה את החוב שנפסק שהוא חב לה. בהחלטתה עמדה עוזרת הרשם על כך שטענות העותר בעניין סמכות הרשם למנות בורר לרקע טענותיו על פגמים שנפלו בתיקון התקנון צריכות היו לבוא בפני "בית המשפט המוסמך". מהעתירה שבפנינו נראה שהעותר אינו חולק על מסקנה זו אלא רק מלין על כך שעליו 'לבזבז משאבים' בפנייה לערכאה נוספת. גם מסיבה זו אין מקום שבית משפט זה יידרש לטענות העותר בדבר סמכות הרשם למנות בורר להכריע במחלקות שבינו לבין המשיבה. סוף דבר, העתירה נדחית על הסף. העותר יישא בהוצאות המשיבים 2-1 בסך של 4,000 ש"ח ובהוצאות המשיבה 3 בסכום זהה. ניתן היום, ‏י' בניסן התשע"ה (‏30.3.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14036500_L09.doc סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il