פלוני נ. מדינת ישראל - משרד הפנים (לשכת האוכלוסין הרצליה)

החלטה בתיק בג"ץ 3647/18 בבית המשפט העליון בג"ץ 3647/18 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז העותר: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - משרד הפנים (לשכת האוכלוסין הרצליה) עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו נסבה על מעמדו בישראל של העותר, שהוא אזרח תורכי. 2. אקדים ואציין כי העותר אינו מיוצג וקיים קושי לדלות מהעתירה שהגיש את כל ההשתלשלות העובדתית העומדת ברקעה. עם זאת, יש באמור די כדי להגיע למסקנה כי דין העתירה להידחות מטעמים שאינם נוגעים לתשתית העובדתית, כפי שיפורט בהמשך הדברים. 3. כעולה מהעתירה ומהנספחים שצורפו לה, העותר הוא אזרח תורכי שחי בישראל ואף החזיק בעבר ברישיון לישיבת ארעי בישראל. על-פי הנטען, הרישיון הוענק לעותר על-ידי המשיב, משרד הפנים, מכוח קשר זוגי שניהל העותר עם אזרחית ישראלית. בשלב מסוים הסתיים הקשר בין השניים, והעותר נדרש לצאת את הארץ. בהמשך לכך, ביקש העותר שעניינו יתברר בפני הוועדה הבינמשרדית למתן מעמד בישראל מטעמים הומניטריים (להלן: הוועדה הבינמשרדית). ביום 17.12.2017 נדחתה בקשה זו. על החלטת הדחייה הגיש העותר ערר פנימי, וביום 25.3.2018 נדחה אף הוא על-ידי ראש דסק מרכז ברשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים. בהחלטה לדחות את הערר צוין כי המבקש אינו עומד בתנאי הסף להעברת עניינו לבחינת הוועדה הבינמשרדית בהתאם לנוהל 5.2.0017 של רשות האוכלוסין וההגירה (הידוע גם כנוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג לבן זוג זר של ישראלי). בשולי ההחלטה צוין עוד כי באפשרותו של העותר להגיש עליה ערר לבית הדין לעררים בירושלים מכוח סעיף 13כד לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל). 4. בעתירה דנן טוען העותר כי יש להעניק לו מעמד בישראל, ובפרט כי יוחזר לו הרישיון לישיבת ארעי שהחזיק בעבר. העותר תומך את טענותיו במספר טעמים, ובהם פרק הזמן הארוך שבו הוא שוהה בישראל ונסיבות אישיות נוספות. 5. דין העתירה להידחות מחמת קיומו של סעד חלופי. 6. במתכונתה הנוכחית, העתירה מכוונת כנגד ההחלטה לדחות את בקשתו של העותר כי עניינו יידון בפני הוועדה הבינמשרדית. אולם, דרך ההשגה על החלטה זו היא הגשת ערר לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, כפי שצוין גם בהחלטה שניתנה בערר הפנימי שהגיש העותר. למעשה, אף העותר מציין בראש העתירה כי היא מוגשת מכוח סעיף 13כד לחוק הכניסה לישראל – הסעיף אשר קובע כי יש להגיש ערר לבית הדין לעררים על החלטה מן הסוג שעומד בבסיס עתירה זו. הנה כי כן, בפני העותר עומד מסלול חלופי לבחינת טענותיו, ואין מקום לבחון אותן בבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. מובן שאין באמור עד כה כדי לנקוט עמדה ביחס לטענות לגופן. 7. בשולי הדברים יצוין כי בעתירה ביקש העותר אף כי ימונה לו ייצוג מטעם הסיוע המשפטי. אכן, דומה שמוטב יהיה אם העותר יפנה לקבלת ייצוג משפטי על-ידי עורך דין. אולם, הדרך לבקש סיוע משפטי היא הגשת בקשה בכתב ללשכת הסיוע המשפטי (סעיף 3(א) לחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1982). על כן, אין בידינו להיענות לסעד זה, מבלי שאנו נוקטים עמדה ביחס לתנאי זכאותו של העותר לשירותים מהסיוע המשפטי. 8. נבקש כי מדור בלתי מיוצגים במזכירות בית המשפט ידאג להבהיר לעותר את עיקרי הדברים בהחלטה זו. 9. סוף דבר: העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ' בסיון התשע"ח (‏3.6.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 18036470_A02.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il